ביאור:בבלי בבא מציעא דף ע

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה

סיכום הדף בעשר דקות, קובץ לשמיעה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

ונהגו בני כופרא ^[1] אגרא בשעת משיכה ^[2], פגרא בשעת שבירה ^[3].

אטו במנהגא תליא מילתא ^[4]?

משום דמתניתא תניא ^[5] - ^[6] מנהגא.

אמר רב ענן אמר שמואל: מעות של יתומים - מותר להלוותן ברבית.

אמר ליה רב נחמן: משום דיתמי נינהו - ספינא להו איסורא!? יתמי דאכלי דלאו דידהו - ליזלו בתר שבקייהו ^[7]!

אמר ליה: אימא לי איזו: גופא דעובדא ^[8] היכי הוה ^[9]?

אמר ליה: ההוא דודא ^[10] דבני מר עוקבא ^[11], דהוה בי מר שמואל, תקיל ויהיב ליה, תקיל ושקיל ליה ^[12] שקיל אגרא ושקיל פחתא ^[13]; אי אגרא - לא פחתא ^[14], ואי פחתא - לא אגרא [ולכן הבין רב ענן שיש היתר להלוות מעות יתומים]!

אמר ליה: כי הא - אפילו בדקנני ^[15] נמי שרי למיעבד: דהא מקבלי עלייהו חוסכא דנחשא ^[16] דכמה דמקלי נחשא בציר דמיה ^[17].

אמר רבה בר שילא אמר רב חסדא, ואמרי לה אמר רבה בר יוסף בר חמא אמר רב ששת: מעות של יתומים - מותר להלוותן קרוב לשכר ורחוק להפסד ^[18].

תנו רבנן: קרוב לשכר ורחוק להפסד – רשע; קרוב להפסד ורחוק לשכר – חסיד; קרוב לזה ולזה, רחוק מזה ומזה - זו היא מדת כל אדם.

אמר ליה רבה לרב יוסף: הני זוזי דיתמי - היכי עבדינן להו?

אמר ליה: מותבינן להו בי דינא, ויהבינן להו זוזא זוזא ^[19].

אמר ליה: והא קא כליא קרנא?

אמר ליה: מר - היכי עביד?

אמר ליה: בדקינן גברא דאית ליה דהבא פריכא ^[20] ונקטינן דהבא מיניה ^[21] ויהבינן להו [את מעות היתומים] ניהליה קרוב לשכר ורחוק להפסד; אבל דבר מסוים – לא, דלמא פקדון נינהו, ואתי מריה יהיב סימנין ושקיל ליה.

אמר רב אשי: תינח אי משתכח גברא דאית ליה דהבא פריכא; אי לא משתכח גברא דאית ליה דהבא פריכא ניכלו זוזי דיתמי?

אלא אמר רב אשי: חזינן גברא דמשפו נכסיה ^[22] ומהימן, ושמע דינא דאורייתא, ולא מקבל שמתא דרבנן, ויהבינן להו ניהליה בבי דינא ^[23].

עמוד ב

משנה:

אין מקבלין צאן ברזל מישראל ^[24], מפני שהוא רבית ^[25];

אבל מקבלין צאן ברזל מן העכו"ם, ולוין מהן, ומלוין אותן ברבית;

וכן בגר תושב.

מלוה ישראל מעותיו של עכו"ם מדעת העכו"ם ^[26], אבל לא מדעת ישראל.

גמרא:

למימרא ^[27] דברשותא דמקבל קיימא ^[28]? ורמינהו: 'המקבל צאן ברזל מן הנכרים - ולדות פטורין מן הבכורה ^[29]' ^[30]?

אמר אביי: לא קשיא: הא ^[31] - ^[32] דמקבל עליה ^[33] אונסא וזולא, הא ^[34] - דלא קביל עליה אונסא וזולא.

אמר ליה רבא: אי דקביל עליה מרה ^[35] אונסא וזולא – 'צאן ברזל' קרית ליה ^[36]? ועוד ^[37]: אדתני סיפא ^[38] 'אבל מקבלין צאן ברזל מן העכו"ם' - ליפלוג בדידיה ^[39]: 'במה דברים אמורים? - דלא קביל עליה אונסא וזולא, אבל קביל מרה אונסא וזולא - שפיר דמי'!?

אלא אמר רבא: אידי ואידי דלא קביל עליה מרה ^[40] אונסא וזולא ^[41], וגבי בכורות - היינו טעם דולדות פטורין מן הבכורה: כיון דאי ^[42]לא יהיב זוזי - אתי נכרי תפיס לה לבהמה ^[43], ואי לא משכח לה לבהמה תפיס להו לולדות ^[44], והוי ליה 'יד נכרי באמצע', וכל 'יד נכרי באמצע ^[45]' - פטור מן הבכורה ^[46].

(משלי כח ח) מרבה הונו בנשך ותרבית לחונן דלים יקבצנו; מאי 'לחונן דלים'? אמר רב: כגון שבור מלכא ^[47].

אמר רב נחמן: אמר לי הונא: לא נצרכא אלא דאפילו רבית דעובד כוכבים ^[48].

איתיביה רבא לרב נחמן: (דברים כג כא) לנכרי תשיך [ולאחיך לא תשיך למען יברכך ה' אלקיך בכל משלח ידך על הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה]; מאי 'תשיך'? לאו 'תשוֹך' ^[49]?

לא, תשיך ^[50]: לא סגי דלאו הכי ^[51]?

לאפוקי אחיך, דלא.

'אחיך'? בהדיא כתב ביה: 'ולאחיך לא תשיך'!?

לעבור עליו בעשה ולא תעשה.

איתיביה: 'לוֹין מהן, ומַלוין אותם ברבית; וכן בגר תושב'!

אמר רב חייא בריה דרב הונא: לא נצרכא אלא

הערות

^ בעלי ספינה קרי 'בני כופרא' לפי שזופתין אותם בזפת
^ נותנין אותם מיד
^ ואף על פי שקיבל שכרה - נותן לו פגרא לכשתשבר
^ היכי שבקינן להו לקבל שכר, הואיל וסופו לקנותה כולה
^ דמותר, כדקתני 'שלא עשאה דמים מחיים', אלא לאחר מיתה
^ נהוג
^ אחר אביהן לבית הקברות
^ שראית את מר שמואל נוהג כן שהעדת זאת בשמו
^ הא ודאי פשיטא דלא שמעתא איתמר הכי בפירוש, אלא מכלל שראית אותו נוהג העדת כן
^ קלחת שקורין קלדיר"א
^ יתומים היו
^ היה משכירה לאחרים ושקלה כשהוא מוסרה להם, וחוזר ומקבלה במשקל
^ אם חסר נחושתה - משלמין לו דמי חסרונה, ויהיב ליה דמי אגר
^ חסרון נחושתה; ואי סלקא דעתא 'אסור להלוותן בריבית' - אי אגרא לא פחתא: למה נותנין שכר, הואיל ומקבלין עליהם השוכרין פחת נחושתה
^ ביתומים גדולים שנתמלא זקנם ואינן קרויים 'יתומים'
^ פחת דמי הנחשת שנשאר, כדמפרש ואזיל:
^ אף על פי שמשלמין את חוסר המשקל - יש פחת בנחשת הנותר בו הנשרף באור, וכל נחשת שרוף - דמיו פחותים
^ שהיו יתומים נוטלין חלק בשכר ואין נוטלין חלק בהפסד, אבל רבית ממש – לא; אלא מה שישתכרו מעותיהם – יחלוקו; ואף על גב דבדיקנני אסור - לאו רבית ממש הוא, אלא אבק רבית הוא, ומדרבנן, וביתמי לא גזור, שלא יִכלו מעותיהם להאכילם פרוטה אחר פרוטה
^ לסעודת אכילתם
^ גרוטאות של זהב; דודאי שלו הן, ואינן פקדון, דלא עבידי אינשי דמפקדי דהבא פריכא בפקדון
^ וכיון דעשיר הוא, ויש לו לגבות ממנו אם יאבדו מעותיו -
^ שנכסיו שקֵטִין אצלו, ואין ערעור על קרקעותיו; 'דמשפו' כמו (ישעיהו יג) 'על הר נשפה שאו נס', ומתרגמינן על טורא שליוא
^ בפני בית דין שיש להם כח להפקיר נכסי המקבל אצל היתומים, ולהתנות עמו קרוב לשכר ורחוק להפסד
^ כל אחריות הנכסים על המקבל ושׂם אותם עליו במעות, וכל זמן שאין נותן לו מעותיו - חולקין השכר
^ ואף על גב דמשנה יתירא היא, דהא תנא ליה (לעיל דף סח.) 'אין מושיבין חנווני למחצית שכר' משום דמקבל עליו פלגא בהפסד, וכל שכן הכא דקיבל כל האחריות עליו - נקט ליה משום סיפא 'אבל מקבלין צאן ברזל מן העכו"ם'
^ מפרש בגמרא
^ דסתם צאן ברזל -
^ ובאחריותו, מדקתני 'שהוא רבית'
^ לא מיבעיא אמהות דפטורות מן הבכורה: שאם ילדה בכור - אינו קדוש, שהרי הן עצמן של נכרי, והתורה אמרה 'בישראל' - ולא באחרים! אלא אפילו ולדות, שחציים של ישראל: אותן המגיעין לחלק ישראל - פטורין מן הבכורה כשיתעברו וילדו
^ אלמא ברשותא דנותן קיימי, דאי באחריות דמקבל קיימי - אמאי פטורין
^ מתניתין דבכורות
^ כגון
^ נכרי
^ ומתניתין דהכא
^ נכרי
^ הלא הם פוחתים אצלו
^ אי איתא דהיכא דקביל עליה אונסא וזולא קרית ליה 'צאן ברזל'
^ דמתניתין:
^ בישראל
^ בעל הבהמות
^ וברשותא דמקבל קיימי
^ אתי נכרי, תבע זוזי כמו ששמאן עליו, ו
^ הראשונה שהיתה שלו
^ המגיעין לחלקו של ישראל
^ יש לו כח בולדות
^ הלכך אף הן פטורין מן הבכורה
^ מלך פרס היה, ונוטל ממון מישראל וחונן בהם דלים: נכרים, שהם דלים מן המצות
^ שישראל נוטל מן הנכרי - יורד לטימיון
^ שמותר אתה ליקח הימנו נשך
^ דוקא קאמר: אתה תן לו רבית
^ וכי בא הכתוב לצוות עלינו ליתן רבית לעכו"ם? דאילו להתיר קאמר – פשיטא! מהיכי תיתי ליה למיסרי

[1] בעלי ספינה קרי 'בני כופרא' לפי שזופתין אותם בזפת

[2] נותנין אותם מיד

[3] ואף על פי שקיבל שכרה - נותן לו פגרא לכשתשבר

[4] היכי שבקינן להו לקבל שכר, הואיל וסופו לקנותה כולה

[5] דמותר, כדקתני 'שלא עשאה דמים מחיים', אלא לאחר מיתה

[6] נהוג

[7] אחר אביהן לבית הקברות

[8] שראית את מר שמואל נוהג כן שהעדת זאת בשמו

[9] הא ודאי פשיטא דלא שמעתא איתמר הכי בפירוש, אלא מכלל שראית אותו נוהג העדת כן

[10] קלחת שקורין קלדיר"א

[11] יתומים היו

[12] היה משכירה לאחרים ושקלה כשהוא מוסרה להם, וחוזר ומקבלה במשקל

[13] אם חסר נחושתה - משלמין לו דמי חסרונה, ויהיב ליה דמי אגר

[14] חסרון נחושתה; ואי סלקא דעתא 'אסור להלוותן בריבית' - אי אגרא לא פחתא: למה נותנין שכר, הואיל ומקבלין עליהם השוכרין פחת נחושתה

[15] ביתומים גדולים שנתמלא זקנם ואינן קרויים 'יתומים'

[16] פחת דמי הנחשת שנשאר, כדמפרש ואזיל:

[17] אף על פי שמשלמין את חוסר המשקל - יש פחת בנחשת הנותר בו הנשרף באור, וכל נחשת שרוף - דמיו פחותים

[18] שהיו יתומים נוטלין חלק בשכר ואין נוטלין חלק בהפסד, אבל רבית ממש – לא; אלא מה שישתכרו מעותיהם – יחלוקו; ואף על גב דבדיקנני אסור - לאו רבית ממש הוא, אלא אבק רבית הוא, ומדרבנן, וביתמי לא גזור, שלא יִכלו מעותיהם להאכילם פרוטה אחר פרוטה

[19] לסעודת אכילתם

[20] גרוטאות של זהב; דודאי שלו הן, ואינן פקדון, דלא עבידי אינשי דמפקדי דהבא פריכא בפקדון

[21] וכיון דעשיר הוא, ויש לו לגבות ממנו אם יאבדו מעותיו -

[22] שנכסיו שקֵטִין אצלו, ואין ערעור על קרקעותיו; 'דמשפו' כמו (ישעיהו יג) 'על הר נשפה שאו נס', ומתרגמינן על טורא שליוא

[23] בפני בית דין שיש להם כח להפקיר נכסי המקבל אצל היתומים, ולהתנות עמו קרוב לשכר ורחוק להפסד

[24] כל אחריות הנכסים על המקבל ושׂם אותם עליו במעות, וכל זמן שאין נותן לו מעותיו - חולקין השכר

[25] ואף על גב דמשנה יתירא היא, דהא תנא ליה (לעיל דף סח.) 'אין מושיבין חנווני למחצית שכר' משום דמקבל עליו פלגא בהפסד, וכל שכן הכא דקיבל כל האחריות עליו - נקט ליה משום סיפא 'אבל מקבלין צאן ברזל מן העכו"ם'

[26] מפרש בגמרא

[27] דסתם צאן ברזל -

[28] ובאחריותו, מדקתני 'שהוא רבית'

[29] לא מיבעיא אמהות דפטורות מן הבכורה: שאם ילדה בכור - אינו קדוש, שהרי הן עצמן של נכרי, והתורה אמרה 'בישראל' - ולא באחרים! אלא אפילו ולדות, שחציים של ישראל: אותן המגיעין לחלק ישראל - פטורין מן הבכורה כשיתעברו וילדו

[30] אלמא ברשותא דנותן קיימי, דאי באחריות דמקבל קיימי - אמאי פטורין

[31] מתניתין דבכורות

[32] כגון

[33] נכרי

[34] ומתניתין דהכא

[35] נכרי

[36] הלא הם פוחתים אצלו

[37] אי איתא דהיכא דקביל עליה אונסא וזולא קרית ליה 'צאן ברזל'

[38] דמתניתין:

[39] בישראל

[40] בעל הבהמות

[41] וברשותא דמקבל קיימי

[42] אתי נכרי, תבע זוזי כמו ששמאן עליו, ו

[43] הראשונה שהיתה שלו

[44] המגיעין לחלקו של ישראל

[45] יש לו כח בולדות

[46] הלכך אף הן פטורין מן הבכורה

[47] מלך פרס היה, ונוטל ממון מישראל וחונן בהם דלים: נכרים, שהם דלים מן המצות

[48] שישראל נוטל מן הנכרי - יורד לטימיון

[49] שמותר אתה ליקח הימנו נשך

[50] דוקא קאמר: אתה תן לו רבית

[51] וכי בא הכתוב לצוות עלינו ליתן רבית לעכו"ם? דאילו להתיר קאמר – פשיטא! מהיכי תיתי ליה למיסרי

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]