חיים יוסף/איסור מלאכה/סעיף י

י. שני שותפים ומת אחד מהם, יש להקל לשותף לפתוח חנותו לאחר שלושה ימים.

יא. שני שותפים שאירע לאחד מהם אבל והוא אינו בעיר, רשאי שותפו לפתוח החנות כדרכו, כל זמן שאין ידוע לשותף שאירעו אבל על דבר אבלותו. ויש לשער זמן זה על פי האמצעים להודיע לו על דבר אבלותו. וכל שאנו משערים שקיבל ידיעה על האבלות, אסור לשותפו מרגע זה והלאה לפתוח החנות. ולאחר שלושה ימים יש להקל לשותפו לפתוח החנות כדרכו.

יב. וכן אם ידוע לשותף שאירעו אבל על דבר האבלות, אך שותפו שבעיר אחרת אינו יודע על כך, אינו צריך להודיעו, ורשאי השותף לפתוח החנות שבעיר אחרת כדרכו כיוון שאינו יודע מעניין אבלות שותפו.
יג. יתר על כן יש לצדד להקל כשהחנות בעיר אחרת אפילו יודע השותף על אבלו של שותפו, שכיוון שאין אנשי העיר יודעים, הרי זה כעוסק בעסק השותפות בתוך ביתו שמותר.

י.

בשדי חמד (אסיפת דינים מערכת אבלות אות לו) הביא בשם שכנה"ג שאם נשארו לו יורשים שראויים להתאבל, הוי כדין שותף מבחוץ שאירע לו אבל, שנקטינן כהוראת הרב שכנה"ג לאסור שלושה ימים ראשונים ולהתיר לאחריהם. שכל שלא ביטלו השותפות בפירוש, עדיין השותפות קיימת. ואין הבדל בין אם הניח בנים או הניח בנות נשואות. ואין אומרים כיוון שהפירות אינם לבנות אלא לבעליהן, והם אינם אבלים, מותר. אלא דינם כשותף מבחוץ. ושכ"כ משר"א ([אולי כוונתו משנת רבי אליעזר] חלק ב סי' כח). והביא דבריו גם בספר ישמח לב (סי' חי). ע"ש. ע"כ. וע"ש שהעיר ע"ד שו"ת חיים ביד (סי' קכה אות נט) שהביא דברי בעל ישמח לב. ולא חילק בין בנות נשואות לשאינן נשואות. שבאינן נשואות יש להתיר רק לאחר שלושה ימים ועל פי מנהג מקומם המיוסד ע"ד הכנה"ג בהסתמכו על שו"ת מהרש"ל (סי' סז) הנ"ל.

יא.

בספר פרי האדמה (חלק ג דף סט, ב) נשאל בראובן שנסע לסחורה לעיר אחרת והניח אשתו ובניו וחברים בחנותו, והחנות והסחורה של ראובן. ואירע אבל באופן שאשתו ובניו אבלים. אם יכולים החברים לפתוח החנות כיוון שאין האבל בעל הדבר בעיר. או כיוון שאשתו ובניו אבלים אינן יכולים. ועוד הואיל והקול נשמע בעיר על ענין האבלות, אפילו אין אשתו ובניו בעיר, כיוון שמתקבצים אנשים שם להתפלל שמא זה כאילו ישב הוא בעצמו במקום האבל. ע"כ. וכתב שכזאת נשאל בספר דבר משה (יו"ד סי' עא) במי שמת לו מת ב"מ והוא בעיר אחרת ואינו יודע מעניין האבלות. והתירו לחבירו שיעסוק במלאכה כיוון שאין האבל יודע על אבלותו. וכתב הרבה ראיות לזה. ועיין בשו"ת מהר"ש הלוי (חלק יו"ד סי' כו), ובספר חסידים, [הובא בכנה"ג יו"ד סי' שע"ג] ושכן הסכימו רבני סאלוניקי. והביא לשון המהריק"ש (יו"ד סי' שפ, כא) וז"ל: אם הלך מעירו לעיר אחרת ומת לו מת בעירו ולא ידע, נראה לי ששותפו פותח החנות כדרכו, כיוון שעדיין לא חל האבלות על שותפו, שעדיין לא נודע לו מיתת המת. ואם שלחו שליח, חזקה שליח עושה שליחותו. ואחר שיעור שיגיע השליח לשם סוגר זה חנותו וכו'. ונ"ל שכיוון שהשותף בבית אחר חשיב גבי שותף זה פתיחת החנות כמו בתוך ביתו, כי מי יודע מתי ידע שותפו. וגם הוא ז"ל מודה דבכתבו לו שמא נאבד הכתב וכו'. עכ"ל מהריק"ש. ומה שכתב המהריק"ש שהוי כבתוך ביתו, ר"ל שכיוון שאין השותף בעיר מה שפותח השותף החנות הוי כצנעא כל שלא ידענו שידע השותף באבלותו. לכן נראה לי שאם ידע תוך שלושה ימים ראשונים, אז צריך לסגור החנות. אבל אם ידע לאחר שלושה ימים, ודאי שרי. שכל שלושה ימים ראשונים לא ידע, ואחר שלושה ימים יש להתיר. ואפילו היה בעיר אתם, כל שלא יודע ממיתת מתו, מותר להם לפתוח החנות אע"פי שאשתו ובניו שם ויודעים מהאבלות. הואיל והנכסים והריווח וההפסד וכל העסק הם של ראובן. עכת"ד. ע"ש.

יב.

ועל פי סברתו וסברת הרדב"ז הכל תלוי בידיעת האבל על אבלותו. ונסתייע מדבריו בשו"ת חיים ביד (סי' קיא) להקל אם האבל אינו בעיר ולא ידע מהאבלות, שמותר שותפו לפתוח החנות. כמו שהעלה בספר פרי האדמה (חלק ג דף סט, ב) אפילו שיושבים האבלים באותה העיר יע"ש. ועיין נמי בספר זל"א (חלק א ד"ה 'פרקמטיא') ובחלק ג שם. ובספר כבוד יו"ט (דף צו, א אות ח). ומזה דנתי הלכה למעשה שנשאלתי על אבל שיש לו שותף במאגנאציאה אם חייב להגיד לו שיסגור החנות שבמאגנאציאה. ואמרתי דהגם דלהרב פרי האדמה תלוי בידיעת בעל האבל, והכא כבר הוא יושב באבלות, עכ"פ אית צד אחר דהשותף דבמאגנאציאה אינו במקום האבל דהוא עיר אחרת ולא ידעו מזה. והו"ל כמלאכת שבת בקציצה חוץ לתחום זכר לדבר. ושיכתוב שמת לו מת, הוא מוציא דיבה שלא לצורך. כי מאי דוחקיה להגיד לו והוא בשב וא"ת וברור. עכ"ד.

יג.

נמצא כפי זה שגם אם ידע האבל באבלותו, אלא שהשותף לא ידע כיוון שהוא בעיר אחרת, לא שנא אי ידיעת האבל או אי ידיעת השותף. ואדרבה נראה לענ"ד שזאת קילא טפי, כיוון שאין מקום החנות מקום האבלות, וי"ל דליכא פרהסיא ומראית עין כלל. ונראה שמשום כך כתב השדי חמד (אסיפת דינים אבלות אות ח) שיש לצדד כדברי החבי"ף בספר חיים ביד הנ"ל אם קרה ויודע השותף שבעיר אחרת מאבלות שותפו אם צריך לסגור החנות. כיע"ש. ולפום ריהטא נראה שאינו צריך. כי לפי דברי הפרי האדמה בפרשו את דברי מהריק"ש, כל שאינם בעיר אחרת הוי כעושה בתוך ביתו. וזאת ברורה היא בדברי השו"ע (סי' שפ, כא) שבתוך ביתו יכול לעסוק אפילו בעסק השותפות. ובלבד שאין השותף האבל אדם חשוב שהשותפות נקראת על שמו. כיע"ש. ופשיטא שהשותף יודע על אבלות שותפו, ואע"פי כן מתירים לו לעסוק בעסק השותפות בתוך ביתו כל שאינו פרהסיא. וא"כ בעיר אחרת שרק השותף יודע על עניין האבלות, יש להתיר בשופי. שכל שבעיר אחרת הרי זה כבתוך ביתו. ומתוך הדברים אמרתי לברר במי שגר ביישוב מחוץ לעיר וחנותו בעיר, ויושב באבלותו בעיר אחרת, אם השותף צריך לסגור חנותו. שכיוון שבני יישובו יודעים באבלות, יש פנים לומר שצריך לסגור חנותו. אך באמת אין בני יישובו מגיעים לעיר למקום החנות. ואפילו אם יגיעו לשם, הלא המה מעטים בתוך רוב העיר שאינם יודעים באבלותו. ועוד, כיוון שיושב שבעה ימי אבלו בעיר אחרת לגמרי, הרי זה השותף כעושה בתוך ביתו גם אם אינו סוגר החנות, כמו שהעלה בפרי האדמה הנ"ל. ונראה שיש להקל בזה ולהתיר לשותף לפתוח החנות, ובלבד שלא יתלו מודעות אבל הנהוגות כיום והמודיעות לכל על דבר האבלות, שבזאת יהפך הדבר לפרהסיא. ופשוט בעיני.