יסודות השחמט (קפבלנקה)/א/ה/26

פרק ה

אסטרטגיית משחק הסיום

עלינו לעבור עתה שוב פעם אל הסיומים. חשיבותם אמורה כבר להיות ברורה לתלמיד שהטריח עצמו ללמוד את המשחק שלי עם ינובסקי (דוגמא 53). לאחר פתיחה נטולת אירועים – פתיחה ספרדית – באחד הוואריאנטים השגרתיים שלה, היריב שלי לפתע הכניס עניין למשחק ע"י כך שהציע החלפת כלים לרעתו; הצעה שאני, כמובן, נעניתי לה. זה לווה לאחר מכן במאבק מאוד קשה ונמרץ, שבו היה עליי להגן על עצמי כנגד התקפה מאוד מסוכנת שאופשרה ע"י התמרונים המצויינים של יריבי. לבסוף, הגיע הזמן שבו יכולתי להחזיר את היתרון החומרי שלי ולהחליף את רוב הכלים, ולהגיע לסיום שבו היה לי יתרון ברור. אך עדיין הסיום עצמו לא היה כה פשוט כפי שנדמה בהתחלה, ולבסוף – כנראה כתוצאה ממהלך אחד חלש מצידי – היה זה עניין קשה ביותר למצוא ניצחון. לו הייתי שחקן חלש במשחק הסיום, המשחק, קרוב לוודאי, היה מסתיים בתיקו, וכל מאמציי הקודמים היו לשווא. למרבה הצער, זהו לעיתים קרובות המצב בקרב רובם המכריע של השחקנים; הם חלשים בסיומים; חולשה ממנה אפילו אמנים מהשורה הראשונה אינם חופשיים.

כהערת אגב, אציין כי כל אלופי העולם בשישים השנים האחרונות היו חזקים באופן יוצא מן הכלל בסיומים: למרפי, שטייניץ, וד"ר לסקר לא היו מתחרים בתחום הזה של המשחק כל עוד החזיקו בתוארם.

26. התקפה פתאומית מצד אחר

טענתי כבר לפני כן, כשדיברתי אודות תיאורייה כללית, כי לעיתים הדרך לניצחון נעוצה בכך שתוקפים תחילה בצד אחד, ואז, בהינתן ניידות גדולה יותר של הכלים, להעביר את המתקפה במהירות מצד אחד לצד האחר, בפריצה בטרם היריב הספיק להביא מספיק כוחות כדי לעמוד במתקפה. עיקרון זה של משחק האמצע עשוי לעיתים להיות מיושם בסיומים באופן דומה במידה מסויימת.

דוגמא 56

8
7
6
5
4
3
2
1
	א	ב	ג	ד	ה	ו	ז	ח

בעמדה דלעיל שיחקתי, בכלים השחורים:

1... צ-ה4+

2. צ-ה2, צ-א4

3. צ-א2, ח5

הרעיון, כפי שנראה בקרוב מאוד, הוא לשחק ח4 בכדי לסדר את הרגלים באגף המלך הלבן במבט לעתיד. זה ברור לשחור שהלבן רוצה להביא את מלכו אל ב3 בכדי לתמוך בשני הרגלים המבודדים והחלשים שלו, ובכך לשחרר את צריחיו. השחור, לפיכך, עורך תוכנית להעתיק את ההתקפה לאגף המלך בזמן המתאים, בכדי להפיק יתרון מה מהניידות הגדולה יותר של צריחיו.

4. צ-ד1, צ(ד)-א5

בכדי לדחוק את הצריח אל א1, ובכך לרתק את שני הצריחים.

5. צ(ד)-א1, ח4

6. מ-ד2, מ-ז7

7. מ-ג2, צ-ז5

השחור מתחיל להעביר את התקפתו לאגף המלך.

8. צ-ז1

(איור נוסף ע"י המהדיר)

8
7
6
5
4
3
2
1
	א	ב	ג	ד	ה	ו	ז	ח

טעות רצינית, שמביאה להפסד מהיר. על הלבן היה לשחק 8. מ-ב3, כאשר השחור היה משיב 8...צ(א)-א5; 9. ו3, והשחור היה משיג כניסה ל-ז3 עבור מלכו, מה שבסופו של דבר היה עשוי להעניק לו ניצחון.

8... צ-ו4

כעת אין המלך הלבן יכול ללכת ל-ב3, בגלל צ-ב5+.

9. מ-ד3, צ-ו3+

10. מ-ה2

אם ז:ו3, צ:ז1; מלווה ב-צ-ח1 וזוכה.

10... צ:ח3

והשחור זכה לאחר מספר מסעים.

דוגמא 57

עוד דוגמא טובה, בה מודגם היתרון שבניידות הגדולה יותר של הכלים במשחק הסיום, היא הדוגמא הבאה, מתוך משחק קפבלנקה-קופצ'יק ששוחק בתחרות האמנים בהוואנה, 1913. את התרשים המלא וההערות של המשחק ניתן למצוא בספר של התחרות.

8
7
6
5
4
3
2
1
	א	ב	ג	ד	ה	ו	ז	ח

יתרונו היחיד של הלבן בעמדה דלעיל היא שהוא שולט בטור הפתוח והמסע הוא שלו, מה שמעניק לו את היוזמה. ישנו גם היתרון הקל בכך שהרגלים שלו באגף המלכה מחוברים, בעוד לשחור יש רגלי צריח המלכה מבודד. המהלך הראוי, כבסיום הקודם, הוא להביא את הצריחים קדימה, ובכך למנוע מצריחיו של השחור לנוע בחופשיות. משמעות הדבר בתיאוריה הכללית כבר הוצגה לקורא; זה בעצם אומר: המשך להטריד את היריב; אלץ אותו להשתמש בכליו הגדולים בכדי להגן על הרגלים שלו. אם יש לו נקודה חלשה, נסה להחליש אותה עוד יותר, או ליצור עוד חולשה במקום אחר והעמדה שלו תקרוס במוקדם או במאוחר. אם יש לו חולשה, והוא יכול להיפטר ממנה, ודא כי ביכולתך ליצור עוד חולשה במקום אחר.

מהעמדה הנידונה המשיך המשחק כך:

1. צ-ה4, צו-ה8

במטרה לחקות את התמרון של הלבן, וכן כדי לא לאפשר ללבן לשלוט בטור הפתוח.

2. צא-ה1, צ-ה6

3. צה1-ה3, צג-ה8

4. מ-ו1, מ-ו8

השחור רוצה להביא את מלכו אל מרכז הלוח, בכדי להיות קרוב יותר לאיזו נקודה שהלבן יחליט לתקוף בה. המסע מוצדק לכל הפחות על ידי הכלל הכללי שבסיומים מסוג זה, על המלך להיות במרכז הלוח. בסופו של דבר הוא רק הולך בעקבות מהלכי הלבן. מלבד זאת, קשה להצביע על משהו טוב יותר. אם 4... ד5; 5. צ-ז4+, מלווה ב־מ-ה2, היה משאיר את השחור בעמדה מאוד לא נוחה. אם 4... ו5; 5. צ-ד4! צ:ה4? 6. ו:ה4, צ:ה4; 7. מ-ו2, צ-ה7; צ-א4, זוכה ברגלי א, מה שלמעשה ישאיר את הלבן עם יתרון של רגלי חופשי באגף המלכה, מכיוון ששלושת הרגלים של השחור באגף המלך ייחסמו על ידי השניים של הלבן.

5. מ-ה2, מ-ה7

6. צ-א4, צ-א1

התלמיד ישים לב לכך שבאמצעות אותו התימרון נדחק השחור לעמדה דומה לזו המוצגת בסיום הקודם.

7. צ-א5!

למסע זה מטרה כפולה. הוא למעשה תוקע את כל הרגלים של השחור למעט רגלי המלכה, שהוא היחיד שיכול להתקדם שני צעדים. הוא במיוחד מונע התקדמות מהרגלים של השחור בטור ו, ובו בזמן מאיים בהתקדמות של הרגלים של הלבן בטור ו אל ו4 ו־ו5. באמצעות איום זה הוא למעשה כופה על השחור לשחק ד5, שזה כל מה שהלבן רוצה, מסיבות שתתבררנה בקרוב.

7... ד5

8. ג4!, מ-ד6

כפוי בבירור, מאחר שהמסע היחיד מלבדו שיציל רגלי היה ד:ג4, מה שהיה משאיר את כל הרגלים של השחור מבודדים וחלשים. אם 8...ד4; 9. צ-ה4, מ-ד6; 10. ב4! צ-ה5; 11. צ-א6, ומשחקו של השחור אבוד.

(איור נוסף ע"י המהדיר)

8
7
6
5
4
3
2
1
	א	ב	ג	ד	ה	ו	ז	ח

9. ג5+, מ-ד7

10. ד4, ו5

לכאורה מאוד חזק, מכיון שזה כופה את החלפת הצריחים עקב האיום צ-ח6; אולם, במציאות זה לא מוביל לכלום. הסיכוי הטוב ביותר היה לשחק צ-ז1.

11. צ:ה6, ו:ה6

12. ו4

עד כה שיחק הלבן בכישרון אלגנטי, אך המסע האחרון הזה הוא חלש. צ-א6 היתה הדרך הנאותה להמשיך בה, בכדי לאלץ את השחור לוותר על הרגלי א7 או על הרגלי ג6.

12... מ-ג8

13. מ-ד2

שוב, מסע גרוע. 13. צ-א3 היה ההמשך הראוי, ואם אז 13..., צ-ב8; 14. ב3, מ-ב7; 15. ב4, מ-ח8; 16. צ-ב3, עם סיכויים מצויינים לניצחון; למעשה, מאמין אני, משחק זוכה.

8
7
6
5
4
3
2
1
	א	ב	ג	ד	ה	ו	ז	ח

13... מ-ב7

השחור מאבד את הסיכוי היחיד שלו. צ-ב8 היה מסיים בתיקו.

14. צ-א3, צ-ז8

15. צ-ח3, צ-ז7

16. מ-ה2, מ-א6

17. צ-ח6, צ-ה7

18. מ-ד3, מ-ב7

הוא שב חזרה עם המלך בכדי לתמוך ברגלי המלך שלו, ובכך לאפשר את השימוש בצריח. אך זה חסר תועלת, ורק משחק חלש של הלבן בהמשך מעניק לו סיכויים נוספים לתיקו.

19. ח4, מ-ג8

20. צ-ח5

בכדי למנוע מהצריח השחור לשלוט בטור הפתוח.

20..., מ-ד7

21. צ-ז5, צ-ו7

22. מ-ג3, מ-ג8

הוא נאלץ להשאיר את מלכו בצד הזה, מכיוון שהלבן מאיים לצעוד עם מלכו אל א6 דרך ב4.

23. מ-ב4, צ-ו6

24. מ-א5, מ-ב7

25. א4, א6

26. ח5, צ-ח6

הוא אינו יכול לעשות דבר מלבד להמתין ללבן. המסע בטקסט עוצר בעד הלבן להניע את צריחו, אך רק למסע אחד.

27. ב4, צ-ו6

המסע האחר היחיד היה מ-א7; ואז הלבן יכול לשחק צ-ז7, או אפילו ב5.

8
7
6
5
4
3
2
1
	א	ב	ג	ד	ה	ו	ז	ח

28. ב5

מסע חלש, המעניק לשחור סיכוי למאבק. בסיום הזה, כפי שקורה לעיתים קרובות למרבית השחקנים, הלבן משחק את המהלכים הטובים ביותר בכל פעם שהמצב קשה ומצריך ניהול מדוקדק, אך כאשר עמדתו נראית מוחצת, הוא מרפה את מאמציו והתוצאה איננה משהו שניתן להתגאות בו. המסע הנכון היה 28. צ-ז7.

28..., א:ב5

29. א:ב5, צ-ו8!

30. צ-ז7, צ-א8+

31. מ-ב4, ג:ב5

32. מ:ב5, צ-א2

33. ג6+, מ-ב8

34. צ:ח7, צ-ב2+

35. מ-א5, צ-א2+

36. מ-ב4

(איור נוסף ע"י המהדיר)

8
7
6
5
4
3
2
1
	א	ב	ג	ד	ה	ו	ז	ח

36..., צ:ו2

השחור מחמיץ כאן הזדמנות אחרונה: צ-ב2+, דוחק את המלך ל-ג3 (בכדי למנוע שח נצחי), קרוב לוודאי יוביל לתיקו. על הקורא לזכור כי יריבי היה אז שחקן צעיר ביותר ובלתי־מנוסה, ועקב זאת מגיעה לו מידה רבה של הערכה עבור המאבק שהציג.

37. צ-ה7, צ:ו4

צ-ב2; מלווה ב־צ-ז2, מציע סיכויים טובים יותר.

38. ח6!, צ:ד4+

39. מ-ב5, צ-ד1

40. ח7, צ-ב1+

41. מ-ג5, צ-ג1+

42. מ-ד4, צ-ד1+

43. מ-ה5, צ-ה1+

44. מ-ו6, צ-ח1

45. צ-ה8+, מ-א7

46. ח8=מה, צ:ח8

47. צ:ח8, מ-ב6

48. מ:ה6, מ:ג6

49. מ:ו5, מ-ג5

50. מ-ה5, נכנע.

סיום זה מראה כמה קל לעשות מהלכים חלשים, ואיך לעיתים קרובות, אפילו במשחקי אמנים, נעשות שגיאות ומוחמצות הזדמנויות. זה מראה שכל עוד אין יתרון חומרי גדול, אפילו עם עמדה עדיפה, אין השחקן יכול, ולא משנה עד כמה הוא חזק, להרשות לעצמו להרפות את עירנותו אפילו למסע אחד.