חובת הלבבות, פתיחה להמתרגם: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Tovtovhagama (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
Tovtovhagama (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
שורה 1: שורה 1:
אמר המתרגם יהי שם אלוהינו מבורך מעתה ועד עולם אשר המציא יש מאין בחכמתו, ויצר הכל בגבורתו, ובחר באדם להיות תרומת נבראיו,וסגולת נמצאיו. ויאצל עליו מרוח תבונתו, והאיר עיניו בנר נשמתו, כדכתיב אכן רוח היא באנוש ונשמת שדי תבינם. וכתיב נר אלוהים נשמת אדם. והבדילו בחכמה ובדעת מכל יצירותיו, והמשילו בכל בריותיו כדכתיב מלפנו מבהמות ארץ ומעוף השמים תחכמנו. וכתיב תמשילהו במעשה ידיך כל שתה תחת רגליו. וכל חכם לב יודע כי האדם מתחלת יצירתו וראשית יסודתונוצר על החכמה והוטבע עליה כדכתיב וייצר י"י אלוהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה. אך מפני שיסודות תולדתו שונים זה מזה וגוברים זע"ז, הם מתגרים בו תמיד להטות אותו מדרך החכמה והאמת על דרך התאוה והשקר וכפי גבורתם על שכלו תקצר ידו להחזיק בחכמה והיה כאשר ירים השכל ידו וגברה החכמה וכאשר יניח ידו וגברה התאוה. ובעניין הזה נבדלים בני אדם איש מרעהו בחכמה ובסכלות ובכל דור ודור אנחנו רואים סגולות בני אדם אשר הלכו לאור החכמה וסרו ממחשכי התאוה המה היו הקרובים הקרבים אל יוצרם והנקראים אנשי אלוהים ואוהביו. כדכתיב ויתהלך חנוך את האלוהים. וכתיב את האלוהים התהלך נח. ובמעלות החכמה נבדל אברהם אבינו מאנשי דורו ונקרא אוהב ושל בוראו כדכתיב זרע אברהם אוהבי. ובה הגיע אל המעלההגדולה אשר היא הכרת הבורא ויחודו ועבודתו אשר בעבורה נברא האדם כדכתיב כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו ובה נבדליצחק בנו משאר בניו ויעקב אבינו מאחיו ותהי מורשה לזרעו אחריו כדכתיו תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב. ובעבורה נקראו עם ה' ובחיריו ובניו ובכוריו וחשוקיו ואוהביו וידועיו ומקוראיו וסגולתו וחלקו וחבל נחלתו כדכתיו באמור להם עם ה' אלה ומארצו יצאו. וכתיו זרע ישראל עבדו בני יעקב בחיריו וכתיב בנים אתם לה' אלוהיכם וכתיב בכורי ישראל וכתיב לא מרבכם מכל העמים חשק ה' בכם. וכתיב אהבתי את כם אמר ה' וכתיב רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה וכתיב שמע אלי יעקב וישראל מקוראי וכתיב כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגולתווכתיב כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו ובעבורה נקבעה השכינה בתוכנו, והיתה הנבואה בקרבנו. רוח הקדש שורה עלינו. ואחר שגרמו עונותינו בנטותנו מדרך התורה ןהחכמה ונסתלקה השכינה ונפסקה הנבואה ורוח הקדש מבינינו לא כלו רחמי אלוהינו והותיר לנו שריד והשאיר בכרמו עוללות ב' ג' גרגרים בכל דור ודור להאיר עיני הנשארים הנמצאים באור החכמה לתת ליעף כח ולאין אונים עצמה. וחקרו על צפוני החכמות, והוציאו לאור תעלומות, ובארו טעמי התורה במשנה ובתלמוד ויסדו יסודות והעמידו עמודים לחזק בדק תורת אלוהינו אשר בית ישראל נכון עליהם. וגם בדרך ארץ ובשערי המוסר ובתיקון המדות חברו אמרים אשר לא יערכם זהב וזכוכית מהם מחוברים במסכת מיוחדת להם במסכת אבות והלכות דרך ארץ ומהם מפוזרים בסדרי המשנה והתלמוד בכמה מקומות ואחריהם היו רוב הגאונים בגלות מלכות ישמעאל ובבבל ובארץ ישראל ובפרס ומדברים בל' ערבית וכל קהלות ישראל אשר היו במקומות ההם מדברים בל' ההיא פירשו רוב מה שפירשו מספרי המקרא וסדרי המשנה והתלמוד בל' ערבית וגם ברוב חבוריהם אשר חברו ותשובת השאלות הנשאלות מהם עשו כן מפני שכל העם היו מבינים בל' ההיא ועוד כי היא ל' רחבה וממולאה בכל עניין וכפי כל הצורך לכל מדבר ומחבר והמליצה בה מיושרת ומבוארת ומגעת לתכלית כל עניין יותר ממה שיתכן בל' העברית מפני של' העברית אין ממנו נמצא בידנו כ"א מה שמצאנו בספרי המקרא ואנו מספיק לכל צורך המדבר וגם כונתם היתה להועיל בחבוריהם לעמי הארץ שאינם בקיאים בלה"ק ע"כ היו רוב חבוריהם בל' ערב בכל הענינים אשר חברו בין בחכמת התורה בין בחכמות אחרות. וגם בארצות אדום היתה פלטה לשאר עמנו היו בהם חכמים גדולים בחכמת התורה והתלמוד מימים קדמונים אך לא היו מתעסקים בחכמות אחרות מפני שהיתה תורתם אומנותם ומפני שלא היו ספרי חכמות אחרות נמצאים אצלם עד שנקבעה בתוכם המנורה הטהורה. נר מצוה ותורה. הרב הגדול החסיד הקדוש רבנא משולם נר"ו בן החכם הישיש רבי יעקב ז"ל אשר שמן תבונתו זך כתית להעלות נר החכמה תמיד ותדבק נפשו בתורת אלוהיו וביראתו ושם החכמה כוסו ומנתו ויכסוף לספרי החכמות אשר חברו הגאונים וכפייכלתו קבץ ורבץ והעתיק בין מחכמת התורה וחכמת הל' וחכמת האמונה וספרי המליצות וחבורי המוסר ומשלי החכמים ותמצא כקן ידו לכל חמודותיהם ובגבורות שכלו ועוצם כחו הביןדבר מתוך דבר והוציא ענין מענין והוא גם הוא הוליד ילדים במשלי החכמות ועניני המדות ופתח שערים בדרכי היראה והמוסר הגיה בהם חשכנו ויישר מעקשות דרכנו ועוד יד גבורתו נטויה לקבץ ולרבץ. וכשמעו עתה כי לא' מחכמי ספרד הוא רבנו בחיי הדיין בר' יוסף ז"ל חבור בתורת חו"ה יסודתו על ענין היחוד כלתה נפשו לראותו.ובהגיע לידו צווני לתרגםלו עניניובל' עברית וכאשר שמע את דבריו ואת שיחו לא רפתה רוחו עד אשר צוה להעתיקו, ואותי צוה לתרגם לו ממנו השער הראשון שהוא שער היחוד. ואע"פ שיקרה בעיני מצותו ראיתי שהכניסני בענין שלא היה רצונילהכנס בוובכל עת הייתי נשמר ממנו. וכמה פעמים פייסו אותי קצת הנדיבים אוהבינו מחכמי המקומות האלה להעתיק להם קצת מחבורי הגאונים אשר בל' ערב אל לשון הקודש ולא נתפייסתי להם מפני כמה פנים שצריך האדם להזהר בהם בעניןהזה. ואני מספר מקצתם ואומר כי כל אשר ראיתי מן הספרים אשר העתיקו מן ל' הערב אל לשון העבריתלא נמלט מהם אחד שלא השחיתו, הודו המעתיקים ושנו את עניניו והפסידו את טעמיו. וההפסד הזה הוא מג' פנים:
אמר המתרגם יהי שם אלוהינו מבורך מעתה ועד עולם אשר המציא יש מאין בחכמתו, ויצר הכל בגבורתו, ובחר באדם להיות תרומת נבראיו,וסגולת נמצאיו. ויאצל עליו מרוח תבונתו, והאיר עיניו בנר נשמתו, כדכתיב אכן רוח היא באנוש ונשמת שדי תבינם. וכתיב נר אלוהים נשמת אדם. והבדילו בחכמה ובדעת מכל יצירותיו, והמשילו בכל בריותיו כדכתיב מלפנו מבהמות ארץ ומעוף השמים תחכמנו. וכתיב תמשילהו במעשה ידיך כל שתה תחת רגליו. וכל חכם לב יודע כי האדם מתחלת יצירתו וראשית יסודתונוצר על החכמה והוטבע עליה כדכתיב וייצר י"י אלוהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה. אך מפני שיסודות תולדתו שונים זה מזה וגוברים זע"ז, הם מתגרים בו תמיד להטות אותו מדרך החכמה והאמת על דרך התאוה והשקר וכפי גבורתם על שכלו תקצר ידו להחזיק בחכמה והיה כאשר ירים השכל ידו וגברה החכמה וכאשר יניח ידו וגברה התאוה. ובעניין הזה נבדלים בני אדם איש מרעהו בחכמה ובסכלות ובכל דור ודור אנחנו רואים סגולות בני אדם אשר הלכו לאור החכמה וסרו ממחשכי התאוה המה היו הקרובים הקרבים אל יוצרם והנקראים אנשי אלוהים ואוהביו. כדכתיב ויתהלך חנוך את האלוהים. וכתיב את האלוהים התהלך נח. ובמעלות החכמה נבדל אברהם אבינו מאנשי דורו ונקרא אוהב ושל בוראו כדכתיב זרע אברהם אוהבי. ובה הגיע אל המעלה הגדולה אשר היא הכרת הבורא ויחודו ועבודתו אשר בעבורה נברא האדם כדכתיב כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו ובה נבדל יצחק בנו משאר בניו ויעקב אבינו מאחיו ותהי מורשה לזרעו אחריו כדכתיו תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב. ובעבורה נקראו עם ה' ובחיריו ובניו ובכוריו וחשוקיו ואוהביו וידועיו ומקוראיו וסגולתו וחלקו וחבל נחלתו כדכתיו באמור להם עם ה' אלה ומארצו יצאו. וכתיו זרע ישראל עבדו בני יעקב בחיריו וכתיב בנים אתם לה' אלוהיכם וכתיב בכורי ישראל וכתיב לא מרבכם מכל העמים חשק ה' בכם. וכתיב אהבתי את כם אמר ה' וכתיב רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה וכתיב שמע אלי יעקב וישראל מקוראי וכתיב כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגולתו וכתיב כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו ובעבורה נקבעה השכינה בתוכנו, והיתה הנבואה בקרבנו. רוח הקדש שורה עלינו. ואחר שגרמו עונותינו בנטותנו מדרך התורה ןהחכמה ונסתלקה השכינה ונפסקה הנבואה ורוח הקדש מבינינו לא כלו רחמי אלוהינו והותיר לנו שריד והשאיר בכרמו עוללות ב' ג' גרגרים בכל דור ודור להאיר עיני הנשארים הנמצאים באור החכמה לתת ליעף כח ולאין אונים עצמה. וחקרו על צפוני החכמות, והוציאו לאור תעלומות, ובארו טעמי התורה במשנה ובתלמוד ויסדו יסודות והעמידו עמודים לחזק בדק תורת אלוהינו אשר בית ישראל נכון עליהם. וגם בדרך ארץ ובשערי המוסר ובתיקון המדות חברו אמרים אשר לא יערכם זהב וזכוכית מהם מחוברים במסכת מיוחדת להם במסכת אבות והלכות דרך ארץ ומהם מפוזרים בסדרי המשנה והתלמוד בכמה מקומות ואחריהם היו רוב הגאונים בגלות מלכות ישמעאל ובבבל ובארץ ישראל ובפרס ומדברים בל' ערבית וכל קהלות ישראל אשר היו במקומות ההם מדברים בל' ההיא פירשו רוב מה שפירשו מספרי המקרא וסדרי המשנה והתלמוד בל' ערבית וגם ברוב חבוריהם אשר חברו ותשובת השאלות הנשאלות מהם עשו כן מפני שכל העם היו מבינים בל' ההיא ועוד כי היא ל' רחבה וממולאה בכל עניין וכפי כל הצורך לכל מדבר ומחבר והמליצה בה מיושרת ומבוארת ומגעת לתכלית כל עניין יותר ממה שיתכן בל' העברית מפני של' העברית אין ממנו נמצא בידנו כ"א מה שמצאנו בספרי המקרא ואנו מספיק לכל צורך המדבר וגם כונתם היתה להועיל בחבוריהם לעמי הארץ שאינם בקיאים בלה"ק ע"כ היו רוב חבוריהם בל' ערב בכל הענינים אשר חברו בין בחכמת התורה בין בחכמות אחרות. וגם בארצות אדום היתה פלטה לשאר עמנו היו בהם חכמים גדולים בחכמת התורה והתלמוד מימים קדמונים אך לא היו מתעסקים בחכמות אחרות מפני שהיתה תורתם אומנותם ומפני שלא היו ספרי חכמות אחרות נמצאים אצלם עד שנקבעה בתוכם המנורה הטהורה. נר מצוה ותורה. הרב הגדול החסיד הקדוש רבנא משולם נר"ו בן החכם הישיש רבי יעקב ז"ל אשר שמן תבונתו זך כתית להעלות נר החכמה תמיד ותדבק נפשו בתורת אלוהיו וביראתו ושם החכמה כוסו ומנתו ויכסוף לספרי החכמות אשר חברו הגאונים וכפייכלתו קבץ ורבץ והעתיק בין מחכמת התורה וחכמת הל' וחכמת האמונה וספרי המליצות וחבורי המוסר ומשלי החכמים ותמצא כקן ידו לכל חמודותיהם ובגבורות שכלו ועוצם כחו הביןדבר מתוך דבר והוציא ענין מענין והוא גם הוא הוליד ילדים במשלי החכמות ועניני המדות ופתח שערים בדרכי היראה והמוסר הגיה בהם חשכנו ויישר מעקשות דרכנו ועוד יד גבורתו נטויה לקבץ ולרבץ. וכשמעו עתה כי לא' מחכמי ספרד הוא רבנו בחיי הדיין בר' יוסף ז"ל חבור בתורת חו"ה יסודתו על ענין היחוד כלתה נפשו לראותו.ובהגיע לידו צווני לתרגםלו עניניו בל' עברית וכאשר שמע את דבריו ואת שיחו לא רפתה רוחו עד אשר צוה להעתיקו, ואותי צוה לתרגם לו ממנו השער הראשון שהוא שער היחוד. ואע"פ שיקרה בעיני מצותו ראיתי שהכניסני בענין שלא היה רצוני להכנס בוובכל עת הייתי נשמר ממנו. וכמה פעמים פייסו אותי קצת הנדיבים אוהבינו מחכמי המקומות האלה להעתיק להם קצת מחבורי הגאונים אשר בל' ערב אל לשון הקודש ולא נתפייסתי להם מפני כמה פנים שצריך האדם להזהר בהם בענין הזה. ואני מספר מקצתם ואומר כי כל אשר ראיתי מן הספרים אשר העתיקו מן ל' הערב אל לשון העברית לא נמלט מהם אחד שלא השחיתו, הודו המעתיקים ושנו את עניניו והפסידו את טעמיו. וההפסד הזה הוא מג' פנים:


הא'- מפני שיש מהם שאינם בקיאים וצחים בלשון ערבית אשר יעתיקו ממנו.
הא'- מפני שיש מהם שאינם בקיאים וצחים בלשון ערבית אשר יעתיקו ממנו.

גרסה מ־23:03, 19 באוקטובר 2013

אמר המתרגם יהי שם אלוהינו מבורך מעתה ועד עולם אשר המציא יש מאין בחכמתו, ויצר הכל בגבורתו, ובחר באדם להיות תרומת נבראיו,וסגולת נמצאיו. ויאצל עליו מרוח תבונתו, והאיר עיניו בנר נשמתו, כדכתיב אכן רוח היא באנוש ונשמת שדי תבינם. וכתיב נר אלוהים נשמת אדם. והבדילו בחכמה ובדעת מכל יצירותיו, והמשילו בכל בריותיו כדכתיב מלפנו מבהמות ארץ ומעוף השמים תחכמנו. וכתיב תמשילהו במעשה ידיך כל שתה תחת רגליו. וכל חכם לב יודע כי האדם מתחלת יצירתו וראשית יסודתונוצר על החכמה והוטבע עליה כדכתיב וייצר י"י אלוהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה. אך מפני שיסודות תולדתו שונים זה מזה וגוברים זע"ז, הם מתגרים בו תמיד להטות אותו מדרך החכמה והאמת על דרך התאוה והשקר וכפי גבורתם על שכלו תקצר ידו להחזיק בחכמה והיה כאשר ירים השכל ידו וגברה החכמה וכאשר יניח ידו וגברה התאוה. ובעניין הזה נבדלים בני אדם איש מרעהו בחכמה ובסכלות ובכל דור ודור אנחנו רואים סגולות בני אדם אשר הלכו לאור החכמה וסרו ממחשכי התאוה המה היו הקרובים הקרבים אל יוצרם והנקראים אנשי אלוהים ואוהביו. כדכתיב ויתהלך חנוך את האלוהים. וכתיב את האלוהים התהלך נח. ובמעלות החכמה נבדל אברהם אבינו מאנשי דורו ונקרא אוהב ושל בוראו כדכתיב זרע אברהם אוהבי. ובה הגיע אל המעלה הגדולה אשר היא הכרת הבורא ויחודו ועבודתו אשר בעבורה נברא האדם כדכתיב כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו ובה נבדל יצחק בנו משאר בניו ויעקב אבינו מאחיו ותהי מורשה לזרעו אחריו כדכתיו תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב. ובעבורה נקראו עם ה' ובחיריו ובניו ובכוריו וחשוקיו ואוהביו וידועיו ומקוראיו וסגולתו וחלקו וחבל נחלתו כדכתיו באמור להם עם ה' אלה ומארצו יצאו. וכתיו זרע ישראל עבדו בני יעקב בחיריו וכתיב בנים אתם לה' אלוהיכם וכתיב בכורי ישראל וכתיב לא מרבכם מכל העמים חשק ה' בכם. וכתיב אהבתי את כם אמר ה' וכתיב רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה וכתיב שמע אלי יעקב וישראל מקוראי וכתיב כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגולתו וכתיב כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו ובעבורה נקבעה השכינה בתוכנו, והיתה הנבואה בקרבנו. רוח הקדש שורה עלינו. ואחר שגרמו עונותינו בנטותנו מדרך התורה ןהחכמה ונסתלקה השכינה ונפסקה הנבואה ורוח הקדש מבינינו לא כלו רחמי אלוהינו והותיר לנו שריד והשאיר בכרמו עוללות ב' ג' גרגרים בכל דור ודור להאיר עיני הנשארים הנמצאים באור החכמה לתת ליעף כח ולאין אונים עצמה. וחקרו על צפוני החכמות, והוציאו לאור תעלומות, ובארו טעמי התורה במשנה ובתלמוד ויסדו יסודות והעמידו עמודים לחזק בדק תורת אלוהינו אשר בית ישראל נכון עליהם. וגם בדרך ארץ ובשערי המוסר ובתיקון המדות חברו אמרים אשר לא יערכם זהב וזכוכית מהם מחוברים במסכת מיוחדת להם במסכת אבות והלכות דרך ארץ ומהם מפוזרים בסדרי המשנה והתלמוד בכמה מקומות ואחריהם היו רוב הגאונים בגלות מלכות ישמעאל ובבבל ובארץ ישראל ובפרס ומדברים בל' ערבית וכל קהלות ישראל אשר היו במקומות ההם מדברים בל' ההיא פירשו רוב מה שפירשו מספרי המקרא וסדרי המשנה והתלמוד בל' ערבית וגם ברוב חבוריהם אשר חברו ותשובת השאלות הנשאלות מהם עשו כן מפני שכל העם היו מבינים בל' ההיא ועוד כי היא ל' רחבה וממולאה בכל עניין וכפי כל הצורך לכל מדבר ומחבר והמליצה בה מיושרת ומבוארת ומגעת לתכלית כל עניין יותר ממה שיתכן בל' העברית מפני של' העברית אין ממנו נמצא בידנו כ"א מה שמצאנו בספרי המקרא ואנו מספיק לכל צורך המדבר וגם כונתם היתה להועיל בחבוריהם לעמי הארץ שאינם בקיאים בלה"ק ע"כ היו רוב חבוריהם בל' ערב בכל הענינים אשר חברו בין בחכמת התורה בין בחכמות אחרות. וגם בארצות אדום היתה פלטה לשאר עמנו היו בהם חכמים גדולים בחכמת התורה והתלמוד מימים קדמונים אך לא היו מתעסקים בחכמות אחרות מפני שהיתה תורתם אומנותם ומפני שלא היו ספרי חכמות אחרות נמצאים אצלם עד שנקבעה בתוכם המנורה הטהורה. נר מצוה ותורה. הרב הגדול החסיד הקדוש רבנא משולם נר"ו בן החכם הישיש רבי יעקב ז"ל אשר שמן תבונתו זך כתית להעלות נר החכמה תמיד ותדבק נפשו בתורת אלוהיו וביראתו ושם החכמה כוסו ומנתו ויכסוף לספרי החכמות אשר חברו הגאונים וכפייכלתו קבץ ורבץ והעתיק בין מחכמת התורה וחכמת הל' וחכמת האמונה וספרי המליצות וחבורי המוסר ומשלי החכמים ותמצא כקן ידו לכל חמודותיהם ובגבורות שכלו ועוצם כחו הביןדבר מתוך דבר והוציא ענין מענין והוא גם הוא הוליד ילדים במשלי החכמות ועניני המדות ופתח שערים בדרכי היראה והמוסר הגיה בהם חשכנו ויישר מעקשות דרכנו ועוד יד גבורתו נטויה לקבץ ולרבץ. וכשמעו עתה כי לא' מחכמי ספרד הוא רבנו בחיי הדיין בר' יוסף ז"ל חבור בתורת חו"ה יסודתו על ענין היחוד כלתה נפשו לראותו.ובהגיע לידו צווני לתרגםלו עניניו בל' עברית וכאשר שמע את דבריו ואת שיחו לא רפתה רוחו עד אשר צוה להעתיקו, ואותי צוה לתרגם לו ממנו השער הראשון שהוא שער היחוד. ואע"פ שיקרה בעיני מצותו ראיתי שהכניסני בענין שלא היה רצוני להכנס בוובכל עת הייתי נשמר ממנו. וכמה פעמים פייסו אותי קצת הנדיבים אוהבינו מחכמי המקומות האלה להעתיק להם קצת מחבורי הגאונים אשר בל' ערב אל לשון הקודש ולא נתפייסתי להם מפני כמה פנים שצריך האדם להזהר בהם בענין הזה. ואני מספר מקצתם ואומר כי כל אשר ראיתי מן הספרים אשר העתיקו מן ל' הערב אל לשון העברית לא נמלט מהם אחד שלא השחיתו, הודו המעתיקים ושנו את עניניו והפסידו את טעמיו. וההפסד הזה הוא מג' פנים:

הא'- מפני שיש מהם שאינם בקיאים וצחים בלשון ערבית אשר יעתיקו ממנו.

והב'- שאם היו בקיאים וצחים בל' ערבית שמא לא היו בקיאים בל' העברית אשר הם מעתיקים אליה.

והג'- שאם היו בקיאים בשתי הלשונות שמא לא יבינו דברי המחבר כאשר היה עם לבבו והם מעתיקים כפי הבנתם ודעתם על דרך אחרת שלא כדעת המחבר.