ביאור:בבלי עירובין דף סה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת עירובין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין מיום שחרב בית המקדש ועד עכשיו ^[1], שנאמר: (ישעיהו נא כא) לכן שמעי נא זאת עניה ושכרת ולא מיין.

מיתיבי [תוספתא תרומת פ"ג מ"א [ליברמן]]: שיכור - מקחו מקח וממכרו ממכר; עבר עבירה שיש בה מיתה - ממיתין אותו, מלקות - מלקין אותו; כללו של דבר: הרי הוא כפיקח לכל דבריו, אלא שפטור מן התפלה.

מאי יכולני לפטור דקאמר? - נמי מדין תפלה ^[2].

אמר רבי חנינא: לא שנו אלא שלא הגיע לשכרותו של לוט, אבל הגיע לשכרותו של לוט – פטור מכולם.

אמר רבי חנינא: כל המפיק 'מגן' ^[3] בשעת גאוה ^[4] - סוגרין וחותמין צרות בעדו ^[5], שנאמר (איוב מא ז) גאוה אפיקי מגנים סָגור חותם צר.

מאי משמע דהאי 'אפיק' - לישנא דעבורי הוא?

דכתיב (איוב ו טו) אחי בגדו כמו נחל כאפיק נחלים יעברו.

רבי יוחנן אמר: 'כל שאינו מפיק' אתמר ^[6].

מאי משמע דהאי 'מפיק' לישנא דגלויי הוא?

דכתיב [תהלים יח,] ויראו אפיקי מים ויגָלו מוסדות תבל [מגערתך ה' מנשמת רוח אפך] ^[7].

מכדי קראי משמע בין למר ובין למר, מאי בינייהו?

איכא בינייהו דרב ששת, דרב ששת מסר שינתיה לשמעיה ^[8]; מר אית ליה דרב ששת, ומר ^[9] לית ליה דרב ששת ^[10].

אמר רב חייא בר אשי אמר רב: כל שאין דעתו מיושבת עליו - אל יתפלל, משום שנאמר 'בצר אל יורה' ^[11].

רבי חנינא ביומא דרתח לא מצלי.

אמר: 'בצר אל יורה' כתיב. [ראה מהרש"א]

מר עוקבא ביומא דשותא ^[12] לא הוה נפיק לבי דינא.

אמר רב נחמן בר יצחק: הלכתא בעיא צילותא כיומא דאסתנא ^[13].

אמר אביי: אי אמרה לי אם קריב כותחא ^[14] - לא תנאי ^[15].

אמר רבא: אי קרצתן כינה - לא תנאי.

מר בריה דרבינא עבדה ליה אמיה שבעה מני לשבעה יומי [בגדים לשבעה ימים שיהיו תמיד נקיים].

אמר רב יהודה: לא איברי ליליא אלא לשינתא.

אמר רבי שמעון בן לקיש: לא איברי סיהרא אלא לגירסא.

אמרי ליה לרבי זירא: מחדדן שמעתך!

אמר להו: דיממי נינהו.

אמרה ליה ברתיה דרב חסדא לרב חסדא: לא בעי מר מינם פורתא?

אמר לה: השתא אתו יומי דאריכי וקטיני ^[16], ונינום טובא ^[17].

אמר רב נחמן בר יצחק: אנן - פועלי דיממי אנן.

רב אחא בר יעקב יזיף ופרע ^[18].

אמר רבי אלעזר: הבא מן הדרך - אל יתפלל שלשה ימים ^[19], שנאמר (עזרא ח טו) ואקבצם אל הנהר הבא אל אחוא ונחנה שם ימים שלשה ואבינה בעם [ובכהנים ומבני לוי לא מצאתי שם] ^[20].

אבוה דשמואל, כי אתי באורחא לא מצלי תלתא יומי.

שמואל לא מצלי בביתא דאית ביה שיכרא ^[21].

רב פפא לא מצלי בביתא דאית ביה הרסנא ^[22].

אמר רבי חנינא: כל המתפתה ^[23] ביינו ^[24] - יש בו מדעת קונו, שנאמר (בראשית ח כא) וירח ה' את ריח הניחח [ויאמר ה' אל לבו לא אסף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעריו ולא אסף עוד להכות את כל חי כאשר עשיתי] ^[25].

אמר רבי חייא: כל המתיישב ביינו ^[26] - יש בו דעת שבעים זקנים: 'יין' ניתן בשבעים אותיות ^[27], ו'סוד' ניתן בשבעים אותיות, נכנס יין יצא סוד ^[28].

אמר רבי חנין: לא נברא יין אלא לנחם אבלים ולשלם שכר רשעים ^[29], שנאמר (משלי לא ו) תנו שכר לאובד [ויין למרי נפש] ^[30].

אמר רבי חנין בר פפא: כל שאין יין נשפך בתוך ביתו כמים - אינו בכלל ברכה ^[31], שנאמר (שמות כג כה) [ועבדתם את ה' אלהיכם] וברך את לחמך ואת מימיך [והסרתי מחלה מקרבך]: מה לחם שניקח בכסף מעשר ^[32] - אף מים שניקח בכסף מעשר, ומאי ניהו - יין, וקא קרי ליה 'מים'.

^[33]

אי נשפך בביתו כמים - איכא ברכה, ואי לא – לא ^[34].

אמר רבי אילעאי: בשלשה דברים אדם ניכר ^[35]: בכוסו ^[36], ובכיסו ^[37], ובכעסו ^[38].

ואמרי ליה: אף בשחקו.

אמר רב יהודה אמר רב: ישראל ונכרי בפנימית ^[39], וישראל בחיצונה, בא מעשה לפני רבי ואסר ^[40], ולפני רבי חייא ואסר.

יתוב רבה ורב יוסף בשילהי פירקיה דרב ששת ^[41], ויתיב רב ששת וקאמר: כמאן אמרה רב לשמעתיה - כרבי מאיר ^[42];

כרכיש רבה רישיה ^[43].

אמר רב יוסף: תרי גברי רברבי כרבנן ליטעו בהאי מילתא? אי כרבי מאיר - למה לי ישראל בחיצונה ^[44]? וכי תימא: מעשה שהיה כך היה - והא בעו מיניה מרב: פנימי במקומו ^[45] מהו ^[46]? ואמר להן: מותר ^[47]!

ואלא מאי - כרבי אליעזר בן יעקב? האמר: עד שיהו שני ישראלים אוסרין זה על זה ^[48]!?

אלא ^[49] כרבי עקיבא ^[50], דאמר: רגל המותרת במקומה - אוסרת שלא במקומה? למה לי ^[51] נכרי? אפילו ישראל נמי ^[52]!?

אמר רב הונא בריה דרב יהושע: לעולם כרבי אליעזר בן יעקב וכרבי עקיבא, והכא במאי עסקינן - כגון שעירבו, וטעמא - דאיכא נכרי דאסיר, אבל ליכא נכרי – לא אסיר ^[53].

בעא מיניה רבי אלעזר מרב: ישראל ונכרי בחיצונה, וישראל בפנימית מהו? התם טעמא - משום דשכיח דדייר, דמירתת נכרי ^[54] וסבר: השתא אתי ישראל ^[55], ואמר לי: ישראל דהוה גבך היכא? ^[56] אבל הכא - אמינא ליה: נפק אזל ליה? או דילמא: הכא נמי מירתת, דסבר: השתא אתי ישראל וחזי לי?

אמר ליה: (משלי ט ט) תן לחכם ויחכם עוד [הודע לצדיק ויוסף לקח] ^[57].

ריש לקיש ותלמידי דרבי חנינא איקלעו לההוא פונדק ^[58], ולא הוה שוכר והוה משכיר ^[59].

אמרו: מהו למיגר מיניה? כל היכא דלא מצי מסליק ליה ^[60] - לא תיבעי לך דלא אגרינא ^[61]; כי תיבעי - היכא דמצי מסליק ליה, מאי? כיון דמצי מסליק - אגרינא, או דילמא: השתא מיהא הא לא סלקיה!

אמר להן ריש לקיש: נשכור ^[62], ולכשנגיע אצל רבותינו שבדרום נשאל להן.

אתו שיילו לרבי אפס, אמר להן: יפה עשיתם ששכרתם.

רבי חנינא בר יוסף ורבי חייא בר אבא ורבי אסי איקלעו לההוא פונדק, דאתא נכרי מרי דפונדק בשבתא ^[63]. ^[64] אמרו: מהו למיגר מיניה ^[65]? שוכר כמערב דמי, מה מערב מבעוד יום - אף שוכר מבעוד יום, או דילמא: שוכר כמבטל רשות דמי, מה מבטל רשות - ואפילו בשבת ^[66], אף שוכר - ואפילו בשבת?

רבי חנינא בר יוסף אמר: נשכור, ורבי אסי אמר: לא נשכור.

אמר להו רבי חייא בר אבא: נסמוך על דברי זקן, ונשכור.

אתו שיילו ליה לרבי יוחנן, אמר להן:

הערות[עריכה]

^ לטעון על כל ישראל לפני הקדוש ברוך הוא דבר שיפטרו כולן מדינא לעתיד לבוא לומר שהן שיכורים ואין נתפשין על עונם
^ אם דנין אותן על שלא היו מתפללין בכוונה, יכול אני לפוטרן
^ המעביר תפלת מגן אברהם, שאינו אומרה
^ בשעת שיכרות אינו מתפלל
^ שלא יבאו עליו
^ דהאי מפיק - לישנא דגלויי הוא, והכי קאמר: כל שאינו מגלה תפלה בשעת שיכרות, כלומר: שאינו מתפלל
^ אפיקי מים = גילויי הים, כדכתיב ויגלו מוסדות
^ אמר לו: הניחני לישן מעט, וכשיגיע זמן תפלה הקיצני
^ רבי חנינא, דאמר אעבורי בעי
^ ואסור להתפלל עד שיעור מאליו
^ בדקתי אחר המקרא זה, ואינו בכל הכתובים, ושמא בספר בן סירא הוא
^ יומא דשותא - רוח דרומית מנשבת בו, וחזקה
^ כשמנשבת רוח צפונית - יום אורה הוא, ונוח לכל, כדאמר ביבמות בפרק 'הערל' (עב,א): מפני מה לא מלו ישראל במדבר? - מפני שלא נשבה בהן רוח צפונית, אבל ביומא דשותא אמר התם: לא מהלינן ביה, ולא מסוכרינן [מקיזין דם] ביה
^ אפילו ציווי עבודה קלה היתה מבטלת אותי
^ לא הייתי שונה כמו ששניתי
^ ימים שהוא בקבר; 'אריכי' - לישן, ו'קטיני' - לעסוק בתורה ובמצות
^ ונישן הרבה
^ היה קובע לו לשנות כך וכך פרקים ביום, והיה רגיל לעסוק ביום, ופעמים שהיה טרוד במזונותיו ביום, ופורע קביעות עתו בלילה
^ שאין דעתו מיושבת עליו מפני טורח הדרך
^ ונחנה שם ימים שלשה - והדר ואבינה - מכלל דעד השתא לא הויא בינה
^ ריח השכר משכרתו
^ משום ריחא
^ שמפייסין אותו על דבר ומתרצה
^ כשטוב לבו ביין
^ ריח הניחוח - ואמרן לעיל דריחא דומיא דמשתייא הוא, וכתיב ויאמר אל לבו לא אוסיף וגו' - דאירצי
^ ששותה יין ואין דעתו מטרפתו
^ כך חשבונו בגימטריא
^ וזה, הואיל ולא יצא סודו - שקול הוא כסנהדרין של שבעים
^ ששותין ושמחין ומקבלין עולמן בחייהם
^ לאובד = רשע
^ לא הגיע לסוף ברכה גמורה, ואפילו הוא עשיר בדברים אחרים
^ שמותר ללוקחו בכסף מעשר שני בירושלים; הכל ניקח בכסף מעשר חוץ מן המים ומלח, בפרק 'בכל מערבין'
עמוד ב
^ ירובין סה,ב
^ הוי בכלל ברכה, ואי לא - לא
^ אם הגון הוא
^ אם דעתו מיושבת עליו ביינו
^ כשנושא ונותן עם בני אדם, אם באמונה הוא עושה
^ שאינו קפדן יותר מדאי
^ שתי חצירות זו לפנים מזו, והיה לו לבן פנימית דריסת הרגל על בן חיצונה
^ בחיצונה, עד שישכיר
^ לאחר שסיים הדרשה
^ דלא בעי שני ישראלים אוסרין זה על זה
^ הודה לדבריו
^ דבעינן שני ישראלים
^ בחצר הפנימית
^ להוציא מביתו לחצר
^ אלמא: לא אסר אלא בחיצונה, שרשות שני ישראלים שולטת בה
^ והני לאו אוסרים זה על זה נינהו, דהא אמרי רבנן בשילהי פירקין: רגל המותרת במקומה - אינה אוסרת שלא במקומה משום דריסת הרגל, ואף על פי שלא עירבה עמה
^ רב
^ סבירא ליה, והוו להו שני ישראלים אוסרין זה על זה; הלכך אסר נכרי עלייהו
^ משום
^ ישראל פנימי לחודיה נמי אסר על חיצון
^ לעולם כרבי אלעזר - משום הכי פנימי במקומו מותר וחיצון אסור: משום דריסת הרגל דפנימי כרבי עקיבא, וכיון דאסר עליה - הוו להו בחיצונה שני ישראלים אוסרין זה על זה - ומהני נכרי לבטל את עירובן אפילו עירבו; ואי ליכא נכרי, כי עירבו - שרי
^ להרוג את ישראל הדר עמו בפנימית
^ דחיצונה ותבע ליה מיניה
^ ולא מצינו למימר ליה נפק אזיל ליה לבראי, דאמר לי: אי הוה נפיק - אנא חזא ליה?
^ תן לחכם ויחכם עוד - כי היכי דהתם אסור, הכא נמי אסור
^ דהוו דיירי ביה בההוא חצר תרי ישראלים וחד נכרי ששכר את דירתו מחבירו נכרי; פונדק - יש בו חדרים פתוחין לחצר, והאכסנאים נכנסים בהן, ואוסרין זה על זה בשבת
^ ואותו שבת לא היה שם אותו נכרי השוכר, אלא נכרי המשכיר, והיו יראים שמא יבא נכרי בשבת
^ משכיר לשוכר עד זמנו
^ דודאי [לאו] ברשותיה הוא, ולא מצינן למיגר מיניה
^ דספק דבריהם להקל
^ דמאתמול שפיר מצו לערובי דיורין דישראל דהוו ביה, משום דנכרי לא אסר עלייהו היכא דליתיה - ולא עירבו מאתמול ולא הוו מטלטלי בחצר
^ כי אתא נכרי
^ והדר נבטל רשות לגבי חד, וההוא מיהו לישתרי להוציא
'^ כדתנן במתניתין: בית הלל אומרים משתחשך כו'

[1] לטעון על כל ישראל לפני הקדוש ברוך הוא דבר שיפטרו כולן מדינא לעתיד לבוא לומר שהן שיכורים ואין נתפשין על עונם

[2] אם דנין אותן על שלא היו מתפללין בכוונה, יכול אני לפוטרן

[3] המעביר תפלת מגן אברהם, שאינו אומרה

[4] בשעת שיכרות אינו מתפלל

[5] שלא יבאו עליו

[6] דהאי מפיק - לישנא דגלויי הוא, והכי קאמר: כל שאינו מגלה תפלה בשעת שיכרות, כלומר: שאינו מתפלל

[7] אפיקי מים = גילויי הים, כדכתיב ויגלו מוסדות

[8] אמר לו: הניחני לישן מעט, וכשיגיע זמן תפלה הקיצני

[9] רבי חנינא, דאמר אעבורי בעי

[10] ואסור להתפלל עד שיעור מאליו

[11] בדקתי אחר המקרא זה, ואינו בכל הכתובים, ושמא בספר בן סירא הוא

[12] יומא דשותא - רוח דרומית מנשבת בו, וחזקה

[13] כשמנשבת רוח צפונית - יום אורה הוא, ונוח לכל, כדאמר ביבמות בפרק 'הערל' (עב,א): מפני מה לא מלו ישראל במדבר? - מפני שלא נשבה בהן רוח צפונית, אבל ביומא דשותא אמר התם: לא מהלינן ביה, ולא מסוכרינן [מקיזין דם] ביה

[14] אפילו ציווי עבודה קלה היתה מבטלת אותי

[15] לא הייתי שונה כמו ששניתי

[16] ימים שהוא בקבר; 'אריכי' - לישן, ו'קטיני' - לעסוק בתורה ובמצות

[17] ונישן הרבה

[18] היה קובע לו לשנות כך וכך פרקים ביום, והיה רגיל לעסוק ביום, ופעמים שהיה טרוד במזונותיו ביום, ופורע קביעות עתו בלילה

[19] שאין דעתו מיושבת עליו מפני טורח הדרך

[20] ונחנה שם ימים שלשה - והדר ואבינה - מכלל דעד השתא לא הויא בינה

[21] ריח השכר משכרתו

[22] משום ריחא

[23] שמפייסין אותו על דבר ומתרצה

[24] כשטוב לבו ביין

[25] ריח הניחוח - ואמרן לעיל דריחא דומיא דמשתייא הוא, וכתיב ויאמר אל לבו לא אוסיף וגו' - דאירצי

[26] ששותה יין ואין דעתו מטרפתו

[27] כך חשבונו בגימטריא

[28] וזה, הואיל ולא יצא סודו - שקול הוא כסנהדרין של שבעים

[29] ששותין ושמחין ומקבלין עולמן בחייהם

[30] לאובד = רשע

[31] לא הגיע לסוף ברכה גמורה, ואפילו הוא עשיר בדברים אחרים

[32] שמותר ללוקחו בכסף מעשר שני בירושלים; הכל ניקח בכסף מעשר חוץ מן המים ומלח, בפרק 'בכל מערבין'
עמוד ב

[33] ירובין סה,ב

[34] הוי בכלל ברכה, ואי לא - לא

[35] אם הגון הוא

[36] אם דעתו מיושבת עליו ביינו

[37] כשנושא ונותן עם בני אדם, אם באמונה הוא עושה

[38] שאינו קפדן יותר מדאי

[39] שתי חצירות זו לפנים מזו, והיה לו לבן פנימית דריסת הרגל על בן חיצונה

[40] בחיצונה, עד שישכיר

[41] לאחר שסיים הדרשה

[42] דלא בעי שני ישראלים אוסרין זה על זה

[43] הודה לדבריו

[44] דבעינן שני ישראלים

[45] בחצר הפנימית

[46] להוציא מביתו לחצר

[47] אלמא: לא אסר אלא בחיצונה, שרשות שני ישראלים שולטת בה

[48] והני לאו אוסרים זה על זה נינהו, דהא אמרי רבנן בשילהי פירקין: רגל המותרת במקומה - אינה אוסרת שלא במקומה משום דריסת הרגל, ואף על פי שלא עירבה עמה

[49] רב

[50] סבירא ליה, והוו להו שני ישראלים אוסרין זה על זה; הלכך אסר נכרי עלייהו

[51] משום

[52] ישראל פנימי לחודיה נמי אסר על חיצון

[53] לעולם כרבי אלעזר - משום הכי פנימי במקומו מותר וחיצון אסור: משום דריסת הרגל דפנימי כרבי עקיבא, וכיון דאסר עליה - הוו להו בחיצונה שני ישראלים אוסרין זה על זה - ומהני נכרי לבטל את עירובן אפילו עירבו; ואי ליכא נכרי, כי עירבו - שרי

[54] להרוג את ישראל הדר עמו בפנימית

[55] דחיצונה ותבע ליה מיניה

[56] ולא מצינו למימר ליה נפק אזיל ליה לבראי, דאמר לי: אי הוה נפיק - אנא חזא ליה?

[57] תן לחכם ויחכם עוד - כי היכי דהתם אסור, הכא נמי אסור

[58] דהוו דיירי ביה בההוא חצר תרי ישראלים וחד נכרי ששכר את דירתו מחבירו נכרי; פונדק - יש בו חדרים פתוחין לחצר, והאכסנאים נכנסים בהן, ואוסרין זה על זה בשבת

[59] ואותו שבת לא היה שם אותו נכרי השוכר, אלא נכרי המשכיר, והיו יראים שמא יבא נכרי בשבת

[60] משכיר לשוכר עד זמנו

[61] דודאי [לאו] ברשותיה הוא, ולא מצינן למיגר מיניה

[62] דספק דבריהם להקל

[63] דמאתמול שפיר מצו לערובי דיורין דישראל דהוו ביה, משום דנכרי לא אסר עלייהו היכא דליתיה - ולא עירבו מאתמול ולא הוו מטלטלי בחצר

[64] כי אתא נכרי

[65] והדר נבטל רשות לגבי חד, וההוא מיהו לישתרי להוציא

[66] '^ כדתנן במתניתין: בית הלל אומרים משתחשך כו'

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]