לדלג לתוכן

מדרש תנחומא וישב ו

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


ו.    [ עריכה ]
ויהי אחר הדברים האלה, זש"ה ומוצא אני מר ממות את האשה אשר היא מצודים וחרמים וגו' (קהלת ז), א"ר יהודה בר שלום אין לך קשה מן האשה תדע לך שכשעשו את העגל כתיב ויפול מן העם ביום ההוא כשלשת אלפי איש (שמות לב) וע"י אשה בשיטים נפלו כ"ד אלף הוי אומר ומוצא אני מר ממות את האשה, מהו אסורים ידיה אלולי שכתוב בה אסורים ידיה היתה תופסת לאדם בשוק, בא וראה כשבקש הקדוש ברוך הוא לברוא את חוה היה מחשב מאיזה מקום לבראותה אמר אם אברא אותה מן הראש תהיה רוחה גסה, מן העין תהיה סקרנית, מן הפה תהיה פטפטנית, מן האזן תהיה צייתנית, מן הידים תהיה גונבת, מן הרגלים תהיה פדרנית, מה עשה הקב"ה בראה מן הצלע ממקום צנוע כדי שתהיה צנועה יושבת בבית שנאמר ויקח אחת מצלעותיו (בראשית ב), ואף על פי כן לא יצאו ידיהן מאלו המומין, לא בראה מן הראש שלא תהא רוחה גסה, עמדו בנות ציון והיתה רוחן גסה שנאמר ויאמר ה' יען כי גבהו בנות ציון וגו' (ישעיה ג'), לא בראה מן העין שלא תהא סקרנית עמדה חוה והיתה סקרנית שנאמר (בראשית ג) ותרא האשה כי טוב העץ וגו', לא בראה מן הפה שלא תהא פטפטנית עמדה לאה והיתה פטפטנית שנאמר (שם ל) ותאמר לה המעט קחתך את אישי, וכן (במדבר יב) ותדבר מרים ואהרן במשה, לא בראה מן האוזן שלא תהא צייתנית, עמדה שרה והיתה צייתנית שנאמר (בראשית יח) ושרה שומעת פתח האהל, לא בראה מן היד שלא תהא גונבת ורחל היתה גונבת שנאמר (שם לא) ותגנוב רחל את התרפים, לא בראה מן הרגל שלא תהא פדרנית עמדה לאה והיתה פדרנית שנאמר (שם ל) ותצא לאה, וכן (שם לד) ותצא דינה, א"ר יהודה בר שלום וזו שאמרנו בכשרות שבישראל ואין צריך לומר בשאר הנשים אבל בצנועות שבעובדי אלילים מה כתיב ותתפשהו בבגדו לאמר שכבי עמי, טוב לפני אלהים ימלט ממנה זה יוסף וחוטא ילכד בה זה זמרי שנלכד בה בשיטים, ותשא אשת אדוניו זש"ה תחשכנה עיניהם מראות וגו' (תהלים סט), אתה מוצא שהצדיקים מתרוממין בעיניהם שנאמר (בראשית כב) וישא אברהם את עיניו וירא את המקום, וכן וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל, וכן (שם יח) וישא אברהם את עיניו וירא והנה שלשה אנשים, ביצחק (שם כד) ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב וירא וגו' ביעקב (שם לג) וישא יעקב את עיניו וירא והנה עשו בא ויחץ את הילדים, אבל הרשעים נופלים בעיניהם שנאמר (שם יג) וישא לוט את עיניו וירא את כל ככר הירדן זה סדום שהניח לאברהם והלך לסדום לעשות מעשיהן, לכך קרא שמו לוט שמו גרם לו, וירא בלק בן צפור (במדבר כב) וכן אתה פותר את כולם: