התורה והמצוה על שמות יב מו
<< | התורה והמצוה על שמות • פרק י"ב • פסוק מ"ו | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כד • כה • כט • ל • לא • לג • לד • לה • מ • מב • מג • מד • מה • מו • מז • מח • מט •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
בְּבַ֤יִת אֶחָד֙ יֵאָכֵ֔ל לֹא־תוֹצִ֧יא מִן־הַבַּ֛יִת מִן־הַבָּשָׂ֖ר ח֑וּצָה וְעֶ֖צֶם לֹ֥א תִשְׁבְּרוּ־בֽוֹ׃
פירוש מלבי"ם על מכילתא על שמות יב מו:
צג. בבית אחד יאכל . וכתיב על הבתים אשר יאכלו אותו בהם . ומפרש ר' שמעון שבית היינו המשפחה והחבורה כמה שנאמר ויקחו שה לבית, ואם ימעט הבית . וההבדל, מ"ש יאכל בנפעל מורה על כלל הפסח הנאכל, שלא האכל בשתי חבורות., ומה שנאמר הבתים אשר יאכלו אותו, קאי על האוכלים, שהחבורה כולה יכולים לאכלו בשני מקומות.
ור' יהודה סבירא ליה בפסחים (דף מו) שנאכל בשתי חבורות ולא בשני מקומות, מפרש הבתים אשר יאכלו שכל חבורה אוכלת בבית מיוחד, ומה שנאמר בבית אחד יאכל, הוא כמו יאכל בקל, שהאוכל לא יאכל בשני מקומות או שתי חבורות. וכבר הזכרתי פלוגתתן למעלה ( בא כ ), ועיין בפירוש הספרא אחרי ( אחרי כג ) שם כתבתי טעם לפלוגתתן.
ובספר מרכבת המשנה ח"ג האריך מאד ורוצה להוכיח מן התוספתא והירושלמי פירוש אחר שלא כפרש"י, והמעיין יראה שיוכלו להתפרש על פי שיטת רש"י (והנוסחא שהעתקתי הוא נוסחת הגר"א זצ"ל).
צד. לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה . מה שנאמר מן הבית חוצה, הוא לשון מיותר. שדי בשיאמר לא תוציא מן הבית, או שיאמר לא תוציא חוצה, כמו ויוצא אותו החוצה. גם לפי דרכי הלשון ראוי שיאמר לא תוציא הבשר מן הבית. ופירשו חז"ל שהוא שתי אזהרות, לא תוציא מן הבית, ולא תוציא מן הבשר חוצה אף תוך הבית בשהוא חוץ למקום אכילתו. וכמו שאמרו בפסחים (דף פה ע"ב), ואמר בירושלמי שבא ללמד שאם הוציא מחבורה לחבורה בשני בתים חייב שתים. משום לא תוציא מן הבית, ומשום לא תוציא חוצה. רצונו לומר אם בכל בית אין שם רק חבורה אחת.
וכבר העירו המפרשים שמה שכתוב לא תוציא בלשון יחיד, ועצם לא תשברו בלשון רבים, משום דיש שובר אחר שובר ואין מוציא אחר מוציא. ואין זה מספיק דיצויר מוציאים רבים שכל אחד מוציא כזית אחר. רק הטעם כמו שאמרו בירושלמי וזה לשונם, נמנו על הפסח הוציא אחד כזית חייב, שנים וג' פטורים. מפני שבני חבורתם ראוים להמשך אצלם אלא שהם עוברים בעשה [של בבית אחד יאכל].
ולרבי שמעון אף בעשה אינם עוברים, ועל כן אמר לא תוציא בלשון יחיד, ולמדו משלמים דאם הוציאו פסלו. ומה שנאמר מן הבשר, בא למעט עצמות כמו שאמרו למעלה ( בא לו ).
צה. ועצם לא תשברו בו. הוכפל בפסח שני, ושם הוא מיותר דהא אמר ככל חוקת הפסח יעשה. וזהו שאמרו למה נאמר, והלא כבר נאמר. רצונו לומר, למה נאמר שתי פעמים. ופרשו חז"ל דבא ללמד שלא ישברו אף עצם שיש בו מוח. ועל זה אמר ולא ישאירו ממנו עד בקר ועצם לא ישברו , אף עצם שיש בו מוח שיהיה המוח נותר, בכל זאת לא ישברוהו כדי להוציא המוח. וכן פרשו בגמרא פסחים (דף פה ודף צה).
ומה שאמרו מלת בו -ממעט קדשים, ובפסחים (דף פד) ובככמה מקומות, בו -ממעט כשר ולא פסול. יש לומר ממה שאמרו שתי טעמים בפסח ראשון ובפסח שני.
<< · התורה והמצוה על שמות · יב · מו · >>
קיצור דרך: mlbim-jm-12-46