מ"ג דברים טז יט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי



<< · מ"ג דברים · טז · יט · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לא תטה משפט לא תכיר פנים ולא תקח שחד כי השחד יעור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקם

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
לֹא־תַטֶּ֣ה מִשְׁפָּ֔ט לֹ֥א תַכִּ֖יר פָּנִ֑ים וְלֹא־תִקַּ֣ח שֹׁ֔חַד כִּ֣י הַשֹּׁ֗חַד יְעַוֵּר֙ עֵינֵ֣י חֲכָמִ֔ים וִֽיסַלֵּ֖ף דִּבְרֵ֥י צַדִּיקִֽם׃


תרגום

​ ​
אונקלוס (תאג'):
לָא תַצְלֵי דִּין לָא תִשְׁתְּמוֹדַע אַפִּין וְלָא תְקַבֵּיל שׁוּחְדָּא אֲרֵי שׁוּחְדָּא מְעַוַּר עֵינֵי חַכִּימִין וּמְקַלְקֵיל פִּתְגָמִין תְּרִיצִין׃
ירושלמי (יונתן):
לָא תֵיצְלוּן דִּינָא וְלָא תִסְבּוּן אַפִּין וְלָא תְקַבְּלוּן שׁוֹחֲדָא אֲרוּם שׁוֹחֲדָא מְסַמֵּי עֵינֵי חַכִּימַיָא דְנַסְבִין לֵיהּ דְּגָרִים לְהוֹן טִפְּשׁוּתָא וּמְעַרְבֵּב מִילִין זַכָּאִין בְּפוּם דַּיָּינַיָא בְּשַׁעַת דִּינֵיהוֹן:
ירושלמי (קטעים):
לָא תִסְטוּן דִּינָא וְלָא תִסְבוּן אַפִּין וְלָא תִסְבוּן שׁוֹחַד דְּמָמוֹן אֲרוּם שׁוֹחֲדָא מְסַמֵּי עֵינוֹי דְחַכִּימַיָא וּמְקַלְקֵל מִילֵיהוֹן דְּזַכָּאִין בְּשַׁעַת דִּינֵיהוֹן:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"לא תטה משפט" - כמשמעו

"לא תכיר פנים" - אף בשעת הטענות אזהרה לדיין שלא יהא רך לזה וקשה לזה אחד עומד ואחד יושב לפי שכשרואה שהדיין מכבד את חבירו מסתתמין טענותיו

"ולא תקח שחד" - (ספרי) אפי' לשפוט צדק

"כי השחד יעור" - (כתובות קה) משקבל שחד ממנו אי אפשר שלא יטה את לבבו אצלו להפך בזכותו

"דברי צדיקם" - דברים המצודקים משפטי אמת 


רש"י מנוקד ומעוצב

לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט – כְּמַשְׁמָעוֹ.
לֹא תַכִּיר פָּנִים – אַף בִּשְׁעַת הַטְּעָנוֹת. אַזְהָרָה לַדַּיָּן, שֶׁלֹּא יְהֵא רַךְ לָזֶה וְקָשֶׁה לָזֶה, אֶחָד עוֹמֵד וְאֶחָד יוֹשֵׁב (מרדש תנחומא שפטים ז); לְפִי שֶׁכְּשֶׁרוֹאֶה זֶה שֶׁהַדַּיָּן מְכַבֵּד אֶת חֲבֵרוֹ, מִסְתַּתְּמִין טַעֲנוֹתָיו (שבועות ל' ע"ב).
וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד – אֲפִלּוּ לִשְׁפֹּט צֶדֶק (ספרי קמד).
כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר – מִשֶּׁקִּבֵּל שֹׁחַד מִמֶּנּוּ, אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יַטֶּה אֶת לִבּוֹ אֶצְלוֹ לַהֲפֹךְ בִּזְכוּתוֹ (כתובות ק"ה ע"ב).
דִּבְרֵי צַדִּיקִם – דְּבָרִים הַמְּצֻדָּקִים, מִשְׁפְּטֵי אֱמֶת.

רבינו בחיי בן אשר

לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

לא תטה משפט. אזהרה לדיין, או אזהרה לכל אחד ואחד מישראל, שלא ימנו דיין אא"כ הוא בקי והגון, לפי שהוא סבה להטות המשפט, ואם עשה כן כאילו נטע אשרה, לכך סמך לו לא תטע לך אשרה כל עץ.

ובפרשה זו תמצא ששה לאוין. ואמרו במדרש ויקרא רבה שש מעלות היו לכסא של שלמה, דכתיב (דברי הימים ב ט) ושש מעלות לכסא, והכרוז היה עומד לפני כסאו של שלמה כיון שהיה עולה במעלה ראשונה היה הכרוז אומר לא תטה משפט, שניה היה הכרוז אומר לא תכיר פנים, שלישית היה הכרוז אומר לא תקח שחד, רביעית היה הכרוז אומר לא תטע, חמשית היה אומר ולא תקים, ששית לא תזבח, עד כאן.

לא תכיר פנים. שלא יהא עשיר יושב ועני עומד, ולא יהא רך לזה וקשה לזה, לפי שמסתתמים טענותיו.

ולא תקח שחד. אפילו לשפוט האמת, לפי שאחר שקבל השחד נעשה עור בדין. ואמרו רז"ל מאי שחד, שהוא חד, כלומר שהמקבל והנותן נעשו אחד ושוב אינו רואה לו חובה. והמקבל שחד נקרא רשע דכתיב (משלי יז) שחד מחיק רשע יקח, וכתיב (שם כא) ושחד בחיק חמה עזה, וכתיב (שם יז) אבן חן השחד בעיני בעליו, ודרשו רז"ל למה נמשל לאבן שבכל מקום שנופלת שוברת.

דון יצחק אברבנאל

לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ולפי שהמינוי מהשופטים ההם הוא דבר כללי, ושלמות הנהגתם את העם או רעתם תבוא על ידם, הזהיר את השבטים מאד על מנויים, שלא ימנו אותם כי אם כפי הראוי ולמי שהוא הגון לכך, ולא יחניף הממנה את השופטים פנים לשום אדם לנותו לשופט בהיותו בלי ראוי לכך. ועל זה אמר "לא תטה משפט, לא תכיר פנים ולא תקח שחד". ואין זו מצוה לשופטים, שלא יטו משפט ולא ישאו פנים ולא יקחו שוחד במשפטם, כמו שפירשו המפרשים, כי אם לממנים את השופטים בציבור, שלא יטו במינויים מדרך המשפט והראוי, ולא ימנו אדם להחניפו, וזהו הכרת פנים, ולא מפני שוחד שייתן לממנים כדי שימנו אותו, כי הנה זה באמת יביאהו למנות מי שאינו הגון לשפוט, כי "השוחד יעוור עיני חכמים", שלא יראו מפני השוחד המום אשר בו וימנה אותו, "ויסלף דברי צדיקים", רוצה לומר, שעם השוחד, לא למראה עיניו ישפוט כראוי, כי יעור את עיניו ולא יראה, ולא למשמע אזניו יוכיח כראוי, כי אף שיאמרו לו 'אדם פלוני רשע', ויגידו לו ממנו מומין, יסלף אותם לכוונה בלתי נאותה, כדי שעל כל פנים ימנה אותו שנתן לו השוחד.

כלי יקר

לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

לא תטה משפט לא תכיר פנים ולא תקח שוחד. מדלא קאמר ולא תכיר פנים בוי"ו ואמר ולא תקח שוחד בוי"ו ש"מ שלא תטה ולא תכיר כל אחד מילתא באפי נפשיה, אבל לא תקח שוחד תולדות של לא תכיר פנים לפי שהעשירים נקראו פני הארץ כמו שפירש"י פר' מקץ (מקץ מא.נו) וכשאמר לא תכיר פנים היינו העשירים שנקראו פני הארץ וכשלא תכירם אז ממילא לא תקח שוחד, כי המכיר פני העשירים הוא בעבור תקות השוחד שמקוה לקבל מהם. ולשון הטיה מורה ששני הבעלי דינין יהיו שוים בעיניו כאילו היו שניהם מונחים בכף מאזנים השוים לבלתי היות לשום כף הכרע ונטייה לשום צד וזהו ענין לא תכיר פנים שיהיה דומה כאלו אינו מכיר שום אחד מהם.

ולשון שוחד אמרו רז"ל (כתובות קה, ב) שהוא חד, שהמקבל והנותן נעשו לאיש אחד ושוב אינו רואה חובה לעצמו, ואין זה מחוור שהרי שוחד שם הממון ולא שם הבעלים וכי בעבור שגורם שהבעלים יהיו לאחדים נקרא הממון על שמם. ונ"ל שהוא חד לשון חידוד מלשון ברזל בברזל יחד (משלי כז, יז) כי הממון דומה לסכין מחודד החותך מהרה וכל דיין צריך להיות מתון שלא יחתוך הדין מהרה וכשקבל השוחד הרי הוא יודע לאלתר להיכן הדין נוטה וחותכו מהרה כחותך בסכין חד, ולא הדיין חותך הדין אלא הממון חותך והוא חד. ולפי שרמז כאן שהדיין צריך להיות מתון בדין ועי"ז יבא לידי עינוי הדין להשהותו יותר מכדי הראוי, ע"כ אמר צדק צדק תרדוף. לפי שהנביא מאשים את ישראל באמרו צדק ילין בה (ישעיה א, כא) כדרך שפרשנו למעלה פר' דברים (א.יח) שבדיני נפשות גומרין בו ביום לזכות אבל לא לחובה והם הפכו השיטה והיו מלינים הצדק דהיינו הזכות, ע"ז אמר כאן שצדק תרדוף כי לשון רדיפה מורה על המהירות שימהר לחתוך הדין כשנתברר זכותו דהיינו הצדק, וכפל הצדק חד לגופיה וחד למעט החובה שחייב להלין.

ד"א שחד שהוא חד כחרב החותך, כך עיוות הדין מביא חרב חדה לעולם כדאיתא באבות (משנה, אבות ה, יא) חרב בא לעולם על עינוי הדין ועל עיוות הדין, לכך נקרא השחד המעוות הדין שחד שהוא חד כחרב. ואח"כ הזהיר גם על עינוי הדין באמרו צדק צדק תרדוף. שימהר לומר פלוני אתה זכאי לגלות צדקתו למען תחיה ותנצל מן החרב, וירשת את הארץ פירש"י כדאי הוא מינוי הדיינין הכשרים להחיות את ישראל ולהושיבם על אדמתם. וטעם להחיות לפי שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו (משנה, אבות ג, ב) לכך אמרו שמנוי הדיינים גורם להחיות ר"ל שלא יבלע איש את רעהו חיים ולהושיבם על אדמתם כמ"ש (משלי כט, ד) מלך במשפט יעמיד ארץ. אבל קלקול הדינין גורם השחתת הארץ ודור המבול יוכיח וכן אמר יתרו וגם כל העם על מקומו יבא בשלום (שמות יח, כג) הל"ל איש על מקומו ישב בשלום, אלא שמדבר במקום כללי המיוחד לכל העם אשר כעת רצו לבא שמה ואמר יתרו שבזכות מנוי הדיינים יזכו לבא שמה.

ועל דרך הרמז י"ל שהזכיר כאן המשפט וצדקה, לפי שיש לפעמים דיין העושה צדקה ומשפט כאחד כדרך שעשה דוד המלך משפט לזה וצדקה לזה (סנהדרין ו, ב) ויש הפרש בין משפט לצדקה כי המשפט צריך להיות במתון והצדקה ברדיפה ומהירות כמ"ש (משלי כא, כא) רודף צדקה וחסד ימצא חיים. וכתיב (ישעיה נו, א) שמרו משפט ועשו צדקה. ושמרו לשון שמרים כי המשקה העומד על שמריו זמן רב יפלו השמרים למטה וישאר המשקה צלול ועל דרך שנאמר (תהלים עג, כא) כי יתחמץ לבבי וגו'. כך מי שהוא מתון בדין גורם להרחיק כל הטעויות הגורמים עכירת השכל, ועשו צדקה לאלתר בלא המתנה מיד תן לו ואל תדחהו, כך נאמר כאן לא תקח שוחד שהוא חד וחותך הדין מהרה אלא צריך להיות מתון בדבר המשפט, אבל הצדקה לא כן אלא צדק צדק תרדוף, ברדיפה ומהירות למען תחיה כי רודף צדקה וחסד ימצא חיים, וירשת את הארץ כי הדינין יושיבום על אדמתם ומלך במשפט יעמיד ארץ.

אור החיים

לפירוש "אור החיים" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

לא תטה משפט וגו'. לא יחד האזהרה לשופטים וצוה לנוכח, להעיר כי כללות ישראל ישנם גם כן באלו אזהרות אם לא ימנו השופטים כדרך שנצטוו, הם המטים משפט הם העוברים על כל האמור:

מדרש ספרי

לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ב.

משפט צדק . [ לא תטה משפט בממון, לא תכיר פנים בדין. ד"א,] זה מינוי הדיינים. (והלא) [שהלא] כבר נאמר [ ושפטתם צדק ], לא תטה משפט [ לא תכיר פנים !] מה תלמוד לומר משפט צדק ? זה מינוי הדיינים.

לא תטה משפט . שלא תאמר "איש פלוני נאה", "איש פלוני קרובי".

לא תכיר פנים . שלא תאמר "איש פלוני עשיר", "איש פלוני עני".

ג.

ולא תקח שחד . ואין צריך לומר לזכות את הזכאי ולחייב את החייב. כי השחד יעור עיני חכמים , ואין צריך לומר עיני טפשים. ויסלף דברי צדיקים , ואין צריך לומר דברי רשעים. כי השחד יעור , אומר על טהור טמא ועל טמא טהור. ויסלף דברי צדיקים , אומר על אסור מותר ועל מותר אסור.

[אלא] כי השחד יעור עיני חכמים - (ויסלף דברי צדיקים) אינו יוצא ידי עולמו, עד שיורהו צדק בהוראתו. ויסלף דברי צדיקים - אינו יוצא ידי עולמו, עד (שידע) [שלא ידע] מה מדבר.

(ד"א לא תטה משפט - בממון, לא תכיר פנים - בדין). 


<< · מ"ג דברים · טז · יט · >>