ביאור:משלי טו ב: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עדכון מאתר הניווט בתנך
עדכון מאתר הניווט בתנך
שורה 6: שורה 6:
{{צמ|לְשׁוֹן חֲכָמִים תֵּיטִיב דָּעַת; וּפִי כְסִילִים יַבִּיעַ אִוֶּלֶת|משלי טו ב}}
{{צמ|לְשׁוֹן חֲכָמִים תֵּיטִיב דָּעַת; וּפִי כְסִילִים יַבִּיעַ אִוֶּלֶת|משלי טו ב}}


כאשר '''החכמים''' אומרים את '''דעתם''', '''הלשון''' שלהם '''מיטיבה''', מייפה משפרת ומקצרת את ניסוח הדברים;   אולם כאשר '''הכסילים''' אומרים את דברי '''האיוולת''' שלהם, '''הפה''' שלהם נפתח כמו מעיין '''נובע''', ושופך דברי שטות בלי גבול.
כאשר '''החכמים''' אומרים את '''דעתם''', '''הלשון''' שלהם '''מיטיבה''', מייפה משפרת ומקצרת את ניסוח הדברים;   אולם כאשר '''הכסילים''' אומרים את דברי '''האיוולת''' שלהם, '''הפה''' שלהם נפתח כמו מעיין '''נובע''', ושופך דברי שטות בלי מעצור.


==עצות==
==עצות==

גרסה מ־19:38, 13 בפברואר 2013




בקיצור ולעניין

(משלי טו ב): "לְשׁוֹן חֲכָמִים תֵּיטִיב דָּעַת; וּפִי כְסִילִים יַבִּיעַ אִוֶּלֶת"

כאשר החכמים אומרים את דעתם, הלשון שלהם מיטיבה, מייפה משפרת ומקצרת את ניסוח הדברים;   אולם כאשר הכסילים אומרים את דברי האיוולת שלהם, הפה שלהם נפתח כמו מעיין נובע, ושופך דברי שטות בלי מעצור.

עצות

הפסוק מציג שני ניגודים בין החכמים ( = האוהבים ללמוד והיודעים ללמד ) לבין הכסילים ( = השונאים ללמוד ).

ניגוד אחד הוא ברור: החכמים אומרים דברי דעת, והכסילים אומרים דברי איוולת. אך יש ניגוד נוסף:

  • החכמים מיטיבים את דברי הדעת שלהם,
  • והכסילים מביעים את דברי האיוולת שלהם.

היטיב = תיקן, שיפר וייפה, כמו ב (מלכים ב ט ל): "וַתָּשֶׂם בַּפּוּךְ עֵינֶיהָ, וַתֵּיטֶב אֶת רֹאשָׁהּ...";   הסיר את הפסולת, כמו ב (שמות ל ז): "בְּהֵיטִיבוֹ אֶת הַנֵּרֹת יַקְטִירֶנָּה".

הביע = דיבר הרבה, ללא מעצורים .

מהניגוד בין שני המושגים ניתן ללמוד, שהשיפור שעושה החכם בדבריו הוא הקיצור והמיעוט במילים: "תיטיב דעת = תתקן את הדעת, כי אף אמרי דעת ידבר בתקון נמרץ ובמלות קצרות; אבל פי כסילים - אף דברי אולת ירבו באמרים, כמעיין הנובע" (מצודת דוד) .

הפסוק מכוון לאנשים המוסיפים לדבריהם מילים וביטויים שאינם תורמים מאומה לנושא השיחה, כמו:

  • "אין צורך לומר ש..." (- אז למה אתה אומר?),
  • "זה ברור ללא כל צל צלו של ספק" (לא מספיק "צל" אחד?),
  • "הדעה שלך נובעת משטיפת מוח שעשו לך" (העיקר זה אם היא נכונה או לא - מה זה משנה ממה היא נובעת?),
  • "אתה מדבר שטויות, אתה הופך את השקר לאמת ואת האמת לשקר, אתה מטעה את הציבור, אתה צריך להבחין בין דברים שאתה יודע לבין דברים שאתה לא יודע..." (הבנתי שאתה לא מסכים איתי, מה הטעם לחזור על עובדה זו במילים שונות? יהיה יותר יעיל אם תנמק מדוע לדעתך אני טועה),
  • "דע לך, ידידי היקר, ש..." (אם תגיע לעיקר - אני אדע יותר מהר), ועוד.
  • "הימנעו, אם אפשר, ממילים ומביטויים ריקים, שהם, ללא ספק, מחלה לשונית נפוצה, ובעצם אין בהם צורך" ( רוביק רוזנטל, הזירה הלשונית ) .

הכישרון לקצר, להגיד רק את המילים החשובות והתורמות להבנת העניין, הוא כישרונם של החכמים - המומחים ללימוד והוראה. הם יודעים שכדי ללמד צריך לקצר, כדברי חז"ל: "לעולם ישנה אדם לתלמידיו דרך קצרה". כשהמורה מלמד בדרך קצרה, קל יותר לתלמידים להתרכז ולזכור את דבריו; ואכן, המשנה, כמו התורה, כתובה בשפה קצרה ותמציתית ביותר, לכל מילה יש משמעות - לשון חכמים תיטיב דעת.

אך הכסילים שונאים ללמוד, הם רוצים רק "לשפוך" את המחשבות הפרטיות שלהם, גם אם הן שטחיות וטפשיות - ופי כסילים יביע איוולת.

במשך הדורות, חכמת הקיצור התפתחה והגיעה לשיא במדעים המדוייקים, שם מנסחים תופעות מורכבות בנוסחאות מתמטיות קצרות ביותר. גם בשאר המדעים, מקובל לכתוב תקציר בתחילת כל מאמר.

מומחים בכתיבה עסקית ממליצים להקפיד על קיצור ; גם בויכוחים ישנה חשיבות לקיצור. אנשים שרוצים לשכנע, נוטים להביא הרבה נימוקים - גם נימוקים טובים וגם נימוקים פחות טובים - מתוך מחשבה שריבוי הנימוקים יגדיל את רמת השיכנוע. אולם, גם המחקרים הפסיכולוגיים וגם הניסיון היומיומי מלמדים שגישה זו אינה נכונה: אם מביאים הרבה נימוקים טובים, ונימוק אחד לא טוב - הצד השני ייתפס לנימוק הפחות טוב ויתקוף אותו, וכל ה"עוקץ" של הנימוקים הטובים יילך לאיבוד.

וכך אומר פתגם שוודי: "Talk less, say more".

הקבלות

תחום אחד שבו חשוב במיוחד לקצר הוא מתיחת ביקורת, (משלי י יט): "בְּרֹב דְּבָרִים לֹא יֶחְדַּל פָּשַׁע, וְחֹשֵׂךְ שְׂפָתָיו מַשְׂכִּיל"( פירוט ).

תחום אחד שבו לא צריך לקצר הוא דברי ידידות ואהבה המשמחים את הלב, (משלי כז ט): "שֶׁמֶן וּקְטֹרֶת יְשַׂמַּח לֵב, וּמֶתֶק רֵעֵהוּ מֵעֲצַת נָפֶשׁ"( פירוט ).

וראו גם: פגישת אליהו ועובדיהו - אריכות דברים מול קיצור דברים / חגי הופר .

לעיון נוסף

פסוקים נוספים על כשרון הדיבור של החכמים, ראו במאמר חכמים, נבונים ואיברי גופם .

פסוקים נוספים על כשרון הפטפוט של הכסילים:

  • (משלי יח ב): "לֹא יַחְפֹּץ כְּסִיל בִּתְבוּנָה, כִּי אִם בְּהִתְגַּלּוֹת לִבּוֹ"( פירוט )
  • (קהלת ה ב): "כִּי בָּא הַחֲלוֹם בְּרֹב עִנְיָן, וְקוֹל כְּסִיל בְּרֹב דְּבָרִים"
  • ואולי גם (משלי יב כג): "אָדָם עָרוּם כֹּסֶה דָּעַת, וְלֵב כְּסִילִים יִקְרָא אִוֶּלֶת"( פירוט )

לפעמים דווקא לא צריך לקצר - ראו שמן וקטורת ישמח לב, ומתק רעהו מעצת נפש .

פסוקים נוספים על כסילים ואיוולת .

עוד כללי כתיבה / עצור כאן חושבים .


הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:בקיצור ולעניין


מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה בסגלות משלי וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-10-30.


דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mjly/mj-15-02