משנה בכורות א ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת בכורות · פרק א · משנה ג | >>
חמור שלא ביכרה, וילדה שני זכרים, נותן טלה אחד לכהן.
זכר ונקבה, מפריש טלה אחד לעצמו.
שתי חמורים שלא ביכרו, וילדו שני זכרים, נותן שני טליים לכהן.
זכר ונקבה, או שני זכרים ונקבה, נותן טלה אחד לכהן.
שתי נקבות וזכר או שני זכרים ושתי נקבות, אין כאן לכהן כלום.
חֲמוֹר שֶׁלֹּא בִּכְּרָה,
- וְיָלְדָה שְׁנֵי זְכָרִים,
- נוֹתֵן טָלֶה אֶחָד לַכֹּהֵן.
- זָכָר וּנְקֵבָה,
- מַפְרִישׁ טָלֶה אֶחָד לְעַצְמוֹ.
- וְיָלְדָה שְׁנֵי זְכָרִים,
- שְׁתֵּי חֲמוֹרִים שֶׁלֹּא בִּכְּרוּ,
- וְיָלְדוּ שְׁנֵי זְכָרִים,
- נוֹתֵן שְׁנֵי טְלָיִים לַכֹּהֵן;
- זָכָר וּנְקֵבָה,
- אוֹ שְׁנֵי זְכָרִים וּנְקֵבָה,
- נוֹתֵן טָלֶה אֶחָד לַכֹּהֵן.
- וְיָלְדוּ שְׁנֵי זְכָרִים,
- שְׁתֵּי נְקֵבוֹת וְזָכָר,
- אוֹ שְׁנֵי זְכָרִים וּשְׁתֵּי נְקֵבוֹת,
- אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם:
- אוֹ שְׁנֵי זְכָרִים וּשְׁתֵּי נְקֵבוֹת,
חמורו שלא ביכרה -
- וילדה שני זכרים - נותן טלה לכוהן.
- זכר ונקבה - מפריש טלה אחד לעצמו.
- שתי חמוריו שלא ביכרו -
- וילדו שני זכרים - נותן שני טלאים לכוהן.
- זכר ונקבה,
- או שני זכרים ונקבה - נותן טלה אחד לכוהן.
- שתי נקבות וזכר,
- או שני זכרים ושתי נקבות - אין כאן לכוהן כלום.
מה שאמר מפריש טלה אחד לעצמו - רוצה לומר שהזכר הזה שהוא ספק אם הוא שקדם בשעת הלידה וצריך לפדותו בשה, או נתאחר ואינו חייב לפדותו בשה. ואוכל הוא עצמו אותו השה. וכבר הקשו ואמרו "וכיון דלעצמו, הוא למה ליה לאפרושיה", והיה התירוץ "לאפקועיה לאיסוריה מיניה", רוצה לומר עד שיסיר ממנו איסור הנאה. לפי שהמשנה הזאת היא לרבי יהודה שאומר שפטר חמור קודם שיפדה אסור בהנאה, ולפיכך פודה אותו מספק. וזה שאמר רבי יהודה שהוא אסור בהנאה מחיים היא הנאת דמיו, אבל הנאת גופו אינה אסורה (אלא) [לפני עריפה ו]אחר עריפה. וכן הלכה.
ומה שאמר בשתי נקבות וזכר או שני זכרים ושתי נקבות אין כאן לכהן כלום - רוצה לומר לפי שאני אומר על ההלכה הראשונה שאחד משתיהן ילדה נקבה והשנית נקבה ואחר כך זכר, ונאמר בהלכה השניה כל אחת משתיהן ילדה נקבה ואחר כך זכר. ואם תאמר למה אינו מפריש בספק הזה טלה לעצמו, לפי שבכל ההלכה משתי ההלכות האלה שני ספיקות ואלו הן, שבהלכה הראשונה אנו אומרים שמא אחת משתיהן ילדה שתי נקבות והשנית זכר, או אחת משתיהן נקבה ואחר כך זכר והשנית נקבה, וכן בשניה, ומפני רוב הספיקות שבכאן לא יפריש טלה [לעצמו]:
נותן טלה אחד לכהן - בפדיון. דממה נפשך חד מינייהו בכור:
זכר ונקבה - ואין ידוע אם יצא זכר תחלה והוא בכור, או נקבה יצאה תחלה ואין כאן דין בכורה:
מפריש טלה - משום ספק, ומפקיע עליו קדושת יג הפטר חמור:
והוא לעצמו - שהוא עצמו יאכל הטלה ולא יתננו לכהן, דכהן הוי מוציא מחבירו, ועליו הראיה להביא עדים שהזכר יצא תחלה. ואיסורא ליכא, דאפילו פטר חמור גמור שפדאו בשה שוב אין קדושה לא בו ולא בפדיונו, אלא גזל הוא דאיכא אם אינו נותן טלה לכהן, דממונו הוא, והכא ליכא גזל דספק הוא:
שתי חמורות וילדו וכו' - זכר ונקבה, נותן טלה אחד לכהן בשביל הזכר. או שני זכרים ונקבה, דחדא ילדה זכר וחדא ילדה זכר ונקבה או אי נמי חדא ילדה שני זכרים ואחת ילדה נקבה, נותנים טלה אחד לכהן דהא חד זכר איכא ודאי בכור, ואאידך דהוי ספק דשמא הנקבה יצאה תחלה מפריש יד טלה והוא לעצמו טו:
שני זכרים ושתי נקבות - ספק הן, דשמא כל חדא ילדה זכר ונקבה, ושמא הנקבות יצאו תחלה, הלכך אין לכהן כאן כלום, אלא מפריש עליהם שני טלאים לאפקועי לאיסורייהו והן לעצמן, כך פירשו רבותי. אבל רמב"ם סבר דאין כאן לכהן כלום ואפילו טלה לעצמו אינו צריך להפריש, משום דאיכא בכל חד מהנך ספיקי טובא כשילדו שתי נקבות וזכר, שמא אחת משתיהן ילדה שתי נקבות והאחרת זכר, או שמא זו ילדה נקבה והאחרת זכר ואחריו נקבה, או נקבה ואחריה זכר. וכן ספיקות הרבה יש בשני זכרים ושתי נקבות, הלכך אפילו טלה לעצמו אינו מפריש טז. ופירוש רבותי עיקר יז:
חמור שלא ביכרה וילדה שני זכרים. מתניתין דלא כר' יוסי הגלילי דאמר [מתניתין ו' פ"ב] דאפשר לצמצם. גמרא:
מפריש טלה אחד לעצמו. פי' הר"ב ומפקיע עליו קדושת הפטר חמור. דלפוטרו ממצות עריפה לא היה צריך להפריש מספק (כיון) [כמו] שאין נותן לכהן מספק כמו כן אינו עורפו מספק. תוספות. ובגמרא מתניתין רבי יהודה דס"ל פטר חמור אסור בהנייה ואפילו מחיים. והכי אפסיק הלכתא בגמרא דף י"א ובפירוש הרמב"ם יש טעות. ובנא"י הוא כהוגן ואעתיקה בס"פ. וטעמיה דכיון שהקפידה עליו התורה לאפקועי לאיסוריה בשה ולא באחר. ודאי אסור בהנייה. ופרכינן והרי מעשר שהקפידה עליו התורה בכסף צורה ותנן [בפ"ב דקדושין מ"ח] במזיד קידש. ומשנינן בפטר חמור נמי מקדשה כדר' אלעזר דא"ר אלעזר אשה יודעת שאין מעשר שני מתחלל על ידו ועולה ואוכלתו בירושלים ה"נ אשה יודעת דפטר חמור איסורא אית ביה ופרקה ליה בשה. ומקדשא בהנך דביני ביני ששוה החמור יותר מן השה. ובקדושין פ"ב משנה ט' מפ' הר"ב בפטר חמור דאסור בהנאה דיליף מעגלה ערופה. היינו כי היכי דלוקמי לההיא מתניתין אפילו לר"ש דפליג אדר"י. ומודה לאחר עריפה וע' בס"פ והכי איתא התם בהדיא בגמרא. ומה"ט נמי לא פירש הר"ב שם מ"ח בקידש במעשר. שני. טעמא דהכא:
וילדו שני זכרים נותן שני טליים לכהן. הכא ניחא דאיצטריך לאשמועינן אין פודה וחוזר ופודה כל זמן שלא נתן ליד כהן [ע' בפי' הר"ב דמתני' דלקמן]. אבל לקמן פ"ב [מ"ז] דקתני כה"ג גבי בכורות בהמה טהורה ליכא למימר הכי. י"ל קמ"ל דלא תלינן להעמיד הממון בחזקת בעלים שהאחת טנפה ונמוח הולד ואחת ילדה שני זכרים. ומיהו לקמן פ' יש בכור [מ"ד] קתני כה"ג גבי נשים ליכא למימר הכי שכל אחת יודעת בעצמה מה שילדה. וי"ל אגב דתנייה הכא תנייה התם. א"נ ניחא ליה לפרש כל גווני ואף ע"ג דלא צריכי. כדקתני זכר ונקבה ניתן א' לכהן דלא צריכי כלל. תוספות:
נותן טלה אחד לכהן. כתב הר"ב ואאידך דהוי ספק דשמא הנקבה יצאה תחלה מפריש טלה והוא לעצמו. ולא חש לאדכורי תנא דמתניתין. משום דכבר אשמועינן בבבא קמייתא דבמקום הספק מפריש טלה והוא לעצמו. ובבבא דסיפא דאחת ביכרה ואחת לא ביכרה דתנא זכר ונקבה מפריש טלה והוא לעצמו ולא תנא אין לכהן כלום. משום דבעי לאסוקי עלה שנא' ופטר חמור תפדה בשה. ועוד שני זכרים ונקבה. הואיל ותנא דינא דנתינת טלה אחד לכהן לא אדכר הפרשת טלה אחד לעצמו. דלא אדכר ליה תנא דמתני' אלא במקום שאין שם נתינה לכהן. ועוד כיון דפריש ותני זכר ונקבה או שני זכרים ונקבה לא תנא אלא דפסיקא ליה לתרווייהו דהיינו נתינת טלה אחד לכהן. ולעולם בשני זכרים ונקבה מפריש טלה והוא לעצמו ואע"ג דלגבי הפרשת טלה אחד ה"ל תרי ספיקי שמא אחת ילדה שני זכרים ואחת ילדה נקבה. ואין כאן אלא נתינת אחד לכהן. ואף את"ל אחת ילדה זכר ואחת ילדה נקבה וזכר. שמא יצתה נקבה תחלה. אפ"ה כיון דאפשר ליה בתקנתא דהפרשת טלה אחד ולא קמפסיד ולא מידי שהרי הוא חולין והוא לעצמו. לית ליה למסמך אהיתרא דתרי ספיקי. דאשכחן נמי דעל רובא לא סמכינן ליפטר מדין טלה והוא לעצמו. ואע"פ שיש כאן רובא לפטורה דמחצה יולדת נקבה תחלה ונהי נמי דילדה זכר תחלה מיעוטא נפיק מקצת נקבה בהדי זכר מקמי דנפיק ליה רוב ראשו דזכר וה"ל חציצה ואע"ג דאמר רב אשי מין במינו אינו חוצץ [כמ"ש במ"ו פ' דלקמן] ה"מ זכר וזכר דתרווייהו מין חיוב בכורה אבל בנקיבה לא פשיטא לן דנימא הכי. דאיבעיא לן בפ' בהמה המקשה כרכתו אחזתו והוציאתו מהו ולא אפשיטא. ועוד מדדייק גמ' [כמ"ש לעיל] מתניתין דלא כר' יוסי הגלילי שמעינן וכו'. הרא"ש:
אין כאן לכהן כלום. כתב הר"ב שהרמב"ם סובר דאפילו טלה לעצמו אינו צריך להפריש אע"ג דבזכר ונקבה או שני זכרים ונקבה לא ממעיט מהפרשת טלה אע"ג דאיכא נמי תרי ספיקי כמ"ש בשם הרא"ש. תירץ והכ"מ די"ל דשאני ב' זכרים ונקבה. דמתוך שהוא צריך לעשות בהם מעשה ליתן טלה אחד לכהן אמרינן ליה דיפריש טלה אע"ג דתרי ספיקי הוא. אבל בב' נקבות וזכר. או ב' זכרים וב' נקבות. כיון דא"צ לעשות מעשה ליתן שום טלה לכהן. לא אמרינן שיפריש טלה לעצמו מאחר דתרי ספיקי הוא. ע"כ. ומ"ש משום דאיכא בכל חד מהנך ספיקי טובא כו'. השיג הראב"ד [ספי"ב מה' בכורים] שהכל נכנס בספק א' שהוא שמא הזכר יצא אחר הנקבה:
(יג) (על הברטנורא) דלפוטרו ממצות עריפה לא היה צריך להפריש מספק. כמו שאין נותן לכהן מספק, כמו כן אינו עורפו מספק. תוס'. ובגמרא מתניתין ר"י היא דס"ל פטר חמור אסור בהנייה ואפילו מחיים. ועתוי"ט:
(יד) (על הברטנורא) ואע"ג דלגבי הפרשת טלה אחד הו"ל תרי ספיקי, שמא אחת ילדה שני הזכרים, ואת"ל אחת ילדה זכר ונקבה, שמא יצאה הנקבה תחלה, אפ"ה כיון דאפשר בתקנתא לית ליה למסמך אספיקי. ועתוי"ט:
(טו) (על הברטנורא) ולא חש לאדכורי תנא דמתניתין, משום דכבר אשמועינן בבבא קמייתא דבמקום הספק מפריש טלה והוא לעצמו. ובבבא דסיפא דאחת ביכרה ואחת לא ביכרה דתנא זכר ונקבה מפריש טלה והוא לעצמו, ולא תנא אין לכהן כלום, משום דבעי לאסוקי עלה שנאמר ופטר חמור תפדה בשה. ועוד כו'. תוספ':
(טז) (על הברטנורא) ואע"ג דבזכר ונקבה או ב' זכרים ונקבה לא ממעיט מהפרשת טלה אע"ג דאיכא נמי תרי ספיקי, תירוץ הכ"מ, דיש לומר דשאני שני זכרים ונקבה דמתוך שהוא צריך לעשות בהם מעשה ליתן טלה אחר לכהן אמרינן ליה דיפריש טלה ואע"ג דתרי ספיקי הוא. אבל בשתי נקבות וזכר או שני זכרים ושתי נקבות כיון דאין צריך לעשות מעשה ליתן שום טלה לכהן, לא אמרינן שיפריש טלה לעצמו, מאחר דתרי ספיקי הוא:
(יז) (על הברטנורא) גם הראב"ד השיגו שהכל נכנס בספק אחד שהוא שמא הזכר יצא אחר הנקבה:
חמור שלא בכרה וילדה שני זכרים וכו': עד שנאמר ופטר חמור תפדה בשה. ביד בהלכות בכורים פי"ב סי' י"ט כ' כ"א. ובגמרא מוקי מתני' דקתני וילדה שני זכרים דאינו נותן אלא טלה אחד לכהן דלא כר' יוסי הגלילי דאמר לקמן בפ' שני גבי רחל שלא בכרה וילדה שני זכרים נותן שניהם לכהן דקסבר אפשר לצמצם ששניהם יצאו כאחד ושניהם קדשי ויליף לה מקרא דכתיב הזכרים לה' וה"ה לפטר חמור והכי תניא ברייתא בגמרא בהדיא דפליג ר' יוסי הגלילי אפילו גבי בהמה טמאה בשניהם לכהן מפריש טלה אחד לעצמו לאפקועי איסוריה מיניה שיהא מותר בגיזה ועבודה ומתני' ר' יהודה היא דתניא פטר חמור אפילו מחיים אסור בהנאה ור' שמעון מתיר מחיים ולדידיה אין צריך להפריש טלה לעצמו ובגמרא מפרש טעמא דר' יהודה ודר"ש. והקשו תוס' ז"ל לר' יוסי הגלילי דאמר אפשר לצמצם אם יצאו שניהם בבת אחת אין הזכר קדוש לפי מה שפירשתי לעיל שהנקבה חוצצת ועוד תנן לקמן פ' שני זכר ונקבה אין כאן לכהן כלום משמע דקאי איצאו ראשיהן כאחת דרישא שהנקבה מבטלת בכורת הזכר שגם היא פוטרת את הרחם וא"כ סמוך מיעוטא דבבת אחת למחצה דנקבות קודמות והוו להו זכרים קודמין מיעוטא וי"ל דבספק מועט החמירו להפריש טלה לעצמו. תוס'. ועיין במ"ש בפירקין דלקמן סי' ו':
שני זכרים ונקבה נותן טלה אחד לכהן: ומפריש טלה אחד מספק לעצמו וכן מוכח לקמן פ' שני דגבי שני זכרים ונקבה קתני אחד לו ואחד לכהן ומוכח משום דקדושת בכור חלה על שניהם וכן פי' כאן בקונטרס דמפריש עוד טלה והוא לעצמו. ועיין על זה בבית יוסף סוף סימן שכ"א לדעת הרמב"ם ז"ל:
יכין
נותן טלה אחד לכהן: דממ"נ א' מהן בכור. וקמ"ל דלא ס"ל כרבי יוסי [פ"ב מ"ו]. דלדידיה הו"ל למיחש לשמא יצאו ב' ראשין כא'. ואע"ג דלא שכיחא. עכ"פ מדלית ליה פסידא לרבי יוסי יפריש עוד טלה א' לעצמו בעד הב':
מפריש טלה אחד לעצמו: מפרישו כדי להפקיע מהזכר קדושת פטר חמור. אבל מקיים הטלה לעצמו. מדאין בהטלה הזה שום קדושה. ורק ממונא אית לכהן גביה מספק. דשמא יצאת הנקיבה תחלה. ולהכי הממע"ה:
נותן שני טליים: קמ"ל דאינו פודה שניהן בטלה א'. או דקמ"ל דלא חיישינן שמא אחת מהאמהות טנפה. שנימוח הולד במעיה. והשנייה ילדה ב' זכרים:
נותן טלה אחד לכהן: מיהו בב' זכרים ונקיבה. חיישינן שפיר שמא אחת ילדה זכר ושנייה זכר ונקיבה. או אחת ילדה ב' זכרים ושנייה נקיבה. לכן מפריש עוד טלה א' לספק פדיון ומקיימו לעצמו:
אין כאן לכהן כלום: דשמא כל אחת ילדה נקיבה תחלה. ולהכי מפריש ב' טלאים. דשמא הזכרים יצאו תחלה. ומקיים הטלאים לעצמו. ולרמב"ם פטור מכלום. מדאיכא ספיקות טובא איך נולדו הוולדות. [שכ"א. ונתקשו הרט"ז. וש"ך בזה דמ"ש מבבי דרישא. ונ"ל דר"ל מדיש בכל אחד ב' ספיקות לקולא. שמא ילדה נקיבה תחלה. או שמא ילדה ב' נקיבות. ובב' ספיקות אלו בטל הספק הג' שמא ילדה זכר ואח"כ נקיבה. משא"כ בבבי דרישא יש ספק לחומרא כמו לקולא]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת