ביאור:מלכים ב ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
(הופנה מהדף A09b08)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

קיצור דרך: a09b08

בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
מלכים א: פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב מלכים ב: פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה מהדורות נוספות של מלכים ב ח


א וֶאֱלִישָׁע דִּבֶּר לפני שהתחילו שנות הרעב שסופר עליהן לעיל ו, כה אֶל הָאִשָּׁה השונמית (לעיל ד, ח) אֲשֶׁר הֶחֱיָה אֶת בְּנָהּ לֵאמֹר: "קוּמִי וּלְכִי (אתי) אַתְּ וּבֵיתֵךְ, וְגוּרִי בַּאֲשֶׁר תָּגוּרִי היכן שאת רוצה לגור בחוץ לארץ. וע"פ נבואה הותר לה לצאת לחוץ לארץ, כִּי קָרָא יְהוָה לָרָעָב, וְגַם בָּא אֶל הָאָרֶץ שֶׁבַע שָׁנִים". ב וַתָּקָם הָאִשָּׁה וַתַּעַשׂ כִּדְבַר אִישׁ הָאֱלֹהִים, וַתֵּלֶךְ הִיא וּבֵיתָהּ וַתָּגָר בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים שֶׁבַע שָׁנִים. ג וַיְהִי מִקְצֵה שֶׁבַע שָׁנִים וַתָּשָׁב הָאִשָּׁה מֵאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, וַתֵּצֵא לִצְעֹק אֶל הַמֶּלֶךְ אֶל בֵּיתָהּ וְאֶל שָׂדָהּ בשנים שהיא לא היתה משהו התיישב בביתה והשתמש בשדה. ד וְהַמֶּלֶךְ מְדַבֵּר ובדיוק בשעה שהאשה באה למלך הוא דבר אֶל גֵּחֲזִי נַעַר אִישׁ הָאֱלֹהִים לֵאמֹר: "סַפְּרָה נָּא לִי אֵת כָּל הַגְּדֹלוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלִישָׁע". ה וַיְהִי הוּא מְסַפֵּר לַמֶּלֶךְ אֵת אֲשֶׁר הֶחֱיָה אֶת הַמֵּת, וְהִנֵּה הָאִשָּׁה אֲשֶׁר הֶחֱיָה אֶת בְּנָהּ צֹעֶקֶת אֶל הַמֶּלֶךְ עַל בֵּיתָהּ וְעַל שָׂדָהּ, וַיֹּאמֶר גֵּחֲזִי: "אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ! זֹאת הָאִשָּׁה וְזֶה בְּנָהּ אֲשֶׁר הֶחֱיָה אֱלִישָׁע". ו וַיִּשְׁאַל הַמֶּלֶךְ לָאִשָּׁה וַתְּסַפֶּר לוֹ, וַיִּתֶּן לָהּ הַמֶּלֶךְ סָרִיס שר ממשרתי המלך אֶחָד לֵאמֹר: "הָשֵׁיב אֶת כָּל אֲשֶׁר לָהּ וְאֵת כָּל תְּבוּאֹת הַשָּׂדֶה התבואות של השדה שאכל אותו אחד שהתיישב שם מִיּוֹם עָזְבָה אֶת הָאָרֶץ וְעַד עָתָּה". {פ}
ז וַיָּבֹא אֱלִישָׁע דַּמֶּשֶׂק להמליך את חזאל למלך ארם במקום בן הדד וּבֶן הֲדַד מֶלֶךְ אֲרָם חֹלֶה. וַיֻּגַּד לוֹ לֵאמֹר: "בָּא אִישׁ הָאֱלֹהִים עַד הֵנָּה". ח וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל חֲזָהאֵל: "קַח בְּיָדְךָ מִנְחָה וְלֵךְ לִקְרַאת אִישׁ הָאֱלֹהִים, וְדָרַשְׁתָּ אֶת יְהוָה מֵאוֹתוֹ מאלישע לֵאמֹר: הַאֶחְיֶה מֵחֳלִי זֶה?". ט וַיֵּלֶךְ חֲזָאֵל לִקְרָאתוֹ, וַיִּקַּח מִנְחָה בְיָדוֹ וְכָל טוּב כל מיני מאכלים טובים שנמצאים ב- דַּמֶּשֶׂק, מַשָּׂא אַרְבָּעִים גָּמָל, וַיָּבֹא וַיַּעֲמֹד לְפָנָיו וַיֹּאמֶר: "בִּנְךָ בֶן הֲדַד מֶלֶךְ אֲרָם שְׁלָחַנִי אֵלֶיךָ לֵאמֹר: הַאֶחְיֶה מֵחֳלִי זֶה?". י וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֱלִישָׁע: "לֵךְ אֱמָר (לא) לוֹ לבן הדד כדי לנחם אותו: חָיֹה תִחְיֶה, וְהִרְאַנִי אבל לך אני אומר שהראני יְהוָה כִּי מוֹת יָמוּת". יא וַיַּעֲמֵד אלישע עצר אֶת פָּנָיו כדי שחזהאל לא יראה אותו בוכה וַיָּשֶׂם שם את ידיו על פניו עַד בֹּשׁ למשך זמן ארוך, וַיֵּבְךְּ אִישׁ הָאֱלֹהִים. יב וַיֹּאמֶר חֲזָאֵל: "מַדּוּעַ אֲדֹנִי בֹכֶה?", וַיֹּאמֶר: "כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל רָעָה. מִבְצְרֵיהֶם תְּשַׁלַּח בָּאֵשׁ, וּבַחֻרֵיהֶם בַּחֶרֶב תַּהֲרֹג, וְעֹלְלֵיהֶם ילדים קטנים תְּרַטֵּשׁ תהרוג ע"י שתכה אותם בקרקע או בקיר, וְהָרֹתֵיהֶם נשים בהריון תְּבַקֵּעַ את בטנם". יג וַיֹּאמֶר חֲזָהאֵל: "כִּי מָה עַבְדְּךָ הַכֶּלֶב הקטן כמו כלב שמשרת את אדוניו, שהרי אני לא מלך אלא רק שר פשוט כִּי יַעֲשֶׂה הַדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה?", וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע "הִרְאַנִי יְהוָה אֹתְךָ מֶלֶךְ עַל אֲרָם". יד וַיֵּלֶךְ מֵאֵת אֱלִישָׁע וַיָּבֹא אֶל אֲדֹנָיו. וַיֹּאמֶר לוֹ: "מָה אָמַר לְךָ אֱלִישָׁע?", וַיֹּאמֶר: "אָמַר לִי: חָיֹה תִחְיֶה". טו וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיִּקַּח חזהאל הַמַּכְבֵּר סוג בגד עבה וַיִּטְבֹּל בַּמַּיִם וַיִּפְרֹשׂ עַל פָּנָיו לקרר לו את החום. (וי"א שהתכוין להמיתו, שכך הבין מדברי אלישע שהוא צריך להמיתו - מלבי"ם) וַיָּמֹת, וַיִּמְלֹךְ חֲזָהאֵל תַּחְתָּיו. {פ}
טז וּבִשְׁנַת חָמֵשׁ לְיוֹרָם בֶּן אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וִיהוֹשָׁפָט ובשנת חמש ליהושפט מזמן מלחמת יהושפט עם אחאב ברמות גלעד (מלכים א כב) מֶלֶךְ יְהוּדָה, מָלַךְ יְהוֹרָם בֶּן יְהוֹשָׁפָט יהושפט המליך את בנו יהורם בחייו. והוא מלך בחיי אביו שנתיים עד שאביו נפטר מֶלֶךְ יְהוּדָה. יז בֶּן שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה הָיָה בְמָלְכוֹ, וּשְׁמֹנֶה (שנה) שָׁנִים מָלַךְ בִּירוּשָׁלָ‍ִם. יח וַיֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ בֵּית אַחְאָב, כִּי בַּת אַחְאָב הָיְתָה לּוֹ לְאִשָּׁה, וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה. יט וְלֹא אָבָה יְהוָה לְהַשְׁחִית להשמיד אֶת יְהוּדָה לְמַעַן דָּוִד עַבְדּוֹ, כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ לאחיה השילוני (לעיל מ"א יא, לא-לו) לָתֵת לוֹ נִיר נר, קיום לְבָנָיו כָּל הַיָּמִים. כ בְּיָמָיו פָּשַׁע אֱדוֹם מִתַּחַת יַד יְהוּדָה, וַיַּמְלִכוּ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ מימי דוד לא היה להם מלך אלא מושל (נציב) מטעם מלכי יהודה. כא וַיַּעֲבֹר יוֹרָם צָעִירָה לצעיר, שם מקום וְכָל הָרֶכֶב עִמּוֹ, וַיְהִי הוּא קָם לַיְלָה כי בשעות היום, בגלוי, לא היה לו כח להלחם איתם וַיַּכֶּה אֶת אֱדוֹם הַסֹּבֵיב אֵלָיו הסמוכים אליו (להכות את הרחוקים לא היה לו אומץ) וְאֵת שָׂרֵי הָרֶכֶב של אדום, וַיָּנָס הָעָם החיילים של מלך יהודה, מפחד מאדום לְאֹהָלָיו לבתיהם מפחד להלחם. כב וַיִּפְשַׁע וימרוד אֱדוֹם מִתַּחַת יַד יְהוּדָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה, אָז תִּפְשַׁע לִבְנָה עיר בנחלת יהודה סמוך לגבול אדום, וישבו שם מאנשי יהודה, והם מרדו במלך בָּעֵת הַהִיא. כג וְיֶתֶר דִּבְרֵי יוֹרָם וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה, הֲלוֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה. כד וַיִּשְׁכַּב יוֹרָם עִם אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר עִם אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד, וַיִּמְלֹךְ אֲחַזְיָהוּ בְנוֹ תַּחְתָּיו. {פ}
כה בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְיוֹרָם בֶּן אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, מָלַךְ אֲחַזְיָהוּ בֶן יְהוֹרָם מֶלֶךְ יְהוּדָה. כו בֶּן עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה אֲחַזְיָהוּ בְמָלְכוֹ, וְשָׁנָה אַחַת מָלַךְ בִּירוּשָׁלָ‍ִם, וְשֵׁם אִמּוֹ עֲתַלְיָהוּ בַּת עָמְרִי היא היתה בת אחאב בן עמרי, וכיון שעמרי גידלה נקראת אל שמו מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל. כז וַיֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ בֵּית אַחְאָב, וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה כְּבֵית אַחְאָב, כִּי חֲתַן בֵּית אַחְאָב הוּא. כח וַיֵּלֶךְ אֶת עִם יוֹרָם בֶּן אַחְאָב לַמִּלְחָמָה עִם חֲזָהאֵל מֶלֶךְ אֲרָם בְּרָמֹת גִּלְעָד, וַיַּכּוּ אֲרַמִּים אֶת יוֹרָם. כט וַיָּשָׁב יוֹרָם הַמֶּלֶךְ לְהִתְרַפֵּא בְיִזְרְעֶאל מִן הַמַּכִּים אֲשֶׁר יַכֻּהוּ הפצעים אשר היכוהו אֲרַמִּים בָּרָמָה, בְּהִלָּחֲמוֹ אֶת חֲזָהאֵל מֶלֶךְ אֲרָם, וַאֲחַזְיָהוּ בֶן יְהוֹרָם מֶלֶךְ יְהוּדָה יָרַד לִרְאוֹת אֶת יוֹרָם בֶּן אַחְאָב בְּיִזְרְעֶאל כִּי חֹלֶה הוּא. {פ}