ביאור:תהלים נ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
(הופנה מהדף A2650)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

קיצור דרך: a2650

בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י תהלים פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ       (מהדורות נוספות של תהלים נ)
ר' הביאור במהדורה המעומדת


א מִזְמוֹר לְאָסָף אחד משלושת ראשי הלויים המשוררים בימי דוד - ראה דה"א כה, א:

אֵל אֱ‍לֹהִים יְהוָה דִּבֶּר וַיִּקְרָא אָרֶץ ה' דיבר וקולו נשמע בכל הארץ, מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבֹאוֹ.
ב מִצִּיּוֹן מִכְלַל יֹפִי שהיא כולה יפה אֱלֹהִים הוֹפִיעַ.
ג יָבֹא אֱלֹהֵינוּ וְאַל יֶחֱרַשׁ, אֵשׁ לְפָנָיו תֹּאכֵל, וּסְבִיבָיו נִשְׂעֲרָה סערה גדולה מְאֹד.
ד יִקְרָא אֶל הַשָּׁמַיִם מֵעָל, וְאֶל הָאָרֶץ לָדִין עַמּוֹ.
ה אִסְפוּ לִי חֲסִידָי ה' מצווה: איספו את כל בני ישראל, החוסים בצילי, כֹּרְתֵי בְרִיתִי עֲלֵי זָבַח בהר סיני: "וַיַּעֲלוּ עֹלֹת, וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים..." (שמות כד, ה).
ו וַיַּגִּידוּ שָׁמַיִם צִדְקוֹ השמים יספרו את שיבחו של ה', שהוא צדיק, כִּי אֱלֹהִים שֹׁפֵט הוּא הוא שופט צדק, סֶלָה.
ז שִׁמְעָה עַמִּי וַאֲדַבֵּרָה, יִשְׂרָאֵל וְאָעִידָה בָּךְ, אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ אָנֹכִי.
ח לֹא עַל זְבָחֶיךָ על כך שלא זבחת לי מספיק אוֹכִיחֶךָ, וְעוֹלֹתֶיךָ ולא את עולותיך אני מעמיד לְנֶגְדִּי תָמִיד.
ט לֹא אֶקַּח מִבֵּיתְךָ פָר, מִמִּכְלְאֹתֶיךָ עַתּוּדִים תיישים.
י כִּי לִי כָל חַיְתוֹ יָעַר, בְּהֵמוֹת בְּהַרְרֵי אָלֶף בהרים שיש בהם בקר.
יא יָדַעְתִּי כָּל עוֹף הָרִים, וְזִיז שָׂדַי ציפורי השדות עִמָּדִי ידועות לי.
יב אִם אֶרְעַב לֹא אֹמַר לָךְ לא צויתי על הקורבנות כי אני רעב, כִּי לִי תֵבֵל וּמְלֹאָהּ.
יג הַאוֹכַל בְּשַׂר אַבִּירִים פרים, וְדַם עַתּוּדִים אֶשְׁתֶּה?
יד זְבַח לֵאלֹהִים תּוֹדָה הקורבנות לא רצויים ממי שחושב שה' צריך אותם כי הוא רעב. אלא רק ממי שמביא אותם כהוקרת תודה, או לשלם נדר שנדר, וְשַׁלֵּם לְעֶלְיוֹן נְדָרֶיךָ.
טו וּקְרָאֵנִי בְּיוֹם צָרָה, אֲחַלֶּצְךָ וּתְכַבְּדֵנִי ולהבעת תודה תקריב לי קורבן.
טז וְלָרָשָׁע אָמַר אֱלֹהִים: מַה לְּךָ לְסַפֵּר חֻקָּי, וַתִּשָּׂא בְרִיתִי עֲלֵי פִיךָ?
יז וְאַתָּה שהרי אתה שָׂנֵאתָ מוּסָר דברי תוכחות, וַתַּשְׁלֵךְ דְּבָרַי אַחֲרֶיךָ.
יח אִם רָאִיתָ גַנָּב - וַתִּרֶץ עִמּוֹ, וְעִם מְנָאֲפִים חֶלְקֶךָ.
יט פִּיךָ שָׁלַחְתָּ בְרָעָה, וּלְשׁוֹנְךָ תַּצְמִיד מִרְמָה.
כ תֵּשֵׁב כאשר אתה יושב עם חברים בְּאָחִיךָ תְדַבֵּר אתה מרכל אפילו על אחיך, בְּבֶן אִמְּךָ תִּתֶּן דֹּפִי.
כא אֵלֶּה עָשִׂיתָ וְהֶחֱרַשְׁתִּי? דִּמִּיתָ הֱיוֹת אֶהְיֶה כָמוֹךָ חשבת שאני אהיה כמותך? אחשוב לעשות דברים רעים כפי שאתה עושה?? אוֹכִיחֲךָ וְאֶעֶרְכָה אציג בפניך (את כל מעשיך הרעים) לְעֵינֶיךָ.
כב בִּינוּ נָא זֹאת שֹׁכְחֵי אֱלוֹהַּ, פֶּן אֶטְרֹף וְאֵין מַצִּיל.
כג זֹבֵחַ תּוֹדָה - יְכַבְּדָנְנִי, וְשָׂם דֶּרֶךְ מי שמכוון את דרכו בדרך הישרה - אַרְאֶנּוּ בְּיֵשַׁע אֱלֹהִים.