לדלג לתוכן

חבל נחלתו ג ה

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< · חבל נחלתו · ג · ה · >>

סימן ה

נטילת ידים לדבר שטיבולו במשקה

שאלה

בדורנו, התחדשו סוגי מזון, ויחד עימם דרכי אכילה מיוחדות. ועימן עלתה השאלה: האם מי שאוכל "קורנפלקס" עם חלב צריך ליטול את ידיו, כדין דבר שטיבולו במשקה?

א. עיקרי הדינים

בתלמוד בבלי מסכת פסחים (קט"ו ע"א): "אמר רבי אלעזר אמר רב אושעיא: כל שטיבולו במשקה — צריך נטילת ידים". מבאר הרשב"ם: "כל שטבולו במשקין כגון ירק בכותח או בחומץ צריך נטילת ידים משום משקה שהידים שניות וכל הפוסל את התרומה מטמא את הידים להיות תחלה". (ומקורו בפרה פ"ח מ"ז). וכ"פ הרמב"ם (הלכות ברכות פ"ו ה"א): "וכן כל דבר שטיבולו במשקין צריך נטילת ידים תחילה". וחוזר על כך בהל' חמץ ומצה (פ"ח ה"א).

ובשו"ע (או"ח סי' קנ"ח סעי' ד') פסק: "אם אוכל דבר שטיבולו באחד משבעה משקין שסימנם: י"ד שח"ט ד"ם (דהיינו: יין, דבש, שמן, חלב, טל, דם, מים) ולא נתנגב, ואפילו אין ידיו נוגעות במקום המשקה, צריך נטילה בלא ברכה. הגה: ואפי' אינו מטבל רק ראש הירק או הפרי, אפ"ה יטול בלא ברכה [ב"י])". ובסעיף ה' הוסיף: "הנוטל ידיו לפירות, הרי זה מגסי הרוח. הגה: ודוקא שנוטלן בתורת חיוב, אבל אם נוטלן משום נקיות, שלא היו ידיו נקיות, מותר (הגהת סמ"ק). ובשר צלי, יש מי שנראה מדבריו אע"פ שמוהל טופח עליו, דינו כפירות; ותבשיל מחטים, והם נגובים, דינו כפירות".

ובמשנה ברורה (סי' קנ"ח ס"ק י"א) הסביר את החילוק בין פירות גופם לאם נטבלו במשקה: "היינו אפילו ירק ופירות ובשר ואע"ג דעל פירות לא תקנו נט"י התם הפירות עצמן לא נטמאו מהידים שהידים שניות הן, ואין שני עושה שלישי בחולין. משא"כ כשטבולין במשקה, ובמשקה קי"ל דנגיעה בידים מטמא אותן להיות תחלה. תקנו ליטול את הידים שלא יתטמאו המשקין על ידם ויפסלו אח"כ גם האוכל".

והוסיף עוד שאף על פירות שטופים במים חייבים נטילה, ועל משקים אי"צ נטילה.

ב. חיוב הנטילה בימינו

בערוה"ש (סי' קנ"ח ס"ד) כתב שעל חיוב נט"י בדבר שטבולו במשקה חלקו הרמב"ם ותוס'. לרמב"ם חיובו משום סרך תרומה, ומשום קדושה ונקיות כמו בפת וע"כ צריך ברכה על הנטילה. אולם לתוס' נט"י בדבר שטיבולו במשקה היא אך משום סרך תרומה וע"כ אי"צ ברכה. ולפי תוס', וכ"כ מהר"ם מרוטנברג, עתה שאיננו מקפידים בהל' טומ' וטהרה אין צריך ליטול ידים לפירות. ומצד מחלוקת זו הקלו בנטילת ידים זו.

וכן הסביר במ"ב מדוע אין מברכים על נט"י זו (ס"ק כ'): "כי יש מקצת הראשונים דסברי שלא הצריכו חכמים נט"י לדבר שטיבולו במשקה אלא בימיהם שהיו אוכלים בטהרה, משא"כ עכשיו שכולנו טמאי מתים ולכך לא יברך ענט"י שספק ברכות להקל. והנה במ"א הביא בשם הל"ח דהעולם נוהגים שלא ליטול, ויש להם על מה שיסמוכו. היינו על מקצת הראשונים הנ"ל. אבל הרבה אחרונים החמירו מאד בדבר וכתבו דהעיקר כרוב הפוסקים דצריך נטילה מדינא אף בזה"ז. ועיין בביאור הגר"א שגם דעתו כן והחמיר מאד בזה שאף צריך לברך ע"ז. ולכן אף דהעולם אין נוהגין לברך עכ"פ אין להקל לאכול בלי נטילה. וצריך לזה כל דיני נטילה כמו לפת. ומ"מ בפחות מכזית נ"ל פשוט שאין להחמיר בזה כלל דאפי' בפת הרבה אחרונים מקילין".

ג. הצדדים המיוחדים במקרה שלפנינו

באכילת קורנפלקס בחלב כמה צדדים מיוחדים. מחד, החלב הוא אחד משבעת משקים והקורנפלקס רטוב ויש בו ודאי טופח ע"מ להטפיח. מאידך, הוא נאכל בכף ולא ביד, כשהמוצק נאפה לפני הכנסתו לחלב.

בשיירי כנסת הגדולה (הג' ב"י אות ד') הסתפק האם באוכל ע"י כלי דבר שטיבולו במשקה חייב בנטילת ידים. ומסיק שכיון שיש חשש שיגע בידיו באוכל חייב בנטילה. ומביא ראיה לדבריו מתשובת הרדב"ז (ח"ד סי' ע"ח) והסתייע מדברי הרמ"א (סי' קס"ג ס"א). ומסיים: "ומיהו בדבר המבושל ע"י כף אני נוהג לאכלו בלא נטילה, אע"ג דלאכלו ביד אני רגיל ליטול ידי, תרי חומרי לא עבדינן".

היינו באכילת דבר שטיבולו במשקה אף ע"י כלי הוא החמיר, ורק אם האוכל מבושל באחד משבעת משקים, וגם נאכל ע"י כלי הוא היקל לאוכלו בלא נטילה.

. בשו"ת גינת ורדים (חלק או"ח כלל א' סימן ל"ז) חולק על כנה"ג, ז"ל: "נשאלתי על האוכל במגריפה (=מזלג) דבר שטיבולו במשקה אם צריך נט"י, וראיתי דברי מהריק"ש שכתב בהגהו' סי' קס"ג דין ב' וז"ל: נ"ל דאוכל במגריפה דבר שטיבולו במשקה אינו צריך נטילה דדוקא נוגע במאכל עצמו הצריכו אעפ"י שלא נגע במקום משקה כדאיתא סי' קצ"ח דין ב' מפני שהדבר קרוב שיטעה ויגע במשקה תדע דהא לשתיה שאינו נוגע במשקה לא הצריכו נטילה ועיין סי' ק"ע דין א' עכ"ל הרב מהריק"ש". בהמשך הוא נושא ונותן בדבריו ובדברי הרדב"ז שנראים כסותרים. ומסיק: "ועיקר ויסוד הדין הוא אי איכא למיחש דאתי ליגע במאכל או לא חיישי וזהו יתד שהכל תלוי בו. וכפי זה כל דבר ודבר דנין בו לפי מה שהוא דרכו של אותו דבר. והיותר נכון נראה לי לומר דמוהריק"ש סבר דאכילה על ידי כף אע"ג דלא מהניא לגבי פת וצריך נטילה והיינו טעמא משום דהכי הוי אורחיה דפיתא למיכליה בכוליה שתא לאכול פתיתי לחם שבמרק פעמים על ידי כף פעמים אוחז בפתיתי הלחם בידיו. אמנם דבר שטיבולו במשקה אפילו הכושא"פ כיון שדרכו ליאכל על ידי כף ולא עבידי ליגע בפירי עצמו שבתוך המרק אין צרי' נטילה כלל והוי ממש דומיא דשתית יין דלא הצריכו נטילה כלל לשותה ולא חששו לו שמא יבוא ליגע במשקה שבתוך הכוס כיון דאורחא דשתיה הכי הויא דאדם שותה כוסו להדיא ואינו נוגע כלל ביין אוף הכא נמי הוי דכותה דדרך בני אדם לאכול הפירות ולשתות המרק אגבן מעט מעט ואין דרך ליגע בפרי עצמו ואם כן שפיר דמי שאין נטילה".

מתבאר מתוך דבריו שכל דבר שטיבולו במשקה ודרך אכילתו שלא במגע ישיר אלא ע"י כלי כגון משקים או בכף או מזלג אי"צ נטילה.

וכן נראה מדברי ערוה"ש (קנ"ח סעי' ז', ולא הזכיר את המחלוקת לעיל): "אבל דבר שדרך לטובלו במשקה אף אם טובלו ע"י מזלג או כף צריך נט"י דלא פלוג רבנן (באה"ט סקי"ב משום כנה"ג). מיהו זה ודאי דדבר שדרכו לאכול בכף כמו מרק או במזלג כמו דגים ובשר א"צ נטילה דזהו כשותה". כאמור לעיל נראה שהוא לא ראה את כנה"ג, אלא רק הביא תמצית דבריו מתוך הבאר היטב. ולענ"ד כנה"ג אמנם היקל במרק ובשר ודגים אולם לא מהטעם שנקט ערוה"ש שכך דרכו, אלא מטעם שהוא גם מבושל וגם נאכל בכלי. והנ"מ תהיה לגבי המקרה שלפנינו. אמנם הקורנפלקס נאכל בכלי, אך לא נתבשל עם החלב וע"כ לפי כנה"ג צריך נטילה, ולפי הגינת ורדים והמהריק"ש וכן ערוה"ש אי"צ נטילה.

ועי' בכף החיים (סי' קנ"ח אות כ"ג) אשר מצדד להחמיר.

מסקנה

מן הראוי שהאוכל קורנפלקס בחלב שלא בסעודה, יטול ידיו בלא ברכה. אבל אם אוכל מרק עם שקדי מרק או מרק פירות שהפירות בושלו במים ואוכלם שלא בסעודה, אי"צ ליטול ידיו*י.