משנה פאה ב א

משנה הקודמת - משנה - סדר זרעים - מסכת פאה - משנה הבאה

משנה פתוחה

(א) ואלו מפסיקין לפאה:

הנחל, והשלולית,

ודרך היחיד, ודרך הרבים,

ושביל הרבים,

ושביל היחיד הקבוע בימות החמה ובימות הגשמים,

והבור, והניר, וזרע אחר.

והקוצר לשחת – מפסיק;

דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרים:

אינו מפסיק, אלא אם כן חרש.

נוסחאות ופירושים

נוסח הרמב"ם

ואלו מפסיקין לפאה:

הנחל, והשלולית,

ודרך היחיד, ודרך הרבים,

ושביל הרבים,

ושביל היחיד הקבוע בימות החמה ובימות הגשמים,

והבור, והניר, וזרע אחר.

הקוצר לשחת – מפסיק;

דברי ר' מאיר.

וחכמים אומרים:

אינו מפסיק, אלא אם כן חרש.

פירוש הרע"ב

אלו מפסיקין – בין שדה לשדה, ויהיו נחשבים כשתי שדות לענין הניח פאה באחת מהן על חברתה – לא עלתה לו לפאה, דכתיב (ויקרא יט): "פאת שדך" – שלא יניח פאה משדה לחברתה.

והשלולית – אמת המים שמחלקת שלל לאגפיה, שאמות אחרות של מים שותות ממנה.

ודרך היחיד – ארבע אמות.

ודרך הרבים – שש עשרה אמה, ומשום סיפא נקט לה, דבעי למתני סיפא שכך אלה מפסיקין באילן. וקא משמע לן דאפילו דרך הרבים שהיא רחבה שש עשרה אמה – אינה מפסקת באילן.

שביל הרבים ושביל היחיד – שביל זוטר טובא, דשקיל כרעה ומנח כרעא. ואשמעינן דאפילו שביל דרבים, אם הוא קבוע לימות החמה ולימות הגשמים, כלומר שמהלכין בו אפילו בזמן שהשדות זרועות בימות הגשמים – מפסיק בין השדות הזרועות; ואי לא – לא מפסיק.

הבור שדה שאינה זרועה. "והאדמה לא תשם" (בראשית מז) – מתרגמינן: "וארעה לא תבור".

והניר – חרישה, כמו: "נירו לכם ניר" (ירמיהו ד).

וזרע אחר – כגון ששתי השדות זרועים חטים, וביניהם קרקע זרוע מן אחר. ושיעור רוחב הבור והניר וזרע אחר – כדי שלשה תלמים של מענית המחרישה.

והקוצר לשחת מפסיק – דקסבר: כל לשחת – לאו קצירה היא, דלא חשבינן לה אתחלתא דקצירה. שחת תבואה שלא הביאה שליש, וקוצרים אותה להאכיל לבהמות. ואין הלכה כרבי מאיר.