בנימין זאב וולף בוסקוביץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בנימין זאב וולף בוסקוביץ (תק"ה 1745 בערך, בוסקוביצה, כיום בצ'כיה - י' בסיוון תקע"ח, 14 ביוני 1818, בוניהאד, הונגריה) היה רב ופוסק בערים רבות בבוהמיה, מוראביה ובהונגריה שתחת שלטון האימפריה האוסטרית. נודע בחידושיו שנדפסו במהדורות התלמוד הבבלי ובספריו, המפורסם שבהם "סדר משנה".

קברו של בוסקוביץ

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנו של הרב שמואל קעלין, מחבר "מחצית השקל". נישא לאסתר בתו של הרב דוד בוסקוביץ, והתגורר לאחר נישואיו באופן ישן. בין השנים תקמ"ב-תקמ"ד (1782-1784) שימש כרבה של העיר אסוד, ובחודש אלול תקמ"ד התמנה לרבנות העיר פרוסניץ (פרוסטיץ); בעיר זו הכיר את הרב משה סופר שהיה אז בחור צעיר מאורס לבת המקום, והם נעשו ידידים למרות פער הגילאים ביניהם.

בשנת 1791 פגה אשרת השהיה שלו, והשלטונות סירבו לחדשה, בשל כך נאלץ לשוב לאופן-ישן, בה כיהן אז כרב מהר"ם מינץ, ופתח בה מחדש את ישיבתו. ב-1793 כילתה שרפה את כל רכושו וכתביו, ומאחר שבתקופה זו הותר ליהודים להתיישב בעיר החדשה פשט, עקר לשם והתגבשה סביבו קהילה יהודית, למעשה שימש רב"ז כרבה הראשון של קהילת בודפשט, ואף העניק תעודות הכשר לבתי אוכל יהודיים שהתקיימו בה. לאור התנגדותו של מהר"ם מינץ, וטענתו כי קהילת פשט משתייכת מבחינה רבנית לשטח השיפוט של אופן-ישן, התגלע סכסוך בין הקהילות, ואף שהסכסוך הוכרע בידי השלטונות בעד עצמאותה של קהילת פשט, נאלץ בוסקוביץ לוותר על רבנות הקהילה מטעמים טכניים. הוא נבחר כרבה של קהילת בלשג'רמט, כ-40 ק"מ צפונית לבודפשט ושימש במשרה זו חמש שנים בין תקנ"ח לתקס"ג, 1798-1803.

בשנת תקס"ד, 1804, נבחר לכהן ברבנות עירו של אביו, קעלין (אנ'), אך בשל בעיות מעמד נאלץ לעזוב את העיר בשנת תקס"ט (1809) לאחר שכשלו הניסיונות להסדיר את שהייתו החוקית במדינה. בקיץ תק"ע (1810) עבר לכהן כרבה של בוניהד, וכיהן בה עד פטירתו בי' בסיוון תקע"ח, 14 ביוני 1818. החליף אותו הרב צבי הירש הלר.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יצחק יוסף כהן, הגאון רבי וואלף בוסקוביץ זצ"ל, תולדותיו וספריו, בתוך: סדר משנה, ירושלים, תשנ"א, עמ' תכג-תנז.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרו