ביאור:משלי יח ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
(הופנה מהדף Tnk1/ktuv/mj/18-07)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משלי יח ז: "פִּי כְסִיל מְחִתָּה לוֹ, וּשְׂפָתָיו מוֹקֵשׁ נַפְשׁוֹ."

תרגום מצודות: פי כסיל מביא על עצמו מחיתה ושבר, ושפתיו מביאים מוקש לנפשו.

תרגום ויקיטקסט: - פיו של הכסיל, הקורא למהלומות, גורם לו מחיתה (שבירה) בעצמותיו; ושפתיו, הפותחות בריב, הן המוקש (המלכודת) של נפשו - הן מכניסות אותו למריבה שאינו יכול לצאת ממנה בשלום.


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי יח ז.


דקויות[עריכה]

פסוק 6 תיאר את אופיו של הכסיל ופסוק 7 מתאר את התוצאות של אופי זה. הפסוקים בנויים כתקבולת צולבת:

שפתי כסיל יבואו בריב,

- ופיו למהלומות יקרא;

- פי כסיל מחיתה לו,

ושפתיו מוקש נפשו.

הפתיחה בריב גורמת למוקש (מכשול), והקריאה לאלימות גורמת למחיתה (שבירה).

והמסקנות המעשיות משני הפסוקים:

- להיזהר משפתי כסיל כדי שלא להגיע למריבה: "תִּתְנַהֵג תָּמִיד לְדַבֵּר כָּל דְּבָרֶיךָ בְּנַחַת, לְכָל אָדָם וּבְכָל עֵת, וּבַזֶּה תִּנָּצֵל מִן הַכַּעַס, שֶׁהִיא מִדָּה רָעָה לְהַחְטִיא בְּנֵי אָדָם" (אגרת הרמב"ן).

- להיזהר מפי כסיל, כדי שגם אם כבר הסתבכנו ונכנסנו למריבה, לא נגיע לאלימות: לנסות להקשיב וללמוד את נקודת המבט של הצד השני, גם תוך כדי המריבה, ולא לדבר דברים שיהפכו את המריבה לקרב אלים.

הקבלות[עריכה]

פתיחת השפתיים נמשלה למחיתה (- הריסת חומת-ההגנה) גם ב(משלי יג ג): "נֹצֵר פִּיו שֹׁמֵר נַפְשׁוֹ, פֹּשֵׂק שְׂפָתָיו מְחִתָּה לוֹ"*וב(משלי י יד): "חֲכָמִים יִצְפְּנוּ דָעַת, וּפִי אֱוִיל מְחִתָּה קְרֹבָה"*.




דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/18-07