ביאור:בבלי גיטין דף עז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט
ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט
ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

לכי נפקא קאמר לה, וכי מיית בליליא - הוי גט לאחר מיתה ^[1]; "על מנת שתצא חמה מנרתיקה" - מעכשיו קאמר לה, דאמר רב הונא אמר רב: כל האומר "על מנת" כאומר "מעכשיו" דמי; לא נחלקו אלא ב"אם תצא" ^[2]: מר ^[3] סבר^[4] לה כרבי יוסי, דאמר: זמנו של שטר מוכיח עליו, והוה ליה כ"מהיום אם מתי", כ"מעכשיו אם מתי"; מר לא סבר כרבי יוסי, והוה ליה כ"אם מתי" גרידא ^[5].

כתבו ותנו גט לאשתי אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש כתבו כו': אמר ליה רב יימר לרב אשי: לימא קסבר רבי יוסי: כתב גט על תנאי – כשר ^[6]!

לא! לעולם אימא לך – פסול, ושאני הכא: מדהוה ליה למימר "אם לא באתי כתבו ותנו" ואמר "כתבו ותנו אם לא באתי" - הכי קאמר: כתבו מעכשיו, ותנו אם לא באתי ^[7].

ורבנן ^[8]: לא שנא הכי ^[9] ולא שנא הכי ^[10].

תנו רבנן: "לאחר שבוע" ^[11] – שנה ^[12]; "לאחר שנה" – חדש; "לאחר חדש" – שבת; "לאחר שבת" מאי?

יתיב רבי זירא קמיה דרבי אסי, ואמרי לה רבי אסי קמיה דרבי יוחנן, וקאמר: חד בשבא ותרי ותלתא 'בתר שבתא' ^[13]; ^[14] ארבעה וחמשא ומעלי שבתא ^[15] – ^[16] 'קמי שבתא' ^[17].

תניא: רבי אומר: "לאחר הרגל" ^[18] - שלשים יום ^[19].

נפק רבי חייא, דרשה משמיה דרבי – וקלסוה ^[20]; משמיה דרבים ולא קלסוה ^[21]; אלמא ^[22] לית הילכתא כוותיה.

הדרן עלך מי שאחזו

גיטין פרק שמיני הזורק

משנה:

הזורק גט לאשתו והיא בתוך ביתה או בתוך חצרה ^[23] - הרי זו מגורשת ^[24].

זרקו לה בתוך ביתו או בתוך חצרו - אפילו הוא עמה במטה - אינה מגורשת;

לתוך חיקה או לתוך קלתה ^[25] ^[26] - הרי זו מגורשת ^[27].

גמרא:

מנא הני מילי?

דתנו רבנן: (דברים כד א) [כי יקח איש אשה ובעלה; והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר, וכתב לה ספר כריתת] ונתן בְּיָדָהּ [ושלחה מביתו]; אין לי אלא ידה, גגה חצרה וקרפיפה מנין? ת"ל 'ונתן' - מכל מקום ^[28];

ותניא נמי הכי גבי גנב: (שמות כב ג) ידו[אם המצא תמצא בידו הגנבה, משור עד חמור עד שה חיים, שנים ישלם]; אין לי אלא ידו, גגו חצרו וקרפיפו מנין? תלמוד לומר: 'המצא תמצא' מכל מקום;

וצריכא: דאי אשמועינן גט - משום דבעל כרחה מגרשה ^[29], אבל גנב, דליתיה בעל כורחיה ^[30], אימא לא ^[31]; ואי אשמועינן גנב - משום דקנסיה רחמנא, אבל גט אימא לא – צריכא.

'חצרה'? מה שקנתה אשה קנה בעלה ^[32]?

אמר רבי אלעזר: בכותב לה 'דין ודברים אין לי בנכסיך' ^[33].

וכי כתב לה הכי מאי הוי? והתניא: האומר לחבירו 'דין ודברים אין לי על שדה זו' ^[34], ו'אין לי עסק בה', ו'ידי מסולקת הימנה' ^[35] - לא אמר כלום ^[36]?

אמרי דבי רבי ינאי: בכותב לה ועודה ארוסה ^[37], וכדרב כהנא, דאמר רב כהנא: נחלה הבאה לו לאדם ממקום אחר ^[38] - אדם מתנה עליה ^[39] שלא ירשנה; וכדרבא, דאמר רבא: האומר

עמוד ב

"אי אפשי בתקנת חכמים" - כגון זו ^[40] שומעין לו ^[41].

מאי 'כגון זו' ^[42]?

כדרב הונא אמר רב, דאמר רב הונא אמר רב: יכולה אשה שתאמר לבעלה "איני ניזונית ^[43] ואיני עושה ^[44]".

רבא אמר: ^[45] אטו ידה - מי לא קניא ליה לבעל ^[46]? אלא גיטה וידה באין כאחד ^[47]; הכא נמי: גיטה וחצרה באין כאחד.

אמר ליה רבינא לרב אשי: רבא ^[48] - יד דאשה קא קשיא ליה ^[49]? נהי דקני ליה למעשה ידיה - ידה גופה מי קני ליה ^[50]?

אמר ליה: רבא - יד העבד קא קשיא ליה ^[51]: למאן דאמר ^[52] 'בשטר - על ידי עצמו ^[53]' ^[54] - יד עבד כיד רבו דמיא!? אלא גטו וידו באין כאחד - הכא נמי גיטה וחצירה באין כאחד.

ההוא שכיב מרע דכתב לה גיטא לדביתהו בהדי פניא דמעלי שבתא, ולא הספיק למיתביה לה; למחר תקף ליה עלמא ^[55].

אתו לקמיה דרבא, אמר להו: זילו אמרו ליה ליקניה ^[56] ניהלה לההוא דוכתא דיתיב ביה גיטא ^[57], ותיזל איהי ותיחוד ותפתח ^[58] ותחזיק ביה ^[59], דתנן: נעל ^[60], ^[61] גדר ^[62], ^[63] פרץ ^[64] כל שהוא - הרי זו חזקה ^[65].

אמר ליה רב עיליש לרבא: מה שקנתה אשה קנה בעלה!?

איכסיף.

לסוף איגלי מילתא דארוסה הואי.

אמר רבא: אם אמרו בנשואה ^[66] יאמרו בארוסה ^[67]?

הדר אמר רבא: לא שנא ארוסה ולא שנא נשואה: גיטה וחצירה באין כאחד.

והא אמרה רבא ^[68]?

מעיקרא כי אמרה רבא ^[69] - אהאי מעשה אמרה ^[70].

והיא בתוך ביתה [או בתוך חצרה ^[71] - הרי זו מגורשת]:

אמר עולא והוא שעומדת בצד ביתה ובצד חצרה.

רבי אושעיא אמר: אפילו היא בטבריא וחצרה בציפורי, היא בציפורי וחצרה בטבריא – מגורשת.

והא 'היא בתוך ביתה ובתוך חצרה' קתני?

הכי קאמר: והיא כמי שבתוך ביתה והיא כמי שבתוך חצרה ^[72]: דכיון דחצר משתמרת לדעתה היא ^[73] – מתגרשת.

לימא בהא קמיפלגי: דמר סבר חצר משום ידה אתרבאי ^[74], ומר סבר חצר משום שליחות אתרבאי!?

לא, דכולי עלמא חצר משום ידה איתרבאי: מר סבר 'כידה': מה ידה בסמוכה - אף חצרה בסמוכה; ואידך: אי מה ידה בדבוקה אף חצרה בדבוקה! אלא 'כידה': מה ידה משתמרת לדעתה אף חצרה המשתמרת לדעתה, לאפוקי חצר המשתמרת שלא לדעתה.

ההוא גברא דזרק לה גיטא לדביתהו, הוה קיימא בחצר, אזל גיטא נפל בפיסלא ^[75].

אמר רב יוסף: חזינן: אי הויא ארבע אמות על ארבע אמות - פלג ליה רשותא לנפשיה ^[76], ואי לא - חדא רשותא היא.

במאי עסקינן? אילימא בחצר דידה ^[77] - כי הוי ארבע אמות מאי הוי ^[78]? אלא בחצר דידיה - כי לא הוי ארבע אמות מאי הוי?

לא, צריכא דאושלה ^[79] מקום ^[80]: דחד מקום מושלי אינשי תרי מקומות לא מושלי אינשי; ולא אמרן אלא דלא גבוה עשרה [שאינו מונח בגובה עשרה טפחים], אבל גבוה עשרה - אף על גב דלא הוי ארבע אמות; ולא אמרן אלא דלית ליה

הערות

^ לא הוי גיטא; וגבי מתניתין נמי: "הרי זה גיטך לכשלא אבא לאחר שנים עשר חדש" - לאו גט הוא, וליכא למיסמך א'זמנו של שטר מוכיח עליו', דהא בהדיא אמר "לכשלא אבא יהא גט" - אבל לא מעכשיו
^ ודכוותה "אם לא באתי", ואמרינן לעיל בפירקין (עב,א) גבי "אם מתי": 'אם': שתי לשונות משמע: משמע 'מעכשיו' ומשמע 'לכשיגיע'; אמר "מהיום" - הוי מעכשיו; לא אמר "מהיום" - הוי לכשיגיע; הלכך
^ רבותינו
^ י
^ ואמרן לעיל: דלאחר מיתה הוא, "לכשאמות"; והכא נמי משמע: לכשלא אבא לאחר שנים עשר חודש
^ ואפילו לא נתקיים התנאי, דהא הכא הוא צוה לכתוב לאחר י"ב חדש, והם קדמו וכתבוהו, ומכשר רבי יוסי, ונימא נמי דארישא פליג
^ אבל ברישא מודה
^ דפליגי עליה, סברי
^ אמר "כתבו אם לא באתי"
^ "אם לא באתי כתבו" [מכל מקום] לא צוה לכותבו אלא לאחר י"ב חדש
^ "זה גיטך אם לא אבא לאחר שבוע זו" - שמטה זו
^ ממתינים לו שנה שמינית, דכל שנה שמינית קרויה אחר שבוע
^ קרי בתר שבת שעברה
^ אבל
^ רביעי חמישי וששי
^ נקראין על שם שבת הבאה
^ האי "שבת" דקאמר - יום שבת ממש קאמר
^ אם לא אבא לאחר הרגל
^ צריך להמתין שלשים יום
^ יפה אמרת דודאי יחידאה אמרה
^ לא הודו לו שנאמרה מפי רבים
^ משום
^ של נכסי מלוג, וזרקו לה על גבי קרקע
^ דקנתה לה חצרה, כאילו נתנו בידה, כדמפרש בגמרא
^ 'קלתה': סל שהנשים נותנות לתוכו מחטין וצנוריות
^ ואפילו היא בתוך ביתו
^ וטעמא מפרש בגמרא
^ ודרשינן ליה באנפי נפשיה, מדלא כתיב 'ובידה יתננו' - משמע לן נתינה כל דהוא, ו'ידה' דכתב רחמנא - דבעינן דומיא דיָדָהּ, דמשתמרת לדעתה, כדמפרש לקמיה
^ כלומר: דכי יהיב ליה נמי בידה - על כרחה היא, ואפילו הכי אמר רחמנא דתתגרש, הלכך חצרה נמי קני לה
^ דלא מיחייב אי שדייה איניש על כרחיה
^ מדעתיה נמי לא תיקני ליה חצרו אם לא משך, כגון נכנסה לחצרו ונעל בפניה
^ לפירות להשתמש בה; ואכתי לא נפיק גט מידיה דבעל
^ השתא משמע דכתב לה כן לאחר שכנסה
^ שהיתה לו עמו שותפות בה
^ אחת מכל לשונות הללו
^ דמאחר שהיא שלו צריך לכתוב לשון מתנה
^ קודם שזכה בנכסים, ואין צריך לכתוב לשון מַתָנָה, דיכול להַתנוֹת
^ שאינה ירושת אבותיו מן התורה
^ קודם שזכה
^ אמילתא אחריתי אמרה רבא
^ הואיל והתקנה לצורכו - נעשית יכול לומר: "כלום עשו אלא להנאתי? אני אי אפשי בהנאה זו"
^ אהייא אמרה רבא
^ משל בעלי
^ לו מלאכה; דכי תקון רבנן מזוני - להנאתה תקון: זמנין דלא ספקה במעשה ידיה; ואחר כך תקנו מעשה ידיה לבעלה, משום איבה; הלכך יכולה לומר "אי אפשי"
^ לעולם בדלא כתב לה 'דין ודברים'; ודקשיא לך 'מה שקנתה אשה קנה בעלה'
^ ולקמיה פריך מאי היא
^ על ידי הגט באה ידה לה עם נתינתו
^ דקשיא ליה לעיל: אטו ידה מי לא קניא ליה לבעל
^ בתמיה
^ וכיון דגופא לא קני ליה - מכי יהב גיטא לידה נפק לה גט מרשותיה, ולא משום דגיטה וידה באין כאחד! הלכך גבי חצר דקניא ליה - היכי מיגרשא
^ שגופו קנוי ומקבל שחרורו בעצמו
^ ב'האשה נקנית' (קדושין כב,ב)
^ כלומר: בקבלת עצמו
^ שהעבד קונה עצמו בשטר שיחרור
^ והיה ירא פן ימות ותזקק ליבם ואסור לטלטל גט בשבת ולמוסרו לה
^ הבעל
^ לדוכתא דמחית ביה גיטא לאשה בחֲזָקָה, דקרקע נקנה בחזקה
^ תסגור דלת החדר שיקנה לה
^ לשום חזקה
^ דלת
^ או
^ פרצה
^ או
^ גדר
^ לקנות; שאין המוכר יכול לחזור בו, דהשתא קא יהיב לה חצר וגיטה בתוכו, ותנן: 'נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להן אחריות, בכסף בשטר ובחזקה'
^ שהבעל יזכה בנכסים
^ והך מילתא דרבא אתמר מקמי ההיא דאמר רבא לעיל: גיטה וחצרה באין כאחד, דבתר הכי הדר ביה רבא ואמר 'לא שנא ארוסה ולא שנא נשואה כו' כדמפרש ואזיל
^ לעיל, ואמאי איכסיף כי פרכה רב עיליש להא מילתא
^ לההוא תירוצא דלעיל
^ בתר דהדר סברה, ואמר דגיטה וידה באין כאחד. הכי גרסינן: מעיקרא כי אמרה רבא - אהאי מעשה אמרה
^ של נכסי מלוג, וזרקו לה על גבי קרקע
^ כאילו היא בתוך ביתה
^ ומאי היא דבעינן דתיהוי? 'חצרה משתמרת לדעתה', כלומר: על פיה ועל צוויה, לאפוקי הא דאמרינן בפרקין (לקמן עח,א): נתן גט ביד עבדה - ניעור אינו גט, דהויא לה חצר המשתמרת שלא לדעתה: שהוא משמר עצמו מדעתו
^ הלכך סמוכה לה בעינן, דומיא דידה
^ על גבי חתיכת עץ [משטח עץ גדול]
^ ואינו בטל לגבי חצר, ואינה מגורשת; ולקמיה פריך היכי דמי
^ דאשה
^ הרי שניהם שלה
^ השאילה
^ בחצרו לקנות בו גט

[1] לא הוי גיטא; וגבי מתניתין נמי: "הרי זה גיטך לכשלא אבא לאחר שנים עשר חדש" - לאו גט הוא, וליכא למיסמך א'זמנו של שטר מוכיח עליו', דהא בהדיא אמר "לכשלא אבא יהא גט" - אבל לא מעכשיו

[2] ודכוותה "אם לא באתי", ואמרינן לעיל בפירקין (עב,א) גבי "אם מתי": 'אם': שתי לשונות משמע: משמע 'מעכשיו' ומשמע 'לכשיגיע'; אמר "מהיום" - הוי מעכשיו; לא אמר "מהיום" - הוי לכשיגיע; הלכך

[3] רבותינו

[4] י

[5] ואמרן לעיל: דלאחר מיתה הוא, "לכשאמות"; והכא נמי משמע: לכשלא אבא לאחר שנים עשר חודש

[6] ואפילו לא נתקיים התנאי, דהא הכא הוא צוה לכתוב לאחר י"ב חדש, והם קדמו וכתבוהו, ומכשר רבי יוסי, ונימא נמי דארישא פליג

[7] אבל ברישא מודה

[8] דפליגי עליה, סברי

[9] אמר "כתבו אם לא באתי"

[10] "אם לא באתי כתבו" [מכל מקום] לא צוה לכותבו אלא לאחר י"ב חדש

[11] "זה גיטך אם לא אבא לאחר שבוע זו" - שמטה זו

[12] ממתינים לו שנה שמינית, דכל שנה שמינית קרויה אחר שבוע

[13] קרי בתר שבת שעברה

[14] אבל

[15] רביעי חמישי וששי

[16] נקראין על שם שבת הבאה

[17] האי "שבת" דקאמר - יום שבת ממש קאמר

[18] אם לא אבא לאחר הרגל

[19] צריך להמתין שלשים יום

[20] יפה אמרת דודאי יחידאה אמרה

[21] לא הודו לו שנאמרה מפי רבים

[22] משום

[23] של נכסי מלוג, וזרקו לה על גבי קרקע

[24] דקנתה לה חצרה, כאילו נתנו בידה, כדמפרש בגמרא

[25] 'קלתה': סל שהנשים נותנות לתוכו מחטין וצנוריות

[26] ואפילו היא בתוך ביתו

[27] וטעמא מפרש בגמרא

[28] ודרשינן ליה באנפי נפשיה, מדלא כתיב 'ובידה יתננו' - משמע לן נתינה כל דהוא, ו'ידה' דכתב רחמנא - דבעינן דומיא דיָדָהּ, דמשתמרת לדעתה, כדמפרש לקמיה

[29] כלומר: דכי יהיב ליה נמי בידה - על כרחה היא, ואפילו הכי אמר רחמנא דתתגרש, הלכך חצרה נמי קני לה

[30] דלא מיחייב אי שדייה איניש על כרחיה

[31] מדעתיה נמי לא תיקני ליה חצרו אם לא משך, כגון נכנסה לחצרו ונעל בפניה

[32] לפירות להשתמש בה; ואכתי לא נפיק גט מידיה דבעל

[33] השתא משמע דכתב לה כן לאחר שכנסה

[34] שהיתה לו עמו שותפות בה

[35] אחת מכל לשונות הללו

[36] דמאחר שהיא שלו צריך לכתוב לשון מתנה

[37] קודם שזכה בנכסים, ואין צריך לכתוב לשון מַתָנָה, דיכול להַתנוֹת

[38] שאינה ירושת אבותיו מן התורה

[39] קודם שזכה

[40] אמילתא אחריתי אמרה רבא

[41] הואיל והתקנה לצורכו - נעשית יכול לומר: "כלום עשו אלא להנאתי? אני אי אפשי בהנאה זו"

[42] אהייא אמרה רבא

[43] משל בעלי

[44] לו מלאכה; דכי תקון רבנן מזוני - להנאתה תקון: זמנין דלא ספקה במעשה ידיה; ואחר כך תקנו מעשה ידיה לבעלה, משום איבה; הלכך יכולה לומר "אי אפשי"

[45] לעולם בדלא כתב לה 'דין ודברים'; ודקשיא לך 'מה שקנתה אשה קנה בעלה'

[46] ולקמיה פריך מאי היא

[47] על ידי הגט באה ידה לה עם נתינתו

[48] דקשיא ליה לעיל: אטו ידה מי לא קניא ליה לבעל

[49] בתמיה

[50] וכיון דגופא לא קני ליה - מכי יהב גיטא לידה נפק לה גט מרשותיה, ולא משום דגיטה וידה באין כאחד! הלכך גבי חצר דקניא ליה - היכי מיגרשא

[51] שגופו קנוי ומקבל שחרורו בעצמו

[52] ב'האשה נקנית' (קדושין כב,ב)

[53] כלומר: בקבלת עצמו

[54] שהעבד קונה עצמו בשטר שיחרור

[55] והיה ירא פן ימות ותזקק ליבם ואסור לטלטל גט בשבת ולמוסרו לה

[56] הבעל

[57] לדוכתא דמחית ביה גיטא לאשה בחֲזָקָה, דקרקע נקנה בחזקה

[58] תסגור דלת החדר שיקנה לה

[59] לשום חזקה

[60] דלת

[61] או

[62] פרצה

[63] או

[64] גדר

[65] לקנות; שאין המוכר יכול לחזור בו, דהשתא קא יהיב לה חצר וגיטה בתוכו, ותנן: 'נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להן אחריות, בכסף בשטר ובחזקה'

[66] שהבעל יזכה בנכסים

[67] והך מילתא דרבא אתמר מקמי ההיא דאמר רבא לעיל: גיטה וחצרה באין כאחד, דבתר הכי הדר ביה רבא ואמר 'לא שנא ארוסה ולא שנא נשואה כו' כדמפרש ואזיל

[68] לעיל, ואמאי איכסיף כי פרכה רב עיליש להא מילתא

[69] לההוא תירוצא דלעיל

[70] בתר דהדר סברה, ואמר דגיטה וידה באין כאחד. הכי גרסינן: מעיקרא כי אמרה רבא - אהאי מעשה אמרה

[71] של נכסי מלוג, וזרקו לה על גבי קרקע

[72] כאילו היא בתוך ביתה

[73] ומאי היא דבעינן דתיהוי? 'חצרה משתמרת לדעתה', כלומר: על פיה ועל צוויה, לאפוקי הא דאמרינן בפרקין (לקמן עח,א): נתן גט ביד עבדה - ניעור אינו גט, דהויא לה חצר המשתמרת שלא לדעתה: שהוא משמר עצמו מדעתו

[74] הלכך סמוכה לה בעינן, דומיא דידה

[75] על גבי חתיכת עץ [משטח עץ גדול]

[76] ואינו בטל לגבי חצר, ואינה מגורשת; ולקמיה פריך היכי דמי

[77] דאשה

[78] הרי שניהם שלה

[79] השאילה

[80] בחצרו לקנות בו גט

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]

[72]

[73]

[74]

[75]

[76]

[77]

[78]

[79]

[80]