מ"ג שמות כג ה
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כי תראה חמור שנאך רבץ תחת משאו וחדלת מעזב לו עזב תעזב עמו
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כִּֽי־תִרְאֶ֞ה חֲמ֣וֹר שֹׂנַאֲךָ֗ רֹבֵץ֙ תַּ֣חַת מַשָּׂא֔וֹ וְחָדַלְתָּ֖ מֵעֲזֹ֣ב ל֑וֹ עָזֹ֥ב תַּעֲזֹ֖ב עִמּֽוֹ׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | אֲרֵי תִחְזֵי חֲמָרָא דְּסָנְאָךְ רְבִיעַ תְּחוֹת טוּעְנֵיהּ וְתִתְמְנַע מִלְּמִשְׁקַל לֵיהּ מִשְׁבָּק תִּשְׁבּוֹק מָא דִּבְלִבָּךְ עֲלוֹהִי וּתְפָרֵיק עִמֵּיהּ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | אִין תֶּחֱמֵי חַמְרָא דְסַנְאָךְ דְּאַנְתְּ סָנֵי לֵיהּ עַל חוֹבָתָא דְאַנְתְּ יְדַע בֵּיהּ בִּלְחוֹדָךְ רְבִיעַ תְּחוֹת טוֹנֵיהּ וְתִמְנוֹעַ לְנַפְשָׁךְ מִלְמִקְרוֹב לֵיהּ מִשְׁבּוֹק תִּשְׁבּוֹק בְּהַהִיא שַׁעְתָּא יַת סָנָא דִבְלִבָּךְ עֲלוֹי וְתִפְרוֹק וְתִטְעוֹן עִמֵּיהּ: |
רש"י
"וחדלת מעזב לו" - בתמיה
"עזב תעזב עמו" - עזיבה זו לשון עזרה וכן (מ"א יד) עצור ועזוב וכן (נחמיה ג) ויעזבו את ירושלים עד החומה מלאוה עפר לעזוב ולסייע את חוזק החומה כיוצא בו (דברים ז) כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה ממני וגו' שמא תאמר כן בתמיה לא תירא מהם ומדרשו כך דרשו רבותינו כי תראה וחדלת פעמים שאתה חודל ופעמים שאתה עוזר הא כיצד זקן ואינו לפי כבודו וחדלת או בהמת נכרי ומשאו של ישראל וחדלת
"עזב תעזב עמו" - לפרק המשא מלמשקל ליה מליטול משאוי ממנו (ב"מ לב)רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ – עֲזִיבָה זוֹ לְשׁוֹן עֶזְרָה, וְכֵן "עָצוּר וְעָזוּב" (דברים לב,לו), וְכֵן "וַיַּעַזְבוּ יְרוּשָׁלַיִם עַד הַחוֹמָה" (נחמיה ג,ח), מִלְּאוּהָ עָפָר לַעֲזֹב וּלְסַיֵּעַ אֶת חֹזֶק הַחוֹמָה.
כַּיּוֹצֵא בּוֹ "כִּי תֹאמַר בִּלְבָבְךָ רַבִּים הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִמֶּנִּי" וְגוֹמֵר (דברים ז,יז), שֶׁמָּא תֹּאמַר כֵּן? בִּתְמִיָּה; לֹא תִּירָא מֵהֶם. וּמִדְרָשׁוֹ כָּךְ דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ (מכילתא כאן): כִּי תִּרְאֶה... וְחָדַלְתָּ, פְּעָמִים שֶׁאַתָּה חֹוֹדֵל וּפְעָמִים שֶׁאַתָּה עוֹזֵר. הָא כֵּיצַד? זָקֵן וְאֵינוֹ לְפִי כְּבוֹדוֹ, וְחָדַלְתָּ; אוֹ בֶּהֱמַת נָכְרִי וּמַשָּׂאוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְחָדַלְתָּ.
עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ – לִפְרֹק הַמַּשָּׂא. "מִלְּמִשְׁקַל לֵהּ" (אונקלוס), מִלִּטֹּל מַשָּׂאוֹ מִמֶּנּוּ.
רשב"ם
עזוב תעזוב: לשון סיוע וחיזוק כדכתיב ויעזבו ירושלים עד החומה, ואפם עצור ועזוב:
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
מדרש מכילתא
• לפירוש "מדרש מכילתא" על כל הפרק •
( וחדלת מעזוב לו עזוב תעזוב עמו נמצינו למדין שהוא עובר על עשה ועל לא תעשה).
רו. רובץ ולא רבצן. תחת משאו ולא יתר על משאו.
דבר אחר תחת משאו [ולא] שיהא משאו בצדו.
רז. וחדלת מעזוב לו פעמים שאתה חדל פעמים שאתה עוזב. כיצד חמור של ישראל ומשאוי של כותי עזוב תעזוב עמו. חמור של כותי ומשאוי של ישראל וחדלת מעזוב לו. פעמים שאתה חדל ופעמים שאתה עווב. היה ביו הקברות אל יטמא. אמר לו אביו הטמא יכול יטמא מפני שמצות עשה קודמת ללא תעשה. לכך נאמר וחדלת מעזוב (פעמים שאתה חדל ופעמים שאין אתה חדל). אמר לו אביו אל תפרוק עמו אל תטעון עמו ואל תחזיר לו אבדתו. הרי זה לא ישמע לו מפני שאביו ואמו חייבין במצות.
רח. עזוב תעזוב עמו (לכך) [למה] נאמר. לפי שהוא אומר הקם תקים עמו (דברים כב). אין לי אלא טעינה פריקה מנין -תלמוד לומר עזוב תעזוב עמו. רבי יאשיה אומר, אחד זה ואחד זה בפריקה הכתוב מדבר. אין לי אלא פריקה ,טעינה מנין. דין הוא, מה אם פריקה שהוא יכול לפרוק בפני עצמו, הרי זה מוזהר עליה. טעינה שאינו יכול לטעון בפני עצמו, אינו דין שיהא מוזהר עליה. (מפני שדבר הכתוב בהווה) בקל ללמוד ממנו את החמור. (רבי יהודה בן בתירא אומר, הקם תקים עמו טעינה, עזוב תעזוב עמו פריקה. מכאן היה רבי ישמעאל אומר, כשם שפריקה מן התורה כך טעינה מן התורה.
עזוב תעזוב עמו למה נאמר. לפי שהוא אומר הקם תקים עמו). אין לי אלא פריקה וטעינה, בהמה עצמה מנין- תלמוד לומר הקם תקים עמו.
הקם תקים [עמו] בזמן שאתה שוה לו.
מלבי"ם - התורה והמצוה
רה. כי תראה כבר התבאר בסי' ר' ( משפטים ר ). וכמו שהוא לענין אבדה, כן לענין פריקה וטעינה שטעמם שווה. ופה אמר בלשון צווי כי תראה, ושם אמר בלשון אזהרה, לא תראה. לעבור על עשה ועל ל”ת.
רו. רובץ תחת משאו בבבא מציעא מביא נוסח הברייתא, רובץ ולא רבצן, רובץ ולא עומד תחת משאו ולא מפורק תחת משאוי שיכול לעמוד בו. ומפרש שרבי יוסי הגלילי הוא שסבירא ליה צער בעלי חיים דרבנן. כי מן הכתוב לא יש הכרח לזה. שרובץ יכול להיות שם, וגם בינוני פועל. כמו סופר מושל. וכן מלשון תחת משאו אין הכרח. רק שלמה שסבירא ליה שצער בעלי חיים דרבנן, והצווי הוא רק לעזור לחברו, יחוייב מצד הסברא. שאם הוא פושע בדבר, בשידע שירבץ ולא יקום, אם מצד חלישות החמור שהוא רבצן אם מצד שנעמיס עליו משאו יותר מכפי כוחו, אין אנו מחוייבים לעזרו בזה.
רז. וחדלת מעזוב לו לשון זה מוקשה מאד. שבכל התורה יאמר הצווי לבד, ולמה יאמר פה מה שיעלה על לבבו לחדול. וכן תפס בפ' תצא בהשבת אבידה ובטעינה והתעלמת מהם. והראב"ע פירש וחדלת כמו חדל לך מעשות הדבר. והטעם חדל שתעזוב הדבר לו לבדו רק תתיר עמו הקשרים. ורש"י ז"ל פי מלת כי פה, משמש בלשון דלמא. שמא תראה חמורו רובץ וחדלת מעזוב עמו בתמיה. וכל זה דוחק, וחז"ל פי' מפני שיש מציאות שיכול לחדול ולהתעלם מזהיר שלא תמיד תחדל.
ומה שאמרו תחלה חמור של כותי אתיא כרבי יוסי הגלילי דצער בעלי חיים דרבנן כמו שאמר בבא מציעא (דף לב). והנה באבידה אמר שור אויבך ופה אמר חמור שונאך. ויש הבדל בין אויב ושונא. שהאויב איבתו גלויה ומבקש להרע לו. לא כן השונא. ולדעת ר' יאשיה למעלה ( משפטים רא ),מה שנאמר שור אויבך מדבר בכותי. וליתר דעות מדבר בישראל שאביתו גלויה. ופה אמר שונאך שחמור כותי אין צריך לעזוב. וכן חמור ישראל שאיבתו גלויה יכול לחדול גם כן מלהתקרב אליו פן יזיקנו. ואמר שאם גם בחמור שונאך תרצה לחדול, לא תעשה כן כי בזה עזוב תעזוב. כי השונא הוא ישראל שאינו רוצה להזיק לך.
וכפל הדברים בפ' תצא, מפני שיש עוד מציאות שיוכל להתעלם כמו אם הוא כהן והאבידה בבית הקברות. ואף שבזה קשה כקושיית הגמרא בבא מציעא (דף ל), פשיטא האי עשה והאי ל"ת ועשה. מוסיף אם אמר לו אביו הטמא, שיש גם עשהדכיבוד. ובגמ' מסיק דעקר צריך משום זקן ואינה לפי כבודו. כי גם בהצטרף מצות עשה דכיבוד, אין צריך קרא שכבר ידענו ממקום אחר דעשה דכיבוד אינה מתחלה בשאמר לו לעבור על המצוה.וכמו שמסיק במכילתא מפני שאביו ואמו חייבים במצוות, וכמה שאמרו ביבמות (דף ו) ובבבא מציעא (דף לב).
רח. עזב תעזב עמו לדעת התנא קמא מה שאמר עזב תעזב מדבר בפריקת המשא, והוא מלשון עזיבה שיעזוב ממנה את משאה הרובץ עליה ואינה עוזבה. ומה שאמר בפ' תצא הקם תקים, מדבר מהרמת המשא עליה. ששם אמר נופלים בדרך, שכבר הופרק המשא וצריך להקים הבהמה עם משאה עליה.
ומזה דן ר' ישמעאל ששניהם מן התורה. וכדעת ר"ש בבבא מציעא שם, ששניהם בחנם. ור' יאשיה סבירא ליה, שגם מה שנאמר הקם תקים מדבר בפריקה. ופי' נופלים על ידי משאם שאי אפשר להקימם אלא על ידי פריקת המשא. וסבירא ליה דטעינה למדין מקל וחומר. ומה שכפל צווי הפריקה פה ובפ' תצא, משום דשם מודיע שצריך להקים גם הבהמה. שעל זה אמר לשון הקמה. וזאת שיקים המשא עליו למדין מקל וחומר.
והנה פרשתי עפ”י נוסחת הגר"א, שכנוסחתו משמע בירושלמי. כי נוסחת הספרים בלתי מובנת. ועין בבבא מציעא (דף לב) וכבר בארתי בס' התורה והמצוה ( קדושים לב ) שיש הבדל בין אתו ובין עמו. שעמו מורה על השווי עיי”ש. וז"ש הקם תקים עמו, בזמן שאתה שוה לו.
בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
רובץ. ג' במסורה דין ואידך לפתח חטאת רובץ. רובץ בין המשפתים. לפתח חטאת רובץ זה יצה"ר שאם הלך אחר יצרו והרבה עון עד אשר הוא רובץ תחת משאו מאי תקנתיה יעסוק בתורה כיששכר שהיה רובץ בין המשפתים כדאמרינן אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש:
(י יא) את תבואתה. והשביעית. לאסור פירות ערב שביעית שנכנסו לשביעית: