לדלג לתוכן

ביאור:ישעיהו יח

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
(הופנה מהדף A1018)

בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י

ישעיהו פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו (מהדורות נוספות של ישעיהו יח)


אפילו מעבר לנהרות כוש תתפרסם ישועת ישראל
אתר הפירמידות בעיר מרואה מימי ממלכת כוש

א הוֹי אֶרֶץ צִלְצַל כְּנָפָיִם כינוי לכוש בה נפוץ השרץ "צלצל" (סוג של ארבה - דברים כח מב: "כָּל עֵצְךָ וּפְרִי אַדְמָתֶךָ יְיָרֵשׁ הַצְּלָצַל") , אֲשֶׁר מֵעֵבֶר לְנַהֲרֵי כוּשׁ. ב הַשֹּׁלֵחַ בַּיָּם צִירִים וּבִכְלֵי גֹמֶא סירות העשויות מפפירוס עַל פְּנֵי מַיִם. לְכוּ מַלְאָכִים לכו ושובו שליחי כוש (שנשלחו לארץ ישראל) קַלִּים אֶל גּוֹי מְמֻשָּׁךְ גבה קומה וּמוֹרָט מלוטש מראה (בחזרה אל ארץ כוש), אֶל עַם נוֹרָא מִן הוּא וָהָלְאָה המטיל מורא ממנו והלאה, גּוֹי קַו קָו בעל מידות גדולות וּמְבוּסָה אשר מביס את אויביו אֲשֶׁר בָּזְאוּ נְהָרִים אַרְצוֹ בזעו (קרעו) נהרות, מחלקות את שטח ארצו (והדברים בפסוק הבא הם דברי השליחים).

ג "כָּל יֹשְׁבֵי תֵבֵל וְשֹׁכְנֵי אָרֶץ - כִּנְשֹׂא כאשר יונף נֵס הָרִים דגל בהרים תִּרְאוּ, וְכִתְקֹעַ שׁוֹפָר תִּשְׁמָעוּ את השופר, המבשר על הנס שיעשה ה'". {ס}

אויבי ישראל יומתו, ועמים רחוקים ישלחו מתנות לישראל

ד כִּי כֹה אָמַר יְהוָה אֵלַי: "(אשקוטה) אֶשְׁקֳטָה וְאַבִּיטָה בִמְכוֹנִי כאשר אני בביתי, כְּחֹם צַח כביום חם עֲלֵי אוֹר בו החום מגיע עם אור השמש, כְּעָב טַל כענן המוריד טל בְּחֹם קָצִיר. ה כִּי אני אשקוט כי כבר נגזרה הגזירה על האויבים לִפְנֵי קָצִיר כְּתׇם פֶּרַח המצב הוא כמו לפני קציר, כמו לפני תום עונת הפריחה, והגיע הזמן לקטוף את הפירות, וּבֹסֶר גֹּמֵל וענב בוסר ההולך ומבשיל יִהְיֶה נִצָּה פרח הגפן (כלומר, כאשר הניצה תהפך לענב), וְכָרַת הַזַּלְזַלִּים הענפים הקטנים בַּמַּזְמֵרוֹת וְאֶת הַנְּטִישׁוֹת הענבים המתבשלים הֵסִיר הֵתַז בהתזה (ה' יכרות את ענפיהם המתפשטים של אויבי ישראל). ו יֵעָזְבוּ יַחְדָּו ינטשו כל החללים לְעֵיט הָרִים וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ, וְקָץ ובקיץ ירד עָלָיו הָעַיִט, וְכָל בֶּהֱמַת הָאָרֶץ עָלָיו תֶּחֱרָף תרד בחורף".

ז בָּעֵת הַהִיא יוּבַל שַׁי לַיהוָה צְבָאוֹת
עַם מאת עם מְמֻשָּׁךְ וּמוֹרָט, וּמֵעַם נוֹרָא מִן הוּא וָהָלְאָה, גּוֹי קַו קָו וּמְבוּסָה, אֲשֶׁר בָּזְאוּ נְהָרִים אַרְצוֹ
אֶל מְקוֹם שֵׁם יְהוָה צְבָאוֹת - הַר צִיּוֹן. {ס}


הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


הערות

  • "מֵעֵבֶר לְנַהֲרֵי כוּשׁ... בָּעֵת הַהִיא יוּבַל שַׁי" (פסוק א ופסוק ז) - דומה למוזכר בצפניה ג: "מִשְׁפָּטִי לֶאֱסֹף גּוֹיִם, לְקָבְצִי מַמְלָכוֹת, לִשְׁפֹּךְ עֲלֵיהֶם זַעְמִי... כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה, לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה'... מֵעֵבֶר לְנַהֲרֵי כוּשׁ... יוֹבִלוּן מִנְחָתִי".