ביאור:רות ג
קיצור דרך: a2903
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
שיר השירים פרק א ב ג ד ה ו ז ח - רות פרק א ב ג ד - איכה פרק א ב ג ד ה - קהלת פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב - אסתר פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י (מהדורות נוספות של רות ג)
א וַתֹּאמֶר לָהּ נָעֳמִי חֲמוֹתָהּ: "בִּתִּי, הֲלֹא הרי אֲבַקֶּשׁ לָךְ אני דואגת לך שתהיה לך מָנוֹחַ מנוחה, דהיינו שתתחתני (לאחר שראתה שהסתיים הקציר ובועז לא הציע לשאת את רות, החליטה נעמי לשלוח את רות אליו, בדרך שתתואר בהמשך) אֲשֶׁר יִיטַב לָךְ. ב וְעַתָּה הֲלֹא בֹעַז מֹדַעְתָּנוּ קרובינו אֲשֶׁר הָיִית אֶת עִם נַעֲרוֹתָיו, הִנֵּה הוּא זֹרֶה אֶת גֹּרֶן הַשְּׂעֹרִים מניף לרוח את השעורים, לאחר שנדושו בגורן, כדי להפריד בין הקליפות לגרעינים הַלָּיְלָה. ג וְרָחַצְתְּ וָסַכְתְּ תמשחי בשמן את עורך וְשַׂמְתְּ (שמלתך) שִׂמְלֹתַיִךְ את הבגדים היפים שלך עָלַיִךְ (וירדתי) וְיָרַדְתְּ הַגֹּרֶן, אַל תִּוָּדְעִי לָאִישׁ תתגלי לבועז עַד כַּלֹּתוֹ לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת. ד וִיהִי בְשָׁכְבוֹ, וְיָדַעַתְּ תתדאגי לדעת אֶת הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁכַּב שָׁם, וּבָאת וְגִלִּית מַרְגְּלֹתָיו תסירי את השמיכה מרגליו (כדי להעיר אותו) (ושכבתי) וְשָׁכָבְתְּ תשכבי לידו (ומתוך כך הוא יבין שאת מעוניינת להתחתן איתו), וְהוּא יַגִּיד לָךְ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשִׂין". ה וַתֹּאמֶר אֵלֶיהָ: "כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמְרִי אֵלַי אֶעֱשֶׂה".
ו וַתֵּרֶד הַגֹּרֶן, וַתַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוַּתָּה חֲמוֹתָהּ. ז וַיֹּאכַל בֹּעַז וַיֵּשְׁתְּ וַיִּיטַב לִבּוֹ, וַיָּבֹא לִשְׁכַּב בִּקְצֵה הָעֲרֵמָה, וַתָּבֹא בַלָּט בשקט וַתְּגַל מַרְגְּלֹתָיו גלתה את רגליו וַתִּשְׁכָּב. ח וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַיֶּחֱרַד התעורר בבהלה הָאִישׁ וַיִּלָּפֵת וירתע, וְהִנֵּה אִשָּׁה שֹׁכֶבֶת מַרְגְּלֹתָיו לרגליו, לצידו. ט וַיֹּאמֶר: "מִי אָתּ?", וַתֹּאמֶר: "אָנֹכִי רוּת אֲמָתֶךָ, וּפָרַשְׂתָּ כְנָפֶךָ עַל אֲמָתְךָ כסה אותי בכנף ביגדך, תשא אותי לאשה (כמו גם ביחזקאל טז ח) כִּי גֹאֵל קרוב משפחה (ראה לעיל ב, כ) אָתָּה". י וַיֹּאמֶר: "בְּרוּכָה אַתְּ לַיהוָה, בִּתִּי. הֵיטַבְתְּ עשית מעשה יותר טוב חַסְדֵּךְ הָאַחֲרוֹן בכך שאת רוצה להנשא לי מִן יותר מאשר חסדך הָרִאשׁוֹן שעשית עם נעמי, לְבִלְתִּי לֶכֶת אַחֲרֵי הַבַּחוּרִים הצעירים (בועז היה מבוגר) אִם דַּל וְאִם עָשִׁיר. יא וְעַתָּה בִּתִּי אַל תִּירְאִי אל תפחדי מהדברים שאני עומד לאמר לך (שלא בטוח שאתחתן איתך), כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמְרִי ביקשת (שאתחתן איתך) אֶעֱשֶׂה לָּךְ, כִּי יוֹדֵעַ כָּל שַׁעַר עַמִּי כל הבאים דרך שער העיר, כל אנשי בית לחם כִּי אֵשֶׁת חַיִל אָתְּ. יב וְעַתָּה כִּי אָמְנָם כִּי אף על פי ש- (אם) גֹאֵל אָנֹכִי, וְגַם יֵשׁ אך יש גם גֹּאֵל קרוב משפחה (לפי חז"ל זהו אחיו של אלימלך הנקרא טוב) קָרוֹב מִמֶּנִּי יותר קרוב אליך ממני (שהוא אחיו של אלימלך ובועז הוא בן אחיו). יג לִינִי הַלַּיְלָה, וְהָיָה בַבֹּקֶר אִם יִגְאָלֵךְ טוֹב אחיו של אלימלך ששמו טוב - יִגְאָל, וְאִם לֹא יַחְפֹּץ לְגָאֳלֵךְ - וּגְאַלְתִּיךְ אָנֹכִי, חַי יְהוָה לשון של שבועה, שִׁכְבִי עַד הַבֹּקֶר". יד וַתִּשְׁכַּב (מרגלתו) מַרְגְּלוֹתָיו לרגליו עַד הַבֹּקֶר, וַתָּקָם בעלות השחר (בטרום) בְּטֶרֶם יַכִּיר אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ בגלל שהיה חושך, וַיֹּאמֶר בועז אמר בליבו שזה רעיון טוב, כדי שלא יראו אותם ביחד ויחשדו בהם שחטאו 'אַל יִוָּדַע כִּי בָאָה הָאִשָּׁה הַגֹּרֶן'. טו וַיֹּאמֶר: "הָבִי הַמִּטְפַּחַת אֲשֶׁר עָלַיִךְ וְאֶחֳזִי בָהּ", וַתֹּאחֶז בָּהּ, וַיָּמָד שֵׁשׁ סאים (בין 43 ל-86 קילו, אם כי זה משא כבד מדי, ויתכן שמדובר במידה יותר קטנה מסאה) שְׂעֹרִים וַיָּשֶׁת שם, הניח עָלֶיהָ וַיָּבֹא הָעִיר.
טז וַתָּבוֹא אֶל חֲמוֹתָהּ בעלות השחר, ולא זיהתה אותה חמותה בגלל החושך וַתֹּאמֶר: "מִי אַתְּ בִּתִּי?", וַתַּגֶּד לָהּ אני רות. וגם אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה לָהּ הָאִישׁ. יז וַתֹּאמֶר: "שֵׁשׁ הַשְּׂעֹרִים הָאֵלֶּה נָתַן לִי, כִּי אָמַר אֵלַי: אַל תָּבוֹאִי רֵיקָם אֶל חֲמוֹתֵךְ". יח וַתֹּאמֶר: "שְׁבִי בִתִּי עַד אֲשֶׁר תֵּדְעִין אֵיךְ יִפֹּל דָּבָר, כִּי לֹא יִשְׁקֹט הָאִישׁ כִּי אִם כִּלָּה הַדָּבָר הַיּוֹם".
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- "וְגִלִּית מַרְגְּלֹתָיו" (פסוק ד) - בזמנם היו לובשים חלוקים ארוכים, ונעמי אמרה לרות שתרים את חלוקו ותגלה את רגליו (עיין במלבי"ם מה באה לרמז לו בזה).
א. ותאמר לה נעמי חמותה בתי, בשבועה, לא אנוח עד מתי שאבקש לך מנוחה, כדי שייטב לך.
ב. ועתה הלא בועז מכרינו שהיית בשדה שלו עם נערותיו, זורה את גורן השעורים ברוח שבלילה.
ג. ורחצת במים וסכת בשמים, ושמת תכשיטים עליך, וירדת הגורן, אל תודעי לאיש עד כלותו לאכול ולשתות.
ד. ויהי בשכבו וידעת את המקום אשר ישכב שם, ובאת וגלית את רגליו, והוא יגיד לך מחכמתו את אשר תעשין.
ה. ותאמר אליה כל אשר תאמרי אלי אעשה.
ו. ותרד הגורן ותעש ככל אשר צותה לה חמותה.
ז. ויאכל בועז וישת וייטב לבו, ויברך את ה' שקבל תפילתו והסיר את הרעב מארץ ישראל, ויבא לשכב בקצה הערמה, ותבא בלט ותגל רגליו ותשכב.
ח. והיה בחצי הלילה ויחרד האיש וירעד, ויתרכך בשרו כלפת מהרעידות, וירא והנה אשה שוכבת לרגליו, ויכבוש יצרו ולא קרב אליה, כמו שעשה יוסף הצדיק שסרב להתקרב למצרית אשת אדוניו, וכמו שעשה פלטיאל בן ליש החסיד שנעץ חרב בינו לבין מיכל אשת דוד , וסרב לקרב אליה.
ט. ויאמר מי את ותאמר אני רות אמתך, ויקרא שמך על אמתך לקחת אותי לאשה, כי גואל אתה.
י. ויאמר ברוכה את לה' בתי, הטבת חסדך האחרון מן הראשון. הראשון שהתגיירת, והאחרון שעשית את עצמך כאשה שמחכה ליבם קטן עד שיגדל, לבלתי לכת אחרי הבחורים לזנות עמהם בין דל בין עשיר.
יא. ועתה בתי אל תראי, כל אשר תאמרי אעשה לך, כיון שגלוי לפני כל הסנהדרין הגדולה יושבי שער עמי , כי אשה צדקת את, ויש בך כח לשאת את עול מצוות ה'.
יב. ועתה כי אמנם גואל אנכי, אבל יש גם גואל קרוב ממני שראוי לגאול יותר ממני.
יג. ליני הלילה והיה בבקר אם יגאלך האיש שראוי לגואלך מהתורה הרי טוב , ויגאל לחיים. ואם לא יחפוץ לגואלך, אני אומר את דברי בשבועה לפני ה', כמו שדברתי לך כך אעשה, שכבי עד הבקר.
יד. ותשכב מרגלותיו עד הבקר, ותקם בעמוד השחר בטרם יכיר איש את רעהו בגלל החושך, ויאמר לנעריו לא יודע לאיש כי באה אשה אל הגורן.
טו. ויאמר הבי הסודר שעליך ואחזי בה, ותאחז בה. וימד שש סאין שעורים וישם עליה, והיא קבלה לה כח מה' לשאת אותם. ורמז לה שנאמר לו בנבואה שעתידים לצאת ממנה שש צדיקים בעולם, שכל אחד עתיד להתברך בשש ברכות . ואלו הם הצדיקים: דוד דניאל חנניה מישאל עזריה ומלך המשיח . ויבא בועז העיר.
טז. ותבא אל חמותה בעלות השחר, ותאמר מי את בתי, ותגד לה את כל אשר עשה לה האיש על פי הנבואה שהתגלתה לו.
יז. ותאמר שש סאין שעורים האלה נתן לי האיש, כי אמר אל תבוא ריקם אל חמותך .
יח. ותאמר שבי בתי עמי בבית עד אשר תדעי איך יגזר מן השמים, ואיך יתפרש הדבר, כי לא ישקט האיש כי אם כלה הדבר היום.
הערות
- (פסוק ח) "והיה בחצי הלילה ויחרד האיש וירעד, ויתרכך בשרו כלפת מהרעידות, וירא והנה אשה שוכבת לרגליו, ויכבוש יצרו ולא קרב אליה, כמו שעשה יוסף הצדיק שסרב להתקרב למצרית אשת אדוניו, וכמו שעשה פלטיאל בן ליש החסיד שנעץ חרב בינו לבין מיכל אשת דוד וסרב לקרב אליה".
אמר ר' יוחנן פלטי שמו ולמה נקרא שמו פלטיאל שפלטו אל מן העבירה מה עשה נעץ חרב בינו לבינה אמר כל העוסק בדבר זה ידקר בחרב. (סנהדרין יט ב).
- (פסוק יא) "ועתה בתי אל תראי, כל אשר תאמרי אעשה לך, כיון שגלוי לפני כל הסנהדרין הגדולה יושבי שער עמי , כי אשה צדקת את, ויש בך כח לשאת את עול מצוות ה'".
צ"ע שהרי הסנהדרין הגדולה של 71 ישבו רק בירושלים בלשכת הגזית, ובבית לחם מקום מגוריו של בועז היו רק סנהדרין קטנה של 23. ונראה שבתקופת בועז עוד לא נבנה בית המקדש, והסנהדרין הגדולה לא ישבו בירושלים. ומקום מושבם היה בבית לחם. מכאן שבית לחם היתה עיר מאד חשובה בזמן בועז. ועיין זבחים נד ב "גמירי דסנהדרין בחלקו דיהודה" ולכן הסנהדרין ישבו בנחלת יהודה. סנהדרין גדולה היתה מתקופת משה רבינו, והיא לא תלוי בבנית בית המקדש. עיין רמב"ם פרק א' הלכה ד' "אין מעמידים מלך תחילה, אלא על פי בית דין של שבעים זקנים ועל פי נביא כיהושע שמינהו משה רבנו ובית דינו, וכשאול ודויד שמינה אותם שמואל הרמתי ובית דינו". מוכח שהיה סנהדרין גדולה גם לפני בנין בית המקדש.
- (פסוק יג) "ליני הלילה והיה בבקר אם יגאלך האיש שראוי לגואלך מהתורה הרי טוב , ויגאל לחיים. ואם לא יחפוץ לגואלך, אני אומר את דברי בשבועה לפני ה', כמו שדברתי לך כך אעשה, שכבי עד הבקר".
מדין תורה יבום שייך רק באח של הנפטר ולא בשאר קרובי משפחה ואין חילוק מי ייבם את רות, הגואל שהיה דוד מחלון (אח אלימלך) או בועז שהיה בן דוד מחלון. ומה שכותב כאן התרגום שהגואל קודם מהתורה הכוונה לגאולת השדה שמצוה על הקרוב לגאול. כמבואר בפרק ד', שאלימלך אמר "חלקת השדה אשר לאחינו אלימלך מכרה נעמי השבה משדה מואב ואני אמרתי אגלה אזנך לאמר קנה נגד היושבים ונגד זקני עמי אם תגאל גאל, ואם לא יגאל הגידה לי".
- (פסוק יג) "ליני הלילה והיה בבקר אם יגאלך האיש שראוי לגואלך מהתורה הרי טוב , ויגאל לחיים. ואם לא יחפוץ לגואלך, אני אומר את דברי בשבועה לפני ה', כמו שדברתי לך כך אעשה, שכבי עד הבקר".
לדעת רש"י על פי חז"ל "אם יגאלך טוב" הכוונה דודי ששמו "טוב". ולדעת התרגום הכוונה אם הגואל הקרוב ממני יגאלך הרי טוב. ואין כוונת הפסוק להודיע את שמו.
- (פסוק יד) "ותשכב מרגלותיו עד הבקר, ותקם בעמוד השחר בטרם יכיר איש את רעהו בגלל החושך, ויאמר לנעריו לא יודע לאיש כי באה אשה אל הגורן".
לפי התרגום בועז לא לן לבד בגורן, הוא לן עם נעריו. ולכאורה הטעם כיון שאסור לתלמיד חכם לצאת יחידי בלילה. ועיין גמרא חולין צא א "ויאבק איש עמו עד עלות השחר" אמר רבי יצחק מכאן לתלמיד חכם שלא יצא יחידי בלילה. (שהרי יעקב נשאר יחידי והוזק-רש"י). ר' אבא בר כהנא, אמר מהכא "הנה הוא זורה את גורן השעורים". (אמרה נעמי לרות דעי שאחר שיגמור לזרות לא יבא לביתו לשכב שגנאי לת"ח לצאת בלילה וישכב בגורן-רש"י).
- (פסוק טו) "ויאמר הבי הסודר שעליך ואחזי בה, ותאחז בה. וימד שש סאין שעורים וישם עליה, והיא קבלה לה כח מה' לשאת אותם. ורמז לה שנאמר לו בנבואה שעתידים לצאת ממנה שש צדיקים בעולם, שכל אחד עתיד להתברך בשש ברכות. ואלו הם הצדיקים: דוד דניאל חנניה מישאל עזריה ומלך המשיח . ויבא בועז העיר".
וצריך להבין בשלמא בשש סאין מרומז על ששה צדיקים, אבל היכן מרומז שכל אחד עתיד להתברך בשש ברכות? בפשטות אפשר לומר שבשש סאין מרומז גם שש צדיקים וגם שש מדות. ונראה יותר שבכל סאה יש ששה קבין, והוא רמז שבכל צדיק יש שש ברכות. המלה "קב" משמשת לאו דוקא מדת נפח, אלא גם מדה לדבר מסוים כמו "רוצה אדם בקב שלו יותר מתשעה קבין של חבירו".
(בפסוק הנ"ל) "ואלו הם הצדיקים: דוד דניאל חנניה מישאל עזריה ומלך המשיח". המדרש רבה מונה את חנניה מישאל ועזריה לצדיק אחד ומוסיף את חזקיהו ויאשיהו. וז"ל א"ר יהודה בר ר' סימון בזכות וימד שש שעורים וישת עליה זכה ועמדו ממנה ששה צדיקים וכל אחד ואחד בהן שש מדות דוד חזקיהו יאשיהו חנניה מישאל ועזריה דניאל ומלך המשיח. דוד, שנא' (שמואל א טז) יודע נגן בכנור וגבור חיל ואיש מלחמה ונבון דבר ואיש תאר וה' עמו. חזקיה, שנאמר (ישעיהו ט) למרבה המשרה ולשלום אין קץ על כסא וגו' ויקרא שמו פלא יועץ אל גבור אבי עד שר שלום. ואיכא דאמרי למרבה המשרה כתיב חסר מ"ם. יאשיהו, שנאמר (ירמיהו יז) והיה כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח שרשיו וגו'. חנניה מישאל ועזריה, שנאמר (דניאל א) ילדים אשר אין בהם כל מאום וטובי מראה וגו'. דניאל, שנאמר (שם ה') קל קבל די רוח יתירא ביה. מלך המשיח שנאמר (ישעיהו יא) ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה וגו'.
- (פסוק יז) "ותאמר שש סאין שעורים האלה נתן לי האיש, כי אמר אל תבוא ריקם אל חמותך".
ואע"פ שהשש סאין שעורים שבועז נתן היו כדי לרמז לה על שש צדיקים ולא כדי שלא תבא ריקם אל חמותה? י"ל שכדי לרמז את הנ"ל היה מספיק לתת לה שש שבולים, ולרמז גם על שש צדיקים וגם על שש המדות שבכל צדיק.