משנה סוכה ד ח
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת סוכה · פרק ד · משנה ח | >>
ההלל והשמחה שמונה כיצד? מלמד שחייב אדם בהלל ובשמחה ובכבוד יום טוב האחרון כה של חג, כשאר כל ימות החג.
סוכה שבעה כיצד? גמר מלאכול, לא יתיר סוכתו, אבל מוריד כו את הכלים מן המנחה ולמעלה, מפני כבוד יום טוב האחרון של חג.
הַהַלֵּל וְהַשִּׂמְחָה שְׁמוֹנָה כֵּיצַד?
- מְלַמֵּד שֶׁחַיָּב אָדָם בְּהַלֵּל וּבְשִׂמְחָה וּבִכְבוֹד יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חָג,
- כִּשְׁאָר כָּל יְמוֹת הֶחָג.
סֻכָּה שִׁבְעָה כֵּיצַד?
- גָּמַר מִלֶּאֱכֹל, לֹא יַתִּיר סֻכָּתוֹ;
- אֲבָל מוֹרִיד אֶת הַכֵּלִים מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה,
- מִפְּנֵי כְּבוֹד יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חַג.
ההלל, והשמחה - שמונה, כיצד?
- מלמד -
- שאדם חייב - בכבוד יום טוב האחרון של חג,
- כשאר - כל ימות החג.
- שאדם חייב - בכבוד יום טוב האחרון של חג,
- סוכה - שבעה, כיצד?
- גמר מלאכל -
- לא יתיר - את סוכתו.
- אבל -
- מוריד הוא - את הכלים,
- מן המנחה - ולמעלן,
- בשביל כבוד - יום טוב האחרון.
- מוריד הוא - את הכלים,
- גמר מלאכל -
אמר השם יתברך "והיית אך שמח"(דברים טז, טו), ואמרו לרבות יום טוב האחרון לשמחה:
לא יתיר - אגד שלה לסתרה. דהא כל היום חובתה:
אבל מוריד - הוא ממנה הכלים נאים ומצעות נאות שהעלה לתוכה:
מפני כבוד יו"ט - שיראה כמכין לקראתו [למקום] שיסעוד בו הלילה:
מלמד שחייב אדם כו'. ובכבוד יו"ט האחרון כו' דכתיב חג הסכות וגו' שבעת ימים וסמיך ליה ושמחת בחגך. וכתיב בפרשת עשר תעשר חג הסוכות וגו' שבעת ימים תחוג וגו' והיית אך שמח לרבות לילי יו"ט האחרון לשמחה. או אינו אלא לילי ראשון ושישחוט מערב יום טוב דבלילה אין שוחטין קדשים דכתיב ביום צוותו. ת"ל אך חלק. ומה ראית מרבה אני ליל יום טוב אחרון שיש לפניו שמחה. ומוציא אני ליל ראשון שאין לפניו שמחה. גמרא. ופירש"י דשאר לילות א"צ ריבויא דבכלל ימים הם והא דמרבה הלילה של אחרון משום דסמוך לשבעה. והיום אתיא בק"ו דעיקר שמחה ביום. ואע"ג דכשחל יו"ט הראשון בשבת ליכא שמחה דשלמי שמחה אינן דוחין את השבת דדוקא ביום טוב פליגי במשנה ד' פ"ה דביצה וה"ל למתני השמחה שמנה ושבעה. הא אותבינן לה בפרק ו' דפסחים דף ע"א. ומשני דמשמחו בכסות נקייה ויין ישן. ובהכי ניחא נמי כל לילה שלאחר שבת שבחג דשלמים שנשחטו בע"ש כבר עבר זמן אכילתן:
מוריד את הכלים. לפי שרובן עושין סוכותיהן בראש גגן להכי תנן מוריד. רש"י סוף מסכת שבת דף קנ"ד:
(כה) (על המשנה) יו"ט האחרון. דכתיב חג הסיכות וגו' כי', לרבות לילי יו"ט האחרין לשמחה. או אינו אלא לילי ראשון ושישחוט מערב יר'ט דבלילה אין שוחטין קדשים דכתיב ביום צותו ת"ל אך חלק ומה ראית מרבה אני לילי יר'ט אחרון שיש לפניו שמחה ומוציא ליל ראשון שאין לפניו שמחה. גמרא. ופירש"י דשאר לילות א"צ ריבוי דבכלל ימים הם כו' אע"ג דכשחל בשבת אין שלמי שמחה דוחין אותו לא תני השמחה שמנה ושבעה דיכול לשמחו בכסות נקיה ויין. גמרא דפסחים דף ע"א:
(כו) (על המשנה) מוריד כו'. לפי שרובן עושין סוכותיהן בראש גגן להכי תני מוריד. רש"י:
ההלל והשמחה כו': בפסחים פ' אלו דברים (פסחים דף ע"א) ותוס' פ"ק דיומא דף ג' ובירושלמי פ"ק דר"ה ופ"ק דחגיגה:
מלמד שאדם חייב בהלל ובשמחה ובכבוד: בירוש' ובהרי"ף ובהרא"ש בכבוד בלא וי"ו. וה"ר יהוסף ז"ל מחקו מלות בהלל ובשמחה וילפי' לה בברייתא בגמ' מוהיית אך שמח לרבות לילי יום טוב האחרון וכיון (הגהה אמנם עיין שם פ' אלו דברים ותמצא בפי' רש"י ז"ל המוגה שהוא סובר דוקא לילה אבל יום שמיני לא כדמוכח שם מדברי תוס' ז"ל אבל הם הכריחו דלילי י"ט האחרון לאו דוקא דה"ה ליומו ועיין במ"ש בריש פירקין) דאיתרבי לילי י"ט האחרון שהוא טפל ק"ו היום שהוא עיקר ואשמעי' שהשלמים הנזבחים בחג הסוכות ישמחו בליל שמיני שאינו יכול להקריב בלילה ושאר לילות לא צריכי רבוייא דימים אפי' לילות במשמע ומלת אך למעוטי לילי י"ט הראשון של חג ומרבה אני לילי י"ט האחרון שיש שמחה לפניו ומוציא אני לילי יום טוב הראשון שאין שמחה לפניו. וק"ק לע"ד מאי מלמד דתני הכא ואפי' נימא דמלת מלמד קאי אקרא קשה ואפשר דמשום דהלמוד קאי אליל י"ט האחרון כדכתיבנא והוא רבותא דהא גם כל שאר לילות של חג איצטריך לן משמעותא דקרא מש"ה תנא מלמד ולפי פי' רש"י ז"ל שכתבתי בהגהה ניחא שפיר טפי:
סוכה שבעה כיצד וכו': ירושלמי פ' כיצד מברכין:
גמר מלאכול: ביד בהלכות סוכה פ' ששי סי' י"א ובטור א"ח סי' תרס"ו:
לא יתיר אגד שלה וכו': עד סוף לשון ר"ע ז"ל. אמר המלקט ואם אין לו מקום להוריג כליו פוחת בה ד' טפחים ופוסלה ובבבל ששמיני שלהם ספק שביעי מדליק בה את הנר ולא יפחתנה ויפסלנה לפי שצריך לישב בה למחר וזהו כשהוא סוכה קטנה שכל ז' ימי החג אינו מדליק הנר בתוך הסוכה דאיכא למיחש שמא תשרף סוכתו השתא מכניס הנר דלוק בתוכה שבזה ניכר הדבר שכבר אין לו צורך בה ולא עבר על בל תוסיף דאם גדולה היא שכל ז' ימי החג היה הנר דולק בתוכה אין לו תקנה אלא דמעייל בה מאני מיכלא כגון קדרות וקערות שבזה ניכר דלא עבר על בל תוסיף שהרי אסור להניח מאני מיכלא כל ז' ימי החג אפי' בסוכה גדולה. וכתב הר"ן ז"ל נ"ל דהיינו טעמא דלא יתיר את סוכתו דכיון דאמר רחמנא בסוכות תשבו ז' ימים צריך שתהא לו סוכה כל ז' ואפ"ה מפני כבוד יום טוב האחרון קתני סיפא דרשאי להורידן מן המנחה ולמעלה ע"כ:
של חג: י"ס דל"ג ליה:
יכין
גמר מלאכול: ביום ז':
לא יתיר סוכתו: לסתרה מיד:
מן המנחה ולמעלה: שהשתמש בהן בסוכה, יורידם להבית. ונקט לשון מוריד, דסוכותיהן עשו בגגות [כע"ז ד"ג א']:
מפני כבוד יום טוב האחרון של חג: שיראה כמכין כלים נאים ליו"ט. ולדידן דצריך לישב בה בלילה וביום ח', רק שאינו מברך, מוריד הכלים בח' אחר אכילתו [תרס"ו. וצ"ע לענ"ד דהרי מכין מיו"ט לחבירו אסור אפילו באינו מלאכה כרמג"א רס"י תק"ג]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת