באר היטב על יורה דעה רו
סעיף א
[עריכה](א) שאני: דה"ק מודרני עמך כשאוכל לך.
(ב) לדבר: כ' הש"ך ונראה דחסר כאן הגהת הרב דעה א' דס"ל דכל שלא סיים דבריו לא הוי נדר כלל כיון דמשמע הכי ומשמע הכי לא הוי ידים מוכיחות וכ"כ הט"ז וכן מבואר מדברי הרב ס"ג דכ' וכבר נתבאר וכו' והב"ח מחמיר ביותר דידים שאינן מוכיחות הויין ידים ואפי' לא סיים דבריו אסור אפי' לאכול עמו ואין זה עיקר בש"ס ופוסקים ואם אמר שאני אוכל לך לא אמר כלום ואם מסרבין בו לאכול הוי הוכחה ר"ל מה שאוכל לך קונם ואסור ואם אמר מודרני ממך או שאר הלשונות ואמר אם אוכל לחוד ולא אמר לך יש מי שפסק דאסור ויש מי שפסק דכיון דלא אמר לך אינו כלום ואם אמר שאיני אוכל אפילו אמר מודרני ממך או שאר הלשונות אינו כלום וכ"ש אם אמר שלא אוכל לך אפי' אמר מודרני ממך ומ"מ לכ"ע שאיני אוכל לך לחוד או שלא אוכל לך לחוד לא אמר כלום דכל זמן שאוסר עצמו על החפץ לא הוי יד לנדרים דאפי' נדרים עצמן אם אמר הרי עלי שלא אוכל ככר זה כקרבן אינו כלום וכ"כ הרא"ש שאם אמר אני נודר שלא אוכל עמך אינו כלום שהוא לשון שבועה ולא לשון נדר ומיהו כיון שרגילין האנשים לידור בזה הלשון אין להקל וצריך התרה שלא ינהג קלות ראש בנדרים עכ"ל רבי' ירוחם ולפ"ז מ"ש הרב וי"א דאפילו אמר שאני כו' אינו מדוקדק כלל דאדרבה טפי אסור לכ"ע עכ"ל.
סעיף ב
[עריכה](ג) מאכילה: ואם לא הזכיר לא אכילה ולא הנאה לא הוי נדר כלל. טור. אבל להמחבר הוי נדר שאינו רשאי לדבר עמו כ"כ הב"ח והפרישה ופשוט הוא ודלא כלבוש שהעתיק כאן דברי הטור בסתם ובס"ח העתיק דברי המחבר בסתם עכ"ל הש"ך.
סעיף ג
[עריכה](ד) מנודה: כתב הש"ך דדברי המחבר צ"ע דאי ס"ל דמנודה או משמתינא לאו לשון נדר הוא א"כ כ"ש אם לא סיים דבריו דמותר בכל ואי ס"ל דהוא לשון נדר א"כ בסיים דבריו שאני אוכל לך נמי אסור לאכול עמו ורבי' ירוחם כתב וז"ל מנודה אני לך או משמתינא ממך אפילו סיים ואמר שאני אוכל לך מותר ומ"מ אסור לישב בד' אמותיו אפי' אמר מנודה אני לך לחוד או משמתינא ממך לחוד כו' ויש ליישב בדוחק וצ"ע עכ"ל.
(ה) נתבאר: היינו לפי שהגיהו בדבריו כמ"ש בס"ק ב' ומ"מ יש לדקדק מאי ענין זה לזה הא הכא גרע טפי וכמ"ש התוס' בשם ר"י דבמנודה ונדינא ממך אפילו לא סיים דבריו אסור ליהנות אלא שנראה שהרב נמשך אחר דברי הטור דמשוה לגמרי מנודה ונדינא למרוחקני וצ"ע ונראה דלענין הלכה אין להקל עכ"ל הש"ך.
סעיף ד
[עריכה](ו) אסור: דהוי כאומר ככר זה עלי כקרבן דסתם רשע חייב בקרבן. ש"ך.
(ז) קונם: דמה שתולה בכשרים בטל את הקונם דכשרים לא נדרי כלל אלא נודבין. ש"ך.
סעיף ה
[עריכה](ח) נדר: פי' דלשון נדר היינו שאוסר החפץ עליו ולשון שבוע היינו שאוסר עצמו על החפץ וכשאומר אני נודר שלא אוכל עמך הו"ל לשון שבועה ושבועה נמי לא הוי שלא נשבע בלשון שבועה עכ"ל הש"ך.
(ט) מצוה: האומר הרי אני נודר רביע גופי הוה כאלו אמר הריני נודר לתת רביעית גופי וחייב צדקה רלנ"ח סי' ג'.