מצוה:שייתן המעריך בהמה כפי שיעריכנה הכוהן

שייתן המעריך בהמה כפי שיעריכנה הכוהן

• מצוה זו אינה נוהגת בזמן הזה •

יא וְאִם כָּל בְּהֵמָה טְמֵאָה אֲשֶׁר לֹא יַקְרִיבוּ מִמֶּנָּה קָרְבָּן לַיהוָה וְהֶעֱמִיד אֶת הַבְּהֵמָה לִפְנֵי הַכֹּהֵן. יב וְהֶעֱרִיךְ הַכֹּהֵן אֹתָהּ בֵּין טוֹב וּבֵין רָע כְּעֶרְכְּךָ הַכֹּהֵן כֵּן יִהְיֶה. (ויקרא כז, יא-יב)

בחז"ל
בראשונים משנה תורה: הלכות ערכים וחרמין, פרק ה ספר המצוות לרמב"ם: עשה קטו  ♦  ספר החינוך: מצוה שנג  ♦  ספר מצוות גדול: עשה קכט

בספר המצוות לרמב"ם

<< · ספר המצוות · עשה · קטו · >>

היא שצונו בדין ערכי בהמה. והוא אמרו "והעמיד הבהמה לפני ה' והעריך אותה הכהן".

וכבר התבארו משפטי זו המצוה במסכת ערכין.

בספר החינוך

לדון בדין ערכי בהמה כמו שצותנו התורה עליו, שנאמר "והעמיד את הבהמה לפני הכהן והעריך הכהן אותה" (ויקרא כ"ז, י"א-י"ב). ולתת כפי הערך שיעריכנה הכהן ולא פחות, שאין לפחות ולשקר במה שאדם פותח פיו לשמים, ואפילו בדברי הדיוט אסור לשקר, כמו שפרשתי למעלה (מצוה שנ).

ומשורשי המצוה מה שכתבתי בדין ערכי אדם בראש הסדר.

מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה (תמורה לב:) שהמקדיש בהמה תמימה למזבח ונפל בה מום ונפסלה, הרי זו נערכת ונפדית ויביא בהמה אחרת קורבן תחתיה, ועל זה נאמר "ואם כל בהמה טמאה אשר לא יקריבו ממנה קרבן ליי והעמיד את הבהמה וגו'", שכן בא על זה הפירוש המקבל שהוציאה הכתוב בלשון טמאה, ובין שהקדיש אדם בהמה טהורה למזבח ונפל בה מום, כמו שאמרנו, או טמאה לבדק הבית צריכה העמדה לפני הכהן, שנאמר "והעמיד את הבהמה לפני הכהן", והוא מעריך אותה. ואם מתה קודם שתערך ותפדה, אין מעריכין ולא פודין אותה אחר שמתה. ואם שחט בה שנים או רב שנים, אף על פי שהיא כמתה לעניין שחיטה כדקימא לן (חולין כח.) שכן נצטוה משה על רב אחד בעוף ורב שנים בבהמה, הרי היא כחיה לעניין ערכין, ומביאה לפני הכהן ומעריכה. ויתר פרטיה במקומות מתמורה ומעילה.

ונוהגת מצוה זו בזכרים ונקבות בזמן הבית. אבל בזמן הזה אמרו חכמים זכרונם לברכה (עבודה זרה יג.) שאין מקדישין ואין מעריכין ואין מחרימין. ואם הקדיש או העריך או החרים, מן הדין הוא שהבהמה תעקר, ופרות כסות וכלים ירקבו, אבל אם רוצה בתקנתן עבד להו כדשמואל דאמר הקדש שוה מנה שחללו על שוה פרוטה מחלל, כדכתיבנא. וכיון שכן, יש לנו לכתוב שאין דין העמדה לפני הכהן נוהג עכשיו כלל, אבל מכל מקום דין ערכי בהמה נוהג לעניין שמי שעבר והעריך בהמה בזמן הזה, שצריך לעשות בדבר מה שצוונו חכמים. ומכיון דבדיעבד צריכין אנו תקנה בדבר אפילו בזמן הזה, יש לי למנותה, היא וכל כיוצא בה, בכלל המצוות הנוהגות בזמן הזה.

בספר מצוות גדול

<< · סמ"ג · עשה · קכט · >>

מצות עשה קכט - שייתן המעריך בהמה כפי שיעריכנה הכוהן

אילו הן ערכי בהמה

"ואם בהמה אשר יקריבו ממנה קרבן לה׳ כל אשר יתן ממנה לה׳ יהיה קדש" (ויקרא כז, ט). אפילו אמר "רגלה של זו עולה", דבריו קיימין ותמכר לצרכי עולה, ודמיה חולין חוץ מדמי אותו האיבר, כדתניא בערכין [דף ד׳]. [בתמורה דף ו׳] המקדיש בהמה טהורה תמימה לבדק הבית, אע״פ שעבר על עשה, מה שעשה עשוי וחלה עליה קדושה ונפדית כשהיא תמימה. ומעריך הכהן אותה הבהמה בדמים והדמים יפלו לבדק הבית, ואין הפודה אותה פודה אלא ע״מ להקריבה למזבח למה שהיא ראויה, שכל דבר הראוי למזבח אינו יוצא מיד מזבח לעולם, כדתניא בפרק המנחות והנסכים [דף ק״א]. ומניין שאסור להקדיש תמימים לבדק הבית? שנאמר "שור ושה שרוע וקלוט נדבה תעשה אותו" דרשו רבותינו [בתמורה דף ז׳] על פי הקבלה נדבה לבדק הבית וכן הדברים מראין שאינה אלא קדושת דמים שהרי אין מקריבין בעל מום למזבח ונאמר אותו אותו אתה עושה נדבה לבדק הבית ואי אתה עושה תמימים נדבה לבדק הבית ולאו הבא מכלל עשה עשה.

שנינו במסכת שקלים [פ״ד] המקדיש את נכסיו סתם רואין כל בהמה טמאה תמכר ויפלו דמיהן לבדק הבית. ובהמה טהורה תמימה הראויה ליקרב על גבי המזבח, הזכרים ימכרו לצרכי עולות ויקריבו אותם עולות, הנקבות ימכרו לצרכי שלמים ויקריבו אותן שלמים, והדמים יפלו לבדק הבית שסתם הקדשות לבדק הבית, דברי רבי אליעזר. ואמר ר׳ עקיבא רואה אני את דברי ר׳ אליעזר. [שם] הקדיש נכסיו סתם והיו בהן יינות שמנים וסלתות ועופות הראויין ליקרב על גבי המזבח, יקרבו וימכרו לצרכי אותו המין ויקרבו והדמים ילקח בהם זכרים ויקרבו עולות. [בפירוש הרמב״ם שם ובמיימוני פ״ה דהלכות ערכין] ומפני מה יקרבו דמי אלו לעצמן ודמי בהמה תמימה יפלו לבדק הבית? מפני שהבהמה הקדושה לגבי המזבח, אם נפל בה מום יש לה פדיון, כמו שיתבאר [לקמן מ״ע קע״ז] והסלת והיין והעופות שנפסלו, אין להם פדיון, שנאמר "והעמיד את הבהמה לפני הכהן והעריך הכהן אותה". כל שישנו בכלל העמדה והערכה יש לו פדיון ושאינו בכלל העמדה והערכה אין לו פדיון. וכן שנינו בכריתות [דף כ״ז] שאין לעוף פדיון וכן בפרק המנחות והנסכים [דף ק׳ וק״א] במנחות שלא נאמר פדיון אלא בבהמה.

המקדיש בהמה תמימה למזבח ונפל בה מום ונפסלה, הרי זאת נערכת ונפדית, ואמרינן בפ׳ המנחות והנסכים [דף ל״ב] ובתמורה [דף ק״א] כי על זה נאמר "ואם כל בהמה טמאה אשר לא יקריבו ממנה קרבן לה׳ והעמיד את הבהמה לפני הכהן והעריך הכהן אותה בין טוב בין רע כערכך הכהן כן יהיה" לכל אדם הבא לקנותה מיד ההקדש. ולימדך הכתוב שאין קדשים תמימים יוצאין לחולין בפדיון אא״כ הוממו ויביא בדמיה של זו שנפדית קרבן אחר כמותה שאם רוצה לומר בבהמה טמאה ממש הרי כבר נאמר ואם בבהמה הטמאה ופדה בערכך אלא ודאי בבעל מום הכתוב מדבר שקורהו טמא ומפני זה בכל התלמוד תחת לשון יוממו אומר עד שיסתאבו [בת״כ בחקותי ספ״ט וכן מזה בפרק אין מקדשין דף כ״ה].

"ואם גאל יגאלנה ויסף חמישיתו על ערכך", וכן המקדיש בית וכן המקדיש שדה ופדיון מעשר שני הבעלים או אשתו ויורשיו מוסיפין חומש ולא שאר כל אדם. [בתמורה דף ל״ב ובבכורות דף ד׳] כל המקדיש בהמה בחייה, בין טמאה בין טהורה בין קדשי מזבח שנפל בהם מום, הרי זאת צריכה העמדה בדין, שנאמר "והעמיד את הבהמה". לפיכך אם מתה הבהמה קודם שתערך ותפדה, אין פודין אותה אחר שמתה אלא תקבר, ובמיימוני דלעיל ממשמעות מתניתין וגמ׳ דתמורה דף ל״א ול״ג] אבל אם הקדיש שחוטה או נבילה לבדק הבית, הרי זה תפדה כשאר מטלטלין. [בחולין דף ל׳] שחט בה שנים או רוב שנים ועדיין היא מפרכסת הרי היא כחיה לכל דברים ונערכה הרי היא בכלל והעמיד והעריך עד שתמות. אמר רבה בשבועות [דף י״א] המקדיש בהמה תמימה לדמיה הרי זה נתקדש גופה. כיצד? דמי בהמה זו הקדש למזבח היא עצמה תקרב וכן אמר רב בתמורה [דף י״ט].

המצווה בספר מצוות ה', לרב ברוך הלפרין; מתוך פורטל המצוות של אתר דעת
לרשימת כל דפי המצוות בוויקיטקסט, לחצו כאן

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.