ביאור:תוספתא/ברכות/א

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

מסכת ברכות פרק א

קריאת שמע בערב ובבקר

(א)

ר' מאיר מעדיף סימן שאינו קשור בכהנים, בניגוד למשנה. יתכן שהוא משווה את קריאת שמע לסעודת שבת, שהיא אמנם מצווה אבל אינה דורשת כוונה מיוחדת.

מֵאֵמָּתַי קוֹרִין אֶת שְׁמַע בַּעֲרָבִין?

מִשָּׁעָה שֶׁבְּנֵי אָדָן נִכְנָסִין לוֹכַל פִּתָּן בְּלֵילֵי שַׁבָּתוֹת.
דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
מִשָּׁעָה שֶׁהַכֹּהֲנִים זַכָּאִין לוֹכַל תְּרוּמָתָן.
סִימָן לַדָּבָר, צֵאת הַכּוֹכָבִים.
אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר, זֵכֶר לַדָּבָר: שסוף היום הוא צאת הכוכבים
(נחמיה ד, טו) "וְחֶצְיָם מַחֲזִיקִים בָּרְמָחִים,
מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר עַד צֵאת הַכּוֹכָבִים".
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
פְּעָמִים שֶׁאָדָם קוֹרֵא אוֹתָהּ שְׁתֵּי פְעָמִים בַּלַּיְלָה:
אַחַת עַד שֶׁלּא עָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר,
וְאַחַת - מִשֶּׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר.
וְנִמְצָא יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ שֶׁלַּיּוֹם וְשֶׁלַּלַּיְלָה.

רבי מתיחס לר' אליעזר במשנה, שהזכיר את האשמורה הראשונה.
כאן, בניגוד למשנה, יש מדדים אובייקטיביים לזמן ק"ש.
נראה שחסרה שורה, שבה היה צריך להיות: "שעה - אחת משלוש במשמרת".

רַבִּי אוֹמֵר:

אַרְבַּע מִשְׁמָרוֹת בַּלַּיְלָה.
הָעוֹנָה - אַחַת מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מִשָּׁעָה,
הָעֵת - אַחַת מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה בָעוֹנָה,
וְהָרֶגַע - אֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה בָּעֵת.
רַבִּי נָתָן אוֹמֵר:
שָׁלֹשׁ מִשְׁמָרוֹת הָוֵי הַלַּיְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר:
(שופטים ז, יט) "רֹאשׁ הָאַשְׁמֹרֶת הַתִּיכוֹנָה".
אֵין "תִּיכוֹנָה" אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ!

(ב)

מֵאֵמָּתַי קוֹרִין אֶת שְׁמַע בַּשְּׁחָרִים?

בניגוד לדברי ת"ק ור' אליעזר (משנה א, ב,) התולים את תחילת הזמן בראיית הציצית, כאן הזמן תלוי בחברה.

אֲחֵרִים אוֹמֵר:

כְּדֵי שֶׁיְּהֵא חֲבֵרוֹ רָחוֹק מִמֶּנּוּ אַרְבַּע אַמּוֹת וּמַכִּירוֹ.
מִצְוָתָהּ לכתחילה - עִם הָנֵץ הַחַמָּה,
כְּדֵי שֶׁיְּהֵא סוֹמֵךְ לָהּ תְּפִלָּה,
וְנִמְצָא מִתְפַּלֵּל בַּיּוֹם.

ר' יהודה מעיד שניתן להתחיל ק"ש אפילו אחרי הזריחה, כר' יהושע במשנה, אבל הוא מסייג את ההיתר למי שעסוקים בצרכי ציבור.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה:

"פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ
אַחַר רַבִּי עֲקִיבָה וְאַחַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה,
וְהִגִּיעַ זְמַן קִרְיַת שְׁמַע.
כִּמְדֻמֶּה אֲנִי שֶׁנִּתְיָאֲשׁוּ מִלִּקְרוֹת,
אֶלָּא שֶׁהָיוּ עֲסוּקִין בְּצָרְכֵי צִבּוּר.
קָרִיתִי וְשָׁנִיתִי, למדתי משנה וְאַחַר כָּךְ הִתְחִילוּ הֵן,
וּכְבַר נִרְאָת חַמָּה עַל רָאשֵׁי הֶהָרִים."

(ג)

ראו משנה ב, ה, וכן משנה ג, א. ההקשר כאן הוא הפטור של ר' עקיבא ור' אלעזר מק"ש, כי היו עסוקים בצרכי ציבור. מסתבר שלא מדובר בפטור גמור אלא בהיתר לדחות את הזמן.

הַחֲתָנִים וְכָל הָעֲסוּקִין בַּמִּצְווֹת,

פְּטוּרִין מִן קִרְיַת שְׁמַע וּמִן הַתְּפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר:
(דברים ו, ז) "בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ", פְּרָט לָעֲסוּקִין בַּמִּצְווֹת;
"וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ", פְּרָט לַחֲתָנִים.

(ד)

מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה,
שֶׁהָיוּ שְׁרוּיִין בְּמָקוֹם אֶחָד,
וְהָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל מֻטֶּה,
וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה זָקוּף.
הִגִּיעַ זְמַן קִרְיַת שְׁמַע, של ערבית
נִזְקַף רַבִּי יִשְׁמָעֵאל,
וְהִטָּה רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה.
אָמַר לוֹ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל:

יתכן שר' אלעזר הניח, כמו ר' טרפון במשנה א, ג, שב"ה מודים שעדיף להטות, למרות שהם מתירים לקרוא בזקיפות. הוא שואל את ר' ישמעאל: מדוע נזקפת, והשחתת את זקנך המגודל? - והתשובה: 1. כי הלכה כבית הלל. 2. כי אתה היטת, היה חשש שתווצר מראית עין שהלכה כב"ש; וראו ספרי דברים לד.

מַה זֶּה אֶלְעָזָר?

אָמַר לוֹ:
יִשְׁמָעֵאל אָחִי,
לְאֶחָד אוֹמֵר לוֹ:
מִפְּנֵי מָה זְקָנָךְ מְגֻדָּל?
וְהוּא אוֹמֵר לָהֶם:
יִהְיֶה כְּנֶגֶד הַמַּשְׁחִיתִים.
אֲנִי, שֶׁהָיִיתִי זָקוּף, הִטֵּיתִי,
וְאַתְּ, שֶׁהָיִיתָ מֻטֶּה, נִזְקַפְתָּ!
אָמַר לוֹ:
אַתָּה הִטֵּיתָ, לְקַיֵּם דִּבְרֵי בֵּית שַׁמַּי,
וַאֲנִי נִזְקַפְתִּי, לְקַיֵּם דִּבְרֵי בֵית הִלֵּל.
דָּבָר אַחֵר:
שֶׁלּא יִרְאוּ הַתַּלְמִידִים,
וְיַעֲשׂוּ קֶבַע הֲלָכָה כִּדְבָרֶיךָ.

ברכות כתקנת חכמים

(ה)
לָמָּה אָמְרוּ "אַחַת קְצָרָה"?

"אמרו" במשנה א, ד.
שלא לשוח - כמו בהלכה ד, שלא להטות.

מָקוֹם שֶׁאָמְרוּ לְהַאֲרִיךְ, אֵינוֹ רַשַּׁי לְקַצֵּר;
לְקַצֵּר, אֵינוֹ רַשַּׁי לְהַאֲרִיךְ.
לַחְתֹּם, אֵינוֹ רַשַּׁי שֶׁלּא לַחְתֹּם;
לֹא לַחְתֹּם, אֵינוֹ רַשַּׁי לַחְתֹּם.
לָשׁוּחַ, אֵינוֹ רַשַּׁי שֶׁלּא לָשׁוּחַ;
וְשֶׁלּא לָשׁוּחַ, אֵינוֹ רַשַּׁי לָשׁוּחַ.
לִפְתֹּחַ בְּ"בָרוּךְ", אֵינוֹ רַשַּׁי שֶׁלּא לִפְתֹּחַ בְּ"בָרוּךְ";
וְשֶׁלּא לִפְתֹּחַ בְּ"בָרוּךְ", אֵינוֹ רַשַּׁי לִפְתֹּחַ בְּ"בָרוּךְ".

(ו)

אֵילוּ בְרָכוֹת שֶׁמְּקַצְּרִין בָּהֶן?
הַמְבָרֵךְ עַל הַפֵּרוֹת וְעַל הַמִּצְווֹת,
בִּרְכַּת הַזִּמּוּן וּבְרָכָה אַחֲרוֹנָה שֶׁבְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן.

וְאֵילוּ בְרָכוֹת שֶׁמַּאֲרִיכִין בָּהֶן?

ברכות תעניות - ראו תענית ב, ג-ד. גם בברכות ראש השנה יש מלכויות וזכרונות, ראו ראה"ש ד, ו.

בִּרְכּוֹת תַּעֲנִיּוֹת וּבְרָכוֹת שֶׁלְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה,
וּבְרָכוֹת שֶׁלְּיוֹם הַכִּפּוּרִים,
מִבְּרָכוֹת שֶׁאָדָם מברך נִכָּר
אִם בּוּר הוּא, אִם תַּלְמִיד חֲכָמִים הוּא.

(ז)

אֵילוּ בְרָכוֹת שֶׁאֵין חוֹתְמִין בָּהֶן?
הַמְבָרֵךְ עַל הַפֵּרוֹת וְעַל הַמִּצְווֹת,
וּבִרְכַּת הַזִּמּוּן, וּבְרָכָה אַחֲרוֹנָה שֶׁבְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן. הטוב והמיטיב
רַבִּי יוֹסֵה הַגְּלִילִי הָיָה חוֹתֵם בַּבְּרָכָה אַחֲרוֹנָה שֶׁבְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן,
וּמַאֲרִיךְ בָּהּ.

(ח)

אֵילוּ בְרָכוֹת שֶׁשּׁוֹחִין בָּהֶן?

השתחווייה מופרזת אסורה, משום יהירות או משום מינות, והשוו מגילה ד, ח.

בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה תְּחִלָּה וָסוֹף,

'מוֹדִים' תְּחִלָּה וָסוֹף.
הַשָּׁח עַל כָּל בְּרָכָה,
מְלַמְּדִין אוֹתוֹ שֶׁלּא יִשְׁחֶה.

(ט)

אֵילוּ בְרָכוֹת שֶׁפּוֹתְחִין בָּהֶן בְּ"בָרוּךְ"?
כָּל הַבְּרָכוֹת כֻּלָּן פּוֹתְחִין בְּ"בָרוּךְ",
חוּץ מִבְּרָכָה הַסְּמוּכָה לִ"שְׁמַע",
וּבְרָכָה הַסְּמוּכָה לִבְרָכָה אַחֶרֶת,
שֶׁאֵין פּוֹתְחִין בָּהֶן בְּ"בָרוּךְ",
וְאֵין עוֹנִין עִם הַמְבָרֵךְ.
רַבִּי יְהוּדָה הָיָה עוֹנֶה עִם הַמְבָרֵךְ:
"קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יי צְבָאוֹת,
מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ",
וּ"בָּרוּךְ כְּבוֹד יי מִמְּקוֹמוֹ".
כָּל אֵלּוּ הָיָה קוֹרֵא רַבִּי יְהוּדָה עִם הַמְבָרֵךְ.

איזכור הטפל והעיקר

(י)

מַזְכִּירִין יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּלֵּילוֹת.
אָמַר רַבִּי לְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה:

הרחבה למשנה א, ה.

הֲרֵי אֲנִי כְבֶן שִׁבְעִים שָׁנָה,

וְלֹא זָכִיתִי שֶׁאֶשְׁמַע שֶׁתֵּאָמַר יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּלֵּילוֹת,
עַד שֶׁדְּרָשָׁהּ בֶּן זוֹמָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים טז ג)
"לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ",
"יְמֵי חַיֶּיךָ", הַיָּמִים;
"כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ", הַלֵּילוֹת.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
"יְמֵי חַיֶּיךָ", הָעוֹלָם הַזֶּה;
"כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ", לְהָבִיא לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ.
אָמַר לָהֶם בֶּן זוֹמָא:
וְכִי מַזְכִּירִין יְצִיאַת מִצְרַיִם לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ?
וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר: (ירמיהו טז יד-טו)
"לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם יי,
וְלֹא יֵאָמֵר עוֹד:
חַי יי אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם,
כִּי אִם:
חַי יי אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹן"!
אָמְרוּ לוֹ:
לֹא שֶׁתֵּעָקֵר יְצִיאַת מִצְרַיִם מִמְּקוֹמָהּ,
אֶלָּא שֶׁתְּהֵא יְצִיאַת מִצְרַיִם מוּסָף עַל מַלְכִיּוֹת,
מַלְכִיּוֹת עִקָּר וִיצִיאַת מִצְרַיִם טְפֵלָה.
כַּיּוֹצֵא בוֹ: (בראשית לה, י)
"לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב,
כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ",
לֹא שֶׁיֵּעָקֵר שֵׁם יַעֲקֹב מִמֶּנּוּ,
אֶלָּא שֶׁיְּהֵא יַעֲקֹב מוּסָף עַל יִשְׂרָאֵל,
יִשְׂרָאֵל עִקָּר, וְיַעֲקֹב טְפֵלָה.

(יא)
כַּיּוֹצֵא בוֹ: (ישעיהו מג, יח-יט)

ראו את המשל ואת ההכללה 'צרות אחרונות משכחות את הראשונות' גם במכילתא פסחא טז.

"אַל תִּזְכְּרוּ רִאשֹׁנוֹת וְקַדְמֹנִיּוֹת אַל תִּתְבֹּנָנוּ",
"אַל תִּזְכְּרוּ רִאשֹׁנוֹת", אֵלּוּ שֶׁלַּמַּלְכִיּוֹת.
"וְקַדְמֹנִיּוֹת אַל תִּתְבֹּנָנוּ", אֵלּוּ שֶׁלְּמִצְרָיִם.
"הִנְנִי עֹשֶׂה חֲדָשָׁה, עַתָּה תִצְמָח", זוֹ מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג.
מָשְׁלוּ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה?
לְאֶחָד שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ,
וּפָגַע בּוֹ זְאֵב, וְנִצַּל מִמֶּנּוּ,
וְהָיָה מְסַפֵּר וְהוֹלֵךְ מַעֲשֵׂה הַזְּאֵב.
פָּגַע בּוֹ אֲרִי, וְנִצַּל מִיָּדוֹ.
שָׁכַח מַעֲשֵׂה הַזְּאֵב, וְהָיָה מְסַפֵּר מַעֲשֵׂה הָאֲרִי.
אַחַר כָּךְ פָּגַע בּוֹ נָחָשׁ, וְנִצַּל מִיָּדוֹ.
שָׁכַח מַעֲשֵׂה שְׁנֵיהֶם, וְהָיָה מְסַפֵּר וְהוֹלֵךְ מַעֲשֵׂה הַנָּחָשׁ.
אַף כָּךְ יִשְׂרָאֵל,
צָרוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת מְשַׁכְּחוֹת אֶת הָרִאשׁוֹנוֹת.

(יב)

כַּיּוֹצֵא בָּהֶן: (בראשית יז, ה)

בניגוד לדברי בר קפרא, ר' אליעזר ועוד בתלמודים (ראו ברכות יג א, ירושלמי ברכות א ו), התוספתא מתירה להמשיך ולקרוא לאברהם אברם.

"וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם,

וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם",
כַּתְּחִלָּה הֲרֵי אַתְּ אָב לַאֲרָם,
עַכְשָׁו הֲרֵי אַתְּ אָב לְכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ,
שֶׁנֶּאֱמַר:
"כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ."

(יג)

כַּיּוֹצֵא בוֹ: (בראשית יז, טו)
"שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרָי,
כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ."
כַּתְּחִלָּה, הֲרֵי הִיא שָׂרָי עַל עַמָּהּ.
עַכְשָׁו הֲרֵי הִיא שָׂרָה עַל כָּל בָּאֵי עוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר:
"כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ."

(יד)

אַף עַל פִּי שֶׁחָזַר וְקָרָא אֶת אַבְרָהָם 'אַבְרָם' (נחמיה ט, ז),
אֵינוֹ לִגְנַאי אֶלָּא לְשֶׁבַח;
לִיהוֹשֻׁעַ 'הוֹשֵׁעַ' (דברים לב, מד) - אֵינוֹ לִגְנַאי אֶלָּא לְשֶׁבַח.
הוּא אַבְרָם עַד שֶׁלּא נִדְבַּר עִמּוֹ,
וְהוּא אַבְרָהָם מִשֶּׁנִּדְבַּר עִמּוֹ.
הוּא הוֹשֵׁעַ עַד שֶׁלּא נִכְנַס לִגְדֻלָּה,
וְהוּא יְהוֹשֻׁעַ מִשֶּׁנִּכְנַס לִגְדֻלָּה.
"מֹשֶׁה מֹשֶׁה", "אַבְרָהָם אַבְרָהָם",
"יַעֲקֹב יַעֲקֹב", "שְׁמוּאֵל שְׁמוּאֵל",
כֻּלָּן לְשׁוֹן חִבָּה, לְשׁוֹן זֵרוּז.
הֵן הֵן עַד שֶׁלּא נִדְבַּר עִמָּהֶן,
וְהֵן הֵן מִשֶּׁנִּדְבַּר עִמָּהֶן.
הֵן הֵן עַד שֶׁלּא נִכְנְסוּ לִגְדֻלָּה,
וְהֵן הֵן מִשֶּׁנִּכְנְסוּ לִגְדֻלָּה.

(טו)

כַּיּוֹצֵא בוֹ: (תהלים עו, ג)
"וַיְהִי בְשָׁלֵם סוּכּוֹ וּמְעוֹנָתוֹ בְצִיּוֹן."
וְכִי מָה רָאָה הַכָּתוּב לְהַחְזִיר לָהּ שֵׁם הָרִאשׁוֹן?
לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיהו לב, לא)
"כִּי עַל אַפִּי וְעַל חֲמָתִי הָיְתָה לִּי הָעִיר"
יָכוֹל אַף עַכְשָׁו הֲרֵי הִיא בְּאַף וּבְחֵמָה?
תִּלְמֹד לוֹמַר: (תהלים סח, יז)
"הָהָר חָמַד אֱלֹהִים לְשִׁבְתּוֹ"
הֲרֵי הִיא בְּחֶמְדָּה וּבְתַאֲוָה.
מְלַמֵּד שֶׁכִּפֵּר לָהּ חָרְבָּנָהּ.

הדרשה טוענת שרק חורבן מוחלט של ירושלים יכפר ויביא את הגאולה. הגאולה לא הגיעה כי ירושלים לא נחרבה כליל!

וּמְנַיִן שֶׁאֵין הַשְּׁכִינָה חוֹזֶרֶת לְתוֹכָהּ עַד שֶׁתֵּעָשֶׂה הַר? שתחרב, ותהיה הר ללא בניינים

שֶׁנֶּאֱמַר:
"וַיְהִי בְשָׁלֵם סוּכּוֹ",
מצינו כְּשֶׁהוּא שָׁלֵם, קרויה הַר,
הָא אֵין הַשְּׁכִינָה חוֹזֶרֶת לְתוֹכָהּ עַד שֶׁתֵּעָשֶׂה הַר.
וְאוֹמֵר: (בראשית כב, יד)
"וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא יי יִרְאֶה,
אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם, בְּהַר יי יֵרָאֶה."
וְאוֹמֵר: (תהלים קלז, ז)
"זְכֹר יי לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלִָם."
אֵימָתַי?
כְּשֶׁיֵּעָקְרוּ יְסוֹדוֹתֶיהָ של ירושלים מִמֶּנָּה:
"הָאֹמְרִים עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּהּ."