דורות הראשונים/כרך ב/פרק טז
ואמנם כי נראה עוד יותר מזה, כי גם הדברים הכוללים אשר שם באה התנגדותם בהחלט, הנה גם הם לא הי׳ כלל בפעם אחת וגם לא בדור אחד. כי אם איזה מהם בראשית ימיהם, ואיזה מהם אך בסוף ימיהם.
לפי שבאמת לא עסקו הצדוקים בכל זה כל עיקר ולא הי' זה ענינם כלל, וכל מה שבא מהם בכל הדברים האלה הי' רק בדרך מקרה ,אם מפני שהי' הדבר אז לטובתם ולהנאתם ,או שקרה דבר כזה בדרך נצחון או שהיו הם מוכרחים אז לחתוך הדין בהיות אז זמן רדיפת כל חכמי התורה, ככל אשר יבואר כל זה לפנינו.
ותחת אשר מה שחתכו הדין בעד זומם שאינו נהרג עד שייהרג הנידון הי׳ עוד בימי יוחנן ,ויהודה בן טבאי אשר הי׳ בימי אלכסנדר ינאי כבר עשה מעשה רב להוציא מלבן של צדוקים (עי' מכות ד׳ ו').
וכל זה הי׳ דבר הצדוקים בסוף ימי יוחנן בשעה שנהרגו כל חכמי ישראל והנשארים ברחו והתחבאו דהצדוקים ישבו אז כסאות למשפט (עי׳ לפנינו בפרק כ״ו).
הנה תחת זה דבר עצרת אחר השבת הי׳ כבר בזמן מאוחר מאד ,היינו בימי רבן יוחנן בן זכאי. וגם אז לא נחלקו בזה יסוד הכתה בכללה ,היינו הצדוקים ,כי אם המפלגה הקטנה אשר נכללה בתוכם והם "הבייתוסים".
ויאזעפוס לא יזכיר כלל את הבייתוסים ,לפי שכל השקפותיו הלכו ובאו רק מתוך העוז והמשרה והכח במדינה ,והשם אשר נקראו כולם בכלל.
וזה הי׳ רק להצדוקים ,אשר הבייתוסים היו רק טפלים להם ,ובטלים בתוכם, וכי גם כי החבורה בכללה נקראו רק בשם צדוקים. וכן הוא גם במשנה ובגמרא בכל מקום אשר ידברו על החבורה בכלל יזכירום בשם צדוקים ,כמו לשונם "דבר שהצדוקים מודים בו" או "אל תתנו מקום לצדוקים לרדות" או "הרי זה מדרכי הצדוקים" וכאלה רבות.
ובכל זה הנה בנוגע לעצרת אחר השבת דקדקו עיקר כל דבריהם רק על הבייתוסים. אשר מזה מבואר כי לא לבד שעד הזמן האחרון לא נחלקו בזה הצדוקים, כי אם שגם בזמן האחרון הי׳ עיקר כל הדבר רק מהבייתוסים. ובמשנה מנחות ד׳ פ"ה נאמר: "וכל כך למה מפני הבייתוסים שהיו אומרים אין קצירת העומר במוצאי יום טוב."
ובגמרא שם על המשנה :תנו רבנן אילין יומיא דלא להתענאה בהון ומקצתהון דלא למספד. מריש ירחא דניסן ועד תמניא ביה איתוקם תמידא דלא למספד ומתמניא ביה ועד סוף מועדא איתותב חנא דשבועיא דרא למספד ,מריש ירחא דניסן ועד תמניא ביה איתוקם תמידא דלא למספד שהיו "צדוקים" אומרים יחיד מתנדב ומביא תמיד מאי דרוש את הכבש האחד תעשה בבקר וכו׳ מאי אהדרו את קרבני לחמי לאשי תשמרו שיהיו כולן באין, מתרומת הלשכה ,מתמניא ביה ועד סוף מועדא איתותב הנא דשבועיא דלא למספד ,שהיו "בייתוסין" אומרים עצרת אחר השבת, נטפל להם רבן יוחנן בן זכאי ואמר להם מנין לכם ,ולא הי׳ אדם וכו׳ חוץ מזקן אחד שהי׳ מפטפט כנגדו וכו' אמר לו רבי בכך אתה פוטרני אמר לו וכו׳. ומבואר שבברייתא הזאת עצמה שעל דבר התמיד בא הדבר על שם יסוד החבורה הזאת ״הצדוקים״ ,בא בכל זה דבר העצרת על שם "הבייתוסים" וכן בא זה עצמו גם במגילת תענית פרק א׳ ,שבענין התמיד נאמר "צדוקים" ובענין חג העצרת "בייתוסים".
ונאמר גם שם "מן ריש ירחא דניסן ועד תמניא ביה איתוקם תמידא דלא למספד שהיו צדוקים אומרים וכו׳“.
ואחר זה להלן שם נאמר ״ומתמניא ביה ועד סוף מועדא איתותב הנא דשבועיא דלא למספד ,ואיזה זה עצרת ,והלא לא נצרכו לכתוב כל הימים טובים שבמגילה ,אלא שהיו דנין ״כנגד בייתוסים״ שהיו אומרים עצרת לאחר השבת נטפל לחם ר׳ יוחנן בן זכאי וכו״.
וכן הדבר כי בנוגע להתמיד הי׳ זה באמת מכלל חבורת הצדוקים לפי שהי׳ להם בזה ענין כללי לטובתם ולהנאתם ,ככל אשר יבואר לפנינו בפרק כ״ד ,והי׳ הדבר בזמן שהי׳ ידם תקיפה וזרועם בכל משלה.
אבל דבר העצרת אחר השבת שאינו אלא ענין דתי בלבד ,בא הדבר בעיקרו רק מבייתוסים לבד ,וככל אשר נראה זה עוד גם מכל אשר יובא לפנינו. והנה מבואר לנו גם זאת שהי׳ זה בזמן האחרון היינו בימי רבן יוחנן בן זכאי ,וכמו שהוא גם בהברייתא בגמ׳ וגם במגילת תענית "נטפל להם רבן יוחנן בן זכאי".
ואף שבברייתא זו עצמה בנוגע לדין התמיד נאמר סתם "מאי אהדרו" ובמגילת תענית ״אמרו להם חכמים".
נאמר על עצרת ״נטפל להם רבן יוחנן בן זכאי״ וכן הוא גם במגילת תענית "נטפל להם רבן יוחנן בן זכאי". וגם כל ההשתדלות הגדולה והנמרצה אשר הי׳ בזה ,ובא במקום אחר ולענין אחר ,נאמר זה גם שם רק על שם הבייתוסים.
ובא במשנה ראש השנה ד׳ כ״ב (פ"ב מ״א):
בראשונה היו מקבלין עדות החדש מכל אדם ״משקלקלו הבייתוסים״ התקינו שלא יהיו מקבלין אלא מן המכירין.
ובגמרא שם בא ביאור דברי המשנה מן התוספתא במס׳ ר״ה פ״א, וגם שם בא הכל על שם הבייתוסים.
"תנו רבנן מה קלקול קלקלו הבייתוסים? פעם אחת בקשו בייתוסין להטעות את החכמים שכרו שני בני אדם בד׳ מאות זוז אהד משלנו ואחד משלהם, שלהם העיד עדותו ויצא שלנו אמרו לו ,אמור כיצד ראית את הלבנה אמר להם וכו׳ ואם אין אתם מאמינים לי הרי מאתיים זוז צרורים לי בסדיני ,אמרו לו מי הזקיקך לכך אמר להם שמעתי שבקשו בייתוסים להטעות את החכמים אמרתי אלך אני ואודיע להם שמא יבואו בני אדם שאינם מהוגנים ויטעו את החכמים אמרו לו מאתיים זוז נתונים לך במתנה והשוכרך ימתח על העמוד באותה שעה התקינו שלא יהיו מקבלין אלא מן המכירין.״
ומבואר כי כל הדבר נכפל ונשנה מדוקדק רק על שם הבייתוסים.
ואמנם כי יש בזה עוד דבר גדול מאד אשר נוכל ללמוד ממקום הזה בנוגע לההנהגה הכוללת של הצדוקים והבייתוסים בכלל. כי נשוב ונראה מכאן את כל הדבר הגדול אשר כבר נתבאר כי לא הי׳ להצדוקים כל פרינציפ בהנונע להתורה עצמה ולדיני התורה, כל היסוד שלהם הי׳ רק בנונע להתקנות מדרבנן.
אבל בנוגע לדיני התורה לא עסקו בהם כלל, ונשארו גם מהם בהנהגה של פומבי ככל אשר הי׳ מאז ומעולם.
והדבד מתבאר נם במקום הזה באופן בולט מאד.
הנה כל השתדלותם הגדולה של הבייתוסים להטעות את החכמים היתה כדי שיחול עצרת אחר השבת וכמו שהדבר מפורש על מקומו בתוספתא ראש השנה שם:
"בראשונה היו מקבלין עדות החדש מכל אדם פעם אחת שכרו בייתוסין שני עדים לבוא להטעות את החכמים לפי שאין בייתוסים מודים שתהא עצרת אלא באחד בשבת בא אחד ואמר עדותו והלך לו וכו׳." והנה שכרו לזה שני עדי שקר להטעות את החכמים.
אבל מה יושיעם זה ,והלא הם יודעים שהם עדי שקר ,ויתקנו לעצרת, ויקלקלו לעצמם את הפסח שלא כדין.
שהרי להטעות את החכמים שיהי׳ עצרת חל אחר השבת, אי אפשר כי אם להטעות אותם קודם חדש ניסן.
שבזה הדבר תלוי שיהי׳ יום הנף ביום א׳ אחר השבת ,ויוגמר ספירת שבע שבתות תמימות ביום השבת ,ועצרת אחר השבת (וע"ש בתוס׳ ד״ה להטעות). ועל כן רצו אז להטעות את החכמים על חדש ניסן שיבואו עדי שקר ויעידו על חדש ניסן ,שנראה בזמנו ויקדשו בית דין את יום שלשים לראש חדש ניסן, ועל ידי זה יהי׳ עצרת אחר השבת.
אבל הלא על ידי זה יהי׳ פסה שלא בזמנו ,שהרי הם יודעים ששכרו עדי שקר ,ויקריבו את קרבן הפסח שלא בזמנו וביום השביעי של חג הפסח יאכלו המץ שלא כדין.
ובהכרה יבואר לנו מזה שכל מעשיהם לא הי׳ כי אם לנצחון ,אבל בעצמו של דבר ,דבר לא הי' להם עם קיום תורת ד׳ ככל אשר כבר נתבאר (ודברי התוס׳ שם בד"ה להטעות תמוהים).
ואחרי שכל הדבר לא הי׳ אצלם מתוך קיום התורה ,ולא מתוך ענין דתי הקרוב אל לבם כי אם מתוך נצחון, הנה למה שהתנגדו אז שמו לבם והשתדלותם, ולמה שלא התנגדו לא שמו לב כל עיקר.
והחכם ווייס אשר כל חכמתו בחקירת דבר הצדוקים הוא לאמר כי אין אנו יודעים שם כל מאומה ,ועל כן הוא יודע בבירור גמור שכל התנגדותם הי׳ רק לתורה שבעל פה ולקבלה ,הצליח בדרכו גם במקום הזה.
ויאמר בח״א עמוד 119:
"מלבד אלה יש עוד זכרון להתנגדות אחת והיא כי לא היתה דעת הצדוקים נוחה במעשה הפרושים בבחינת קידוש החדש, לא הוגד לאיזה צד היו מתנגדים? ומה ממעשי הפרושים הי׳ רע בעיניהם? רק יסופר שפעם אחת קלקלו הבייתוסים (ר"ה פ"ב מ״א) ורצו להטעות את חכמים ושכרו עדי שקר (בבלי שם כ"ב: וירושלמי שם ותוספתא פ״א) מזה נראה ברור כי רע עליהם מעשה החכמים בענין קידוש החדש ,אבל המעשה הפרטי אשר לא הי׳ נוח להם כבר נשכח באורך הזמן" אלה דבריו.
ומה אפשר לאמר לדרכי חקירה כאלה שלא נבראו כי אם להונות בהם את הקוראים ,לאמר שלא נודע לנו ולא הוגד לנו ועל כן הוא יודע ברור.
ואיך לא הוגד לנו מה הי' זה, והרי במקומות ההם שציין בעצמו בירושלמי שם ובתוספתא פ״א ,שאך שם בא הדבר ,הנה שם במקומו מפורש והוגד מה הי׳ הדבר ומה רצו בזה. שרצו להטעות כדי שיחול עצרת אחר השבת, והוא הדבר הידוע מהם ומפורסם שאמרו כן.
ושם בתוספתא נאמר ״בראשונה היו מקבלין עדות החדש מכל אדם פעם אחת שכרו בייתוסים שני עדים לבוא להטעות את החכמים לפי שאין בייתוסים מודים שתהא עצרת אלא באחד בשבת וכו׳".
ובירושלמי שם במקומו:
"ומה קלקול הוה תמן שהיו אומרים עצרת לאחר השבת והיו יוצאין עליו מבערב בחזקת שנתקדש“.
והאם אפשר להיות דברים יותר ברורים מזה ,והאם אפשר להגיד יותר. והנה יציין בעצמו את המקומות האלה במקומם ובכל זה בא ואומר:
״מלבד אלה יש עוד זכרון להתנגדות וכו׳ לא הוגד לאיזה צד היו מתנגדים ומה ממעשי הפרושים הי׳ רע בעיניהם וכו׳ מזה נראה ברור כי רע עליהם מעשה החכמים בענין קידוש החדש וכו׳ וכבר נשכח באורך הזמן.״
ואחת משתי אלה או שכתב לו הציון הלז ולא ראה כלל הנאמר שם ,או שבא להונות את הקוראים בזדון. אבל מה מקום לדרכים כאלה בחכמת ישראל ,ומה ענינם של דברים כאלה להכתב לשם חקירה.
וכן הדבר כי אין זה התנגדות חדשה כי אם זו עצמה של עצרת אחר השבת הידועה ומפורסמת מהם.
ואמנם כן כי תחת מה שטעה החכם ווייס לאמר ״ומזה נראה ברור כי רע עליהם מעשה החכמים בענין קידוש החדש״.
הנה אם הי׳ מעיין וחוקר לדעת את ענין הדברים אז הי׳ רואה שאם הי׳ נדרש לנו ראי׳ שלא פקפקו הצדוקים בקידוש בית דין ,אין לנו על זה ראיה יותר גדולה ויותר ברורה מהמקום הזה.
שאם לא כן מה יועילו להם עדי השקר ,והרי הם עצמם יודעין שרק בטעות נתקדש יום שלשים ,ואם ירויחו בחג העצרת שיהי׳ על ידי זה בזמנו לפי דעתם הם ,אבל הלא כנגד זה יפסידו בחג המצות שיהי׳ גם לפי דעתם שלא בזמנו ,ויקריבו הפסח בי״ג ,ויחוגו את חג המצות עצמו שלא בזמנו ,ויאכלו גם חמץ אחר יום האחרון גם כן שלא כדין.
והדברים בולטים ומבארים את עצמן ,שקיימו גם הם כל מעשי החכמים בקידוש החדש ,והי׳ גם אצלם דבר פשוט שאם יקבעו זה בית דין של כל ישראל כל מה שעשו עשוי. ואמנם כי עיקר הכל בזה הוא את יאשר כבר נתבאר כי התנגדו הצדוקים והבייתוסים רק לאיזה פרטים כוללים ,וכי התנגדותם באה מתוך איזה מקרה שבא וקרה אז ,ותהי להם לנצחון. אבל בכל יתר דברי התורה לא שנו דבר בכל הנהגה של פומבי. כי בכלל לא עסקו בדברי התורה ,ולא הי׳ זה לא ענינם ולא מלאכתם, ולא שמו לזה לב כל עיקר. ועל כן גם דבר לא הי׳ להם עם מה שעל ידי ששכרו עדי שקר יקלקלו גם לעצמם בנוגע לחג הפסח ולהקרבת הפסח ואכילת חמץ.
ועל כן באמת באו גם הפרטים המעטים ההם בתוך המשך גדול של זמנים שונים ומרוחקים ,לפי שלא עסקו בזה כלל וכל מה שבא לא בא כי אם בדרך מקרה.
הערות
ומה יפלא אם בכל חקירותיהם במשנה ובגמ' לא עלה בידם כל מאומה אחרי אשר לא חקרו כלל לדעת את הנאמר שם, שטו ולקטו להם ציונים ועל פיהם רצו להחליט את כל יסודי דברי ימינו, ולא שמו לב כי עיקר הכל צריך לדעת תחלה את פירושן של הדברים.