אור ישראל/מכתבים/כד
ב"ה כ"ד כסלו תרח"י.
א"ה בני שלום, שלחתי לך מליצות כמו שבקשת, אמנם אל תבטח, זהו רק שלא יבא עזרך בנס נגלה, אמנם העיקר לבטוח בה' בכל לבבך, ואל בינתך אל תשען, ולא תעשה יתר השתדלות, שלא תחשוב כחי ועוצם ידי היה לי לישועה, כמש"כ אל תבטחו בנדיבים כו', אשרי כו' שברו על ה', אקוה אל ה' שיזדמן לך מעות בריוח על הוצאותיכם דשם ועל הוצאות החזרה, הרבה סיבות ושלוחים למקום, הן לגלגל זכות ע"י זכאים, כמ"ש ב"ב יו"ד היה רמ"א כו', הן על איזו אופנים, ותחזור תמיד פסוקי ההשגחה ובטחון וישועה, כמו קוה אל ה', חזקו ואמצו כו', עיני תמיד אל ה' כי הוא יוציא מרשת רגלי וכדומה, עזרה בצרות נמצא מאוד, ואז תלך לבטח ותשועת ה' כהרף עין:
כידוע שהבורא ית"ש משגיח בכל רגע על כל אדם בפרטיות עניניו, וכמו שהאדם פונה לבו לה', כן ה' פונה להשגיח עליו כמ"ש ה' צלך, ואם פונה יותר גם ה' משגיח עליו יותר, כמ"ש במדרש ה' צלך מה הצל הזה כשאתה מראה אותו אצבע א' הוא מראה אותך אצבע א', ואם כל היד מראה כנגדו כל היד, כן הקב"ה כדרך שבא האדם לראות כך בא ליראות עי' נפש החיים, וכשבא עונש על האדם אינו יודע במה לתלות תחילה, כי אמרו חז"ל (יומא ל"ח ב') השוכח דבר א' מתלמודו גורם גלות לבניו, ומכש"כ מי יאמר זכיתי לבי שעונותינו רבו למעלה ראש כו', ובפרט על ביטול תורה, שאמרו בספרי כשם שת"ת גדול כן ביטול תורה גדול מכל עונות, ואמרו גלות מכפרת עון ובפרט גלות לדפוק על פתחי נדיבים בבושה וכלימה ובזיון, ותשים על לבך כל מה שאתה סובל יותר כלימה, הוא יותר כפרת עון:
ע"כ קבל עליך באהבה, ושמת בהם יותר מעל כל הון, כמ"ש ברכות ה' יכול אפילו לא קבלם מאהבה כו', ואם קבלם מה שכרו יראה זרע יאריך ימים כו', ובפרט שאתה הולך בדרך מצוה בקור חולים וגמ"ח שא"א באחר, ונחשב לך כאילו אתה מקיים והגית בו, כמ"ש במ"ק ט' ב' ונפסק ביו"ד רמ"ו סעיף ח', ע"כ אל תהיה עצב רק תהיה שמח וטוב לב, וכשתודיעני שאין אתה מיצר ודואג רק שמח, אז אשמח גם אני, ואין לנו להשען אלא על אבינו שבשמים, כי אם הוגה ורחם כרוב חסדיו, ולא יזנח לעולם ה', טוב ה' לקוויו, אביך זונדיל מסאלאנט: