ביאור:זכריה יד
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
הושע פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד - יואל פרק א ב ג ד - עמוס פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט - עובדיה פרק א - יונה פרק א ב ג ד - מיכה פרק א ב ג ד ה ו ז - נחום פרק א ב ג - חבקוק פרק א ב ג - צפניה פרק א ב ג - חגי פרק א ב - זכריה פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד - מלאכי פרק א ב ג
א הִנֵּה יוֹם יום דין בָּא לַיהוָה, וְחֻלַּק שְׁלָלֵךְ בְּקִרְבֵּךְ ירושלים תכבש והאויבים יחלקו ביניהם את השלל. ב וְאָסַפְתִּי אֶת כָּל הַגּוֹיִם אֶל יְרוּשָׁלַ͏ִם לַמִּלְחָמָה, וְנִלְכְּדָה הָעִיר, וְנָשַׁסּוּ יישדדו הַבָּתִּים, וְהַנָּשִׁים (תשגלנה) תִּשָּׁכַבְנָה האויב יאנוס אותן. וְיָצָא חֲצִי הָעִיר בַּגּוֹלָה ישלח לגלות (סביר להניח שמדובר בנכבדי העיר, כפי שלרוב נהגו כובשי ערים), וְיֶתֶר אבל שאר הָעָם לֹא יִכָּרֵת מִן הָעִיר. ג וְיָצָא יְהוָה וְנִלְחַם בַּגּוֹיִם הָהֵם, כְּיוֹם הִלָּחֲמוֹ בְּיוֹם קְרָב במלחמות אחרות. ד וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיּוֹם הַהוּא עַל הַר הַזֵּתִים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי ממול, מזרחית יְרוּשָׁלַ͏ִם מִקֶּדֶם ממזרח, וְנִבְקַע הַר הַזֵּיתִים מֵחֶצְיוֹ באמצעו, מִזְרָחָה וָיָמָּה בקו העובר ממזרח למערב, ובין חלקי ההר תיווצר, גֵּיא גְּדוֹלָה מְאֹד, וּמָשׁ חֲצִי הָהָר צָפוֹנָה וְחֶצְיוֹ נֶגְבָּה. ה וְנַסְתֶּם תברחו 'גֵּיא הָרַי' לגיא החדשה, שנוצרה בין שני ההרים שיצר ה' כאשר דרך על הר הזיתים ופיצל אותו לשניים, כִּי יַגִּיעַ ישתרע 'גֵּי הָרִים' אֶל אָצַל עד מקום הנקרא 'אצל', כנראה מקום סמוך לירושלים. וְנַסְתֶּם כַּאֲשֶׁר נַסְתֶּם מִפְּנֵי הָרַעַשׁ רעידת האדמה (שהוזכרה בעמוס א א) בִּימֵי עֻזִּיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה. וּבָא יְהוָה אֱלֹהַי, כָּל קְדֹשִׁים וכל צדיקי ירושלים עִמָּךְ יהיו מוגנים איתך, עם ירושלים. ו וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, לֹא יִהְיֶה אוֹר יְקָרוֹת בהיר (יקפאון) וְקִפָּאוֹן וגם לא יהיה חושך (אלא שילוב מיוחד, כפי שכתוב בפסוק הבא). ז וְהָיָה יוֹם אֶחָד יום מיוחד, יום הגאולה, הוּא יִוָּדַע לַיהוָה מדובר על יום שרק ה' יודע את טיבו, לֹא יוֹם וְלֹא לָיְלָה, וְהָיָה לְעֵת עֶרֶב יִהְיֶה אוֹר. ח וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יֵצְאוּ מַיִם חַיִּים נובעים מִירוּשָׁלַ͏ִם, חֶצְיָם אֶל הַיָּם הַקַּדְמוֹנִי השוכן מִקֶּדֶם, מזרחה, ים המלח וְחֶצְיָם אֶל הַיָּם הָאַחֲרוֹן הנמצא בצד האחורי, במערב, ים התיכון - בַּקַּיִץ וּבָחֹרֶף יִהְיֶה הנהר יזרום כל השנה. ט וְהָיָה יְהוָה לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ, בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְהוָה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד כל העמים יפנו אליו באותו אופן. י יִסּוֹב הנהר שהוזכר לעיל יזרום ויקיף את כָּל הָאָרֶץ כָּעֲרָבָה במישור מִגֶּבַע לְרִמּוֹן, נֶגֶב עד לדרומה של יְרוּשָׁלָ͏ִם. וְרָאֲמָה ירושלים תנשא וְיָשְׁבָה תַחְתֶּיהָ ביציבות במקומה לְמִשַּׁעַר בִּנְיָמִן מאחד משערי ירושלים עַד מְקוֹם שַׁעַר הָרִאשׁוֹן המקום בו היה השער הראשון של ירושלים (ואיננו קיים כעת), עַד שַׁעַר הַפִּנִּים הפינה (ר' ירמיהו לא לז), הנמצא בפינה הצפון מערבית, וּמִגְדַּל חֲנַנְאֵל ממגדל חננאל שכנראה היה בחומה הצפונית עַד יִקְבֵי הַמֶּלֶךְ בדרום העיר. יא וְיָשְׁבוּ בָהּ אנשי ירושלים ישבו בעירם בשלווה, וְחֵרֶם השמדה, הרג לֹא יִהְיֶה עוֹד, וְיָשְׁבָה יְרוּשָׁלַ͏ִם לָבֶטַח.
יב וְזֹאת תִּהְיֶה הַמַּגֵּפָה אֲשֶׁר יִגֹּף יְהוָה אֶת כָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר צָבְאוּ עַל יְרוּשָׁלָ͏ִם: הָמֵק ירקב בְּשָׂרוֹ וְהוּא לפתע, בעוד הוא עֹמֵד עַל רַגְלָיו, וְעֵינָיו תִּמַּקְנָה בְחֹרֵיהֶן, וּלְשׁוֹנוֹ תִּמַּק בְּפִיהֶם. יג וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא תִּהְיֶה מְהוּמַת יְהוָה רַבָּה בָּהֶם, וְהֶחֱזִיקוּ אִישׁ יַד רֵעֵהוּ את יד העומד בסמוך אליהם, לתמיכה, וְעָלְתָה יָדוֹ אך הם יתחילו להכות זה את זה עַל יַד רֵעֵהוּ. יד וְגַם יְהוּדָה תבוא לסייע לתושבי ירושלים במלחמה תִּלָּחֵם בִּירוּשָׁלָ͏ִם בתוך העיר. וְאֻסַּף חֵיל רכוש, שלל כָּל הַגּוֹיִם סָבִיב, זָהָב וָכֶסֶף וּבְגָדִים לָרֹב מְאֹד. טו וְכֵן תִּהְיֶה מַגֵּפַת הַסּוּס, הַפֶּרֶד, הַגָּמָל וְהַחֲמוֹר, וְכָל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּמַּחֲנוֹת הָהֵמָּה, כַּמַּגֵּפָה הַזֹּאת שבאה על בני האדם (פסוק יב).
טז וְהָיָה כָּל הַנּוֹתָר מִכָּל הַגּוֹיִם הַבָּאִים שבעבר התקיפו עַל יְרוּשָׁלָ͏ִם, וְעָלוּ מִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה לְהִשְׁתַּחֲוֺת לְמֶלֶךְ יְהוָה למלך שהוא ה' (או: למלך של ה', מי שה' ימליך על ישראל) צְבָאוֹת וְלָחֹג אֶת חַג הַסֻּכּוֹת. יז וְהָיָה אֲשֶׁר לֹא יַעֲלֶה מֵאֵת מִשְׁפְּחוֹת הָאָרֶץ אֶל יְרוּשָׁלַ͏ִם לְהִשְׁתַּחֲוֺת לְמֶלֶךְ יְהוָה צְבָאוֹת - וְלֹא עֲלֵיהֶם יִהְיֶה הַגָּשֶׁם. יח וְאִם מִשְׁפַּחַת מִצְרַיִם לֹא תַעֲלֶה וְלֹא בָאָה, וְלֹא עֲלֵיהֶם ובמצרים אין צורך בגשם, שהרי הם משקים במי הנילוס - תִּהְיֶה הַמַּגֵּפָה בכל אופן תהיה עליהם מגיפה כלשהי אֲשֶׁר יִגֹּף יְהוָה אֶת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יַעֲלוּ לָחֹג אֶת חַג הַסֻּכּוֹת. יט זֹאת תִּהְיֶה חַטַּאת עונש מִצְרָיִם, וְחַטַּאת כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יַעֲלוּ לָחֹג אֶת חַג הַסֻּכּוֹת.
כ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה עַל מְצִלּוֹת הַסּוּס רבים יקדישו מתנות למקדש, ואפילו על קישוטי מתכת המקשטים בהם סוסים יהיה כתוב: 'קֹדֶשׁ לַיהוָה'. וְהָיָה הַסִּירוֹת הסירים הגדולים (שבדר"כ משמשים בבית המקדש לבישול) בְּבֵית יְהוָה כַּמִּזְרָקִים מרוב קורבנות יאלצו להשתמש בהם בתור מזרק לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ. כא וְהָיָה כָּל סִיר בִּירוּשָׁלַ͏ִם וּבִיהוּדָה קֹדֶשׁ לַיהוָה צְבָאוֹת סירים פרטיים ילקחו (בגלל מחסור, הנובע מהמתואר בפסוק הקודם) ויוקדשו לקורבנות, וּבָאוּ כָּל הַזֹּבְחִים וְלָקְחוּ מֵהֶם וּבִשְּׁלוּ בָהֶם. וְלֹא יִהְיֶה כְנַעֲנִי סוחר, המוכר כלים או בהמות, בגלל שירבו התרומות עוֹד בְּבֵית יְהוָה צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא.
<< · ביאור:זכריה · יד
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- "וְנַסְתֶּם כַּאֲשֶׁר נַסְתֶּם מִפְּנֵי הָרַעַשׁ" (פסוק ה) - משתמע שגם כאן בקיעת הר הזיתים תלווה ברעידת אדמה חזקה. ואכן ביחזקאל (פרק לח), בתיאור מלחמת גוג ומגוג באחרית הימים שוב מוזכרת רעידת אדמה: "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, בְּיוֹם בּוֹא גוֹג עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל... יִהְיֶה רַעַשׁ גָּדוֹל עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל".
- "בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְהוָה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד" (פסוק ט) - בדומה לצפניה ג ט: "כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה' לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד"
- חג הסוכות כחג אוניברסלי כבר רמוז בתפילת שלמה, שנאמרה "בְּיֶרַח הָאֵתָנִים, בֶּחָג": "וְגַם אֶל הַנָּכְרִי אֲשֶׁר לֹא מֵעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל... וּבָא וְהִתְפַּלֵּל אֶל הַבַּיִת הַזֶּה" (מ"א פרק ח). כמו כן חז"ל קישור בין 70 הפרים המוקרבים בסוכות ל-70 האומות (סוכה נה ב). הקשר לגשם נובע מסמיכות החג לתחילת החורף ("וּבֶחָג נִדּוֹנִין עַל הַמַּיִם" - משנה ראש השנה א ב) ומכאן מצוות ניסוך המים ושמחת בית השואבה.