התורה והמצוה על במדבר ה א
<< | התורה והמצוה על במדבר • פרק ה' • פסוק א' | >>
• א • ב • ג • ד • ו • ז • ח • ט • י • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כז • כח • כט • ל • לא •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃
פירוש מלבי"ם על ספרי על במדבר ה ב:
א. צו את בני ישראל וישלחו מן המחנה בגטין (דף ס) תני, לוי שמונה פרשיות נאמרו ביום שהוקם המשכן וחשיב פרשת טמאים ופרשת שלוח טמאים. ונדחקו רש”י ותוס' בפי' פרשת טמאים. ולדעתי כוון על פרשת תזריע ומצורע, ששם צוה על טומאת יולדת ומצורע וזב וזבה, וקיימא לן דלידה ונגעים וזיבה שלפני הדבור אין מטמאין, כמה שאמרו בספרא ( תזריע ב תזריע לו מצורע קכא מצורע קסח ). ואם כן בהכרח שבעת שצוה לשלח הטמאים הקדים לומר פרשת טמאים, והם פרשות תזריע ומצורע, וכן פ' טומאת מת שנכלל בפ' פרה נאמרה גם כן בו ביום.
ויקשה לפי זה שאם כן למה הוצרך לצוות שנית על שלוחם, שבמצורע אמר בדד ישב וכו' ובזב אמר והזרתם את בני ישראל מטומאתם ולא ימותו וכו' ובמת אמר ואיש אשר יטמא ולא יתחטא את משכן ה' טמא ונכרתה. וממילא מובן שצריך לשלחם, וזהו שאמרו למה נאמרה פ' זו, ותפס פסוק שגבי מת לדוגמא. ומשיב מפני שבכל אלה לא נאמר רק עונש כמו גבי זב ומת או רק עשה במצורע , לכן נאמרה פרשה זו לאזהרה, והגם שביולדת נאמרה אזהרה ואל המקדש לא תבוא לא נדע אזהרה על שלוח ממחנה לויה .