אור ישראל/מכתבים/טז

באו ימי הרעה אלו ימי הזקנה, רעיוני בלתי מסודרים, כבד לפני לתת לב להשיב בשאלה כבידה, לבער היצר אשר נוצרנו ללחום מלחמתו, אין סדר במלחמה, ואין בטחון, הרבות במוסר בעת מצוא – ימים המקודשים לה שומה מספרי הפוסקים בהיות האדם מעותד למשפט אם לחיים כו': –

ובמה יתרצה העבד אל אדוניו, אם לא בלב נשבר, אשר האלהים לא תבזה, הנודע ממקור שקידה הגדולה בספרי היראים, בשפיכת הנפש לד' ית"ש – אם כה יעשה האדם וחי, גם לאחר עבור ימי המשפט, עוד רשמי המוסר ידופקו – חיוב לימודה תבער בלב נלבב, להחזיק בה באין רפיון – ידידם המברכם לשנה טובה:

דבר המחזיק בקרבה הרבה מיסוד האש, הגם כי האש אינו ניכר, אך ע"י ניצוץ. אש תתלקח ותתלהב, כן הגם כי אין מצבי עתה להאריך בדברים, בכ"ז התקוה כי בדברים קצרים, יזכירו ויתעוררו, את אשר דרשתי לפני כבודכם מכבר, אשר בטח נכנסו הדברים בעומק לבבם, לילך לבית המוסר ובפרט בעשי"ת, ללמוד מוסר בהתפעלות הנפש, וגם התפילה אשר יותר טוב בעשרה (עי' תענית ח' כאן בצבור וכו') וההתעוררות הפנימי יתגברו על כל ההתנגדות: –