וימררו — ידוע הוא כי התי"ו סימן לנקבות על הרוב, והמ"ם סימן לזכרים, כמו "מועדות" ו"מועדים"; ודרך חכמי ספרד, כי בנייני הפעלים שמורים, ולא תחסר אות מן השורש. ואינם כן, רק שמות דברים יאמרו כאשר נמצאו. כי יחיד מן "מועדות" – "מועד", לא "מועדה", כאשר אמר החכם בעיניו כי מן "מקום" יאמר "מקומים", ומ"מקומות" – "מקומה". אולי יפקח עיניו ויראה כי מן "בכור" יאמר "בכורים", "למכה מצרים בבכוריהם" (תהלים קלו, י); והנה "ובכורות בקרך" (דברים יב, יז). אם כן יהיה היחיד "בכורה"? וככה לבֵנים, לא יאמר "לבן" כי אם "לבֵנה". וטעם בחומר ובלבנים, לבנות בתים וגדרות; גם לחרוש ולקצור ולזמור ולבצור, וזה את כל עבודה בשדה. ואחר כן כלל, את כל עבודתם, לצרכיהם.
אשר עבדו בהם — ישרתו בעבור שנים, "עבדו בהם בפרך". וגזרת ע.ב.ד בלא בי"ת אחריה היא עבודת העבד, וככה "עבדתיך". ואם אחריה בי"ת, הוא על ב' דברים: האחד "בעבור", כמו "ויעבד ישראל באשה" (הושע יב, יג). והשני, "לא תעבד בו בפרך" (ויקרא כה, לט; שם, מג), כדרך "אשר לא עובד בה" (דברים כא, ג), וככה "אשר לא יעבד בו" (שם, ד); כי כתוב: "והארץ הנשמה תעבד" (יחזקאל לו, לד). ועל הדרך הזה: "כנושה כאשר נושה בו" (ישעיהו כד, ב):
וימררו את חייהם. הנפש המדברת שהיא חיי הגוף כלשון (תהלים קג) הגואל משחת חייכי.
גם יתכן שתהיה הכונה על הקב"ה שהוא חיי הנפש ומזה לא אמר הכתוב וימררו את נפשם, ואין לתמוה ע"ז שהרי בפירוש דרשו רז"ל כי לי בני ישראל עבדים, כל המשעבדן מלמטה כאלו משעבדן מלמעלה, ויותר מזה מצינו מקרא מלא (ישעיה סג) בכל צרתם לא צר וכתיב (תהלים צא) עמו אנכי בצרה.
"וימררו את חייהם" כאשר הוסיפו לחטוא בדעות ובמעשים, כמו שהעיד הנביא באמרו וימרו בי ולא אבו לשמוע אלי, איש שקוצי עיניהם לא השליכו, ואת גלולי מצרים לא עזבו, ואומר לשפוך חמתי עליהם, לכלות אפי בהם בתוך ארץ מצרים וכן היתה יד צריהם עליהם הלוך וקשה:
"וימררו". ותכלית העבודה היה למרר את חייהם, ומבאר שאיכות העבודה היה עבודה קשה בחמר ובלבנים, ומקום העבודה בכל עבודה בשדה כדי לבטלם מפו"ר, וכל מיני
העבודות שעבדו בם היו בפרך, בענין שהיה עבודה קשה ובלי מרגוע בינתים, ובזה באר איך גם עם מצרים עזרו לרעה שלכן נענשו גם המה:
וימררו את וגו'. אומרו בעבודה קשה, פירוש, בעבודה שהיא קשה מצד עצמה אפילו במועט ממנה[2] והוא עבודת חומר ולבנים ועבודת שדה. ואומרו: את כל עבודתם וגו', כי לא תאמר שהרפו ידם מהם משיעור הבנין שקצבו להם מקודם אלא שקצבת עבודה ראשונה - במקומה עומדת, והוסיפו להם כמו שתאמר שאחר ששמו עליהם כך וכך שיבנו בכל יום אחר שיהיה החומר והלבנים מוכנים לפניהם הוסיפו עליהם לעשות הכנת החומר והלבנים וכל עבודת הכנת הבנין, ולא הקילו מצד זה שיעור עבודה ראשונה אשר עבדו בהם בפרך אלא אתה עמה, וזה מהתחכמות "פן ירבה", ואף על פי כן לא הועילו להמעיטם כי נתרבו בני ישראל והספיקו לדבר זה, ואשר על כן: ויאמר מלך מצרים וגו' להמית הזכרים:
בחמר. חסר והוא אותיות ברמ"ח איברים. ד' מיני ענויין בפסוק וימררו את חייהם בעבודה קשה בחמר ובלבנים ובכל עבודה בשדה את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך. לכך היתה כל מכה ומכה של ד' מכות ולמ"ד של ה' מכות חשיב נמי ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך:
