ביאור:ירמיהו ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
(הופנה מהדף A1104)
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י

ירמיהו פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב

מהדורות נוספות של ירמיהו: ללא ניקוד :: עם ניקוד :: עם טעמי המקרא


א אִם תָּשׁוּב יִשְׂרָאֵל נְאֻם יְהוָה אֵלַי אם אלי- תָּשׁוּב, וְאִם תָּסִיר שִׁקּוּצֶיךָ מִפָּנַי וְלֹא תָנוּד תזוז. ב וְנִשְׁבַּעְתָּ חַי יְהוָה בֶּאֱמֶת בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה ולא לשקר, וְהִתְבָּרְכוּ בוֹ (בישראל) גּוֹיִם וּבוֹ יִתְהַלָּלוּ. {ס}
ג כִּי כֹה אָמַר יְהֹוָה לְאִישׁ יְהוּדָה וְלִירוּשָׁלַ͏ִם נִירוּ לָכֶם נִיר חירשו את האדמה כדי להכינה לזריעה, וְאַל תִּזְרְעוּ אֶל קוֹצִים. ד הִמֹּלוּ לַיהֹוָה וְהָסִרוּ עָרְלוֹת לְבַבְכֶם אִישׁ יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלָ͏ִם, פֶּן תֵּצֵא כָאֵשׁ חֲמָתִי וּבָעֲרָה וְאֵין מְכַבֶּה מִפְּנֵי רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם. ה הַגִּידוּ בִיהוּדָה וּבִירוּשָׁלַ͏ִם הַשְׁמִיעוּ וְאִמְרוּ (ותקעו) תִּקְעוּ שׁוֹפָר בָּאָרֶץ, קִרְאוּ מַלְאוּ קראו בכל מלא (חזק) וְאִמְרוּ "הֵאָסְפוּ וְנָבוֹאָה אֶל עָרֵי הַמִּבְצָר". ו שְׂאוּ נֵס דגל צִיּוֹנָה הָעִיזוּ לכו אל המעוז (המבצר) אַל תַּעֲמֹדוּ, כִּי רָעָה אָנֹכִי מֵבִיא מִצָּפוֹן וְשֶׁבֶר גָּדוֹל. ז עָלָה אַרְיֵה מִסֻּבְּכוֹ מסבך יערו וּמַשְׁחִית גּוֹיִם נָסַע יָצָא מִמְּקֹמוֹ, לָשׂוּם אַרְצֵךְ לְשַׁמָּה עָרַיִךְ תִּצֶּינָה יהיו לציה, שממה מֵאֵין יוֹשֵׁב. ח עַל זֹאת חִגְרוּ שַׂקִּים סִפְדוּ וְהֵילִילוּ יללו, כִּי לֹא שָׁב חֲרוֹן אַף יְהֹוָה מִמֶּנּוּ. {פ}
ט וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם יְהוָה יֹאבַד לֵב הַמֶּלֶךְ וְלֵב הַשָּׂרִים, וְנָשַׁמּוּ הוכו בשיממון הַכֹּהֲנִים וְהַנְּבִיאִים יִתְמָהוּ. י וָאֹמַר "אֲהָהּ אֲדֹנָי יְהוִה אָכֵן הַשֵּׁא הִשֵּׁאתָ רמית לָעָם הַזֶּה וְלִירוּשָׁלַ͏ִם לֵאמֹר ע"י נביאי השקר: 'שָׁלוֹם יִהְיֶה לָכֶם', וְנָגְעָה חֶרֶב עַד הַנָּפֶשׁ". יא בָּעֵת הַהִיא יֵאָמֵר לָעָם הַזֶּה וְלִירוּשָׁלַ͏ִם רוּחַ צַח שְׁפָיִים רוח צחיחה על הרים בַּמִּדְבָּר דֶּרֶךְ הרוח עוברת דרך בַּת עַמִּי, לוֹא לִזְרוֹת וְלוֹא לְהָבַר הרוח לא טובה לזריה ולברירת הזרעים. יב רוּחַ מָלֵא חזק מֵאֵלֶּה מרוח הזריה והברירה יָבוֹא לִי בשליחותי, עַתָּה גַּם אֲנִי אֲדַבֵּר מִשְׁפָּטִים אוֹתָם. יג הִנֵּה כַּעֲנָנִים יַעֲלֶה וְכַסּוּפָה מַרְכְּבוֹתָיו, קַלּוּ מִנְּשָׁרִים סוּסָיו, אוֹי לָנוּ כִּי שֻׁדָּדְנוּ!. יד כַּבְּסִי מֵרָעָה לִבֵּךְ יְרוּשָׁלַ͏ִם לְמַעַן תִּוָּשֵׁעִי, עַד מָתַי תָּלִין בְּקִרְבֵּךְ מַחְשְׁבוֹת אוֹנֵךְ האון, הרוע. טו כִּי קוֹל מַגִּיד מִדָּן, וּמַשְׁמִיעַ אָוֶן רוע וצרה לירושלים מֵהַר אֶפְרָיִם. טז הַזְכִּירוּ לַגּוֹיִם הִנֵּה הַשְׁמִיעוּ עַל יְרוּשָׁלַ͏ִם נֹצְרִים צרים בָּאִים מֵאֶרֶץ הַמֶּרְחָק, וַיִּתְּנוּ עַל עָרֵי יְהוּדָה קוֹלָם. יז כְּשֹׁמְרֵי שָׂדַי שדה הָיוּ עָלֶיהָ מִסָּבִיב, כִּי אֹתִי מָרָתָה נְאֻם יְהוָה. יח דַּרְכֵּךְ וּמַעֲלָלַיִךְ עָשׂוֹ אֵלֶּה לָךְ, זֹאת רָעָתֵךְ כִּי אכן מָר כִּי אכן נָגַע עַד לִבֵּךְ. {ס}
יט מֵעַי מֵעַי! (אחולה) אוֹחִילָה יאחז חיל, רעד את- קִירוֹת לִבִּי, הֹמֶה רועש ורוגז לִּי לִבִּי, לֹא אַחֲרִישׁ, כִּי קוֹל שׁוֹפָר (שמעתי) שָׁמַעַתְּ נַפְשִׁי תְּרוּעַת מִלְחָמָה. כ "שֶׁבֶר עַל שֶׁבֶר שברים כפולים" נִקְרָא, כִּי שֻׁדְּדָה כָּל הָאָרֶץ, פִּתְאֹם שֻׁדְּדוּ אֹהָלַי רֶגַע ברגע שודדו- יְרִיעֹתָי. כא עַד מָתַי אֶרְאֶה נֵּס דגל (אויב), אֶשְׁמְעָה קוֹל שׁוֹפָר. {ס}
כב כִּי אֱוִיל עַמִּי אוֹתִי לֹא יָדָעוּ בָּנִים סְכָלִים הֵמָּה וְלֹא נְבוֹנִים הֵמָּה, חֲכָמִים הֵמָּה לְהָרַע וּלְהֵיטִיב לֹא יָדָעוּ. כג רָאִיתִי אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְאֶל הַשָּׁמַיִם השמים התבוננתי וְאֵין אוֹרָם. כד רָאִיתִי הֶהָרִים וְהִנֵּה רֹעֲשִׁים, וְכָל הַגְּבָעוֹת הִתְקַלְקָלוּ. כה רָאִיתִי וְהִנֵּה אֵין הָאָדָם, וְכָל עוֹף הַשָּׁמַיִם נָדָדוּ. כו רָאִיתִי וְהִנֵּה הַכַּרְמֶל הַמִּדְבָּר הפך למדבר, וְכָל עָרָיו נִתְּצוּ יהיו לציה ושממה מִפְּנֵי יְהוָה, מִפְּנֵי חֲרוֹן אַפּוֹ. {ס}
כז כִּי כֹה אָמַר יְהוָה שְׁמָמָה תִהְיֶה כָּל הָאָרֶץ, וְכָלָה אבל כלה לֹא אֶעֱשֶׂה. כח עַל זֹאת תֶּאֱבַל הָאָרֶץ וְקָדְרוּ הַשָּׁמַיִם מִמָּעַל, עַל כִּי על זה ש- דִבַּרְתִּי זַמֹּתִי זממתי וְלֹא נִחַמְתִּי וְלֹא אָשׁוּב מִמֶּנָּה. כט מִקּוֹל פָּרָשׁ וְרֹמֵה קֶשֶׁת בֹּרַחַת כָּל הָעִיר בָּאוּ בֶּעָבִים ביערות העבים וּבַכֵּפִים מערות קטנות עָלוּ, כָּל הָעִיר עֲזוּבָה וְאֵין יוֹשֵׁב בָּהֵן אִישׁ. ל (ואתי) וְאַתְּ שָׁדוּד מַה תַּעֲשִׂי כִּי גם אם- תִלְבְּשִׁי שָׁנִי כִּי תַעְדִּי תענדי עֲדִי שרשרת זָהָב כִּי תִקְרְעִי תצבעי בַפּוּךְ עֵינַיִךְ לַשָּׁוְא תִּתְיַפִּי, מָאֲסוּ בָךְ עֹגְבִים מאהבים נַפְשֵׁךְ יְבַקֵּשׁוּ. לא כִּי קוֹל כְּחוֹלָה שָׁמַעְתִּי צָרָה כְּמַבְכִּירָה כיולדת בכור קוֹל בַּת צִיּוֹן תִּתְיַפֵּחַ תְּפָרֵשׂ כַּפֶּיהָ: "אוֹי נָא לִי כִּי עָיְפָה נַפְשִׁי לְהֹרְגִים נפשי עיפה מרוב ההורגים". {פ}