מלבי"ם על ישעיהו/הקדמה

אל תעופי על במתי עב, אל תשאי אבר, אל תנבאי, אל תטיפי, אל תחודי חידה, אל תמשלי משל, אל תדברי נשגבות, פקדתי, צויתי, השבעתי, כל חרט, כל עט, כל כנף, כל שבט סופר, אחזה ימיני לכתוב בה הבאורים האלה אשר אנכי נותן לפניכם היום, בחרט אנוש על ספר וגליון, "לא אל עם עמקי שפה וכבדי לשון את שלוחה" - כה דברתי אליה - "לא אל חכמים אל יושבי שער, לא אל נבונים אנשי לשון ומליצה", - כה דברתי אל עט וקסת - "לא אל חכמי חרשים והמה מועטים, כי אל המונים רבים, כעם ככהן כחכם כסכל, כי אל המונים רבים את שלוחה, אל הגוי כולו, אל בית ישראל; ועת תחוללי גויות, בם רוח מלפני יעטוף, עת תבראי גולמים, בם ישכנו נשמות אני עשיתי", - כה דברתי אל אברה חסידה ונוצה - "אל תלבישים רקמה, אל יעדו עדי, אל יתעטפו מחלצות, אל ימשחו פניהם בששר, פן יתנכרו בעיני עם הארץ, פן יהיו כעם נכרי או כבני אלים בעיניהם, הוציאים נא בכתנתם, פארי פשתים יהיו על ראשם, כתנות אור ישאו, כי כן תלבשנה בנות המון מעילים, למען יצטיירו, למען יתהלכו באשר יתהלכו, המונים סביבם יתאספו, פה אל פה ידברו בם, במראה אליהם יתועדו, במראה ולא בחידות".
כאשר בעת הסתיו כל בנות השיר ישחו, בימי שלג כל בני הזמיר ידמו, בעוד תבשל האם ההרה ללדת, האדמה המלאה לה זרע והריון, את חמוקי בטנה, תחת מכסה שלג ומעטפות קרח, בעוד כל משוררי הטבע בחורי עפר וכיפים יתחבאו; כן נאלמה דומיה כנף רננים בת הזמיר הזאת, כל עוד הרעיון אשר תחתיה הרה ללדת, כל עוד לא באו עד משבר, לא שלחו חבליהן העצמים אשר בבטן המחשבה המלאה, כל עוד ספרו ירחים תמלאנה עד תכרענה ילדיהן תפלחנה, כל עוד דבקה לארץ בטנה אל ביציה על עפר תחמם. - אך כמעט קט מלטה בקעה דגרה בצלה, כמעט קט ואפרוחיה לבשו נוצה עטו כנפים התכסו רקמה, כמעט קט נולדה המחברת. הוקם הבית; ואנכי פניתי כה וכה לבקש חתולים או מעיל קטן לנער היולד, ולבי הלך הנה והנה למדוד את תכנית הבית מוצאי ומבואיו ואולמיו, והנה חמקה עברה הבת השובבה, רוח האביב צרר אותה בכנפיה ותנשא בין ארץ ובין השמים, עת הזמיר הגיע אל הדרור מנעים זמירות, בהביטו הארץ תחתיו והנה התעטפה לרגליו במעטה פרחים ושדי תרומות. - כמעט התרגש צור לבבי בקול כנפי הכרוב המשיקות אשה אל אחותה, כי רוח החיה בהמה, ונפשי רגע שטה עפה דאתה על כנפי רוח על גפי פת שמים הזאת המדברת גדולות, כמעט החל רוח השיר לפעמה, רוח המליצה לפרוט על פי נבליה, כמעט רפו ידי מלעצור בעד המעופפת הזאת מעופפת שחקים, ובפני תועפות מליצותיה לא עצרתי כח; והנה קול המונים רבים - אליהם יחדתי דברתי בכל המחברת הזאת - קורא באזני, לאמר "נא אל תדבר אלינו נשגבות, אל תבוא לנסותינו בחידות, דבר אלינו יהודית באזני כל העם אשר על החומה". וכרגע התעוררתי מחלומותי אלה, הכנורות דמו, שרים ושרות נאלמו, וכחלום מהקיץ נפוצו חזיונות המליצה מעל פני, וארא והנה פני הכרוב פני אדם, עט וקסת ידי אדם תחת כנפיהם, וכל בעלי כנף להם כאחד האדם פה ולשון ושפתים.
מעתה אל תשתאה, אל תשומם, אל תסוג אחור, ידידי הקורא! כי מעתה כאחד האדם אדבר עמך, כאחד האדם אשר כגילך, מעתה אדבר עמך בכל לשון שאתה שומע, מעתה שפת לא ידעת לא עוד תשמע.
מבוא המחברת
הבאור הלז הוצאתיו עתה לאור שמש על חזון ישעיהו, וכמוהו החלקים אשר יבואו אחריו - אם רצון שוכני סנה יעזרני - הולך הוא בין בכללו בין בפרטיו במסלת הפשט הכבושה לרבים, מבקש את הדרך היותר קרוב להגיע בו אל אמתת כונת החוזה ברוח אלהים ומחשבותיו, כפי אשר יבקשהו מבקש האמת דורש הפשט הפשוט אשר לו משפט הבכורה. אינו מרחיק ללכת במעגלי הדורש, אינו מעמיק לחפור במעדר המחקר, אינו משרש כל נצר ונטע משרשיו השתרש בם מימי קדם, אינו אורג קורי עכביש לכסות בם מערומי דעות או חכמות התחדשו בדור האחרון. לא תמצא בו לא דרוש ולא מחקר, לא סוד ולא רמז, רק הפשט הפשוט, וכל זאת נעו מעגלותיו מדרך המפרשים הידועים לנו עד הנה, ועומד נפרד נבדל מהם כתורן על ראש ההר לבדנה.
עמודי התוך אשר הפירוש נשען עליהם, הם שלשה.
א] לא נמצא במליצות הנביאים כפל ענין במלות שונות, לא כפל ענין, לא כפל מאמר, ולא כפל מליצה, לא שני משפטים שענינם אחד, לא שני משלים שהנמשל אחד, ואף לא שתי מלות כפולות.
ב] לא נמצאו במליצות הנביאים ובמאמריהם, הפשוטים או הכפולים, מלות או פעלים הונחו במקרה מבלתי כונה מיוחדת, עד שכל המלות והשמות והפעלים שמהם הורכב כל מאמר, לא לבד שהם מוכרחים לבא במאמר ההוא, כי גם לא היה אפשר להמליץ האלהי להניח תחתיה מלה אחרת, כי כל מלות המליצה האלהית שקולה במאזני החכמה והדעת, ערוכים ושמורים מנוים וספורים במדת החכמה העליונה, אשר אך היא לבדה תשגיב בכחה לדבר כן.
ג] לא נמצא במליצות הנביאים קליפה בלא תוך, גויה בלא נשמה, לבוש בלא מתלבש, מאמר ריק מרעיון נשגב, דבור לא תשכון תבונה בו, כי דברות אלהים חיים כולם אל חי בקרבם, רוח חיים באפם, רוח איום אביר אדיר ונורא.
ההנחות האלה שלשתן אשר יסדנו יסוד מוסד אל מליצות והנביאים אשר רוח ה' דבר בם ומלתו על לשונם, יודה בם כל מאמין כי רוח ה' דבר בפי הנביאים ומלתו על לשונם, כל מאמין בלבב שלם בלא לב ולב כי הם דברי אלהים חיים, היעלה על לבך כי הדבור הנשגב אשר צוה שמים ונבראו, ארץ ותעמוד, אור ויהי, היה בפי נביאיו כבלויי הסחבות לכסות בם מערומי השיר והמליצה?, הדבורים החיים בם יפח נשמת חיים לפגרים מתים, התחשוב כי שבו כגופים דוממים מתים בפי מלאכי אל ונביאיו החיים?
אחר כי כמוך כמוני כלבבך כלבבי בלתי מכחיש השלשה יסודות אשר הנחנו, והנם עתה כחותם על לבך כטוטפות בין עיניך, נס נא עתה, דרוש מעל ספר ה' וקרא פרשה אחת מספרי הנבואה בכל מקום אשר תבחר, והעבר נא את דבריה במסורת הברית אשר כרתי עמך, אם לא תאמר עתה כי כל דברי הנבואה - הגם שדרשת אחר כל דברי המפרשים ראשונים ואחרונים - כדברי הספר החתום, כי לא תמצא מליצה אחת מן המליצות הנבואיות שימלטו משלשה אלה המחללים את שם קדשה. א] שימצאו בה מאמרים או משפטים או מלות כפולות. ב] שהמלות אשר באו בכל אחד מן המשפטים הכפולים היה ביד המליץ להציגם במשפט השני שכנגדו המגביל לו. ג] תראה בם רב דברים ומעט ענין, דבורים כבירים וכל רוח חכמה אין בהם, וזה נגד השלש פנות אשר הנחנו? - אני לא ארחיק ללכת עמך, כי נפתח את ספר ישעיהו שאנו עוסקים עתה בבאורו: "הוי גוי חוטא עם כבד עון וכו'", על אבן אחת שבעה עינים? מה הבדל בין גוי חוטא ובין עם כבד עון ובין זרע מרעים, וכן בין כל השבעה כפולים שבפסוק? וקראת הכתובים שאחריו וכולם משולשים משלש שלש כפולים, כל ראש, כל לבב, מכף רגל? פצע, חבורה, מכה טריה? לא זרו, לא חובשו, לא רוככה? ארצכם, עריכם, אדמתכם? כסוכה, כמלונה, כעיר? - זאת שנית, למה - בחר להניח שם גוי אצל חוטא ושם עם אצל כבד עון וזרע אצל מרעים, הלא כן יכול היה לאמר עם חוטא זרע חוטא בנים חוטאים, גוי כבד עון, זרע כבד עון, וכן כולם? כן היה יכול לאמר עזבו את קדוש ישראל נאצו את ה'?, ועתה תאמר כי נפלו המלות האלה מפי המליץ כפי ההזדמן, וזה הפך ההנחה השנית אשר הנחנו?. זאת שלישית, הכלים האלה ריקים מכל תוך, הדברים יגעים וכל רוח ורעיון ומושכל אין בקרבם? וכי יפגשך איש לועז, ויבקש כי תאמר לו בלשון עמו מה מצאת כתוב במקראות האלה מן פסוק ד' עד י', אז אם לא אויל שפתים אתה, לא תמצא להשיב לו רק "ה' דבר, ישראל הרבו לפשוע ולכן הוכו במכאובים וחרב ארצם", ואם ישאלך שנית ומה קראת מן פסוק י' עד פסוק ט"ז, תענה "ה' אמר שנאתי קרבנותיכם, מועדיכם, בואכם חצרי, ותפלתכם"? כשאלות האלה ישאלך לבבך עתה אם לא חסר לב אתה, בכל פרשה ובכל מאמר בכל הספר מראש עד סוף, וענית ואמרת פליאה דעת ממני, נשגבה לא אוכל לה, לא אוכל כי חתום הוא, לא ידעתי ספר.
אולם טרם אוליכך בין שורות הכרם אשר נטעתי, אשר שם עמל תשכח, אשר שם תמצא מרגוע לנפשך העיפה, שם תאכל ענבים כנפשך שבעך, וגם אל כליך תתן, חכה לי עוד רגע עד תשמע מה עשיתי לכרמי, רוב העמל אשר היה לי בעת הכינותי גדרו ומשוכתו, בעת עדרתיו זמרתיו שמרתיו, טרם הבשילו אשכלותיו ענבים, או אז ידעתי כי תשמרנו ותטרנו תנצרנו כאישון עיניך, כרם חמר תען לו גם אתה, והבאת עלי ברכה ולא קללה.
עד לא קרבתי אל המלאכה היקרה הזאת מלאכת הקדש לפרש ספרי ה' ולבארם, יצאתי תחלה לבקר לתור ולדרוש על גדרי השמות והמלות והפעלים אשר באו בספרי הקדש, עד שיתברר לי גדריהם ומהותם בידיעה ברורה, והעיון הזה השתרע כפי הדרישה על שמונה ענינים.
א] לתת גדר לכל שורש ושורש, והוא למצוא הנקודה האמתיית בה יתקבצו כל הוראת המתחלפות אשר יורה עליהם השורש הזה, עד שנוכל לגדרו בגדר לאמר כי הוא זה, ושישוה בזאת בכ"מ בואו בתנ"ך, ושכל ההוראות המסתעפות ממנו בדרך שאלה או שיתוף ידמו לפניו כקוים היוצאים ושבים אל נקודת מרכז השרפה.
ב] לבאר התחלפות כונת שורש מן השרשים לפי יחוסו, אם בא ביחוס הפעול או ביחוס שבו, או ביחוס שממנו, למשל יש הבדל בפעל שמח בין כשנקשר עם ב' או עם אל, או עם על (באור המלות לט, ב), פעל ענה יש בו הבדל בין אם נקשר עם ב', או למ"ד, או את (ג, ט) ודומיהם רבים.
ג] התחלפות הוראת הפעלים לפי צורת בניניהם, אם בא בקל או בפיעל או בהפעיל, יש הבדל בין יחלוף יחליף (ב, יח) בלע בקל בלע בכבד (ג, יב), נגע מגיע (ה, ח), צופה מצפה (כא, ו) ודומיהם.
ד] הבדלי השמות והמלות והפעלים הנרדפים, והם שני שמות שהוראתם אחת גוי עם (א, ד) זרע בנים, ה' קדוש ישראל, נאץ הכעיס (שם), נזור נסוג, מריע משחית, חטא עון (שם) ודומיהם רבים.
ה] הסגולות שיש לכל אחד מן הנרדפים שלא נמצא בזולתו, פעל ראה נקשר עם את ופעל הביט עם אל (ה, יב), פעל ראה אם נקשר עם אל מה דינו? (יז, ז).
ו] השתנות הוראת כל השמות והפעלים כשבאו אצל ה', עלילה אצל ה', גאות הבא אצל ה' (יב, ד), פעל ראה, ישב, שם כסא שבא אצל ה' (ו), שם כנפים למלאך, יחוס פנים ורגלים למלאך (שם):
ז] התחלפות הוראת השרשים בהשקף על המלות והשמות והפעלים שיתקשרו עמהם במאמר, אם בהרכבת המאמר בכלל, וקרוב לבא עתה, וימיה לא ימשכו (יג, כב), אם בהרכבת המאמר שני שמות או פעלים או שם ופעל, בדרך תואר ומתואר, פועל ופעול, סבה ומסובב ודומיהם, או סמיכת הפעל למלה מיוחדת, למשל יש הבדל בין פרש כפיו ובין נשא ידיו (א, טו). פעל מצא הנקשר עם יד יש לו הוראה אחרת (י, יד). פעל בקש הנקשר עם מלת מיד יש הוראה מיוחדת, ודומיהם רבים.
ח] קישור המאמרים והרכבתם וצירוף המשפטים וחבור המלות והסגולות הנמצאים בשימוש הלשון, למשל מה הבדל יש בין מספר מחובר אל המתואר ובין מספר מופשט מן המתואר? בין כשיקדים הנושא אל הנשוא או הנשוא אל הנושא? בין כשיקדים מלת היחוס קודם הנושא או הנשוא או מלת הצדדים, ובין כשיבוא אחריהם, ובזה יש כללים אין מספר אשר הוצרכתי אליהם ביחוד בפירוש התורה בחלק ההלכות לבאר עפ"י היסודות האלה דרשות חז"ל, וקוטב תורה שבע"פ, והדרכים אשר בהם הלכו המקבלים בהוצאת ההלכות מן המקראות.
אחרי עברתי משער לשער במחנה העברים, ודרשתי עד מקום שידי הקצרה מגעת, והוצאתי כל אשר היה בכחי להוציא באלה הענינים, אז נגשתי באימה את פני פרוכת הקדש, ואת פני האדון השוכן בארון הברית התנפלתי, יגול המסך יגול הפרוכת יגל עיני, ויראני את נוהו, אביטה נפלאות מתורתו, ואז החלותי לבאר ולפרש מקרי קדש, תנ"ך, עפ"י השלשה דרכים אשר יחדתי לשלשה חלקיהם, כפי שיעדתי להודיעך זאת ביחוד במכתב המבשר, אשר הוצאתי אל אצילי בני ישראל לוקחי המחברת. כי עתה לא באתי אך להראותך מבוא הספר אשר נתתי לפניך היום, למען תדע דרכיו ושביליו ואורחותיו, ובל תתעתע במעגלים הרבים ההולכים בלולים בתוך הגן הנה והנה. הנה אעשה לך ציונים אכין לך תמרורים להשכילך בדרך זו תלך, איעצה עליך עיני, כי אז תצליח את דרכיך ואז תשכיל.
הדבר הראשון אשר שמנו עין עליו, הוא למלאות התנאי הראשון אשר הצגנו בפתח דברינו, לפרש דברי המליצה באופן שלא ימצא בה כפל ענין במלות שונות, והם השני מינים.
א] הכפולים אשר המה נרדפים, והוא שהמלות אשר מהם הורכבו שני משפטים הכפולים, הם נרדפים בענינם, רצוני ששני המשפטים הורכבו ממלות שמובנם אחד, וזה או מלות מיוחדות כפולות באותו משפט, כמו מי פעל ועשה, ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, וירד המונה ושאונה ועלז בה, וחלף ביהודה שטף ועבר ודומיהם רבים, או משפטים כפולים, כמו מהר שלל חש בז, על פרי בטן לא ירחמו על בנים לא תחוס עינם, אוקיר אנוש מפז ואדם מכתם אופיר ודומיהם. הנה לבאר הכפולים האלה נעזרנו ע"י ההבדלים אשר שמנו בין השמות והפעלים הנרדפים, כי עפ"י ההבדלים האלה נודע לנו שהמלות אשר יתדמה לנו שהמה נרדפים, הם מובדלים זה מזה באמת.
ב] הכפולים אשר אינם נרדפים, והם רוב דברי הספר, שהמשפטים הכפולים הם דומים בענינם הגם שהמלות אשר הורכבו המשפטים מהם אינם נרדפים למשל (קאפיטל מח) הראשונות מאז הגדתי ומפי יצאו ואשמיעם פתאום עשיתי ותבאנה, מדעתי כי קשה אתה וגיד ברזל ערפך ומצחך נחושה. ואגיד לך מאז בטרם תבוא השמעתיך, פן תאמר עצבי עשם ופסלי ונסכי צום. שמעת חזה כולה ואתם הלא תגידו השמעתיך חדשות מעתה ונצורות ולא ידעתם. עתה נבראו ולא מאז ולפני יום ולא שמעתם פן תאמר הנה ידעתין. גם לא שמעת גם לא ידעת גם מאז לא פתחה אזניך, הכתובים האלה כפולים, בין במלות, למשל מאז הגדתי, מפי יצאו, ואשמיעם?, בין במשפטים, למשל קשה אתה, גיד ברזל ערפך, מצחך נחושה? ואגיד לך מאז בטרם תבוא השמעתיך? - וכן יתר המשפטים. - בין במאמרים שלמים, שמי לא יראה שהפסוק הראשונות מאז הגדתי, עם פסוק ואגיד לך מאז וכו' כפולים וענינם אחד. אם כפל ענין שהענין כולו כפול, אין רוח בו. וכזה וכזה תראה בכל מקום אשר תפגוש, ובזה לא נוכל להעזר מן הבדלי המלות הנרדפים, כי כל אדם יודע הבדלם לבדם, אבל אינו יודע להבדיל את המשפטים הכפולים, וצריך להשכיל על באור מקראות כאלה מצד העיון והדרישה בענין הנבואה עצמה, ולדלות מים מבארות עמוקים לעמוד על עומק מחשבות המליץ וכונתו. והמלות עצמם הם יורו לנו את הדרך, למשל כשאמר עצבי עשם, פסלי ונסכי צום, אחר שההבדל בין עשה ובין צוה ידוע לנו, ידענו שבמשפט הא' מדבר שהעצב בעצמו העושה ובורא הדבר, ובמשפט הב' ידבר שהפסל רק מצוה ולא עושה, ובזה נעמוד ששני משפטים האלה הם שני צלעות מוגבלים לעומת השני צלעות המגבילות להם בחצי המאמר הראשון, ואגיד לך מאז, בטרם תבוא השמעתיך, כי גם בשני משפטים אלה ידענו ההבדל בין אגיד לך ובין השמעתיך, ובין מאז ובין בטרם תבוא, כמו שתראה בפרושי שם, וממנו תקיש על כל מקום.
הכפולים אלה הסירותי והמעקשים שמתי למישור באחד משלש פנים.
א] או שהראיתי שכל אחד משני המשפטים הכפולים מורה ענין מיוחד נבדל מזולתו, כמו אנחם מצרי ואנקמה מאויבי, את מי אשלח ומי ילך לנו, ויצא חוטר מגזע ישי ונצר משרשיו יפרה. וכן שני משלים הדומים שהנמשל בהם אחד, הראיתי שכל אחד מורה על נמשל מיוחד, כמו כנבול עלה מגפן וכנובלת מתאנה, הן כולם כבגד יבלו עש תאכלם ודומיהם.
ב] או שהראינו שהמליצות הכפולים הם שני ענינים שנתהוו זה אחר זה, או זה אצל זה בשני זמנים או שני מקומות מובדלים, כמו כסוכה בכרם במלונה במקשה כעיר נצורה, על הר נשפה שאו נס הרימו קול הניפו יד, לשלול שלל ולבז בז.
ג] או שהראיתי שהמשפט השני מוסיף תמיד על המשפט הראשון הכפול עמו, כמו הוי גוי חטא (ויותר מזה) עם כבד עון (ויותר מזה שהם) זרע מרעים (ויותר מזה שהם) בנים משחיתים (ויותר מזה) שעזבו את ה' וכו'. וכן אם יהיו חטאיכם כשנים (ויותר מזה גם) אם יאדימו כתולע.
ודע שזה כלל גדול ויסוד מוסד שהמליצה תעלה תמיד במושגיה מן הקל אל החמור, מן הקטן אל הגדול, מן המעט אל הרב, ולא בהפך, וכ"מ שתמצא בכתבי הקדש שתי מלות או ענינים שוים, בהכרח שהשני מוסיף על הראשון, או אמור בלשון המורגל, המליצה תדבר תמיד בדרך לא זו אף זו, ולא בדרך זו ואין צריך לומר זו, ואם תמצא מקום בתנ"ך שידמה שהמלה או המשפט השני קל וקטן מן הראשון, תדע בטח שלא הבנת פירוש הכתוב על מכונו, וכבר הזכירו כל זה בעלי הלשון, אבל לא שמרוהו ולא השתמשו בו, כי לדעתם הוא רק ברוב פעמים לא בכולם, ואנכי אומר שלא נמצא מקום אחד שיצא מכלל זה, וכ"מ שיתדמה שסותר אל הכלל, העירונו עליו, כמו כסדום היינו לעמורה דמינו, מאופל ומחשך עיני עורים תראינה. עד שדבר זה היה לנו לעינים לדעת על ידו גדרי השמות הנרדפים, שכל מלה המאוחרת ידענו בטח שכוללת יותר מן הקודמת לה, וכן המשפט המאוחר כולל יותר מן הקודם אליו, למשל והיה הנשאר בציון ומוסיף אף להנותר בירושלם יאמר קדוש, ידענו שמשפט השני כולל יותר מן הראשון, שמוסיף שגם לההמון יאמר קדוש, כשאומר להשמיד בלבבו ולהכרית (י, ז) ידענו שהכרתה כוללת יותר מן השמדה, ולזה כשבא בשלילה אמר (מח, יט) לא יכרת ולא ישמד ר"ל ואף לא ישמד, כי בזה תכלול השמדה רבותא יותר, כי הכל לפי ענין המאמר והכונה. - לא ינום ולא יישן (ה, כז), אל תתן שנה לעיניך ותנומה לעפעפיך (משלי ו, ד), כי פה מדבר מבחינת העדר מציאות השינה, ובזה העדר מציאות השינה הטבעיית רבותא יותר, ובמשלי מדבר שלא יישן ברצון מוסיף שלא לבד שלא יישן שינת קבע אף לא ינום תנומת עראי, ושמור זאת.
אחר שמלאתי את התנאי הראשון, אודיעך איך שמרתי בפרושי גם התנאי השני אשר הצגתי בפתח דברי, והוא להראות שכל מלות הנבואה לא באו בהזדמן רק בכוונה מכוונת ובבחירה שכליית בחכמה ודעת ועצה עמוקה.
בכל מקום שבא בספר שני משפטים השונים במלותיהם וענינם אחד, הנה למלאות התנאי הראשון והוא לחלק בין שני המשפטים שלא יהיה ענינם אחד, היה די לנו אם היינו מבדילים בין מלה אחת מן המלות שהורכב המשפט מהם ובין מלה המגבלת לה במשפט השני, למשל בכפל שני המשפטים מהר שלל חש בז, היה די לנו אם נמצא הבדל בין שלל ובין בז, שהבזה הוא אחר השלל, כי בזה אין המשפטים כפולים, ואם היינו הולכים בדרך זה, היתה מלאכתנו זאת נקלה מאד, כי אז בשני משפטים נרדפים אשר כל אחד מורכב משתי מלות, למשל ואת פעל ה' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו, יש לנו שני ברירות, או שנבדיל בין פעל ה' ובין מעשה ידיו, ובזה כבר יבדלו שני המשפטים, במה שהפעול של האחד אינו הפעול של המשפט השני, או שנבדיל בין לא יביטו ובין לא ראו, וגם בזה יבדלו המשפטים במה שאיכות הפעולה משונה בכ"א. ובמשפטים מורכבים משלש או ארבע ענינים, נוכל להבדיל ביניהם בשלש או ארבע אופנים. למשל במדבר פנו דרך ה', ישרו בערבה מסלה לאלהינו, שני משפטים האלה הנרדפים נוכל להבדילם, או, א] ע"י שנמצא הבדל בין פנו דרך ובין ישרו דרך, ונאמר שהמשפט השני כל חדושו הוא מ"ש ישרו. או, ב] שנבדיל בין במדבר ובין בערבה, ונאמר שחידוש המשפט השני הוא שיהיה הדרך גם בערבה. או, ג] שנמצא הבדל בין דרך ובין מסלה, ונאמר שחידוש המשפט השני הוא שיהיה גם מסלה. או, ד] שנמצא הבדל בין ה' ובין אלהינו, ונאמר שחידוש המשפט השני הוא רק שהדרך הזה יהיה גם לאלהינו. ובדרך הזה הלכו כל החכמים האחרונים אשר דרשו לבאר השמות הנרדפים, שהספיקו לעצמם אם מצאו הבדל אחד בכל המשפט, וחשבו שיתר המלות השונות בשני המשפטים באו לתפארת המליצה וכפי ההזדמן, ולכן גם הכללים אשר המציאו וההבדלים אשר נתנו, לא יכלו לבררם במופת, כי היו דבריהם רק השערה דמיונית לבד. אבל אנכי חק נתתי ולא יעבור כי לא באו בסוד ה' מלות או פעלים בדרך מקרה, רק בהשכל ובבחירה, ולכן העבודה אשר העמסתי עלי רבתה וקשתה ועלתה על כל מלאכת זולתי בכמו אלה, כי בשני משפטים הכפולים שכ"א מורכב משתי תיבות, כמו מהר שלל חש בז הוצרכתי לבאר שלשה דברים: א] להבדיל בין מהר ובין חש, ב] להבדיל בין בז ובין שלל, ג] להראות שהמליץ היה מוכרח לשמש בפעל מהר אצל שלל, ובפעל חש אצל בז, ואם היה אומר חש שלל מהר בז היה מחטיא חקי הלשון וכלליו, וכן בשני משפטים שכל אחד מורכב מהרבה תיבות, הוצרכתי לברר שכל המלות שבאו בכל משפט, מוכרחים לבא רק במשפט ההוא ולא במשפט המגביל לו. ואתה תוכל לסדר לך, בכל שני משפטים כאלו, את חלקי כל משפט, נגד חלקי המשפט השני איש אל אחיו, ולדרוש על כל אחד מדוע לא בא במשפט השני, ולפי פרושי בכל מקום תמצא פשר דבר, למשל: במשפטים בעלי שני איברים:
 
ואשיבה א' שופטיך ב' כבראשונה
א' ויועציך ב' כבתחלה
אחרי כן יקרא לך
א' עיר ב' הצדק
א' קריה ב' נאמנה
א' מהר ב' שלל
א' חש ב' בז
א' אנחם ב' מצרי
א' אנקמה ב' מאויבי.
א' נצב ב' לריב
א' עומד ב' לדין
א' ההולכים בחשך ב' ראו אור גדול
א' יושבי בארץ צלמות ב' אור נגה עליהם.
בכל אלה תוכל לשאול הבדל כל אבר מאברי כל משפט מאבר המגביל לו במשפט השני, למשל מה ההבדל בין נצב ובין עומד? בין לריב ובין לדין? ואחר זאת לברר שהיה מוכרח לאמר רק נצב לריב ועומד לדין, ולא יכול לאמר עומד לריב או נצב לדין, כי היה נגד חקי הלשון, וכן תדין בכל מקום. וכזה תעשה בשני משפטים שכל אחד מורכב משלש איברים או יותר.
משפטים בעלי ג' איברים
א' ויספו ענוים ב' בה' ג' שמחה
א' ואביוני אדם ב' בקדוש ישראל ג' יגילו
א' בושת ב' עלומילך ג' תשכחי
א' חרפת ב' אלמנותיך ג' לא תזכרי עוד
בעלי ד' איברים
א' במדבר ב' פנו ג' דרך ד' ה'
א' בערבה ב' ישרו ג' מסלה ד' לאלהינו
למען א' תינקו ב' ושבעתם ג' משוד ד' תנחומיה
למען א' תמיצו ב' והתענגתם ג' מזיז ד' כבודה.
שבמשפט כזה בעל ד' איברים, תשקיף על ארבעה איברי כל משפט מדוע התיחדו רק במשפט זה ולא במשפט שכנגדו. דרך משל מדוע אמר בראשון למען תינקו ובשני למען תמוצו ולא בהפך? וכן מדוע אמר בראשון ושבעתם ובשני והתענגתם? מדוע אמר בזה משוד, ובזה מזיז? וכן ביתר איברי המשפט. ואם תקרא את פרושי תראה, כי לא באה שום מלה במקרה, אך הכל ברוח ה' עליו ובכח החכמה העליונה.
ובמאמר שנמצא בו שלשה משפטים כפולים או יותר, תסדר איברי כל המשפטים איש מול אחיו ותדרוש על כולם בדרך זה. למשל.
א' גוי ב' חוטא
א' עם ב' כבד עון
א' זרע ב' מרעים
א' בנים ב' משחיתים.
ותראה ג"כ ע"פ באורי כי לא היה אפשר לשנות דבריו, ולהחליף אחד מן הנושאים אל נשוא אחר או בהפך, כנ"ל.
אחר הראיתיך את כל אלה, אמסור לך עוד מפתח גדול, אשר זולתו ישארו הרבה שערים סגורים לפניך, מפתח אשר לא מצאוהו כל המבארים, ועל כן לא יכלו לפתוח הדלתות ולא באו תוך החדרים הפנימים, והוא שהיה דרך המליץ הגדול הזה לסדר מליצותיו ברוח ה' עליו, בצלעות מגבילות אשה אל אחותה, שימצאו במאמריו מליצות מורכבים מארבע צלעות או ארבעה משפטים, ומסודרים באופן שהצלע הראשונה תגביל אל הצלע השלישית, והצלע השנית תגביל אל הצלע הרביעית. כמו: א' הזלים זהב מכיס
ב' וכסף בקנה ישקולו
ד' ויעשהו אל:
ג' ישכרו צורף
שהסדר הנכון הזלים זהב מכיס ישכרו צורף, וכסף בקנה ישקולו ויעשהו אל.
ודבר זה שידבר בכתבי הקדש במאמרים מגבילים, כבר הזכירוהו דורשי הלשון, אבל הם לא מצאו זאת רק ג' או ד' פעמים בתנ"ך, ואני מצאתיה בספר ישעיהו לבדו יותר ממאה פעמים, עד שנמצאו פרשיות שלמות המסודרות כן, כמו פרשת רני עקרה (סי' נד), וכן תראה (סא - סב) שש עשרה צלעות מגבילות, שמונה מול שמונה במקום אחד, וכולם ענין אחד, משולבות אשה אל אחותה.
א' שוש אשיש בה' ב' תגל נפשי באלהי
ג' כי הלבישני בגדי ישע ד' מעיל צדקה יעטני
ה' כחתן יכהן פאר ו' ככלה תעדה כליה
(כי) ז' כארץ תוציא צמחה ח' כגנה זרועיה תצמיח
(כן ה' אלהים יצמיח)
ט' צדקה י' ותהלה
י"א למען ציון לא אחשה י"ב למען ירושלים לא אשקוט
י"ג עד יצא כנגה צדקה י"ד ישועתה כלפיד יבער
ט"ו וראו גוים צדקך ט"ז כל מלכים כבודך.
בדלתות האלה המגבילות תוכל לחבר הצלעות א' ג' ה' ז' ט' י"א י"ג ט"ו מצד אחד ותקראם כאחד, שוש אשיש בה' כי הלבישני בגדי ישע כחתן יכהן פאר וכו'. והצלעות ב' ד' ו' ח' י' י"ב י"ד ט"ז מצד השני ותקראם ג"כ כאחד. עד שצלעות צד האחד הימיני מגבילות כנגד הצלעות של צד השני השמאלי, כמו שתראה היטב בפירושי שם.
ואם תרצה לבחון פה את אשר אמרנו למעלה כי גם איברי המשפטים מגבילות אשה אל אחותה, ומכוונות ושקולות במאזני צדק, תמצא פה בשמונה צלעות הכפולות האלה משני צדדים, שלשים ושמונה איברים, י"ט מצד זה וי"ט מצד זה, כזה:
א' שוש אשיש א' תגל נפשי
ב' בה' ב' באלהי
ג' כי הלבישני ג' יעטני
ד' בגדי ד' מעיל
ה' ישע ה' צדקה
ו' כחתן ו' וככלה
ז' יכהן ז' תעדה
ח' פאר ח' כליה
ט' כארץ ט' כגנה
י' תוציא י' תצמיח
י"א צמחה י"א זרועיה
כן ה' אלהים יצמיח
י"ב צדקה י"ב ותהלה
נגד כל הגוים
י"ג למען ציון י"ג ולמען ירושלם
י"ד לא אחשה י"ד לא אשקוט
ט"ו עד יצא ט"ו יבער
ט"ז כנוגה ט"ז כלפיד
י"ז צדקה י"ז ישועתה
וראו
י"ח גוים י"ח וכל מלכים
י"ט צדקך י"ט כבודך
ואחר שתעיין על באורי איך בארתי הכתובים האלה תמצא איך כל המלות שבאו בצד ימין א"א להניחם בצד שמאל שכנגדו, למשל א"א לומר עד יבער כנוגה צדקה, כי הנוגה אינו בוער, כי אין לו אור מצד עצמו, אי אפשר לומר כי עטני בגדי ישע, כי הבגד אינו עוטה בו מלמעלה רק המעיל, וכן כולם. וכדוגמא זה סדרתי הדלתות בישעיה (סי' נד) למען אעמידך על דברים אלה, ומעתה תהיה כחכם המבין מדעתו, עד שלא הוצרכתי להזכיר זאת בפירושי בכל פעם, כי סמכתי על המבין אשר עיניו בראשו.
אחר שמלאתי שני התנאים הראשונים, נשאר לי להודיעך איך מלאתי בפרושי זה גם התנאי השלישי אשר הצגתי בפתח דברי, והוא שלא תמצא מליצה ריקה מרעיון נשגב, כי מלבד באור הכפולים אשר דברתי מהם עד כה, הפירוש בכללו חדש הוא, כל מקומות הקשים והזרים מתבארים בלי דוחק, כל מקומות שידומה שדבר החוזה כאחד האדם ההמוני, הראיתי איך דבריו נשגבים ועצומים מאד, אם מצד מליצתם, אם מצד הכונה הנשגבה הצפונה בם, עד שאמרתי לעצמות היבשות חיו ויחיו ויעמדו על רגליהם חיל גדול מאד, לבשו עדי עדיים, לבשו הוד והדר. כן גם בקישור המאמרים והענינים, רחקתי מאד מדרך המבארים, עד שרוב הענינים ישתנה העתקתם עתה לפי פרושי, ממסת פירוש המפרשים אשר קדמוני, עד שכל דברי הנבואה מלאים יופי וחן ורגשות המליצה היותר נעימה מצד אחד, וסדר הגיוני וערך מחשביי, ודבור פילוסופיי מלא חכמה ודעת וסדר מצד השני. ואתה תראה כזאת וכזאת בכל סימן וסימן, בכל מקום אשר ישוטטון עיניך הרואות. - מעתה אשים קנצי למלים, לבד עוד רגע אדבר עמך להודיעך את הסדר אשר שמרתי בהעלות מחשבותי והגיון לבי על ספר.
סדר המחברת
חשבתי מחשבות בל ינטשו יריעות הספר, בל יתארכו הדברים, עד כי יהיו למשא אל המביא לבית הדפוס, למשא אל כיס הקונה, ולמשא אל הקורא, כי לא נאוה שפת יתר לנדיבים אף כי לחכמים. לכן מלאתי בו שני טורי אבן, הטור האחד באור הענין, והטור השני באור המלות, טובים השנים מן האחד, כי אם יפול האחד השני יקימו. - בטור באור הענין, בארתי כוונת הכתובים בפרט ובכלל, כמעתיק ספר מלשון אל לשון בלשון קל וצח וברור ומרחיב הדברים קצת להודיע הכונה, הכפולים בררתי באופן שיתראה לכל שאין בו כפל, אבל הנרדפים לא בררתי עניניהם בטור הזה רק זכרתי ההבדל בסתם, וסמכתי כי יבא רעהו הוא הטור השני וחקרו. במקום שהכפולים מורכבים מנושא ונשוא, אם ראיתי כי לא יתבלע צחות הבאור במה שארמוז גם על שני הכפלים והשנויים, הזכרתים כלאחר יד, ואם ראיתי כי עי"ז יתבלבל הקורא, הנחתי באורם אל הטור השני, וכן במקום שבאור הכפל בכללו אינו שייך אל באור הענין הנחתיו ובארתיו בבאור המלות.
בטור השני, בארתי כל השפות הנרדפים הנמצאים בכל פסוק, והודעתי הבדלם, וגם בזה שמרתי חמשה תנאים.
א] שלא בארתי רק שני השמות הנרדפים שנזכר בכתוב זה, לא יתר השמות שהם נרדפים עמהם, למשל (א, ד) מה בין עם וגוי? - ולא בארתי שם נרדף לאום, עד שבאתי לסימן ל"ד, שם נרדפו גוים לאומים אז הזכרתי נירדף לאום, וכן כולם.
ב] לא הודעתי בכ"מ רק ההבדל המוכרח לצורך הבנת הכתוב שאני בבאורו, לא כל פרטי ההבדלים, למשל בפסוק למה תאמר יעקב ותדבר ישראל (מ) הזכרתי הבדל בין דבור ובין אמירה, ובאמת נמצאו ביניהם עוד הבדלים רבים אשר יתבאר כ"א במקום הצריך, כי פה לא הזכרתי רק ההבדל הפרטי הצריך לענין שאני בו.
ג] לא הארכתי בראיות, כי הבאתי ראיה אחת או שתים, ובכל זאת יבטח הקורא כי כל גדר וכל הבדל וכל כלל שנתתי הוא שמור אצלי בכל התנ"ך, ואעיר עליו בכ"מ אשר יתראה בראשית ההשקפה שהוא סותר אל החק שהנחתי, ולכן אל ימהר הקורא להשיב על דברי מאיזה מקום בתנ"ך עד יבואו דברי אי"ה בחלקים הבאים ויראה כי תקנתי הדבר במקומו בעזה"י. למשל מי אשר ישמע הגדר שנתתי על שם צורף והבדלו מן חרש, הלא ישאל שהכתוב מבואר להפך, הפסל נסך חרש וצורף בזהב ירקענו, אבל אם יעיין על דברי אז ידום.
ד] במקום הראשון אשר פגעתי שני נרדפים בררתי ענינם, ולרוב הראיתי וציינתי שם יתר המקומות שבאו בספר הזה, ושמות שהם מועטים בתנ"ך ציינתי כל מקומותם בתנ"ך למען יהיו לאחדים בידך, וביתר המקומות ציינתי לעיין במקום הנזכר, למשל הבדלי גוי עם בארתי בסימן א' פסוק ד', ושם ציינתי מקומם בכל הספר, וביתר מקומות רשמתי לאמר עיין א' ד'. וכן כולם.
ה] בבאור הנרדפים והגדרים הכריחני הענין לכתוב הדברים ברור המקומות בלשון חכמים, ובשפת הפילוסופים ובעלי ההגיון, כי טבע ענינים האלה מחייב זאת להלבישם בלשון חכמים, גם תדע כי הגם שכבר קדמוני כמה חכמים לתת הבדלים בשמות הנרדפים, אשר מקצת ספריהם בידי והם ספר גן נעול וספר יריעות שלמה, בכל זאת לא סמכתי בזה על דברי שום אדם רק בחנתי כל דבר בעצמי, אם יתפרשו כל הכתובים ע"פ המסלה אשר סללתי לעצמי, ולכן דבר אין לי בזה עם אדם, לא בניתי ולא סתרתי ע"פ דברי זולתי, כי על כל חק וכלל עיינתי לעצמי ואת שיקול דעתי העליתי על ספר, ואם ימצא שגם זולתי העמיד את הכלל מסכים עם דברי, זה לאות כי הדבר הפשוט והישר ישקיף עליו כל בעל שכל בדרך אחד.
ואני תפלה ה' יגמר בעדי, ה' חסדך לעולם מעשי ידיך אל תרף: חותם י' כסליו התר"ה לפ"ק: מאיר ליבוש, מלבים, בתוך עמי אנכי יושב פה ק"ק קעמפין