משנה תרומות ט ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת תרומות · פרק ט · משנה ג | >>
וחייבת במעשרות ובמעשר עני, ועניי ישראל ועניי כהנים נוטלים, ועניי ישראל מוכרין ג את שלהם לכהנים בדמי תרומה, והדמים שלהם.
החובט משובח.
והדש כיצד יעשה? תולה כפיפות בצווארי בהמה ונותן לתוכן מאותו המין, נמצא לא זומם את הבהמה ולא מאכיל את התרומה.
וְחַיֶּבֶת בְּמַעַשְׂרוֹת וּבְמַעְשַׂר עָנִי,
- וַעֲנִיֵּי יַשְׂרָאֵל וַעֲנִיֵּי כֹּהֲנִים נוֹטְלִים,
- וַעֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל מוֹכְרִין אֶת שֶׁלָּהֶם לַכֹּהֲנִים בִּדְמֵי תְּרוּמָה, וְהַדָּמִים שֶׁלָּהֶם.
- הַחוֹבֵט מְשֻׁבָּח. וְהַדָּשׁ כֵּיצַד יַעֲשֶׂה?
- תּוֹלֶה כְּפִיפוֹת בְּצַוְּארֵי בְּהֵמָה וְנוֹתֵן לְתוֹכָן מֵאוֹתוֹ הַמִּין;
- נִמְצָא לֹא זוֹמֵם אֶת הַבְּהֵמָה, וְלֹא מַאֲכִיל אֶת הַתְּרוּמָה:
- תּוֹלֶה כְּפִיפוֹת בְּצַוְּארֵי בְּהֵמָה וְנוֹתֵן לְתוֹכָן מֵאוֹתוֹ הַמִּין;
וחייבת - במעשרות, ובמעשר עני.
- עניי ישראל, ועניי כהנים - נוטלין.
- עניי ישראל,
- מוכרין את שלהם לכהנים - בדמי תרומה,
- והדמים - שלהם.
- החובט - משובח.
- והדש, כיצד יעשה? -
- תולה קפיפות - בצווארי בהמה,
- ונותן לתוכן - מאותו המין,
- ונמצא,
- לא זומם - את הבהמה,
- ולא מאכיל - את התרומה.
- תולה קפיפות - בצווארי בהמה,
כמו שעניי ישראל מוכרים לכהנים המעשר שלהן, כך הלווים מוכרין לכהנים המעשר שלהם בדמי תרומה. לפי שאם תהיה החיטה מידה בזוז בדרך הדמיון, תהיה החיטה של תרומה יותר ממידה בזוז, לפי שאינה ראויה לאכילת כל אדם.
החובט משובח - הוא שיחבוט אותן במטה.
ואם רצה לדוש אותו זרע בבהמות, יקח קופה מחיטים של חולין, אם הוא דש מחיטים חיטים, או משעורים אם הוא דש שעורים, יתלה בפי הבהמה כדי שתאכל מהם בעת הדישה וידוש. לפי שאסור לו לקשור פי הבהמה בעת הדישה, שהכתוב אומר "לא תחסום שור בדישו"(דברים כה, ד). ואסור לו גם כן להכניסה בזרע התרומה, לפי שהיא אוכלת ממנו, אלא אם היתה בהמת כהן.
וזומם - הוא מגזרת "זממו אל תפק"(תהלים קמ, ט). ו"זמם" - שם המתג. עניינו שלא ישים המתג בפיה בעת האכילה:
וחייב במעשרות. מעשר ראשון ומעשר שני והוא הדין בתרומה ותרומת מעשר ולא חש להזכיר אלא דברים הניתנין אף לזרים כדי למוכרם לכהן בדמי תרומה ומיהו מעשר שני אינו נמכר ולא קתני לה:
החובט במקלות בידי אדם משובח ולא ידוש בבהמה משום לא תחסום ומוקמינן לה בגידולי תרומה:
כפיפות כעין כלי קופה העשוי מצורי דקל כמו כפיפה מצרית (בפ"ב מ"א דסוטה):
וחייבת במעשרות - מעשר ראשון ושני. והוא הדין בתרומה: ב
ובמעשר עני - אם היא שנה שלישית או ששית של שמטה שמעשר עני נוהג בהן:
החובט - גדולי תרומה הללו במקלות, הרי זה משובח, כדי שלא יצטרך לחסום את הבהמה שדש בה, שאסור להניחה לאכול בתרומה אם אינה פרתו של כהן:
כפיפות - סלין:
מאותו המין - של חולין, אם חטים חטים ואם שעורים שעורים:
נמצא לא זומם - כלומר אינו חוסם ונותן זמם לתוך פיה שהרי היא אוכלת מאותו המין:
ולא מאכילה תרומה - דמשל חולין שבכפיפה התלויה בצוארה היא אוכלת:
וחייבת במעשרות. פי' הר"ב והוא הדין בתרומה. כלומר תרומה גדולה ותרומת מעשר וכ"כ הר"ש. וכתב עוד ולא חש להזכיר אלא דברים הנתנים אף לזרים. כדי למוכרה לכהן בדמי תרומה ומיהו מעשר שני אינו נמכר *) [וקתני] לה עכ"ל. דהא תנן מעשרות תרתי משמע [*ובפי' שהזכרתי כתוב ואף ע"ג דמ"ש אינו נמכר הא לא קתני ליה בהדיא ע"כ. ואפילו למאן דאמר דמעשר שני ממון בעלים איכא למימר] טעמא דאינו נמכר משום דסתם זורע תרומה כהן הוא. ומעשר שני לבעלים. וכן הרמב"ם הזכיר בפירושו ובחבורו שהלוים מוכרים מעשר שלהן לכהנים. ולא הזכיר מכירה במעשר שני. [*ובריש מסכת מעשר שני כתבתי דהלכה כמאן דאמר ממון גבוה. ומיהו במשנה ט פרק ד בכורות כתבתי דמלישנא דמעשרות ליכא למידק דאף מעשר שני במשמע]:
[*ועניי ישראל מוכרים וכו'. וכך הלוים מוכרים לכהנים מעשר שלהן. הרמב"ם]:
(ב) (על הברטנורא) כלומר תרומה גדולה ותרומת מעשר. ולא חש להזכיר אלא דברים הנתנים אף לזרים כדי למוכרה לכהן בדמי תרומה. הר"ש:
(ג) (על המשנה) ועניי ישראל מוכרין. וכך הלוים מוכרים לכהנים מעשר שלהן. הר"מ:
וחייבת במעשרות: מעשר ראשון ושני. וה"ה בתרומה ותרומת מעשר ולא חש להזכיר אלא דברים הניתנים אף לזרים כדי למכרם לכהן בדמי תרומה ומיהו מעשר שני אינו נמכר ולא קתני ליה הר"ש ז"ל. ונלע"ד שאפשר שר"ל דלא קתני לי' בהדיא אע"ג דהא קתני מעשרו' לשון רבים. ושם ברמב"ם ספי"א אני רואה כתוב שני ואין כתוב מעשר עני ונראה שהוא טעות שהרי בדפוס הגדול שבמגדל עוז כתוב מעשר עני אע"פ שבא לידי ספר מוגה וזה לא הגיהו אלא הניחו שני כמו שהוא בדפוס. וכבר יתכן לומר דאינו טעות רק קאמר מעשר שני שנוהג ברוב השנים וה"ה למעשר עני של שנה שלישית וששית ושניהם נקראים מעשר שני אלא שהאחד שני והוא לבעה"ב לאכלו בקדושה בירושלים והאחר מעשר שני ג"כ אלא שהוא לעניים לאכלו בתורת חולין אלא דק"ק דהא קאמר התם ברישא מעשרות לשון רבים וודאי דהיינו ראשון ושני והדר קאמר מעשר עני וכלישנא דמתני':
בפי' ר"ע ז"ל. והה"נ לתרומה. כתב ה"ר יהוסף ז"ל וכן יש בירוש' בפירוש שהיא כחולין לכל דבר אלא שאסורה לזרים ונ"ל דבכלל זה שאמר וחייבת במעשרות הוי נמי תרומה וכך יש כדומה לזה בכמה מקומות דקאמרי' אין קנין לעובד כוכבים בארץ ישראל או יש קנין להפקיע מן המעשרות וכן נמי תנן במס' פאה ונותן משום פאה ופטור מן המעשרות ונותן משום הפקר וכו' ובכל המקומות האלו צ"ל שהתרומה היא ג"כ בכלל ע"כ. עוד כתב ועניי כהנים נוטלים. נ"ל דר' טרפון אינו חולק ע"ז כי דוקא באלה שלמעלה שהן מתעסקין בלקיטתם אנו חוששין שמא ישכחו אבל בכאן אינו כן ועל כן אין לחוש עכ"ל ז"ל:
החובט משובח: יותר מן הדש:
נותן לתוכן: ס"א בתוכן ה"ר יהוסף ז"ל:
יכין
וחייבת במעשרות: שם מעשרות כולל בכל מקום תרומה ותמ"ע כמו כלל אמרו במעשרות מאימתי פירות חייבים במעשרות. וכן בכולהו תלמודא עד שיפרטו לך:
ועניי ישראל מוכרין את שלהם לכהנים בדמי תרומה: והוא הדין הלוי מוכר המעשר לכהן. ולא חיישי' שישכחו ויתנו לפיהן וכלעיל מ"ב מדאין להם שום התעסקות בשעה שיקבלו המעשר:
החובט: מכה במקלות על שבלי תרומה:
משובח: שלא יצטרך לחסום הבהמה כשתדוש מדאסורה בתרומה אם אינה של כהן:
תולה כפיפות: סל:
בצוארי בהמה ונותן לתוכן מאותו המין: שדש:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת