קיצור שולחן ערוך יח
<< | קיצור שולחן ערוך · סימן יח | במהדורה המנוקדת | >>
הלכות תפילת שמונה עשרה
ובו כב סעיפים:
א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב
(א)[עריכה]
- זמן תפילת השחר, מצוותה שיתחיל עם הנץ החמה, כדכתיב: "ייראוך עם שמש" (תהלים עב, ה). ובדיעבד אם התפלל לאחר שעלה עמוד השחר, יצא.
- ונמשך זמנה עד שליש היום. ואסור להתאחר יותר. ומכל מקום בדיעבד אם עבר והתאחר יותר, אפילו במזיד, יכול להתפלל עד חצות היום; אף על פי שאין לו שכר כתפילה בזמנה, שכר תפילה מיהו איכא.
- עבר במזיד עד חצות היום ולא התפלל, אין לו עוד תשלומין, ועליו נאמר: "מעוות לא יוכל לתקן" (קהלת א, טו). ואם שגג או נאנס, יבואר בסימן כ"א.
(ב)[עריכה]
- כשמגיע ל"תהילות לאל עליון", יעמוד ויכין את עצמו לתפלת שמונה עשרה. ויסיר כיחו וניעו וכל דבר המבלבל את מחשבתו. וילך שלוש פסיעות לאחוריו, ויאמר: "תהילות לאל עליון" וכו' עד "גאל ישראל", ואז יחזור לפניו שלוש פסיעות, דרך קירוב והגשה למלך.
- לא יפסיק בין "גאל ישראל" לשמונה עשרה אפילו לקדיש וקדושה ו"ברכו", מפני שצריך להסמיך גאולה לתפילה. וטוב שיצמצם לגמור ברכת "גאל ישראל" עם הש"ץ בשווה; כי אם יגמור הוא תחילה ואחר כך הש"ץ, יש ספק אם יענה אמן על ברכת הש"ץ או לא. אבל כשהוא גם כן גומר אז את הברכה, ודאי אינו צריך לענות אמן, דאין עונין אמן על ברכת עצמו (ועיין לעיל סימן ו' סעיף י"א).
- ובמעריב, כיוון שאין הברכה שלפני השמונה עשרה מסיימת ב"גאל ישראל", מותר להפסיק כמו בשאר מקום בין פרק לפרק.[דרכי הלכה 1]
- קודם השמונה עשרה אומר הפסוק: "ה' שפתי תפתח" וגו'. (לא אמר, עיין ביאור הלכה קי"א ד"ה "חוזר ואומר" דנסתפק בזה, ומסקנתו דיצא ידי חובת תפילה ואין צריך לחזור). ואינו הפסק, כי הוא שייך להתפילה. אבל הפסוק "כי שם ה' אקרא" וגו', לא יאמר, כי אם במוסף ובמנחה יאמרו קודם "ה' שפתי תפתח".[דרכי הלכה 2]
(ג)[עריכה]
- המתפלל צריך שידע שהשכינה כנגדו, כמו שכתוב: "שפכי כמים לבך נוכח פני ה'". ויעיר הכוונה, ויסיר כל המחשבות הטורדות אותו עד שתישאר מחשבתו וכוונתו זכה בתפילתו.[דרכי הלכה 3] ויחשוב כי אילו היה מדבר לפני מלך בשר ודם, בוודאי היה מסדר דבריו ומכוין בהם יפה לבל יכשל. קל וחומר לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, שצריך לכוין לפניו את מחשבתו. כי לפניו יתברך שמו המחשבה כמו דיבור, וכל המחשבות הוא חוקר.
- וקודם התפילה יחשוב מרוממות האל יתברך שמו ושפלות האדם, ויסיר כל תענוגי אדם מליבו.
(ד)[עריכה]
- המתפלל צריך שיכוין בליבו פירוש המילות שהוא מוציא בשפתיו, שנאמר: "תכין ליבם תקשיב אזנך". וכבר נדפסו הרבה סידורים עם פירוש בשפת אשכנז, ויכול כל אדם ללמוד ולהבין מה שהוא מתפלל.[דרכי הלכה 4]
- ואם אינו יכול לכוין פירוש המילות, לכל הפחות צריך שיחשוב בשעת התפילה בדברים המכניעים את הלב ומכוונים את ליבו לאביו שבשמים.
- ואם תבוא לו מחשבה זרה בתוך התפילה, ישתוק וימתין עד שתתבטל המחשבה.
(ה)[עריכה]
- יכוין רגליו זה אצל זה כאילו אינן אלא אחת, להידמות למלאכים, שנאמר: "ורגליהם רגל ישרה"; כלומר: רגליהם נראות כרגל אחת. ויכוף ראשו מעט למטה ויסגור עיניו, שלא יסתכל בשום דבר. ואם מתפלל מתוך סידור, לא יסיר עיניו מן הסידור. ויניח ידיו על ליבו, ימינו על שמאלו. ויתפלל בלב שלם, באימה וביראה ובהכנעה, כעני העומד בפתח. ויוציא את המילות בפיו בכוונה ובדקדוק. ויתפלל כל אחד כפי הנוסחא שלו, הן אשכנז הן ספרד וכדומה, כולם יסודתם בהררי קודש. אבל אל יערב תיבות מנוסחא לנוסחא, כי כל נוסחא – תיבותיה מנויות וספורות על פי סודות גדולות, ואין להוסיף או לגרוע.[דרכי הלכה 5]
(ו)[עריכה]
- יזהר להתפלל בלחש, רק שהוא בעצמו ישמע מה שהוא אומר, וחברו שבסמוך לו לא ישמע קולו, כמו שנאמר בחנה: "רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע".[דרכי הלכה 6]
(ז)[עריכה]
- לא יסמוך עצמו על שום דבר אפילו סמיכה כל דהיא.[דרכי הלכה 7] ואם הוא חולה קצת, יכול להתפלל אפילו יושב או שוכב, והוא שיכול לכוין דעתו. ואם אי אפשר לו להתפלל בפיו, מכל מקום יהרהר בליבו.
(ח)[עריכה]
- לא יאחז בידו בשעת תפילת שמונה עשרה, רק הסידור או המחזור אם צריך לו. ויש לו לרשום תחילה את המקומות שהוא צריך להתפלל בסידור ובמחזור, שלא יצטרך לחפש באמצע תפילתו.
- לא יהיה דבר חוצץ בינו לבין הקיר, שנאמר: "ויסב חזקיה פניו אל הקיר ויתפלל". ולא מקרי חציצה אלא דבר שגבוה עשרה טפחים ורחב ארבעה טפחים, אבל דבר קטן לא חשיב הפסק. ואפילו דבר גדול, אם הוא דבר קבוע, כגון ארון ותיבה, לא חשיב הפסק. ואדם נמי אינו חוצץ.
- ובשעת הדחק, בכל עניין אין להקפיד, כיוון שסוגר עיניו או מתפלל מתוך הסידור, שלא תתבטל כוונתו.
- וכן לא יתפלל כנגד איזה ציור. ואם יקרה לו להתפלל כנגד בגד או כותל מצוייר, יסגור עיניו.[דרכי הלכה 8] וכנגד מראה (שפיגל) אסור להתפלל אפילו בעינים סגורות.
- לא יתפלל במקום פרוץ, כגון בשדה, מפני שכשהוא במקום צניעות, חלה עליו אימת המלך, וליבו נשבר ונכנע. ואם הוא בדרך, מותר לו להתפלל בשדה. ואם אפשר לו, יתפלל בין האילנות.
(ט)[עריכה]
- לא יגהק ולא יפהק. (גיהוק היינו מה שלפעמים אדם מוציא מגופו לפיו נפיחה מחמת שבעו כריח המאכל שאכל. ויש אומרים דהיינו שפושט גופו וזרועותיו מחמת כובד. ופיהוק, היינו שפותח מלקוחיו כאדם שרוצה לישן או שעמד משינה). ואם נצטרך לכך מחמת אונסו, יניח ידיו על פיו, שלא יתראה פתיחתו.
- וכן אסור לו לרוק. ואם בא לו רוק לתוך פיו ומצטער בו הרבה עד שנטרד מתפילתו, מבליטו לתוך מטפחת או בגד. ואם מאוס לו, יטה לשמאלו וירוק לאחריו. ואם אי אפשר לאחריו, ירוק לשמאלו.[דרכי הלכה 9] ואם אי אפשר לשמאלו, ירוק לימינו.
- ואם כינה עוקצתו, ימשמש בבגדיו להסירה, שלא תתבטל כוונתו; אבל לא יסירה בידו.
- אם נשמט הטלית מעליו, יכול להחזירו, אפילו נפל רובו. אבל אם נפל כולו, אינו רשאי להתעטף בו, משום דהוי הפסק (ואם מתבלבל על ידי זה מכוונתו, ילבשנו לאחר שיסיים הברכה שעומד בה. מ"ב בשם שו"ע הרב).
- ואם נפל ספר לפניו על הארץ ומתוך זה מתבלבל מכוונתו, מותר להגביה בין ברכה לברכה.[דרכי הלכה 10]
- כל הדברים האסורים בתוך תפילת שמונה עשרה, אסורים עד לאחר שיפסע הפסיעות (ואך לעניין הפסק יש חילוק, כמו שיתבאר בסעיף י"ד).
(י)[עריכה]
- צריך לעמוד בפניו לצד ארץ ישראל, שנאמר: "והתפללו אליך דרך ארצם". ויכוין גם כנגד ירושלים וכנגד המקדש וכנגד בית קדשי הקדשים.[דרכי הלכה 11] ולכן אנו במדינותינו שיושבים במערבה של ארץ ישראל, צריכין לעמוד בפנים לצד מזרח (לא למזרח ממש, אלא לצד קרן מזרחית דרומית. עיין ט"ז ומג"א בשם הלבוש). והיושבים בצפון של ארץ ישראל, פניהם לדרום. והיושבים במזרח, פניהם למערב. והיושבים בדרום, פניהם לצפון. נמצא כל ישראל פונים בתפילותיהם למקום אחד, דהיינו נגד ירושלים ובית קדשי קדשים, ששם שער השמיים, שכל התפילות עולות דרך שם. ולכן נקרא בית המקדש "תלפיות", כמו שכתוב: "כמגדל דוד צוארך בנוי לתלפיות", תל שכל פיות פונים אליו.
- אם מתפלל במקום שאינו יכול לכוין לצד שכנגד ארץ ישראל, יכוין ליבו לאביו שבשמיים, שנאמר: "והתפללו אל ה'". ואם עמד כנגד צפון או דרום, ונזכר באמצע שמונה עשרה שאינו עומד כראוי, לא יעקור רגליו, אלא יטה פניו למזרח. ואם אי אפשר לו, או שהוא עומד במערב, יגמור תפילתו כך ויכוין ליבו לבית קדשי קדשים, ולא יעקור רגליו.[דרכי הלכה 12]
- וכן אם הוא מתפלל במקום שיש צורות (עבודה זרה) במזרח, יתפלל לצד אחר, אף שאינו מזרח.
(יא)[עריכה]
- צריך לכרוע ולהשתחוות ארבע פעמים בשמונה עשרה: בתחילת ברכה ראשונה, ובסופה, ובברכת מודים, בתחילתה ובסופה.
- כשאומר "ברוך", כורע בברכיו. וכשאומר "אתה", משתחוה כל כך עד שהקשרים של חוליות השדרה בולטים, וגם ראשו יכוף. וקודם שאומר את השם, זוקף בנחת (על שם שנאמר: "ה' זוקף כפופים"). וכן במודים כורע ומשתחווה, וקודם שאומר את השם, זוקף.[דרכי הלכה 13]
- לא ישתחווה יותר מדיי, דהיינו עד שיהיה פיו כנגד החגור, כי זהו דרך יוהרא. וזקן וחולה שמצטער בכריעה, כיוון שהרכין ראשו, דיו.
- אסור להוסיף השתחוויות ביתר הברכות, לא בתחילתן ולא בסופן.
(יב)[עריכה]
- לאחר השמונה עשרה אומרים "אלהי נצור" וכו'. וקודם "עושה שלום" וכו' כורע ופוסע כך שלוש פסיעות, כעבד הנפטר מרבו.
- הפסיעות יהיו בינוניות, ולכל הפחות כדי שיתן אגודל בצד עקב.[דרכי הלכה 14] ולא יפסע פסיעות גסות, ולא יפסע יותר משלוש פסיעות.
- פוסע תחילה ברגל שמאל, ואחר כך ברגל ימין, ושוב פוסע ברגל שמאל.
- ועודהו בכריעה, הופך פניו לשמאלו, שהוא ימין השכינה, שהיא כנגדו בשעת התפילה ובצאתו מן התפילה, ואומר: "עושה שלום במרומיו"; והופך פניו לימינו, שהוא שמאל השכינה, ואומר: "הוא יעשה שלום עלינו"; ואחר כך משתחווה לפניו ואומר: "ועל כל ישראל ואמרו אמן".[דרכי הלכה 15]
- אחר כך זוקף ואומר: "יהי רצון" וכו' "שייבנה בית המקדש" וכו'; כי התפילה היא במקום העבודה, ולכן אנו מתפללים על בניין בית המקדש, שנוכל לעשות את העבודה ממש במהרה בימינו.
- והטעם שפוסעין תחילה ברגל שמאל, לפי שדרך הליכות האדם הוא לעקור רגל ימין תחילה; ולכן עוקר כאן שמאל תחילה, להראות כאילו כבד עליו ליפטר מלפני המקום ברוך הוא. ולכן איטר רגל, עוקר תחילה שמאלו, שהוא ימין כל אדם.
(יג)[עריכה]
- במקום שכלו הפסיעות, יעמוד ברגליים מכוונות כמו בתפילה. ולא יחזיר פניו למערב. ולא יחזור למקומו, עד שיגיע הש"ץ לקדושה. וכן כשמתפלל ביחידות, יעמוד כשיעור זה.[דרכי הלכה 16] ואם המקום צר ודחוק, וכן כשאומרים פיוטים, חוזר כשמתחיל הש"ץ התפילה.
(יד)[עריכה]
- בתפילת שמונה עשרה לא ירמוז בעיניו, ולא יקרוץ בשפתיו, ולא יראה באצבעותיו.[דרכי הלכה 17] ואינו פוסק אפילו לקדיש וקדושה וברכו, אלא ישתוק ויכוין למה שאומרים הש"ץ והציבור, וייחשב לו כעונה לעניין זה שיוצא; ומכל מקום לא נחשב להפסק.
(טו)[עריכה]
- אֲבָל בתפילת "אלהי נצור", מותר להפסיק לדברים שמפסיקין באמצע פרק של ברכות קריאת שמע וקריאת שמע (לעיל סי' ט"ז). ומכל מקום, אם אפשר לו, יאמר תחילה "יהיו לרצון" וגו'. ואם אפשר עוד, יפסע גם כן שלוש פסיעות. ויש נוהגין לומר מיד לאחר המברך את עמו ישראל בשלום את הפסוק "יהיו לרצון" וגו', ואומרים "אלהי נצור", ופעם שנית "יהיו לרצון" וגו'. וכן נכון לעשות. ונראה לי[דרכי הלכה 18] דבעניין זה מותרין להפסיק בתפילת "אלהי נצור" לענות כל אמן.
- יש אומרים, דקודם שאומר את הפסוק "יהיו לרצון", טוב לומר פסוק אחד מן התורה או מנביאים או מכתובים המתחיל באות כהתחלת שמו ומסיים באות כמו סיום שמו (אליהו רבה בשם ב"י). ונראה לי דהאומר "יהיו לרצון" שני פעמים, לא יאמרו אלא קודם "יהיו לרצון" השני.
(טז)[עריכה]
- כבר נתבאר בסימן י"ב ס"ג דאם מרגיש בעצמו אפילו קצת הרגשה לצרכיו, אסור לו להתפלל עד שינקה את עצמו. ומכל שכן לתפילת שמונה עשרה, שאסור לו לעמוד להתפלל כשהוא מרגיש קצת לצרכיו, עד שינקה את עצמו.
- ואולם אם מתחילה לא הרגיש כלל, ואחר כך באמצע תפילת ש"ע הרגיש שהוא צריך לצרכיו בין לגדולים בין לקטנים, יעצור את עצמו עד שיגמור השמונה עשרה, ולא יפסיק. אפילו אם ההרגשה היא גדולה, מכל מקום יעצור את עצמו כל זמן שיכול, ולא יפסיק לצאת באמצע שמונה עשרה עד לאחר שסיים "המברך את עמו ישראל בשלום".[דרכי הלכה 19]
(יז)[עריכה]
- הרגיש שיוצא ממנו רוח מלמטה ואי אפשר לו לעצור, אם מתפלל בביתו, הולך לאחוריו ארבע אמות או לצדדין, ומוציא הרוח, וממתין עד שיכלה הריח, וחוזר למקומו ואומר: "רבון העולמים, יצרתנו נקבים נקבים, חלולים חלולים. גלוי וידוע לפניך חרפתנו וכלימתנו; חרפה וכלימה בחיינו, רמה ותולעה במותנו". וגומר תפילתו.
- ואם יצא ממנו הרוח במקומו לאונסו, וכן אם מתפלל בציבור, שיתבייש אם יתרחק לאחוריו, אינו צריך להרחיק את עצמו, וגם לא יאמר הרבון, אלא ימתין עד שיכלה הריח וגומר תפלתו.[דרכי הלכה 20]
(יח)[עריכה]
- אסור לישב בתוך ארבע אמות של המתפלל תפילת שמונה עשרה, בין מלפניו בין מלאחריו בין מן הצדדין. ואם היושב עוסק גם כן במה דשייך לסדר התפילה, מותר. ויש מקילין, דאפילו אינו עוסק בענייני תפילה, אלא שלומד תורה בפיו, אינו צריך להתרחק. והירא דבר ה' לא ישב לפני המתפלל תפילת שמונה עשרה כמלוא עיניו, אפילו אומר קריאת שמע. אבל לאחריו ולצדדין אין להקפיד. ולעמוד מותר בכל עניין, אפילו לפניו.
(יט)[עריכה]
- אם זה היושב הוא אדם חלוש, אין למחות לו.
(כ)[עריכה]
- אם זה היושב ישב קודם, ואחר כך בא זה ועמד להתפלל מצידו או מלפניו, שנמצא זה היושב לאחריו, אינו צריך לעמוד, כיון שזה בא בגבולו. אבל עמד להתפלל לאחריו, שנמצא היושב לפניו, יש לו ליזהר ולעמוד.
- וכל זה כשמתפלל בביתו. אבל אם מתפלל בבית המיוחד למניין קבוע, ומכל שכן בבית הכנסת המיוחד לכל אדם להתפלל שם, אפילו ישב הוא קודם, צריך לעמוד, כיוון שהמקום מיוחד לתפילה לכל איש.
(כא)[עריכה]
- אסור לעבור בתוך ארבע אמות לפני המתפלל תפילת שמונה עשרה. ולכן, אם אחד התפלל וגמר תפילתו, ואחד עומד לאחריו ומתפלל ועדיין לא גמר, אל יפסיע זה שלפניו את הפסיעות, שנמצא כעובר לפני המתפלל. ולעבור מן הצדדין, ומכל שכן לאחריו, מותר.[דרכי הלכה 21]
(כב)[עריכה]
- שיכור, אם אינו יכול לדבר לפני אדם גדול ונכבד, אסור לו להתפלל. ואם עבר והתפלל, תפילתו תועבה, וצריך לחזור ולהתפלל כשיסור יינו מעליו. ואם עבר זמן תפילה, משלים אותה בתפילה שלאחריה, כדין שוגג ואונס לקמן סימן כ"א.
דרכי הלכה[עריכה]
הערות הרב מרדכי אליהו ע"פ מרן השו"ע, בן איש חי וכף החיים
- ^ אנו לא מפסיקים בין "גאל ישראל" ל"תפילת י"ח " של שחרית לענות על "קדיש" "קדושה" או "ברכו" בכל מקרה. ואין עונים שום "אמן", אף לא על ברכת "גאל ישראל" (באח שמות ט). ולפני תפילת י"ח של ערבית אומרים: "שומר עמו ישראל לעד. אמן" ועונים על "קדיש" "קדושה" "ברכו" וכדו', אבל לא על "אמן" של ברכות (בא"ח פיקודי ה).
- ^ לפני עמידה של מוסף ומנחה אין אומרים "כי שם ה' אקרא".
- ^ התפילה במקום קורבן, ומחשבה פסולה פוסלת בקרבנות (שו"ע צח סע' ד).
- ^ יש לכוון בכל התפילה ולהתאמץ לפחות בג' ראשונות. אם לא כיוון בברכה ראשונה לא יצא ידי חובה וצריך לחזור ולהתפלל פעם שניה, אך מחשש שמא לא יכוון גם בפעם השניה, לא יחזור להתפלל (שו"ע קא סע' א).
- ^ יתפלל בנוסח התפילה שמקובל לו מאבותיו אע"פ שהציבור מתפלל בנוסח אחר. כשיש ציבור מעורב בנוסחים שונים, יתפלל החזן בנוסח התפילה שהוא רגיל בו, וכל אחד יתפלל כמנהגו. אומנם אם יש נוסח קבוע באותו מקום או שכל הציבור מתפלל בנוסח מסוים – יתפלל החזן בציבור באותו נוסח קבוע, ובתפילת הלחש יתפלל כמנהגו (אחרונים).
- ^ לפי הזהר הקדוש יש להיזהר שאפילו לאוזניו לא ישמיע (בא"ח משפטים א).
- ^ דם שליח הציבור לא ישען על שום דבר.
- ^ כנגד ציור בולט לא יתפלל אפילו בעינים עצומות. וכנגד ציור לא בולט יעצום עיניו ויתפלל. אמנם לכתחילה לא יעמוד מול שום ציור (בא"ח יתרו יד).
- ^ בימינו אנשים מקפידים כשיורקים על ידם, ולכן אם בא לו רוק באמצע התפילה ימתין מעט, יצא לחוץ, ירקנו בכיור וכד' ויחזור למקומו ולתפילתו.
- ^ וכן יעשה אם נפלה כל טליתו.
- ^ אם מתפלל בחו"ל יכוון פניו כנגד ארץ ישראל, ויכוון גם את ליבו לירושלים למקדש ולקודש הקודשים. אם מתפלל בארץ ישראל יכוון פניו לירושלים ויכוון גם למקדש ולקודש הקודשים. היה עומד בירושלים יכוון פניו למקדש ויכוון גם לבית קודשי הקודשים (שו"ע צד א, בא"ח יתרו א).
- ^ אם נזכר באמצע שמונה עשרה שאינו מתפלל לכיוון הראוי, ישנה מקומו אפילו באמצע תפילת י"ח. אמנם אם מתפלל ביחיד בביתו, לא יזוז ממקומו ויכוון ליבו לקודש הקודשים (בא"ח יתרו א)
- ^ צריך לעשות שתי כריעות ושתי זקיפות בעת שמשתחווה בעמידה. כיצד? כשאומר "ברוך" יכוף את גופו], וכשאומר "אתה" יכוף את ראשו, וכשיאמר "ה' " יזקוף שתי זקיפות, קודם את גופו ואחר כך גם את ראשו. גם "במודים" כשיאמר "מודים אנחנו לך" יכוף את גופו ואחר כך גם את ראשו (בא"ח בשלח ו כא, כה"ח קיג כא משם סידור הרש"ש).
- ^ אם עומד במקום צפוף יפסע לאחוריו ג' פסיעות צמודות. אמנם לכתחילה ישתדל לפסוע ג' פסיעות עקב בצד אגודל (בא"ח בשלח כד).
- ^ יכרע ויפסע ג' פסיעות לאחוריו בכריעה אחת והפסיעות תהיינה עקב בצד אגודל, ויעקור רגל שמאל תחילה. לפני שיזקוף יפנה לשמאלו ויאמר: "עושה שלום במרומיו", יזקוף, יפנה לימינו, יכרע שוב ויאמר: "הוא ברחמיו יעשה שלום עלינו". יזקוף ויכרע לפניו ויאמר: "ועל כל עמו ישראל" ויזקוף. ואם יש אחריו מי שלא גמר תפילתו, ימתין עד שיסיים חברו,ואחר כך יפסע לאחריו.
- ^ כשמתפלל ביחיד יש אומרים שמספיק להמתין זמן הילוך ד' אמות ואח"כ יחזור למקומו. (בא"ח בשלח כד).
- ^ אם תינוק או משהו אחר מפריע לו – ירמוז להשתיקו בי ברכה לברכה. (בא"ח יתרו יג).
- ^ אחרי יהיו לרצון הראשון יכול לענות "אמן" "קדיש" "קדושה" ו"ברכו" אע"פ שלא עקר רגליו (בא"ח בשלח כד).
- ^ אם מרגיש צורך גדול לנקביו, יפסיק בשתיקה ,ילך וינקה עצמו ויחזור לתפילתו (בא"ח משפטים ג).
- ^ אם יצא ממנו ריח רע אסור בתורה תפילה וברכות, ואם יש ריח רע מאדם אחר, מותר בתורה ואסור בתפילה וברכות, בכל מקרה אין אנו נוהגים לומר בקשה זו.
- ^ הזוהר מחמיר להתרחק מהמתפלל לפניו כמלא עיניו, להתרחק גם במתפלל מצידו. אמנם לצורך מצווה כגון כהן ההולך לברכת כוהנים וכד' –מותר (בא"ח יתרו ז).