חבל נחלתו י הקדמה
"א-לקים שיר חדש אשירה לך בנבל עשור אזמרה לך" (תהילים קמד, ט).
במדרש תנחומא (ורשא, פר' נח סי' ג) נאמר: "יתברך שמו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שבחר בישראל משבעים אומות כמ"ש כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו (דברים לב) ונתן לנו את התורה בכתב ברמז צפונות וסתומות, ופרשום בתורה שבע"פ וגלה אותם לישראל, ולא עוד אלא שתורה שבכתב כללות ותורה שבע"פ פרטות, ותורה שבע"פ הרבה ותורה שבכתב מעט, ועל שבע"פ נאמר ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים (איוב יא)".
רבש"ע בחר בנו בישראל ונתן לנו את התורה הנחלקת לתורה שבכתב ותורה שבע"פ. אנו עיקר עסוקנו בתורה שבע"פ, ועל פיה אנו מנסים לכוון דרכנו בתורה שבכתב. העיסוק בתורה שבע"פ מתיש. העיון קשה. כאמור בויקרא רבה (וילנא, פרשה יט, ג): "ר' יהודה ב"ר סימון פתר קרא בתלמידי חכמים כתוב אחד אומר: שחורות כעורב (שיה"ש ה) וכתוב אחד אומר (שם) מראהו כלבנון בחור כארזים וכתיב (נחום ב) מראיהן כלפידים כברקים ירוצצו אלא אלו בני תורה שהן נראין כעורים ושחורים בעולם הזה אבל לעתיד לבא מראיהן כלפידים".
רוב עיסוקנו הוא ללמוד תורה ע"מ להוציאה למעשה. הכיוון להלכה הנכונה של תורה בחיי המעשה אינו דבר קל ומחייב הרבה יראת שמים. כך בסנהדרין (קו ע"ב):
"אמר רבי: ארבע מאה בעייא בעו דואג ואחיתופל במגדל הפורח באויר, [ולא איפשט להו חד]. אמר רבא: רבותא למבעי בעיי? בשני דרב יהודה כולי תנויי בנזיקין, ואנן קא מתנינן טובא בעוקצין. וכי הוה מטי רב יהודה אשה שכובשת ירק בקדירה, ואמרי לה זיתים שכבשן בטרפיהן טהורים אמר: הויות דרב ושמואל קא חזינא הכא. ואנן קא מתנינן בעוקצין תלת סרי מתיבתא, ורב יהודה שליף מסאני ואתא מטרא, ואנן צוחינן וליכא דמשגח בן. אלא הקדוש ברוך הוא ליבא בעי, דכתיב (שמואל א', טז) וה' יראה ללבב. אמר רב משרשיא: דואג ואחיתופל לא [הוו] סברי שמעתא. מתקיף לה מר זוטרא: מאן דכתיב ביה איה ספר איה שקל איה ספר את המגדלים ואת אמרת לא הוו סברי שמעתא? אלא, דלא הוה סלקא להו שמעתא אליבא דהלכתא, דכתיב (תהלים כה) סוד ה' ליראיו".
הנה כי כן אפילו גדולי תורה, אבירי הרועים לא סלקא להו שמעתתא אליבא דהלכתא, כיון שלא היתה בהם יראת שמים, ואנו קטני קטנים איך נמצא דרכנו.
בהמשך המדרש בתנחומא נאמר: "וכתיב ולא תמצא בארץ החיים (איוב כח), ומאי לא תמצא בארץ החיים וכי בארץ המתים תמצא? אלא שלא תמצא תורה שבע"פ אצל מי שיבקש עונג העולם תאוה וכבוד וגדולה בעולם הזה אלא במי שממית עצמו עליה, שנאמר: זאת התורה אדם כי ימות באהל (במדבר יט), וכך דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל, לפי שלא כרת הקדוש ברוך הוא ברית עם ישראל אלא על התורה שבע"פ, שנאמר: כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית (שמות לד). – וזו היא תורה שבע"פ שהיא קשה ללמוד ויש בה צער גדול שהיא משולה לחֹשך שנאמר העם ההולכים בחֹשך ראו אור גדול (ישעיה ט) אלו בעלי התלמוד שראו אור גדול שהקב"ה מאיר עיניהם באיסור והתר בטמא ובטהור, ולעתיד לבא ואוהביו כצאת השמש בגבורתו (שופטים ה)".
בהמשך המדרש נאמר: "אלא אמר להן על התורה שבע"פ שיש בה דקדוקי מצות קלות וחמורות והיא עזה כמות וקשה כשאול קנאתה, לפי שאין לומד אותה אלא מי שאוהב הקדוש ברוך הוא בכל לבו ובכל נפשו ובכל מאודו שנאמר: ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך (דברים ו), ומנין אתה למד שאין אהבה זו אלא לשון תלמוד, ראה מה כתיב אחריו: והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך, ואי זה זה תלמוד שהוא על הלב הוי אומר ושננתם לבניך זו תלמוד שצריך שנון".
והמשך המדרש מבאר מתן שכרה של תורה: "לפיכך מתן שכרה לעה"ב שנאמר העם ההולכים בחשך ראו אור גדול, אור גדול אור שנברא ביום ראשון שגנזו הקדוש ברוך הוא לעמלי תורה שבע"פ ביום ובלילה שבזכותן העולם עומד, שנאמר (ירמיה לג) כה אמר ה' אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי אי זה הוא ברית שנוהג ביום ובלילה זו תלמוד וכן הוא אומר (ירמיהו לג) כה אמר ה' אם תפרו את בריתי היום ואת בריתי הלילה גם בריתי תפר את דוד עבדי וגו', ואומר (תהלים א) כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה".
התורה לא נועדה אך להילמד ע"י לומדיה, היא מכוונת להתקיים ולהישמר בחיי עמנו בכל הליכותיו בכלל ובפרט, וגודל תורה שבע"פ וכמות העוסקים בכל פרט ובכל מצב מלמד עד כמה פסיקתה של תורה היא המדריכה את הליכות והלכות חיי ישראל בכל מצב, בכל עת ובכל שעה. כדברי קהלת רבה (וילנא, פרשה יב, א [יא]) "ד"א כדרבונות, כדרבן זה שמכוין את הפרה כדי לחרוש, וכדי ליתן חיים לבעליה, כך דברי תורה מכוונין את לב לומדיהם מדרכי מיתה לדרכי חיים". ולא אך ללומדי התורה אלא למקיימיה ולהולכים בהוראתה ודרכיה.
וממשיך מדרש תנחומא (שם): "ואף הקדוש ברוך הוא כרת ברית עם ישראל שלא תשכח תורה שבע"פ מפיהם ומפי זרעם עד סוף כל הדורות שנאמר (ישעיה נט): ואני זאת בריתי אותם אמר ה' רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך לא ימושו וגו' ולא כתיב ממך אלא מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך". ואנו מצפים להתגברות לימוד התורה בכמות ובאיכות בפינו ובפיות זרענו וזרע זרענו עד עולם.
התורה ולימודה בפועל הוא הכוח המעמיד של חיינו בארצנו כדברי הגמרא במכות (י ע"א): "א"ר יהושע בן לוי, מאי דכתיב: (תהלים קכב) עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלם? מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה? שערי ירושלם שהיו עוסקים בתורה". העמידה במלחמה היא לא אך נגד אויבים מבחוץ, אלא אף ובעיקר עמדת החיים בכל מצבו של עמנו, הנבנה ע"י התורה.
המצב הרוחני בעם ישראל עדיין לא הגיע לשלמותו, שם שמים עדיין אינו כבוד האומה והתורה אינה מוכרת כבסיס החיים של עם ישראל, ועפ"י הערלות והאטימות הרוחנית מתפתלים ומתעוותים חיי העם בריחוק יחסי ממטרת חייו. ואנו תפילה כדברי הראי"ה קוק זצ"ל (אורות ישראל פ"ז, יט):
"אלה הרחוקים אשר המעין של הרגשת הנשמה הישראלית בטבעיותה נפתח אצלם, אף-על-פי שעדין המים הולכים מדלחים, בחיצוניות שבחיצוניות, המים הרעים ששתו מהם המזיקים עדיין שוטפים הם, הבצה הירוקה וכל המחלות המקננות בה עדיין נותנת היא את באשה, אבל זה יחלף מהר, יבואו המים הזכים והנקיים, אשר מן המקדש המה יוצאים, תבוא אחרי ההרגשה הגסה החיצונית ההרגשה העדינה והמלאה גודל וגבורה פנימית, אז כאיל ידלג ישראל, כארי יתנשא, כלביא יקום, יצרח ויהמה כהמות ים על טמטום חושיו הרוחניים, אל אלהיו ואל טובו יפחד בבקשו את ארצו ומלכותו. האח, מה נוראה היא התשובה החיה והרעננה הזאת, הרים תפוצץ, סלעים תשבר, חומות ברזל תהרס, ותשובה מלאה תתלקח בכל גבורת הוד רעמה".
ובע"ה נזכה לכך במהרה בימינו.
"רננו צדיקים בה' לישרים נאוה תהלה. הודו לה' בכנור בנבל עשור זמרו לו" (תהילים לג, א-ב).
ספר זה הוא העשירי שכתבתי. התחלתי בפרסום כתבַי לפני כעשר שנים מתוך הוקרה רבה לאבי שליט"א בהגיעו לשנת השבעים, ושמו רמוז בשם הספר חיים בן לוי והתורה היא נחלתנו כאמור בחומש דברים (י, ט) "על כן לא היה ללוי חלק ונחלה עם אחיו ה' הוא נחלתו כאשר דבר ה' א-לקיך לו". וכן בהמשך החומש (דברים יח, ב): "ונחלה לא יהיה לו בקרב אחיו ה' הוא נחלתו כאשר דבר לו". שיזכה עִם אמי שתחי' לאויו"ש בבריאות שלמה ובחילוץ עצמות.
הנני מודה לכל הרבנים שליווני והעירו והאירו את הנלמד בספר וברכו על הוצאתו. ולכל חברי שעברו והעירו או שאלו. כמו כן הנני מודה למועצה אזורית 'בני שמעון', לתחומה גלינו מגוש קטיף, שהשתתפה ממונית בהוצאת הספר, כאמור במשלי (ג, יח): "עץ חיים היא למחזיקים בה ותֹמכיה מאֻשר".
ואחרונים חביבים אשתי וילדי שסייעוני ושחררו אותי לעמול בתורה. נזכה כולנו לראות את זרענו וזרע זרענו עוסקים בתורה, ובעבודה בביהמ"ק בב"א.
יעקב אפשטיין
חשון תשע"א מגולי עצמונה בשומריה