ביאור:משלי טו ב

בקיצור ולעניין

בויכוחים על ענייני השעה, אני נתקל פעמים רבות באנשים שאינם יודעים לקצר - הם מוסיפים לדבריהם מילים וטענות שאינן מוכיחות מאומה כמו "אין צורך לומר ש..." (- אז למה אתה אומר?), "זה ברור ללא כל צל צלו של ספק" (לא מספיק "צל" אחד?) "הדעה שלך נובעת משטיפת מוח שעשו לך" (העיקר זה אם היא נכונה או לא - מה זה משנה ממה היא נובעת?), "אתה מדבר שטויות, אתה הופך את השקר לאמת ואת האמת לשקר, אתה מטעה את הציבור, אתה צריך להבחין בין דברים שאתה יודע לבין דברים שאתה לא יודע..." (הבנתי שאתה לא מסכים איתי, מה הטעם לחזור על עובדה זו במילים שונות? יהיה יותר יעיל אם תנמק מדוע לדעתך אני טועה), "דע לך ידידי היקר" (אם תגיע לעיקר - אני אדע יותר מהר) ועוד.

הכישרון לקצר, להגיד רק את המילים החשובות והתורמות להבנת העניין, הוא כישרונם של החכמים:

(משלי טו ב): "לשון חכמים תיטיב דעת; ופי כסילים יביע איוולת".

הפסוק מציג שני ניגודים בין החכמים לבין הכסילים.

ניגוד אחד הוא ברור: החכמים אומרים דברי דעת , והכסילים אומרים דברי איוולת (ראו כסילים ואיוולתם ).

אך יש ניגוד נוסף:

• החכמים מיטיבים את דברי הדעת שלהם,
• והכסילים מביעים את דברי האיוולת שלהם;

פירוש המילים:

• היטיב = תיקן, שיפר, עשה טוב יותר (כמו מל"ב ט - " ותיטב את ראשה ");
• הביע = דיבר הרבה, ללא מעצורים .

מהניגוד בין שני המושגים ניתן ללמוד, שהשיפור שעושה החכם בדבריו הוא הקיצור והמיעוט במילים, כדברי מצודת דוד " "תיטיב דעת" "{{{1}}}" ". מובן שצריך להשאיר מספיק מילים כדי שהכוונה תהיה ברורה; צריך לקצץ רק במילים מיותרות.

כבר חכמי התלמוד אמרו " "לעולם ישנה אדם לתלמידיו דרך קצרה" " - כשהמורה מלמד בדרך קצרה, קל יותר לתלמידים להתרכז ולזכור את דבריו; ואכן, המשנה, כמו התורה, כתובה בשפה קצרה ותמציתית ביותר, לכל מילה יש משמעות.

במשך הדורות, חכמת הקיצור התפתחה והגיעה לשיא במדעים המדוייקים, שם מנסחים תופעות מורכבות בנוסחאות מתמטיות קצרות ביותר. גם בשאר המדעים, מקובל לכתוב תקציר בתחילת כל מאמר.

מומחים בכתיבה עסקית ממליצים להקפיד על קיצור ; גם עורכי עיתונים משתדלים לקצר את המאמרים ולהוריד מהם מילים מיותרות: " "הימנעו, אם אפשר, ממילים ומביטויים ריקים, שהם, ללא ספק, מחלה לשונית נפוצה, ובעצם אין בהם צורך" " .

אנשים שרוצים לשכנע, נוטים להביא הרבה נימוקים - גם נימוקים טובים וגם נימוקים פחות טובים - מתוך מחשבה שריבוי הנימוקים יגדיל את רמת השיכנוע. למעשה, גם המחקרים הפסיכולוגיים וגם הניסיון היומיומי מלמדים שגישה זו אינה נכונה: אם מביאים הרבה נימוקים טובים, ונימוק אחד לא טוב - הצד השני ייתפס לנימוק הפחות טוב ויתקוף אותו, וכל ה"עוקץ" של הנימוקים הטובים יילך לאיבוד.

היכולת לקצר ולהעביר רעיונות במינימום מילים, כך שהרעיון נשאר ברור ובכל-זאת אף מילה אינה מיותרת, היא מומחיותו של החכם - היודע ללמד , היודע להשתמש באיברי הדיבור. ; כפי שכתוב בפסוקנו - "לשון חכמים תיטיב דעת".

לעיון נוסף

• פסוק דומה בספר משלי - לא יחפוץ כסיל בתבונה, כי אם בהתגלות ליבו .
• פסוק דומה בספר קהלת - "וקול כסיל - ברוב דברים".

• כללי כתיבה / מחברים שונים -> עצור כאן חושבים
• לפעמים דווקא לא צריך לקצר - ראו שמן וקטורת ישמח לב, ומתק רעהו מעצת נפש .

מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-10-30.

הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:בקיצור ולעניין

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mjly/mj-15-02