דורות הראשונים/כרך ב/פרק ה
ובחפשם להם דרכים מבחן לדעת את דבר הצדוקים ,כתב לו ההכם ווייס בעמוד 101נם את זאת: "הן אמנם כי אפשר מאד שבעצם וראשונה לא הי׳ פירוד כתות רק הי׳ יסוד המהלקת קנאת איש מרעהו ,וזה כי כבר מאז ומקדם היתה הכהונה הגדולה נשמרת לכהנים הלוים בני צדוק ,וגם יאתה להם כי בכל עת שמרו דרך ד׳ ובתעות ישראל מעל ד׳ הם שמרו משמרת פקודתם (יחזקאל מ׳׳ד ט״ו) ואם נתבונן בשלשלת הכהנים הגדולים מתחלת הבית השני ,עד ימי אנטיוכוס איפיפנוס נמצא כי כולם היו מבני צדוק ,אך מימי אנטיוכוס לא נשמרה עוד השלשלת הזאת, חניו הרביעי אשר נקרא גם כן מינאלאוס לא הי׳ ממשפהת צדוק ועלה לכהנה גדולה) ,עי׳ היציג ס"ה) ואולי גם יקים הנקרא אלקימס אשר הועמד אחריו לכהן גדול ,אולי גם הוא לא מבני צדוק ,ואחרי כן הוסבה הכהנה הגדולה למשפחת החשמונאים ונם הם לא היו מבני צדוק .וחלוף כזה להרוס חק ומנהג ישן נושן ודאי שהי׳ יכול להיות סבה לחלוקת הדעות והלבבות ,ועל כן אפשר מאד כי מעת שהכהנים בני צדוק נדחו מהכהנה הגדולה גם אז החלה לצמוח כת שקראה עצמה צדוקים על שם ראש בית אבותם ,צדוק (ראה בספר אורשריפט לה׳ אברהם גייגר צד 100והלאה, ומה שהביא שם צד 104בשם איפיפניוס)״ אלה דבריו. והנה עשה לו עיסה בלוסה מדברי גייגער והיציג ודבריו הוא ,אבל לא שמעו את אשר ידברו. והנה נתן להדברים תאר כזה כאלו זה שהיו מינאלאוס ואלקימום לכהנים גדולים הי׳ זה על פי חפץ העם ורצון יראי ד' והכמי התורה, ועל כן הי׳ זה סיבה כי נפרדו אלה מהם. אבל הלא הדבר להיפך כי מנאלאוס ואלקימוס הם היו ראשי המתיונים, ומינאלאוס הוא הי' הראשון אשר הקים שיקוץ משומם על מזבח ד' והוא ואלקימוס היו ראשי כל הרודפים את כל שומרי תורה ומצווה ויהרגום וישחטום בראש כל חוצות.
ואם דבר הצדוקים הי׳ ננד מינאלאוס ואלקימוס אם כן הלא הי׳ להם רק להתקשר ולהתאחד עתה עוד יותר עם החסידים חכמי התורה והעם כלו. והנה באו ויהפכו את כל הדברים להיפך ממה שהם לאמר כי על כן נפרדו הצדוקים מחכמי התורה ומכל יראי ד׳ שומרי תורה ומצוה, מפני שהיו הצדוקים נגד מינאלאוס ואלקימוס. אבל אם היו ננד מינאלאוס ואלקימוס ,הלא הי׳ להם רק להדבק ולהתחבר אל כל עם ד׳ וחכמי התורה והחסידים הקמים על נפשם ננד מינאלאוס ואלקימוס.
וכמדומה לנו ידע גם ווייס כי לא ממינאלאוס ואלקימוס נפרדו הצדוקים, כי אם מהעם בכללו ומחכמי התורה. ואמנם כי כן הדבר כי נפרדו מחכמי התורה ומהעם בכללו מפני כי התחברו למינאלאוס ואלקימוס וככל אשר יתבאר לפנינו. ואם יבואו לאמר כי רק אחרי ימי המלחמה התנגדו לכהונתם הגדולה של החשמונאים ביחוד שלא היו מבני צדוק ,ואשר הם היו לכהנים גדולים על פי חפץ העם ודבר חכמי התורה.
אבל אם כן הלא היתה כל עיקר פירודם וכל עיקר התנגדותם רק אל החשמונאים ,וליוחנן כהן גדול אשר הי׳ אז הכהן הגדול מאחרי המלחמה (כי שמעון אביו חי אחרי המלחמה רק שבע שנים). והנה היתה כל דבר התנגדותם רק ליוחנן כהן גדול ,כי לא רצו שיהי׳ הוא כהן גדול ונגד חכמי התורה אשר בחרו בו ,והסכימו אליו. אבל הלא הדבר להיפך כי יוחנן הוא נתן ידו להם ,והוא חיזק את ידי הצדוקים נגד חכמי התורה. ונניח את כל המפלפלים האלה לעשות להם פלפולים זרים בכל חפצם, ולברוא להם השערות בדויות ככל דרכם ובכל הסגנונים השונים אשר בחר לו כל אחד על פי דרכו. ונשים פנינו לדברי הימים עצמם מראשית ימי המתיונים עד סוף ימי הצדוקים. ואחרי שפנינו הדרך מכל צורי סלעים ואבני נגף אשר הונחו שם מהחוקרים החדשים לחסום את הדרך. נוכל ללכת דרך כל שלשלת המעשים מראשם לסופם ומשם נראה כי המתיונים והצדוקים הנם דבר אחד לגמרי ובעיקרו של דבר אין ביניהם אפי׳ כמלא נימא ,ומשם נראה כי גם לא שנו דרכם כל עיקר ,והדרך אשר אחזו בה בראשית ימיהם לא סרו ממנה עד אחרית הימים ,עד ימי החורבן. ומשם נראה את כל דרכם בנוגע לתורה ,וכל דרכם בהנהגת המדינה ,ועיקר הכל מעשיהם עם העם.
ולא נסור אף צעד ממעשי דברי הימים הפרושים לפנינו ,ומלמדים אותנו לדעת כל דבר על אפנו ,ונתרחק מכל השערה ,ונשתמש רק בדברי הימים עצמם, ובסדרי הדברים כמו שהיו ,ובהמעשים כמו שהם.
ועלינו לבאר תחלה דבר כל מעשי המפלגה הזאת לפני ימי השמד והמלחמה ובימי המלחמה ואחר זה דבר כל המפלגה הזאת כל ענינם וכל מעשיהם מיד אחרי ימי המלחמה ,ועד סוף ימיהם.