זהר חלק ב רלט א
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
מתוך: זוהר חלק יח (עריכה)
לעילא בקדש הקדשים, ועל דא אינון קדשים קלים, ונכיסו דלהון בכל אתר, כמה דאוקימנא, אבל עולה דאיהי רזא דקדש הקדשים, לאו איהו כשאר קרבנין, דכל עובדהא קדש.
תא חזי מה כתיב, (ויקרא ו ג) "ולבש הכהן מדו בד", אלין לבושין מייחדין לקדושה, "בד" - יחידאי, מיחדא לקדושה, וכתיב "בגדי קדש הם ורחץ במים את בשרו ולבשם", מאי טעמא? (דא קדש) אלא רזא דמלה כדקאמרן, דאיהי קדש הקדשים, דסלקא כלא ואתעטרא בקדש הקדשים בקשורא חדא, ולבתר מפני ואעבר רוח מסאבא דסאיב כלא, דלא שלטא ולא יתקריב גו מקדשא, ואתעבר מכל סטרי קודשא, ואשתאר כלא קדש בקדושא יחידאי.
ואמר רבי שמעון, הא אתמר, דכתיב (תהלים לו, ז) "אדם ובהמה תושיע יהו"ה", והכי סלקא רזא ד"אדם", מסטרא דאדם ודאי, "בהמה", מסטרא דבהמה, ובגין כך כתיב, (ויקרא א ב) "אדם כי יקריב מכם", אדם ודאי, דדא קרבניה לעילא לקשרא קשרא ברזא דאדם, ולבתר מן הבהמה, וכלא איהו ברזא דאדם ובהמה, ודא הוא רזא דאצטריך לקרבנא, אדם ובהמה כדקאמרן.
תא חזי, כד ברא קודשא בריך הוא עלמא, הכי עבד אדם ובהמה. ואי תימא, והא כתיב (בראשית א כ) "ועוף יעופף על הארץ", דהא מנייהו מקרבין קרבנין, ואפילו עולה כמה דכתיב (ויקרא א יד) "ואם מן העוף עולה קרבנו", תא חזי, מכל אינון עופי לא מקרבין אלא תורים ובני יונה, (אלא רזא דא) מה דאתכשר בדא פסיל בדא, דא ימינא ודא שמאלא. אבל רזא דא הא אוקימנא, כתיב "ועוף יעופף על הארץ", דאינון רזא דרתיכא, ובהו אסתלק רוח הקדש לסלקא לעילא, דאינון תרי, חד לימינא וחד לשמאלא, "עוף" לימינא ודא מיכאל, "יעופף" לשמאלא ודא גבריאל, דא לימינא ודא לשמאלא, ובגין כך מקרבין תרין אלין לסלקא רוח קודשא. ושמאלא מעטר וזיין לתתא לההוא סטר שמאלא, וימינא לימינא, ואתקשרא אתתא בבעלה למהוי חד, וכלא אסתלק ואתקשר כחדא לעילא ותתא, וקודשא בריך הוא אסתלק בלחודוי ואתקף. ובספרי קדמאי, מסכנא לא יהיב חולקא לאתזנא אלא לעילא לאתקשרא, אבל כלא לעילא ותתא מתקשר, כל חד וחד לסטריה כדקא יאות, והא אוקימנא.
רבי אלעזר שאיל לרבי שמעון, אמר, הא קשורא דכלא (נ"א דעולה) אתקשר בקדש הקדשים, לאתנהרא. אתדבקותא דרעותא דכהנא וליואי וישראל לעילא, עד היכן איהו סלקא? אמר ליה, הא אוקימנא עד אין סוף, דכל קשורא ויחודא ושלימו, לאצנעא בההוא צניעו, דלא אתדבק ולא אתידע, דרעוא דכל רעוין ביה, אין סוף לא קיימא לאודעא, ולאו למעבד סוף, ולא למעבד ראש, כמה דאַיִן קדמאה אפיק ראש וסוף. מאן ראש? דא נקודה עלאה דאיהו רישא דכלא סתימאה, דקיימא גו מחשבה. ועביד סוף, דאקרי 'סוף דבר', אבל להתם אין סוף, לאו רעותין, לאו נהורין, לאו בוצינין בההוא אין סוף. כל אלין בוצינין ונהורין תליין לאתקיימא בהו, ולא קיימא לאתדבקא, מאן דידע ולא ידע, לאו איהו אלא רעו עלאה סתימא דכל סתימין אי"ן.
וכד נקודה עלאה ועלמא דאתי אסתלקו, לא ידעי בר ריחא, כמאן דארח בריחא ואתבסם. ולאו דא נייחא ניחוח, דהא כתיב (שם כו לא) "ולא אריח בריח ניחחכם", דהא ריח ניחח ריחא דרעותא, דכל הני רעותא דצלותא, ורעותא דשירתא, ורעותא דכהנא, דכלהו רזא דאדם, כדין כלהו אתעבידו רעותא חדא, וההוא אקרי ניחח רעוא כתרגומו, כדין כלא אתקשר ואתנהיר כחדא כדקא יאות כמה דאתמר. ועל דא אתיהיבת האי סטרא אחרא בידא דכהנא, דכתיב (שם ו ב) "צו את אהרן ואת בניו לאמר",