גם אתה יכול/פרק יא
פרק יא: "שיטת חוני המעגל"
[עריכה]בפרק זה אנו נחזור על אותה אגדה שדנו בה בפרק הקודם, האגדה אודות אבא חלקיה. אולם הפעם אנו נדון באגדה מזוית אחרת לחלוטין. אנו נמצא כי באותה אגדה, שבה אבא חלקיה מוריד גשמים בתפילתו, יש ביקורת סמויה-גלויה של חז"ל על עצם "השיטה"- שיטת חוני המעגל. שיטה זו אומרת שאם יש בצורת, פונים לצדיק הדור שיתפלל על העם ויוריד גשמים. זאת במקום שכל העם יטיב את דרכיו, וממילא ירדו גשמים.
אבא חלקיה היה בן בנו של חוני המעגל
כאשר העולם היה צריך לגשם, היו חכמים שולחים אליו,
והוא היה מבקש רחמים והיה יורד גשם.
פעם אחת העולם היה צריך גשם.
חכמים שלחו זוג של תלמידי חכמים אליו, כדי שיבקש רחמים שירד גשם.
הלכו לביתו ולא מצאו אותו.
הלכו לשדה ומצאו אותו שהיה עודר.
נתנו לו שלום, אולם הוא לא הסביר להם פנים.
בערב כשחזר הביתה, אסף עצים.
אבא חלקיה שם את העצים והמעדר על כתף אחת
ואת גלימתו שם על הכתף השניה.
כל הדרך הוא לא נעל את נעליו, אך כאשר היגיע למים נעל את נעליו.
כאשר הגיע לקוצים בדרך, הרים את גלימתו.
כאשר הגיע לעיר, יצאה אשתו לקראתו לקבל את פניו, כאשר היא מקושטת.
כאשר הגיע לביתו עלתה אשתו ראשונה, אח"כ הוא עלה,
ולאחר מכן עלו אותם זוג תלמידי חכמים.
ישב ואכל, אך לא אמר לחכמים "באו ואכלו".
חילק לחם לילדים: למבוגר נתן חלק אחד, ואילו לקטן נתן שני חלקים.
אמר לה לאשתו: אני יודע שהחכמים באו כדי לבקש גשם. נעלה לגג ונבקש רחמים.
אולי הקב"ה יתרצה לנו ויביא גשם, ולא נחזיק טובה לעצמינו.
עלו לגג. הוא עמד בפינה אחת והיא בפינה אחרת.
הקדימו ובאו עננים מהכיוון של האישה.
כאשר ירד, אמר להם: מדוע באו תלמידי חכמים?
אמרו לו: חכמים שלחו אותנו לכבודו, כדי שיבקש רחמים על הגשמים.
אמר להם: ברוך המקום שלא הצריך אתכם לאבא חלקיה.
אמרו לו: אנו יודעים שהגשם בא בזכות כבודו.
אלא יאמר לנו אדוני את הדברים שהיו תמוהים לנו.
מדוע כשאמרנו לך שלום, לא הסברת לנו פנים?
אמר להם: אני שכיר יום, ולא רציתי להיגרר לשיחה ולהתבטל מעבודתי.
ומה הטעם שכבודו סוחב עצים על כתף אחת ואת הגלימה על כתף השניה?
אמר להם: הבגד הזה שאול.
שאלתי אותו בכדי ללבוש אותו ולא בכדי לסחוב עליו עצים.
מדוע כל הדרך כבודו לא נעל את הנעליים,
וכאשר היגיע למים כן נעל את הנעליים?
אמר להם: כל הדרך אני רואה (על מה אני דורך), אך כשאני במים אינני רואה.
מדוע כאשר כבודו היגיע לקוצים, הוא הרים את שולי גלימתו?
אמר להם: הבשר מתרפא (אם נשרט מהקוצים),
אך הבגד עלול להיקרע מהקוצים, ואינו מתרפא.
מדוע כשכבודו הגיע לעיר, יצאה אשתו לקראתו מקושטת?
אמר להם: כדי שלא אתן עיני באישה אחרת.
מדוע, עלתה האישה ראשונה, אח"כ כבודו ואח"כ אנחנו?
אמר להם: מפני שאינני מכיר אתכם.
מדוע שכבודו אכל, הוא לא אמר לנו "בואו ואכלו"?
מפני שאין לי מספיק פת, ולא רציתי שתחזיקו לי טובה בחינם.
מדוע כבודו נתן לגדול חתיכה אחת ולקטן שתי חתיכות?
אמר להם: זה נמצא בבית, וזה נמצא בבית כנסת ולומד.
מדוע הקדימו העננים לבוא מהצד שבו האישה עמדה,
לפני שבאו העננים מהצד של כבודו?
משום שהאישה מצויה בבית, והיא נותנת פת לעניים, והנאתה קרובה אצל העניים,
לעומ"ז אני נותן לעניים כסף, וההנאה שאני גורם לעניים אינה קרובה.
או בגלל סיבה אחרת: היו בריונים בשכונה שלנו. אני ביקשתי רחמים שימותו,
ואילו היא ביקשה רחמים שיחזרו בתשובה, ואכן הם חזרו. (תענית כ"ג)
"שיטת חוני המעגל"
בפרק הקודם דנו באגדה זו אודות אבא חלקיה מזוית אחת: מידותיו והנהגותיו של אבא חלקיה. הבנו כי בזכותם הוא מצליח להוריד גשמים בתפילותיו. בפרק זה נדון באותה אגדה אולם מזוית אחרת, והיא "שיטת חוני המעגל". בסיפורי חוני המעגל ונכדיו, כאשר יש עצירת גשמים חכמים פונים לחוני או לנכדיו ומבקשים שהם יתפללו בעבור כל העם ויוריד גשמים. אנו נראה כי חז"ל- לא נחה דעתם מדרך זו של הורדת גשמים, הדרך הקצרה- דרך הנס- דרך של הפניה לצדיק הדור. אנו נקרא לשיטה זו "שיטת חוני המעגל" מפני שהגמרא האריכה בסיפורו של חוני והמשיכה בשתי אגדות נוספות ביחס לנכדיו: אבא חלקיה וחנן הנחבא1. אין ספק, כולנו מרוצים, כשיורדים גשמים מתפילתו של צדיק הדור. כולנו מתפעלים מגדולתו של חוני ונכדיו. אולם מתברר שהאגדה שלפנינו רומזת לאורך כל סיפורו של אבא חלקיה, שאין זו הדרך להוריד גשמים.
א. עצירת גשמים- מה שורש הבעיה?
[עריכה]כאשר יש עצירת גשמים, אין זאת כי אם לא מגיע לנו. הגשמים הם סמל לברכה שעם ישראל מקבל, אם הוא ראוי לכך. עצירת הגשמים פירושה שאנו נזופים. הדבר כתוב במפורש בתורה, ואנו קוראים זאת בתפילה בקריאת שמע: "והיה אם שמע תשמעו אל מצוֹתי אשר אנכי מצוה אתכם היום לאהבה את ה' אלקיכם ולעבדו בכל לבבכם...ונתתי מטר ארצכם בעתו..."2. כלומר אם מקיימים תורה ומצוות, אם הולכים בדרך ה', התוצאה ברורה ומפורשת: ירידת גשמים, וכדברי הכתוב "ונתתי גשמכם בעתו". אך אם ח"ו לא מקיימים מצוות, גם כאן התורה כותבת במפורש את התוצאה: עצירת גשמים, וכדברי הכתוב: "השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלהים אחרים והשתחויתם להם: וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר..."3. אשר על כן כאשר לא יורדים גשמים, אין זאת כי אם עם ישראל נזוף באשר למעשיו, ובאשר לעבודת ה'. לכן יש ציפיה שגדולי הדור ומנהיגיו, מורֵי הדרך לרבים, יעוררו את העם להיטיב את דרכיו ולחזור בתשובה. אין זה מן הראוי לצפות לניסים. אין זו הדרך האמיתית לפנות לצדיק הדור ולבקש שיתפלל וירדו גשמים. גם אם הוא יתפלל וירדו גשמים, הבעיה לא נפתרה. מצבו הרוחני של העם לא השתפר, ומה יהיה בשנה הבאה? שוב ח"ו תבוא בצורת, ושוב נצפה לנס? שוב נחפש את "הצדיק התורן"?! אם ח"ו נתמיד בהתרחקות מה', הרי "ועצר את הגשמים" עלול ללכת ולהחמיר. התגובה האמיתית הנדרשת כשיש עצירת גשמים היא טיפול בשורש הבעיה. צריך לעורר את העם ל-"ולעבדו בכל לבבכם". ממילא הקב"ה יקיים בנו "ונתתי גשמכם בעתו". יתר על כן אם יש עצירת גשמים, וחכמי הדור פונים לצדיק הדור שיתפלל ויוריד גשם. יש בכך לכאורה התעלמות ח"ו מדברי התורה המפורשים. במקום להיזעק לחיזוק עבודת ה' חכמי הדור נרפים בתפקידם, ופונים לחוני המעגל ודומיו. כביכול איננו קוראים את הרמז שהקב"ה רומז לנו. הוא רומז לנו שיש בעיה רוחנית בעם, ואנו מתעלמים מכך, ופונים ל"צדיק התורן" שיתפלל בשבילנו...
ב. דרך קצרה שהיא ארוכה
[עריכה]אלא שהעולם בוחר את הדרך הקצרה והקלה, את "שיטת חוני המעגל". לא יורדים גשמים? יש בצורת? פונים ל"צדיק הדור", מבקשים גשמים מחוני המעגל או מנכדיו. חוני יודע להתחנן לה' כבן יחיד ומפונק שיודע איך לקבל מאבא כל שירצה ולבסוף יורדים גשמים. שיטת חוני המעגל פירושה לסמוך על הנס זוהי דרך קצרה שהיא ארוכה. הבעיה האמיתית לא נפתרה, שורש הבעיה עדיין קיים. העם לא שינה את דרכו, ומי יודע מה מצפה לנו בחורף הבא? שוב נסמוך על הנס? שוב נסמוך על חוני המעגל? "לא לעולם חוסן", ולא לעולם חוני... הדרך האמיתית היא אכן ארוכה. לגרום לעם להיטיב את דרכיו- זה לא קל ולא פשוט. לחזור בתשובה- זה תהליך ארוך ומתמשך. לא קל ולא פשוט שכל העם או רובו יתחזק בעבודת ה', ויקיים "ולעבדו בכל לבבכם". לחטט במעשינו, לפשפש בנבכי שגיאותינו וחטאינו- אין זה פשוט. זוהי דרך ארוכה איטית ומייגעת. אולם זוהי הדרך היחידה שמבטיחה הצלחה לטווח רחוק. זוהי דרך ארוכה שהיא קצרה. זה מה שה' רוצה מאיתנו כשיש עצירת גשמים. הוא ודאי רומז לנו על דרכינו הזקוקות לשיפור. הוא עוצר את השמים, כדי שניטיב את דרכינו ונשתפר ב"ולעבדו בכל לבבכם". ועתה לאחר ההקדמה נעבור לאגדה עצמה ונמצא בה את כל המקומות בהם היא מסתייגת מ"השיטה של חוני המעגל".
ג. צריך גשם? פונים לאבא חלקיה
[עריכה]אבא חלקיה היה בן בנו של חוני המעגל כאשר העולם היה צריך לגשם, היו חכמים שולחים אליו, והוא היה מבקש רחמים והיה יורד גשם.
אגדה זו היא ההמשך של הסיפורים אודות חוני המעגל. כאמור חוני התפלל ובזכות תפילתו ירדו גשמים. והנה מתברר שגם נכדו, אבא חלקיה, היה עם אותם יכולות. האגדה פותחת ואומרת כי בימי אבא חלקיה הדבר הפך לשיטה, "לתרגול קבוע": "כאשר העולם היה צריך לגשם היו שולחים אליו". הוא אבא חלקיה היה מתפלל והיו יורדים גשמים. ובכך הבעיה היתה "נפתרת". חכמים היו רגילים בכך, הם היו בוחרים את הדרך הקלה והקצרה שתניב פירות, כלומר שירדו גשמים. הגמרא מדגישה את "השיטה", את "ההרגל", את "המלאכותיות" שבדבר, ואת העדר הרגישות והזעזוע מכך שאין גשמים. הגמרא כותבת: "היו חכמים שולחים אליו..." חכמים עצמם לא הלכו לאבא חלקיה, הם עושים זאת ע"י שליחים. כאילו "לוחצים על כפתור" והחשמל ידָלק. יש כאן טיפול בבעיה ב"שלט רחוק". ילכו השליחים ותיפתר הבעיה. הנה כי כן הפתיחה של האגדה אינה אלא ביקורת על "השיטה", שיטת חוני המעגל, שיטת צדיק הדור.
ד. רמז ראשון נגד השיטה
[עריכה]פעם אחת העולם היה צריך גשם. חכמים שלחו זוג של תלמידי חכמים אליו, כדי שיבקש רחמים שירד גשם. הלכו לביתו ולא מצאו אותו.
לאחר הפתיחה המתארת את השיטה באופן כללי, ממשיכה האגדה לספר על מקרה מסויים. "העולם היה צריך לגשם", וחכמים כדרכם שלחו שני שליחים לאבא חלקיה. השליחים הגיעו לביתו, אך "לא מצאו אותו". הם מילאו את תפקידם כראוי. הם המשיכו לחפש אותו. הלכו בעקבותיו לשדה, ושם מצאו אותו עובד. מכאן מתחילה עיקרה של האגדה, כאן מתחיל המפגש עם אבא חלקיה. נשאלה השאלה, מדוע האגדה סיפרה לנו שהשליחים הלכו לביתו, ולא מצאו אותו? יכולה האגדה להתחיל את המעשה מהמפגש בשדה. מה כל כך חשוב לספר לנו שהם היו בביתו, ולא מצאו אותו? במה זה מקדם את הסיפור כולו? נראה לאמר כי בדווקא הגמרא כתבה את האירוע ה"צדדי" הזה: "הלכו לביתו ולא מצאו אותו". בכך האגדה הגיבה בשלילה לשיטה של חכמים, "שיטת חוני המעגל", לשלוח שליחים ל"צדיק התורן" שיתפלל ויוריד גשמים. העובדה שהם הגיעו לביתו של אבא חלקיה ולא מצאו אותו. פירושה תגובה שלילית, כביכול ההשגחה אומרת לשליחים ולשולחיהם: לא זו הדרך לבקש גשמים. אלא שכח ההרגל כל כך חזק לכן קשה לתקן. קשה מאוד לשנות סגנון התנהגות לאחר ששקועים בו. חכמים ושליחיהם כל כך שבויים ב"שיטה", משום כך הם אינם קוראים את הרמז. הם בשלהם! אם אבא חלקיה אינו בבית, נלך ונחפש אותו בשדה. הם הולכים לשדה ושם הם מוצאים אותו בעבודתו.
ה. בשביל פרנסה וגשמים- צריך לעבוד קשה
[עריכה]הלכו לשדה ומצאו אותו, שהיה עודר.
כידוע, עבודת העידור היא מן הקשות ביותר שיש בעבודת השדה. והנה אבא חלקיה הצדיק, שכולם נושאים את עיניהם אליו, תולים בו תקוות שתפילותיו יביאו גשמים, צדיק זה עובד עבודה קשה. עבודה המפרכת את הגוף, אולי סמל לעבודה קשה! רק מי שאין לו ברירה, נאלץ לעבוד עבודה כל כך קשה. אבא חלקיה עובד קשה לפרנסת בני ביתו. הוא חייב להביא "לחם לפי הטף". הוא לא מחפש ניסים, לא תפילות פלא ולא תרופות פלא. הוא עובד קשה כדי להתפרנס בכבוד ולא בחסד. אבא חלקיה מקיים בגופו "בזעת אפיך תאכל לחם"4, ומקיים את דברי חז"ל: "גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים..."5. אבא חלקיה העובד קשה אינו אלא תשובה לשליחים ולשולחיהם איך להביא גשמים. כפי שאבא חלקיה עובד קשה לפרנסתו, כך העולם צריך לעבוד קשה בשביל הגשמים! זוהי דרך נוספת של האגדה לאמר לחכמים, שזו לא הדרך להביא גשמים. האגדה צועקת נגד הדרך הקלה, נגד הדרך הקצרה. הדרך האמיתית בחיים היא דרך העמל. ובמקרה שלנו, אם יש עצירת גשמים, ואם יש בצורת, צריך לחפש את שורש הבעיה. צריך לתקן את דרכינו, ולחפש את הדרך הנכונה בעבודת ה' יתברך. גם אם זו דרך קשה, הרי זו הדרך ואין בלתה. תרופות פלא בסגנון "תפילות פלא" של אבא חלקיה אולי יביאו גשמים, אך לא יפתרו את הבעיה, ולא יבטיחו גשמים בהמשך. לסיכום, אבא חלקיה העובד קשה במלאכת העידור בשדה אינו אלא תשובה לחכמים ששלחו אליו שיתפלל ויוריד גשמים. חכמים כבר קיבלו את התשובה. בשביל להתפרנס צריך לעבוד קשה. אין סומכים על הנס. ובדיוק כך ביחס לגשמים: בשביל שירדו גשמים, יש צורך לעבוד קשה, להתעורר לתשובה, לשנות את דרכנו ולהיטיב את מעשינו. ולא ללחוץ על "כפתור הפלא" ששמו אבא חלקיה.
ו. אבא חלקיה מוחה נגד "השיטה"
[עריכה]נתנו לו שלום, אולם הוא לא הסביר להם פנים.
האגדה מדגישה את השקט של אבא חלקיה, ואת העדר התקשורת שלו עם השליחים. כאשר הם נפגשו לראשונה בשדה "הוא לא הסביר להם פנים". כאשר הם חזרו מהשדה לביתו לא היה ביניהם אפילו החלפת מילה אחת. גם כשהגיעו לביתו אין ביניהם חילופי דברים. (רק לאחר שבאו העננים התקיים ביניהם דו שיח). העדר התקשורת ביניהם אומר דורשני! כאשר הם נפגשו בשדה הם לא דיברו, יתר על כן אבא חלקיה אפילו "לא הסביר להם פנים". בהמשך הוא יסביר, שהוא שכיר יום, והוא חושש להיגרר אתם לשיחה ובכך יגזול את זמנו של בעל הבית. אם אכן זו התשובה האמיתית, אדרבא עליו כן להסביר להם פנים, אך לא לשוחח איתם. ולא בכדי הגמרא נקטה לשון זו: "לא הסביר להם פנים". אין ספק, בדרך זו האדם מביע את מורת רוחו ואת אי שביעות רצונו. ולשיטתנו אנו אומרים, כי זו הדרך של אבא חלקיה למחות נגד "השיטה". אם לאבא חלקיה יש הסבר מדוע לא דיבר איתם בשדה, הרי שאין לו הסבר מדוע הוא אינו מדבר איתם בדרך. ומדוע כשהם בבית שוב אין ביניהם חילופי דברים. התקשורת ביניהם מתחילה, רק לאחר שירדו גשמים. אשר על כן נראה לאמר כי השתיקה של אבא חלקיה באה להביע מחאה. מחאה כנגד "שיטה חוני המעגל". זוהי דרכו של אבא חלקיה להביע את אי שביעות רצונו מ"השידור החוזר": אין גשמים, חכמים שולחים אליו שליחים, הוא מתפלל ויורדים גשמים.
ז. אבא חלקיה מסרב לשתף פעולה
[עריכה]אמר לה לאשתו: אני יודע שהחכמים באו כדי לבקש גשם. נעלה לגג ונבקש רחמים. אולי הקב"ה יתרצה לנו ויביא גשם, ולא נחזיק טובה לעצמנו.
אבא חלקיה מציע לאשתו להתפלל על הגשמים עוד לפני שהשליחים יבקשו. הוא מסביר זאת: "לא נחזיק טובה לעצמנו". כלומר, אם נתפלל וירד גשם לאחר בקשת החכמים, הרי שכולם יחזיקו לנו טובה, כלומר יודו לנו. אבא חלקיה מוותר על התודה שלהם. לכאורה, נראה לאמר כי אבא חלקיה ענו וצנוע. ובאמת זה נכון. הוא אינו רוצה לתת פומבי לכוחותיו וליכולתו להוריד גשמים. הוא אינו מעוניין בתודה והערכה של הציבור כלפיו. הוא בורח מן הכבוד. אולם ניתן להסביר את צעדו זה של אבא חלקיה בדרך אחרת. בזה שהוא מתחמק מכך שהם יבקשו ממנו להתפלל, בכך הוא בעצם מסרב לשתף פעולה עם חכמים ושליחיהם. הוא מוחה נגד השיטה: "שיטת חוני המעגל". אם הוא יתפלל לאחר בקשתם, הרי שהוא שותף לשיטה. כדי להביע את מחאתו ואת סירובו להשתתף בשיטה הזו, הוא עולה להתפלל עוד לפני שביקשו ממנו. אבא חלקיה מודע לכוחותיו, הוא יודע שבכוח תפילתו להוריד גשמים. מאחר שאין ברירה, והמצב חמור, בודאי שהוא יתפלל ויפעל להורדת גשמים. אך לכתחילה מבחינתו זו לא הדרך. הוא אינו מעוניין להיות חלק מהשיטה. כאמור זוהי דרך קצרה שהיא ארוכה. אם יש עצירת גשמים, יש לקבוע תענית ציבור, לכנס את העם וכולם צריכים להתפלל, ולהיטיב את דרכיהם ומעשיהם. אכן הגמרא במסכת תענית כותבת זאת במפורש, שזה היה הנוהל בתענית ציבור: בחצי השני של היום התפללו וזעקו לה', ואילו בחצי הראשון של היום היו עושים חשבון נפש. ובלשון הגמרא: "מעַינִינָן במילֵי דמָתָא" [פירוש: היינו מעיינים בענייני העיר]. רש"י מפרט מה היו עושים :"דרישה וחקירה, לבדוק במעשיהם, בעסקי בני העיר, אם גזל וחמס ביניהם, ומפייסין אותם"6. לסיכום, אבא חלקיה מסרב לשתף פעולה עם "השיטה". בכך יש להסביר את סירובו לדבר איתם בשדה במשך עבודתו, ואת שתיקתו לאורך כל הדרך. וכך יש להסביר את העובדה שהוא התפלל על הגשמים מבלי שיבקשו ממנו.
ח. דרך התשובה היא הדרך המתבקשת
[עריכה]- מדוע הקדימו העננים לבוא מהצד שבו האישה עמדה, לפני שבאו העננים של כבודו? - משום שהאישה מצויה בבית, והיא נותנת פת לעניים, והנאתה קרובה אצל העניים, לעומ"ז אני נותן לעניים כסף, וההנאה שאני גורם לעניים אינה קרובה. או בגלל סיבה אחרת: היו בריונים בשכונה שלנו. אני ביקשתי רחמים שימותו, ואילו היא ביקשה רחמים שיחזרו בתשובה, ואכן הם חזרו.
האגדה מסיימת ברעיון המרכזי והעיקר שלה: אם יש עצירת גשמים, לא לפנות לצדיק הדור, לא לחפש דרך קצרה אלא לעורר את העם לתשובה. אבא חלקיה מספר כי בשכונה שלו היו בריונים, כלומר רשעים. הוא אבא חלקיה היה חסר סבלנות וחיפש את הדרך הקצרה, הוא ביקש רחמים שימותו. לעומת זאת אשתו- יש לה סבלנות. היא בוחרת בדרך הארוכה בדרך האמיתית. "היא מבקשת רחמים שהם יחזרו בתשובה". ואכן הרשעים בשכונה חזרו בתשובה. אבא חלקיה מודה שאשתו יותר צדקת ממנו. לכן העננים הקדימו לבוא מהצד שלה. בעצם, אבא חלקיה מודה שהיא צדקה בדרך שלה. כלומר אבא חלקיה אומר במפורש שהדרך הנכונה היא הדרך הארוכה, היא דרך התשובה.
בקשה רחמים שיחזרו בתשובה, והם חזרו". הגמרא בחרה לסיים דווקא במילים אלו. זאת כדי להדגיש שזהו העניין המרכזי של כל האגדה- דרך התשובה.
כלומר, אם יש עצירת גשמים, צריך לעורר את העם לחזור בתשובה. אם העם יחזור בתשובה, וישפר את מעשיו, המאזן הרוחני שלנו ישתפר, וממילא ירדו גשמים. אם יש בצורת יש לפעול שהעם יתחזק בעבודת ה', יש לפעול לשינוי המעשים, או אז ירדו הגשמים. לכן האגדה מסיימת במילים האלו ממש: "ביקשה רחמים שיחזרו בתשובה, והם חזרו בתשובה".