מלאכת שלמה על ראש השנה ב
<< · מלאכת שלמה · על ראש השנה · ב · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
אם אינם מכירין אותו וכו': ירוש' א"ר יונה הכין צורכא מיתני בראשונה היו מקבלין עדות החדש מכל אדם אם אינם מכירין אותו משלחין עמו אחר להעידו א"ר יוסי אפילו כמתניתין אתיא היא אם אינם מכירין אותו משלחין עמו אחר להעידו למה שבראשונה היו מקבלין עדות החדש מכל אדם ועד אחד נאמן משלך נתנו לך בדין היה שלא יהו צריכין עדים והן אמרו שיהו צריכין עדים והן אמרו עד אחד נאמן ע"כ: ונלע"ד שהירושלמי חולק על התלמיד שלנו שהתלמוד שלנו מפרש מאי אחד זוג אחד ולדעת התלמוד שלנו נלע"ד לתרץ שלכן שינה בהאי מתני' למיתני בראשונה בסיפא משום דהויא מילתא דלא ידיעא שהרי משום שפעם אחת בקשו בייתוסים להטעות את חכמים כדאיתא בברייתא בגמרא ובס"ד לא עלתה בידם שהקב"ה סכל עצתם וזימן להם איש נאמן שהיו חושבים שהוא נוטה לדעתם ושכרו אותו במאתים זוז שיעיד עדות שקר והוא הגיד האמת לחכמים באופן שלעולם לא נתקלקלו ב"ד ע"י המינים לכן שינה התנא ותנא בראשונה בסיפא לרמוז לנו הדבר הזה אבל במתני' דבסמוך קתני בראשונה ברישא שקלקול המשואות עשו אותו מעשה וקלקלו ממש כדמפורש ברש"י ז"ל שהשיאו גם הם משואות שלא בזמן החדש להטעות את ישראל וכו' ולכן ג"כ לא הוצרך ג"כ התלמוד לפרש קלקול המשואות כדמפרש קלקול העדים ועוד משום שהמשואות הוא דבר של פרהסיא ואפשר שלזה כיון רש"י במה שפי' משקלקלו המינים מפ' בגמ' ע"כ כלומר זה הוצרך לפרש בגמ' משום שלא היה אלא פעם אחת ובפני ב"ד בלבד וגם שלא בא לידי גמר קלקול כדכתיבנא:
משלחין עמו אחד להעידו: ואותו אחר נמי מחללין עליו את השבת כדפרישית לעיל ס"פ ראשון תוס' ז"ל: ובבבלי מפ' דמאי אחר דקתני זוג אחר דחד לא מהימן וכן נמי אותו דקתני במתני' מפ' רב פפא בגמ' דר"ל אותו הזוג והקשו תוס' ז"ל מאי קאמר אני יכול לומר אחד מאותו הזוג ע"כ:
משקלקלו המינים: הם הבייתוסים ששכרו עידי שקר להטעות את חכמים שאירע יום שלשים של אדר בשבת ולא נראה חדש בזמנו והבייתוסים מתאוין שיהא יום ראשון של פסח בשבת כדי שתהא הנפת העומר באחד בשבת ועצרת באחד בשבת לפי שהם דורשין ממחרת השבת יניפנו ממחרת שבת בראשית כמשמעו ושכרו שני בני אדם להעיד שראו את החדש היום וכו' כדאיתא בגמ'. והקשו תוס' ז"ל וא"ת ומה מרויחין והלא מתקלקלין לענין פסח וי"ל דלא חשיבי ליה קלקול משום דדרשי אתם ואפי' מזידין ע"כ: והכא גרסי' המינין ובמתני' דבסמוך גרסי' הכותים וכן הוא ברש"י ובהרמב"ם ז"ל ג"כ:
בראשונה היו משיאין משואות: בפ"ק דביצה דף ד' וביד שם פ"ג סי' ח':
משיאין משואות: הסין בסבלת דהיינו נקודה בשמאלית של השין: וגם ה"ר יהוסף ז"ל כתב שכן מצא מנוקד בספרים ישנים. וכן במקרא להעלותם משאת העשן מן העיר. ובגמ' מאי משמע דמשיאין לישנא דיקוד הוא דכתיב וישאם דוד ואנשיו ומתרגמינן ואוקדינון דוד. ובגמ' וגם בריש פסחים תניא אין משיאין משואות אלא על החדש שנראה בזמנו לקדשו דהיינו יום שלשים דאילו כשהחדש מעובר ועושין ר"ח ביום ל"א אין מקדשין אותו שכבר קדשוהו שמים ואימתי משיאין משואות לאור עבורו פי' רש"י ז"ל ליל שעבר שלשים להודיע שהיום נתקדש יום שלשים קרי יום עבורו ע"ש שבו נעשה החדש היוצא מעובר כשאין קובעין בו את ר"ח הנכנס ע"כ:
משקלקלו הכותים: ה"ג הכותים שהם הם שהשיאו המשואות להטעות. ומה שכתוב בתוס' י"ט שרש"י ז"ל גורם בשניהם מינים לא ראיתיו בגמרות שלפנינו [*) עיין בדקדוקי סופרים אות א' ואות מ'.] אלא גם הוא נראה שגורס ברישא מינים והכא בסיפא כותים:
וכן משמע מלשונו ז"ל שכתב גבי מינים להטעות את החכמים כלשון הברייתא וגבי משואות כתב להטעות את ישראל ש"מ דגבי משואות גרסינן כותים. ומ"מ נראה שהכותים באותו זמן נטו לדעת הבייתוסים לעשות תמיד חג עצרת ממחרת שבת בראשית. וגם בפי' הרמב"ם ז"ל ברישא מינים ובסיפא כותים וביד שם פ' שני לא הביא רק קלקול הכותים במשואות ובירוש' רבי בטל את המשואות ולפי זה משמע שקלקול המשואות היה אחר קלקול העדים של המינים. ולפי זה מתני' דעל ששה חדשים שלוחים יוצאים נשנית בימי רבי והא דמסיים בה וכשבית המקדש קיים יוצאים אף על אייר מפני פסח קטן ה"ק יוצאים אם היה קיים עדיין ולא היו משיאין משואות כך נלע"ד:
מביאין כלונסות של ארז ארוכים וקנים: בערוך גריס ארונים וקנים מלשון נטע ארן וגשם יגדל והכי תנן נמי בפ"ג דפרה עצי ארזים וארנים וברושים וכו':
וקנים ועצי שמן ונעורת של פשתן: בראשן כרוכה. גם יתכן לפרש הכל יחד כדי להגדיל המדורה ונעורת בראשן להעלות משאת ההר השמימה וכן אם היו צריכין לעשות משואות מרובות היו עושין הכל לפי צורך השעה עד שהוא רואה את חברו עושה כן בראש ההר השני וכו':
ומאין: וראיתי שהגיה ה"ר יהוסף ז"ל ומנין במ"ם [בנון]:
חַוְרָן: בנקודת פת"ח תחת החי"ת:
בית בלתין: מפרש בגמ' זו בירם ומשמע כאן שמארץ ישראל היא. תוס' ז"ל:
עד שהוא רואה את כל הגולה וכו': גמ' מאי גולה אמר רב יוסף זו פומבדיתא והם מודיעין לכל בני מדינת בבל. גמ' תניא ר' שמעון בן אלעזר אומר אף חרים וכייר וגדר וחברותיה איכא דאמרי ביני ביני דהנך דתני במתניתין הוו קיימי הנך. איכא דאמרי להך גיסא דארץ ישראל הוו קיימי הנך כזה % ומר חשיב דהאי גיסא ומר חשיב דהאי גיסא: א"ר יותנן ובין כל אחת ואחת דהנך דמתני' ח' פרסאות:
חצר גדולה וכו': פרק שני דהלכות קדוש החדש פ"ז:
ובית יעזק: גמ' איבעיא להו בית יעזק תנן דלישנא מעליא הוא דכתיב ויעזקהו ויסקלהו או דילמא בית יזק תנן דלישנא דצערא הוא על שם כאילו שאסורים בזיקים שאין זזין משם כל היום (הגהה הוא פי' רש"י ז"ל והקשו עליו בתוס' מאי מייתי מסעודות גדולות הא ע"כ קודם ר"ג הכי הוה לכך נ"ל דמיבעיא ליה אם אותו מקום צר להם או מרווח ומייתי ראי' דמרווח: וא"ת כיון דאיסור שבת עלייהו האיך יוצאים מחצר לחצר ר"ל כיון דקודם דפרצו בה היו יכולין ללכת בכל העיר גם עתה משנפרצה אלא כמה מבואות וחצרות פתוחים לאותו חצר שיהו יכולים להלך בה כד' אמות ע"כ. ומצאתי שכתוב בספר חכמת מנוח על זה הדבור וז"ל וא"ת כיון דאיסור שבת וכו' נ"ב מקשה לפי פירושו שפי' דמיבעיא ליה אי צר אי מרווח הרי במתני' קראו חצר וחצר יש לו שיעור שהרי אפי' קרפף אינו יותר מבית סאתים וא"כ מאי מקשה הרי פשיטא אי באו עדים הרבה ע"כ היה צר להם ואי לאו לאו אלא ע"כ מקשה אי היו צריכיין כולם לשבת בחצר זה ופשיטא דלפעמים צר להם או שמא היו יכולין לצאת לחצרות אחרים שהיו פתוחים לה אם זה החצר צר להם וא"כ היו תמיד יושבים בריוח ודוק ע"כ): אמר אביי ת"ש סעודות גדולות עושין להם אלמא לא הוה להו צערא ודחי דילמא תרתי הוו עבדי. ועיין בתוס' דמנחות ר"פ כל קרבנות:
בראשונה לא היו זזין וכו': פ' מי שהוציאוהו (עירובין דף מ"ה:)
שיהו מהלכין אלפים אמה לכל רוח וכו': פכ"ז דהלכות שבת סי' ט"ז וכתבו תוס' ז"ל והא דלא חשיב לה בפ"ק דביצה גבי דברים שהתירו סופם משום תחלתם משום דבהך לא קשה לן מידי דמתני' היא דאכל הני דהתם פריך תנינא ומשני להו ע"כ:
מן הנהר: שהוא גדל פתאום ושוטף את בני העיר ואת הילדים רש"י ז"ל. ונלע"ד דה"ה אם איזה אדם טבע בנהר או בים אלא רש"י הוכרח לפרש כן משום דלא קתני מן הטביעה ועוד דדומיא דדליקה וגייס ומפולת דהוו פתאום וכולל קתני נמי נהר שהוא צרה פתאומית כוללת דוק: לסטים לא גרסי' בירושלמי לא כאן ולא בפרק ואלו עוברין סי' ז':
לפני החמה: פגימתה דאם אמר לפני החמה פגימתה לא אמר כלום כדקתני סיפא דמעולם לא ראתה חמה פגימתה של לבנה ולא פגימתה של קשת פגימתה של לבנה דחלשא דעתה פגימתה של קשת דלא לימרו עובדי חמה גירי קא משדייא בכופרים בה:
לצפונה או לדרומה: ירושלמי אית תניי תני לצפונה דבריו קיימין אית תנאי תני לדרומה דבריו קיימין מ"ד לצפונה דבריו קיימין מן טבת ועד תמוז ומ"ד לדרומה דבריו קיימין מן תמוז ועד טבת. ובבבלי משני נמי כאן בימות החמה כאן בימות הגשמים:
כמה היה גבוה: ירושלמי זה אומר מלא מרדע אחד וזה אומר מלא שני מרדעין אית תנאי תני דבריו קיימין ואית תנאי תני אין דבריהם קיימין מ"ד דבריהם קיימין בהינון דהוון קיימין חד מלעיל וחד מלרע מ"ד אין דבריהם קיימין באינון דהוון קיימין שוין ע"כ:
כמה היה גבוה ולאין היה נוטה וכמה היה רחב: הכל לשון זכר דה"פ כיצד ראית את מאור הלבנה ומאור לשון זכר הוא:
אם נמצאו דבריהם מכוונים שאר כל הזוגות וכו': כך הגיה ה"ר יהוסף ז"ל וכתב בס"א גרסינן כבדפוס עדותן קיימת ושאר וכו'. ביד פ' שני דהלכות קדוש החדש סי' ד' ז' ובפ' י"ח סי' ד' ובר"פ י"ט ובסופו:
בפחי נפש: מגזרת מפח נפש:
ראש ב"ד אומר מקודש: ביד שם פ' שני סי' ח' ירושלמי הכא ובפ"ק דסנהדרין תני ר"ש בן יוחאי וקדשתם את שנת החמשים שנה שנים אתה מקדש ולא חדשים והא תנינן ראש ב"ד אומר מקודש מהו מקודש מקויים ע"כ:
מקודש מקודש: מנין שהם שני פעמים דכתיב מקראי קדש מיעוט רבים שנים שצריך שיאמרו ב' פעמים מקודש מספר לקח טוב פ' אמור דף צ"ה:
בזמנו: ביום שלשים דתולדתו ביום שלשים הוא דאין חדש לבנה פחותה מכ"ט יום ומחצה ותשצ"ג חלקים:
שכבר קדשוהו שמים: ב"ד שלמעלה מאתמול. ובגמ' תניא פלימו אומר בזמנו אין מקדשין אותו שאין צריך לעשות חזוק לדבר שהרי בזמנו בא שלא בזמנו מקדשין אותו ר' אלעזר ב"ר צדוק אומר בין כך ובין כך אין מקדשין אותו (הגהה בתלמודו של הרב בצלאל אשכנזי ז"ל מצאתי מוגה ר' אלעזר בר"צ אומר אין מקדשין אותו ומחק השאר וכתב עוד או כצ"ל ר"א אומר בין כך ובין כך אין מקדשין אותו שנאמר וקדשתם וכו' ומפירוש הרמב"ם ז"ל משמע קצת שהביא בפירוש המשנה סברת ר' אלעזר דבברייתא ואעפ"כ פסק כר"א ב"ר צדוק דמתני' כמו שפסק בגמ' רב יהודה אמר שמואל): שנאמר וקדשתם את שנת החמשים שנה שנים אתה מקדש ואי אתה מקדש חדשים ונראה דתרי תנאי אליבא דר"א בר צדוק אבל שם בפ"ק דסנהדרין קתני לה לברייתא בשם ר' אליעזר וכמו שכתבתי שם סי' ב'. ומ"מ קשה דנראה דארבע מחלוקות בדבר אח"כ מצאתי בפירקין דלעיל בגמ' דף ח' שפי' רש"י ז"ל גבי ורבנן שנים אתה מקדש ואי אתה מקדש חדשים פירש דס"ל לרבנן כר"א ב"ר צדוק דאמר לקמן בפ' שני בין שנראה בזמנו בין שלא נראה בזמנו אין מקדשין אותו ויליף טעמא מהאי קרא דוקדשתם וכו' ואפשר שגם שם מלות ב"ר צדוק טעות. אחר זמן רב מצאתי שגם בספר חכמת מנוח הגיה בגמרא בברייתא ר' אליעזר וכמו שהוא שם בסנהדרין דף י"א ועיין בספר לקח טוב בפ' בהר סיני דף ק"א:
דמות צורות לבנות היו לו לרבן גמליאל בעלייתו בטבלא ובכותל שבהם מראה וכו': כך צ"ל: ומייתי לה בפ' כל הצלמים (עבודה זרה דף מ"ג) וכל הסוגיא אשר עליה הכא בגמ' איתא נמי התם ובשום מקום לא ראיתי מלת חקוקות אלא כך ראיתי קצת שונים. ואין להביא ראיה לגרסא מלת חקוקות ממה שכתבו התוס' בדבור המתחיל והא ר"ג יחיד הוה וז"ל תימה והא צורה דר"ג לא היתה בולטת דיש לפרש דה"פ לא היתה בולטת וגם לא היתה שוקעת: ובטור יור"ד סי' קמ"א. ובגמ' פריך ומי שרי והתניא לא תעשון אתי לא תעשון כדמות שמשי המשמשין לפני במרום ותניא נמי אשר בשמים לרבות חמה ולבנה כוכבים ומזלות ממעל לרבות מלאכי השרת ומסיק איבעית אימא להתלמד עבד וכתיב לא תלמד לעשות אבל אתה למד להבין ולהורות והגמרא מאריך להקשות ולתרץ אלא שאני קצרתי ועיין על סוגיא זו בהר"ן ז"ל פ' כל הצלמים דף שס"ח שהאריך לבארה באר היטב:
מעשה שבאו שנים וכו': פי שני דהלכות קדוש החדש סי' ו':
דאינוהו שחרית במזרח: את הישנה:
וערבית במערב: את החדשה:
עדי שקר הן: דקיימא לן כ"ד שעי מיכסי סיהרא כך פי' רש"י ז"ל בשם רבותיו ודחהו ותוס' ז"ל הביאו ראיה מן הירוש' לקיימו:
ועוד באו שנים ואמרו ראינוהו בזמנו: ביום שלשים וליל שלשים ואחד שהיו מצפין ב"ד והעם שתהא מגולה ויראוה מאחר שהעדים ראוה ביום שלשים לא נראה להם רש"י ז"ל. משמע שאינו רוצה לפרש מלות ובליל עבורו לא נראה שהן דברי העדים כאשר פירשו הרמב"ם ור"ע ז"ל. וכפי' רש"י ז"ל משמע מלשון המשנה מדקתני ובליל עיבורו לא נראה ולא קתני ובליל עיבורו לא ראינוהו:
שלח לו וכו': ירושלמי אצל מי שלח מן מה דתני א"ר יהושע נוח היה לי להיות מוטל על המטה ולא שלח רבן גמליאל הדבר הזה הדה אמרה אצל ר' יהושע שלח ביד מי שלח מן מה דתני כלשון זה א"ל נחמתני עקיבא הדא אמרה ביד ר' עקיבא שלח ע"כ. ובגמ' תניא הלך ר' עקיבא ומצאו לר' יהושע כשהוא מיצר א"ל מפני מה אתה מיצר א"ל עקיבא ראוי לו שיפול למטה י"ב חדש ואל יגזור עליו גזרה זו א"ל רבי תרשני לומר לפניך דבר אחד שלמדתני א"ל אמור א"ל הרי הוא אומר אתם אתם אתם ג' פעמים אתם אפי' שוגגין אתם אפי' מזידין אתם אפי' מוטעין כלשון הזה א"ל עקיבא נחמתני נחמתני:
אין לי מועדות אלא אלו: בספר לקח טוב פ' אמור דף צ"ה הלשון אלה הם מועדי אין לי מועדות אלא אלו ע"כ: ומצאתי כתוב בתשובות מהר"י קולון ז"ל בשרש צ"ה דדבר פשוט הוא דלשון מעות כולל בין מעות של נחשת בין מעות של כסף בין מעות של זהב שהרי בכל התלמוד מזכיר שם מעות סתם במקום אשר אין לחלק כלל בין זהב וכסף ונחשת כי הא דאמר וכו' עד וכן בפ' ראוהו ב"ד גוזרני עליך שתבא אצלי במקלך ובתרמילך ובמעותיך ע"כ: ונלע"ד ביוהכ"פ שחל להיות בחשבונך דקאמ' ה"פ אע"ג דאפשר שאינך חשוד בעיני לעבור על דברי לגמרי רק שתרצה להחמיר ולעשות ב' ימים יום הכפורים אני גוזר עליך שלא תעשה רק יום הכפורים אחד שחל להיות בחשבוני ותחלל את יום הכפורים שחל להיות בחשבונך:
אחר בית דינו של ר"ג וכו' שנאמר. וכו': נלע"ד דה"פ ל"מ שאין לנו לדון אחר ר"ג אלא אפילו אחר בית דינו אין לנו לדון שהרי אפילו בבית דינו של משה עצמו מאחר שלא נתפרשו שמותם של כל הע' זקנים משמע שלא היו גדולים כ"כ אפי' כאלדד ומידד ואעפ"כ היו ודאי כמה פעמים כל שלשה ושלשה מהם היו דנים לבדם בעת הצורך א"כ נקוט מיהא שר"ג שנתפרסם שמו עם שנים אחרים לכל הפחות שעמו הרי הם כשלשה שלא נתפרסם שם של שום אחד מהם כ"ש שבהסכמתו ובחברתו יש יותר ויותר:
שכל שלשה ושלשה: שעמדו ס"א שיעמדו:
עמד ר"ג וכו': ירושלמי ותלמידי ביראת חטא ותלמידי שכל מה שאני גוזר עליו הוא מקיים ע"כ. וביד שם ס"פ שני: ועיין במה שכתב ה"ר זרחיה הלוי ז"ל בפירושו אמתניתין וזה כל לשונו תניא א"ל ר"ג לחכמים כך מקובלני מבית אבי אבא פעמים שבא בארוכה ופעמים שבא בקצרה. יש מחכמי המזלות שמוציאין לעז על ר"ג לומר שלא היה יודע בחכמת המזלות כלום לפי שקבל העדים הללו שאמרו דבר שאינו לפי שא"א לעולם שהעדים שראו את הישנה שחרית במזרח יהו רואים את החדשה בו ביום ערבית במערב וה"ר שלמה ז"ל פי' שהחדשה היא שראו כאן וכאן וכ"ש שהוסיף לנו בפירושו תימה על תימה ויש שסומכין דברי המשנה כדברי הברייתא בטעם הארוכה והקצרה והם סומכים בפי' זה על תלמוד ירושלמי א"ר חייא בר אבא מפני מה קבלן ר"ג שמסורת בידו מאבותיו פעמים מהלך בקצרה ופעמים בארוכה ואני מפני שראיתי בעלי החכמה הזאת מרחיקין הדבר הזה מהיות הישנה והחדשה נראות ביום אחד. חזרתי לבקש דרך אחרת בדברי התלמוד שלנו שיהיו דברי חכמים קיימין ועל כן נראה לי דמתני' טעמא לחוד וברייתא טעמא לחוד וטעמו של ר"ג במשנתנו כדאמרינן בעלמא כל מילתא דלא רמיא עליה דאיניש לאו אדעתיה וכההיא דאמר רב נחמן בפ' חזקת הבתים נהי דאתכחוש באכילתא באבהתא מי אתכחוש אף כאן י"ל כיון שאין לנו שום עדות תלויה בראית הישנה אלא בראיית החדשה שאנו מקדשין אותה על פי ראיית העדים הויא לה עדות החדשה מילתא דרמיא עלייהו דסהדי ויהבי ביה דעתייהו וסמכינן ביה עלייהו ועדות הישנה כיון דמילתא דלא רמיא עלייהו הא אמרינן כוביתא דעיבא בעלמא הוא דחזו ולא כוונו בה עדותם יפה ואין זו הטעות דומה לטעות הבדיקה ששנינו במשנת כיצד ראית את הלבנה כו' שכל אותן בדיקות בחדשה הן לפיכך אם לא כוונו עדותן עדותן בטלה אבל בדיקת הישנה אין לה ענין בראיית החדשה ומאליהם העידו העדים שלא בבדיקה לפיכך לא חשש ר"ג לטעות שטעו בה העדים וקבל עדותן בחדשה וכ"ש אם ראה בחשבונו שהיה לו (בחדשה) [בחידוש הלבנה] שהיא יכולה להראות באותה שעה שהעידו העדים שראו אותה בה כדאי היה לו שיקבל עדותן וברייתא דתניא א"ל ר"ג לחכמים וכו' לאו לפרושה למתני' אתנייא אלא מילתא באפי נפשה היא והוא סוד בחכמת העיבור ובמהלך הלבנה שהוא בגלגל קטן הנקרא גלגל ההקפה ומוצקו נתון בעצם גלגל הגדול הסובב את גלגל ההקפה וכל זמן שהלבנה בחצי העליון מן הגלגל הקטן חוצה מגלגל הסובל היא הולכת לפאת מערב בחילוף מהלך המוצק וחילוף מהלך החמה שהן הולכים ממערב למזרח וזהו מהלך הלבנה במתינותה וזהו פי' הארוכה וכל זמן שהלבנה בחצי התחתון מן הגלגל הקטן לפנים מן הגלגל הסובל היא הולכת לפאת מזרח לנכח מהלך המוצק ומהלך החמה וזהו מהלך הלבנה במרוצתה וזהו פי' הקצרה ותמצא דבר זה מפורש בצורתו העשויה לו בספר חכמת הכוכבים שחבר הנשיא ה"ר אברהם ב"ר חייא הספרדי ז"ל בשער השלישי מן החלק הראשון וכן תמצאנו גם בספר העבור אבל העדות האחרונה שבמשנתנו שקבלה ר"ג אותן העדים ברור היה שעדות שקר היה והטעו את ר"ג ובאותה עדות לא ראה ר"ג בחשבונו עד שקדש את החדש ואעפ"כ כיון שכתוב אתם אפי' שוגגין ואפי' מזידין ואפי' מוטעין לא רצה ר"ג לחזור בדבריו אע"פ שהיה בטעות שכיון שנתקדש החדש נקדש ואע"פ שחלקו עליו ר' דוסא בן הרכינס ור' יהושע חזרו והודו לדבריו עכ"ל ז"ל: