התורה והמצוה ויקרא כז ט-י: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
יצירת דף עם התוכן " ==סימן סז== {{ציטוט פסוק במלבי"ם|ויקרא|כז|ט|}} {{ציטוט מדרש|ספרא (מלבי"ם) פרשת בחקתי פרק ט|סימן..."
 
שורה 4: שורה 4:
{{ציטוט פסוק במלבי"ם|ויקרא|כז|ט|}}
{{ציטוט פסוק במלבי"ם|ויקרא|כז|ט|}}
{{ציטוט מדרש|ספרא (מלבי"ם) פרשת בחקתי פרק ט|סימן סז}}
{{ציטוט מדרש|ספרא (מלבי"ם) פרשת בחקתי פרק ט|סימן סז}}

ואם בהמה אשר יקריבו: הרמב"ם ([[רמב"ם הלכות ערכים וחרמין ה|פרק ה' מהל' ערכין]]) מפרש האי קרא במקדיש בהמה תמימה לבדק הבית; ומפרש מה שכתוב "יהיה קדש" היינו שלא יוציאו על ידי פדיון לחולין רק ימכרו לצרכי עולות, דמיהן יפלו לבדק הבית והם יקרבו עולות. ושעל זה אמר "יהיה קדש" היינו שלא יצא לחולין רק ישאר למזבח.{{ססס}}וקשה להעמיד דבריו עם פלוגתא זו שמדבר שהקדיש למזבח דהא מבואר בערכין (דף ה) ובתמורה (דף יא) דמבעיא ליה לרבא בהקדיש אבר לדמיו אם חל קדושה בכולה. ובפרט שהרמב"ם ע"כ סבר דמה דאמרינן דדבר הראוי למזבח אינו יוצא מידי מזבח לעולם הוא דאורייתא. אבל התוס' בזבחים (דף נט) הוכיחו שהוא מדרבנן.

ומשמעות הדברים שחז"ל מפרשי כתוב זה על המקדיש למזבח; שנגד מה שיאמר שבהמה טמאה תפדה אומר שבהמה תמימה לא יחליפנו ומיירי במקדיש; דהא כבר ריבה ([[התורה והמצוה ויקרא כב כב-כה#סימן קיט|אמור סימן קיט]]) דאסור להקדיש תמימה לבדק הבית, ולדעת ר' יהודה שם עובר בלא תעשה. [<small>וכן משמע מסוגיא דתמורה (דף ו) שמקשה על רבא דאמר כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עבד לא מהני, ממקדש תמים לבדק הבית. והיה לו להשיב שמבואר בקרא דמהני ממה שכתוב כאן "יהיה קדש" וכפירוש הרמב"ם!? ועל כרחך דלא מפרשי הכי.</small>]

ור' מאיר ור' יהודה משמע להו מה שכתוב "כל אשר יתן ממנו לה' יהיה קדש" (שמורה שנותן ומקדיש מקצתה כמו שכתוב "אשר יתן ממנו", דהוה לי למימר "אשר יתן לה' ") דהיינו שחלק שיתן יהיה קדש, לא כולה. ור' יוסי ור' שמעון משמע להו שאם יתן ממנו יהיה כולה קדש. ופלוגתתן מובא בתמורה ובערכין שם, קדושין (דף ז), חולין (דף פט, קלט), עיי"ש.

ויש לפרש ר' מאיר ור' יהודה דייקו מה שכתוב "יהיה" בלשון זכר שמשמע האבר לבד. ור' יוסי ור' שמעון דייקו מה שכתוב "יהיה" ולא אמר "יקדש" משמע שכל הבהמה תהא קדש. ובמלת "יהיה" נמצא לשון זכר על נקבה -- "כי יהיה נערה בתולה", וכדומה.


==סימן סח==
==סימן סח==

גרסה מ־02:50, 7 באוקטובר 2012

סימן סז

ויקרא כז ט:
וְאִם בְּהֵמָה אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ מִמֶּנָּה קָרְבָּן לַיהוָה כֹּל אֲשֶׁר יִתֵּן מִמֶּנּוּ לַיהוָה יִהְיֶה קֹּדֶשׁ.


ספרא (מלבי"ם) פרשת בחקתי פרק ט:

[א] אמר "רגלה של זו עולה!", יכול יהיה כולה עולה? תלמוד לומר "כל אשר יתן ממנו לה' יהיה קדש"-- אין כולה קדש.  יכול תצא לחולין? תלמוד לומר "יהיה קדש".   מה יעשה לה? תִמכֵר לחייבי עולה ודמיה חולין חוץ מדמי אותו הרגל, דברי ר' מאיר ור' יהודה.  ר' יוסי ור' שמעון אומרים מנין אפילו אמר "רגלה זו של זו עולה!", תהיה כולה עולה? תלמוד לומר "כל אשר יתן ממנו לה' יהיה קדש"-- לרבות את כולה.


ואם בהמה אשר יקריבו: הרמב"ם (פרק ה' מהל' ערכין) מפרש האי קרא במקדיש בהמה תמימה לבדק הבית; ומפרש מה שכתוב "יהיה קדש" היינו שלא יוציאו על ידי פדיון לחולין רק ימכרו לצרכי עולות, דמיהן יפלו לבדק הבית והם יקרבו עולות. ושעל זה אמר "יהיה קדש" היינו שלא יצא לחולין רק ישאר למזבח.  וקשה להעמיד דבריו עם פלוגתא זו שמדבר שהקדיש למזבח דהא מבואר בערכין (דף ה) ובתמורה (דף יא) דמבעיא ליה לרבא בהקדיש אבר לדמיו אם חל קדושה בכולה. ובפרט שהרמב"ם ע"כ סבר דמה דאמרינן דדבר הראוי למזבח אינו יוצא מידי מזבח לעולם הוא דאורייתא. אבל התוס' בזבחים (דף נט) הוכיחו שהוא מדרבנן.

ומשמעות הדברים שחז"ל מפרשי כתוב זה על המקדיש למזבח; שנגד מה שיאמר שבהמה טמאה תפדה אומר שבהמה תמימה לא יחליפנו ומיירי במקדיש; דהא כבר ריבה (אמור סימן קיט) דאסור להקדיש תמימה לבדק הבית, ולדעת ר' יהודה שם עובר בלא תעשה. [וכן משמע מסוגיא דתמורה (דף ו) שמקשה על רבא דאמר כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עבד לא מהני, ממקדש תמים לבדק הבית. והיה לו להשיב שמבואר בקרא דמהני ממה שכתוב כאן "יהיה קדש" וכפירוש הרמב"ם!? ועל כרחך דלא מפרשי הכי.]

ור' מאיר ור' יהודה משמע להו מה שכתוב "כל אשר יתן ממנו לה' יהיה קדש" (שמורה שנותן ומקדיש מקצתה כמו שכתוב "אשר יתן ממנו", דהוה לי למימר "אשר יתן לה' ") דהיינו שחלק שיתן יהיה קדש, לא כולה. ור' יוסי ור' שמעון משמע להו שאם יתן ממנו יהיה כולה קדש. ופלוגתתן מובא בתמורה ובערכין שם, קדושין (דף ז), חולין (דף פט, קלט), עיי"ש.

ויש לפרש ר' מאיר ור' יהודה דייקו מה שכתוב "יהיה" בלשון זכר שמשמע האבר לבד. ור' יוסי ור' שמעון דייקו מה שכתוב "יהיה" ולא אמר "יקדש" משמע שכל הבהמה תהא קדש. ובמלת "יהיה" נמצא לשון זכר על נקבה -- "כי יהיה נערה בתולה", וכדומה.

סימן סח

ויקרא כז ט:
וְאִם בְּהֵמָה אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ מִמֶּנָּה קָרְבָּן לַיהוָה כֹּל אֲשֶׁר יִתֵּן מִמֶּנּוּ לַיהוָה יִהְיֶה קֹּדֶשׁ.


ספרא (מלבי"ם) פרשת בחקתי פרק ט:

[ב] יכול אף הקדש בדק הבית יעשה תמורה? תלמוד לומר "קרבן"-- יצא הקדש בדק הבית שאינו "קרבן".


סימן סט

ויקרא כז י:
לֹא יַחֲלִיפֶנּוּ וְלֹא יָמִיר אֹתוֹ טוֹב בְּרָע אוֹ רַע בְּטוֹב וְאִם הָמֵר יָמִיר בְּהֵמָה בִּבְהֵמָה וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹּדֶשׁ.


ספרא (מלבי"ם) פרשת בחקתי פרק ט:

[ג] אוציא הקדש בדק הבית שאינו קרבן ולא אוציא את של ציבור? תלמוד לומר "לא יחליפנו".   אוציא את של ציבור ולא אוציא את של שותפים? תלמוד לומר "ולא ימיר אותו"-- היחיד עושה תמורה ואין ציבור ולא השותפים עושין תמורה.

[ד] אמר ר' שמעון: והלא המעשר בכלל היה; ולמה יצא? להקיש אליו -- מה מעשר קרבן יחיד אף אין לי אלא קרבן יחיד.   או דבר שאתה לומדו בדרך אחד אתה לומדו בכל הדרכים שיש בו! מה מעשר מיוחד שהוא הקדש מזבח ונוהג בבקר ובצאן ונאכל לשני ימים, אף איני מרבה אלא את שהוא כיוצא בו; מנין לרבות קדשי קדשים וקדשים קלים של יחיד? תלמוד לומר 'בהמה' 'ואם...בהמה'.


סימן ע

ויקרא כז י:
לֹא יַחֲלִיפֶנּוּ וְלֹא יָמִיר אֹתוֹ טוֹב בְּרָע אוֹ רַע בְּטוֹב וְאִם הָמֵר יָמִיר בְּהֵמָה בִּבְהֵמָה וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹּדֶשׁ.


ספרא (מלבי"ם) פרשת בחקתי פרק ט:

[ה] "ולא ימיר אֹתו"-- הקדש עושה תמורה ואין תמורה עושה תמורה.  ר' יהודה אומר: הולד עושה תמורה. אמרו לו: הקדש עושה תמורה; ולא הולד ולא התמורה עושה תמורה.


סימן עא

ויקרא כז י:
לֹא יַחֲלִיפֶנּוּ וְלֹא יָמִיר אֹתוֹ טוֹב בְּרָע אוֹ רַע בְּטוֹב וְאִם הָמֵר יָמִיר בְּהֵמָה בִּבְהֵמָה וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹּדֶשׁ.


ספרא (מלבי"ם) פרשת בחקתי פרק ט:

[ו] "טוב ברע או רע בטוב"-- תמימים בבעלי מומין ובעלי מומין בתמימים.  מנין ל'רע' שהוא בעל מום? שנאמר (ס"א תלמוד לומר) (דברים יז, א) "לא תזבח לה' אלקיך שור ושה אשר יהיה בו מום כל דבר רע".


סימן עב

ויקרא כז י:
לֹא יַחֲלִיפֶנּוּ וְלֹא יָמִיר אֹתוֹ טוֹב בְּרָע אוֹ רַע בְּטוֹב וְאִם הָמֵר יָמִיר בְּהֵמָה בִּבְהֵמָה וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹּדֶשׁ.


ספרא (מלבי"ם) פרשת בחקתי פרק ט:

"ואם המר ימיר"-- לרבות את האשה.  "ואם המר ימיר"-- לרבות את היורש.


סימן עג

ויקרא כז י:
לֹא יַחֲלִיפֶנּוּ וְלֹא יָמִיר אֹתוֹ טוֹב בְּרָע אוֹ רַע בְּטוֹב וְאִם הָמֵר יָמִיר בְּהֵמָה בִּבְהֵמָה וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹּדֶשׁ.


ספרא (מלבי"ם) פרשת בחקתי פרק ט:

"בהמה בבהמה"-- אחת בשתים ושתים באחת; "בהמה בבהמה"-- אחת במאה ומאה באחת.  ר' שמעון אומר: "בהמה בבהמה" ולא "בהמה בבהמות"! אמרו לו, בהמה אחת קרויה "בהמה" ובהמות הרבה קרוים "בהמה".


סימן עד

ויקרא כז י:
לֹא יַחֲלִיפֶנּוּ וְלֹא יָמִיר אֹתוֹ טוֹב בְּרָע אוֹ רַע בְּטוֹב וְאִם הָמֵר יָמִיר בְּהֵמָה בִּבְהֵמָה וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹּדֶשׁ.


ספרא (מלבי"ם) פרשת בחקתי פרק ט:

  • [ז] "בהמה בבהמה"-- לא בהמה בעופות ולא עופות בבהמה.
  • "בהמה בבהמה"-- ולא בהמה במנחות ולא מנחות בבהמה.
  • [ח] "בהמה בבהמה"-- ולא בהמה בעוברים ולא עוברים בבהמה.
  • "בהמה בבהמה"-- ולא עוברים באיברים ולא איברים בעוברים; לא איברים בשלמים ולא שלמים בהם.   [ט] ר' יוסי אומר ממירים איברים בשלמים ולא שלמים בהם. אמר ר' יוסי, והלא במוקדשין האומר "רגלה זו עולה" -- כולה עולה, אף כשאומר "רגלה של זו תחת זו" תהא כולה תמורה תחתיו.


סימן עה

ויקרא כז י:
לֹא יַחֲלִיפֶנּוּ וְלֹא יָמִיר אֹתוֹ טוֹב בְּרָע אוֹ רַע בְּטוֹב וְאִם הָמֵר יָמִיר בְּהֵמָה בִּבְהֵמָה וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹּדֶשׁ.


ספרא (מלבי"ם) פרשת בחקתי פרק ט:

[י] "והיה הוא ותמורתו יהיה קדש"-- והיכן קדושה חלה עליו? בבית בעלים; אף תמורה בבית הבעלים. [יא] והלא הבכור עושה תמורה בבית הבעלים ואינו עושה בבית כהן, דברי ר' עקיבא.  אמר ר' יוחנן בן נורי: וכי מפני מה אין ממירין בבכור?   אמר לו רבי עקיבא: חטאת ואשם מתנה לכהן והבכור מתנה לכהן; מה חטאת ואשם אין ממירין בהם, אף הבכור אין ממירין בו.  אמר לו ר' יוחנן בן נורי: אינו ממיר בחטאת ואשם שאין זכייה בחייהם, תאמר בבכור שזכה בו בחייו?!   אמר לו רבי עקיבא: השבתָ על הדין; מה אתה משיב על המקרא?! "והיה הוא ותמורתו יהיה קדש"-- היכן קדושה חלה עליו? בבית בעלים; אף תמורה בבית בעלים.  [יב] ואם משנתנו לכהן-- זה וזה אין עושין תמורה.


סימן עו

ויקרא כז י:
לֹא יַחֲלִיפֶנּוּ וְלֹא יָמִיר אֹתוֹ טוֹב בְּרָע אוֹ רַע בְּטוֹב וְאִם הָמֵר יָמִיר בְּהֵמָה בִּבְהֵמָה וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹּדֶשׁ.


ספרא (מלבי"ם) פרשת בחקתי פרק ט:

[יג] "והיה הוא..." הקדש עושה תמורה ואין תמורה עושה תמורה.  [יד] והלא דין הוא! ומה אם הקדש --שאין קדושה חלה עליו בבעל מום קבוע-- עושה תמורה, תמורה --שהקדושה חלה עליו בבעל מום קבוע-- אינו דין שיעשה תמורה?!   תלמוד לומר "והיה הוא..קדש"-- הקדש עושה תמורה ואין [ס"א התמורה עושה תמורה] (תמורתו עושה תמורתו).


סימן עז

ויקרא כז י:
לֹא יַחֲלִיפֶנּוּ וְלֹא יָמִיר אֹתוֹ טוֹב בְּרָע אוֹ רַע בְּטוֹב וְאִם הָמֵר יָמִיר בְּהֵמָה בִּבְהֵמָה וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹּדֶשׁ.


ספרא (מלבי"ם) פרשת בחקתי פרק ט:

[טו] "...יהיה קדש"-- מלמד שהקדושה חלה עליה בבעל מום קבוע.  והלא דין הוא! ומה אם הקדש --שהוא עושה תמורה-- אין קדושה חלה עליו בבעל מום קבוע, תמורה --שאינה עושה תמורה-- אינו דין שלא תהא קדושה חלה עליו בבעל מום קבוע?!  תלמוד לומר "יהיה קדש"-- מלמד שקדושה חלה עליו בבעל מום קבוע.

[טז] ר' יוסי בר' יהודה אומר "יהיה קדש"-- לעשות את השוגג כמזיד.