ביאור:שמואל א ד
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
שמואל א: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא
שמואל ב: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד
(מהדורות נוספות של שמואל א ד)
| אֲפֵק (פסוק א) - תל אפק (אנטיפטריס) שליד ראש העין |
א וַיְהִי דְבַר שְׁמוּאֵל לְכָל יִשְׂרָאֵל כל העם קיבל את שמואל כנביא ושופט עליהם, וַיֵּצֵא יִשְׂרָאֵל לִקְרַאת פְּלִשְׁתִּים לַמִּלְחָמָה, וַיַּחֲנוּ עַל הָאֶבֶן הָעֵזֶר שם מקום (שאינו אותו מקום שמוזכר לקמן ז, יב) וּפְלִשְׁתִּים חָנוּ בַאֲפֵק. ב וַיַּעַרְכוּ פְלִשְׁתִּים לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל, וַתִּטֹּשׁ התפשטה הַמִּלְחָמָה, וַיִּנָּגֶף יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי פְלִשְׁתִּים, וַיַּכּוּ הפילשתים היכו בישראל בַמַּעֲרָכָה בַּשָּׂדֶה כְּאַרְבַּעַת אֲלָפִים אִישׁ. ג וַיָּבֹא הָעָם אֶל הַמַּחֲנֶה, וַיֹּאמְרוּ זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל: "לָמָּה נְגָפָנוּ יְהוָה הַיּוֹם לִפְנֵי פְלִשְׁתִּים? נִקְחָה אֵלֵינוּ מִשִּׁלֹה אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה וְיָבֹא בְקִרְבֵּנוּ איתנו לקרב בתוך המחנה וְיֹשִׁעֵנוּ מִכַּף אֹיְבֵינוּ". ד וַיִּשְׁלַח הָעָם שִׁלֹה שליחים לשילה, וַיִּשְׂאוּ מִשָּׁם אֵת אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה צְבָאוֹת יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים ה' כביכול יושב בין הכרובים שעל הארון (כי משם היה יוצא קולו של ה' - שמות כה כב), וְשָׁם שְׁנֵי בְנֵי עֵלִי עִם אֲרוֹן בְּרִית הָאֱלֹהִים, חָפְנִי וּפִינְחָס. ה וַיְהִי כְּבוֹא אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה אֶל הַמַּחֲנֶה וַיָּרִעוּ כָל יִשְׂרָאֵל תְּרוּעָה גְדוֹלָה, וַתֵּהֹם רעשה הָאָרֶץ. ו וַיִּשְׁמְעוּ פְלִשְׁתִּים אֶת קוֹל הַתְּרוּעָה, וַיֹּאמְרוּ: "מֶה קוֹל הַתְּרוּעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת בְּמַחֲנֵה הָעִבְרִים?", וַיֵּדְעוּ כִּי אֲרוֹן יְהוָה בָּא אֶל הַמַּחֲנֶה. ז וַיִּרְאוּ הַפְּלִשְׁתִּים, כִּי אָמְרוּ "בָּא אֱלֹהִים אֶל הַמַּחֲנֶה", וַיֹּאמְרוּ: "אוֹי לָנוּ כִּי לֹא הָיְתָה כָּזֹאת אֶתְמוֹל שִׁלְשֹׁם. ח אוֹי לָנוּ! מִי יַצִּילֵנוּ מִיַּד הָאֱלֹהִים הָאַדִּירִים הָאֵלֶּה? אֵלֶּה הֵם הָאֱלֹהִים הַמַּכִּים אֶת מִצְרַיִם בְּכָל מַכָּה בַּמִּדְבָּר באיזור ים סוף. ט הִתְחַזְּקוּ וִהְיוּ לַאֲנָשִׁים לגברים חזקים פְּלִשְׁתִּים, פֶּן תַּעַבְדוּ לָעִבְרִים כַּאֲשֶׁר עָבְדוּ לָכֶם, וִהְיִיתֶם לַאֲנָשִׁים וְנִלְחַמְתֶּם". י וַיִּלָּחֲמוּ פְלִשְׁתִּים, וַיִּנָּגֶף יִשְׂרָאֵל, וַיָּנֻסוּ אִישׁ לְאֹהָלָיו, וַתְּהִי הַמַּכָּה גְּדוֹלָה מְאֹד, וַיִּפֹּל מִיִּשְׂרָאֵל שְׁלֹשִׁים אֶלֶף רַגְלִי. יא וַאֲרוֹן אֱלֹהִים נִלְקָח, וּשְׁנֵי בְנֵי עֵלִי מֵתוּ, חָפְנִי וּפִינְחָס.
יב
וַיָּרָץ אִישׁ בִּנְיָמִן מֵהַמַּעֲרָכָה וַיָּבֹא שִׁלֹה בַּיּוֹם הַהוּא, וּמַדָּיו קְרֻעִים וַאֲדָמָה עַל רֹאשׁוֹ לאות אֶבֶל.
יג
וַיָּבוֹא וְהִנֵּה עֵלִי יֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא (יך) יַד במקום הנמצא על יד דֶּרֶךְ הדרך משילה לאפק, מְצַפֶּה ממתין, כִּי הָיָה לִבּוֹ חָרֵד עַל אֲרוֹן הָאֱלֹהִים, וְהָאִישׁ בָּא לְהַגִּיד לספר את מה שארע בָּעִיר, וַתִּזְעַק כָּל הָעִיר.
יד
וַיִּשְׁמַע עֵלִי אֶת קוֹל הַצְּעָקָה, וַיֹּאמֶר: "מֶה קוֹל הֶהָמוֹן הַזֶּה?", וְהָאִישׁ מִהַר וַיָּבֹא וַיַּגֵּד לְעֵלִי.
טו
וְעֵלִי בֶּן תִּשְׁעִים וּשְׁמֹנֶה שָׁנָה, וְעֵינָיו קָמָה פסקו וְלֹא יָכוֹל לִרְאוֹת.
טז
וַיֹּאמֶר הָאִישׁ אֶל עֵלִי: "אָנֹכִי הַבָּא מִן הַמַּעֲרָכָה, וַאֲנִי מִן הַמַּעֲרָכָה נַסְתִּי הַיּוֹם", וַיֹּאמֶר: "מֶה הָיָה הַדָּבָר בְּנִי?".
יז
וַיַּעַן הַמְבַשֵּׂר וַיֹּאמֶר: "נָס יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי פְלִשְׁתִּים, וְגַם מַגֵּפָה גְדוֹלָה הָיְתָה בָעָם, וְגַם שְׁנֵי בָנֶיךָ מֵתוּ, חָפְנִי וּפִינְחָס, וַאֲרוֹן הָאֱלֹהִים נִלְקָחָה". {פ}
יח
וַיְהִי כְּהַזְכִּירוֹ אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיִּפֹּל מֵעַל הַכִּסֵּא אֲחֹרַנִּית בְּעַד דרך יַד הַשַּׁעַר מקום השער של הישוב שבפתחו ישב, וַתִּשָּׁבֵר מַפְרַקְתּוֹ וַיָּמֹת, כִּי זָקֵן הָאִישׁ וְכָבֵד שמן, וְהוּא שָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה.
יט
וְכַלָּתוֹ אֵשֶׁת פִּינְחָס הָרָה לָלַת היתה בהריון לקראת לידה וַתִּשְׁמַע אֶת הַשְּׁמוּעָה אֶל הִלָּקַח שנלקח אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וּמֵת חָמִיהָ וְאִישָׁהּ, וַתִּכְרַע כרעה על בירכיה וַתֵּלֶד כִּי נֶהֶפְכוּ תקפו אותה לפתע, שלא כמו בדרך כלל עָלֶיהָ צִרֶיהָ.
כ
וּכְעֵת מוּתָהּ וַתְּדַבֵּרְנָה הַנִּצָּבוֹת עָלֶיהָ העומדות סביבה לעזור לה: "אַל תִּירְאִי, כִּי בֵן יָלָדְתְּ", וְלֹא עָנְתָה וְלֹא שָׁתָה לִבָּהּ שמה לב.
כא
וַתִּקְרָא לַנַּעַר: 'אִיכָבוֹד', לֵאמֹר "גָּלָה כָבוֹד מִיִּשְׂרָאֵל", אֶל אודות, לזכר הִלָּקַח אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וְאֶל ועל מה שקרה ל חָמִיהָ וְאִישָׁהּ.
כב
וַתֹּאמֶר חזרה ודייקה לאמר שקראה לו כך רק לזכר הילקח הארון (צרה כללית, ולא לזכר הצרה האישית שלה, שמתו בעלה וחמיה): "גָּלָה כָבוֹד מִיִּשְׂרָאֵל, כִּי נִלְקַח אֲרוֹן הָאֱלֹהִים". {פ}
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- "וַיָּרָץ אִישׁ בִּנְיָמִן מֵהַמַּעֲרָכָה וַיָּבֹא שִׁלֹה" (יב) - בסופה של המלחמה בין ישראל לפלישתים, רץ "איש בנימין" משדה הקרב באבן העזר הסמוכה לראש העין, אל עיר המשכן שילה. לאחר מלחמת ששת הימים, מדד יוזם המכביה יוסף יקותיאלי, את אורך המסלול מראש העין לשילה הקדומה ולהפתעתו אורך המסלול ההיסטורי תאם בדיוק את מרחק המרתון המודרני - 42 קילומטרים. (מתוך http://www.biblemarathon.co.il)