תשובות ריב"ש/תעז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

ואשר שאלתם לבאר לכם אם החזן מחוייב לפרוע המס כפי הדין אם יהיה חייב ג"כ לפרוע בחובות אשר היו חייבים הקהל י"א קודם בואו ובפירותיהם שפרעו הקהל מיום בואו עם היות לפי דעתי שהוא פטור אפילו מן המסים ולא הייתי צריך להשיב לכם מה דינו בחובות הקהל עם כל זה שמא יבא ב"ד אחר ויחייבנו במסין ותסמכו על דעתו כי אתם רשאין ולא אני או כדי להתלמד אודיעכם דעתי בענין החובות את"ל שהיה חייב בשאר המסין יש לכם לדעת כי לפי שורת הדין אין הבאים מחוץ לעיר חייבין לעולם בחובות שהיו חייבין הקהל טרם בואם ולא בפירותיהם כי מה שאמרו חז"ל (בב"ב ז':) כמה יהא בעיר ויהא כאנשי העיר הוא לדברים ולהוצאות שיש לקהל לעשותם מאחרי בואו לשמירתם או לתקוני העיר כמו שאמרו כי תנן נמי מתני' לפסי העיר תנן אבל החובות שלוו הקהל כדי לפרוע הוצאותיהם שעשו בזמן שעבר קודם בואו למה יפרע זה בהן וכיון שאינו חייב בהם הדבר פשוט שאינו חייב בפירותיהן אמנם כל קהל וקהל עושין תקנות וחקים לעצמן בענייני המסים והחובות וכל שהסכימו בהן הקהל הולכין אחר הסכמתן שהרי התנו ותנאי שבממון הוא אמנם אין הקהל יכולין לעשות חק או תקנה שלא כדין כנגד שום יחיד מן הקהל אא"כ הסכים הוא עמהם לפי שאין הקהל יכולין להתנות לגזול אחרים אבל אם הסכימו כל הקהל בתקנה או בחק ההוא אז מועיל לכלם ואם לא הסכימו כל הקהל מועיל למסכימים ולבאים אחריהם אבל לא לאותן שלא הסכימו וכן השיב הרשב"א ז"ל בכיוצא בזה שנשאל על קהל שרצו לעשות תקנה וחק שכל הדרים בעיר יפרעו מס בעיר מכל נכסים שיש להם בין בעיר בין בשאר מקומות והיו עושים זה כדי לחייב יחיד א' שהיה דר ביניהם שהיו לו נכסים מחוץ לעיר והשיב הרב ז"ל וז"ל הבא בתוך תשובתו והטענה שאמרת שיש לקהל לעשות דינין וחקים בדבר זה נראה לי שאין זה אלא גזל ואינן יכולין להתנות על הגזלנות ומ"מ אם התנו כל בני העיר בכך וקבלו עליהם כל הקהל תנאם מועיל לאותם שבאו באותו תנאי ולבאים אחריהם אבל אם היה אחד בעיר שלא רצה באותו תנאי אינו בכלל תנאם שלא כל הימנו של קהל לגזול ממונו של זה ולקחת אותו לעצמם עכ"ל וכל שיש חק קבוע בעיר ומוסכם מן הקהל שכל הבאים מחוץ לעיר לקבוע דירתם בעיר יהיו חייבים בחובות הקהל הקדומים בזה י"ל שכל הבא לשם בא על דעת הסכמת הקהל וחקם וידע ומחיל כל שיראה לב"ד שנודע אליו החק והתקנה אבל אם לא נודע אליו וכשידע זה רצה לצאת מן העיר נראה שאין כח ביד הקהל לחייבו שמאחר שאינו מחוייב מן הדין אלא מכח הסכמתם כל שלא ידע זה אין ראוי לחייבו דהא לא ידע דמחיל אבל אם אין תקנה וחק קבוע בקהל מצד הסכמת הקהל אלא מנהג לבד נראה שהמנהג הוא בלתי ישר וחוץ מן הדין *(ד"מ ח"מ סי' קס"ג אות ז' רמ"א שם ס"ג) וכ"ש במה שאמרתם שהוא מנהג אף למי שפרע כבר חלקו בהם והנה מנהג זה דומה למה שכתב ר"ת ז"ל בפרקא קמא דבבא בתרא שאמרו בגמ' (ד'.) הכל לאיתויי מאי לאיתויי אתרא דנהיגי בהוצא ודפנא וכתב ר"ת ז"ל (ב'. בתוס' ד"ה בגויל) אי דנהיגי בפחות מהוצא ודפנא מנהג של שטות הוא ואין הולכין אחריו גם זה המנהג חוץ מכבוד אותם שהנהיגוהו הוא מנהג מעוקל ועם כל זה בענייני המס אפשר שהולכים אחריו ומ"מ מאחר שאין זה מן הדין ולא מתקנת הקהל אלא מצד המנהג לבד וגם המנהג אינו בנוי על קו היושר אין לדון בו אלא בדומה ממש למה שנהגו וכל שיש קצת התחלפות מן הנדון אל המנהג אין הולכין אחריו כגון שאם נהגו שיפרע היחיד ההוא בפירות לא יחייבו אותו בקרן החובות וכן אם נהגו שיפרע בנכיות הנעשות לפרעון פירות וקרן החובות בהיותו עומד שם אין מחייבין אותו מחמת המנהג ההוא אם ירצה לצאת מן העיר שיפרע חלקו המגיעו בחובות ההם אם לא נהגו ממש גם בזה שאם היה המנהג לחייבו בעודו שם שלא יחלק הקהל לב' מחלקות אין לחייבו בשביל זה המנהג בצאתו מן העיר וכן אני אומר בחזן זה שאף אם יהיה חייב בשאר מסין מן הדין אין לחייבו בחובות הקהל מצד המנהג אא"כ נהגו בכיוצא בו רצה לומר במי שבא בשכרו שנשכר עם הקהל ואף אם נהגו בכיוצא בו בעודו דר שם אין לחייבו בצאתו משם אא"כ נהגו בכיוצא בו גם בדרך זה רצה לומר בצאתו כי בודאי הבא מחוץ לעיר בשכירות הקהל דעתו וכוונתו שאחרי עבור זמן שכירותו יוכל לשוב אל ארצו ולגור שם ולא שישאלו לו הקהל שיפרע בחובותיהם הקודמים ויצא שכרו בהפסדו ואין מנהג האחרים שגם הוא חוץ מן הדין מספיק לכיוצא בזה בשום פנים ואכתוב לכם תיבה בתיבה תשובת הרשב"א בענין כזה וזה לשונו.

שאלת זה עשר שנים קיימו הקהל עליהם חוב ועכשיו יש עליהם לפרעו ונשתנה הפסק בנתים מקצתן אומרים שיש לפרוע עכשיו כפי הפסק הראשון ומקצתן אומרים שיש להן לפרוע כפי הפסק של עכשיו הדין עם מי:

תשובה כל ענייני המסין אני רואה בכל מקום ומקום הולכין אחר המנהג לא על פי הדין הגמור ולפיכך כל שיש מנהג ידוע הולכין אחר המנהג אבל אם באו לדון בזה אחר הדין הגמור בודאי הדין נותן שילך אחר הפסק הראשון כמי שהיו חייבים חוב בעלמא בשתוף ולוו מאחר ופרעו לזה שעכשיו יפרע כל אחד כפי מה שהיה חייב באותו חוב בזמן שלוו מזה או בשעה שזקפוהו ואפילו היה עשיר והעני יפרע אפילו מגלימא דעל כתפיה אבל בקהלות ראיתי שפורעין לפי הפסק השני וכן אנו נוהגין כאן וכן בקהלות ששמענו ומ"מ לא נהגנו אנו ולא שאר הקהלות אשר סביבותינו כן אלא בפורעי המס שהיו כאן בשעה שלוו הקהל אותו חוב ושהיו חייבים לפרוע באותו חוב אלא שהיה האחד עשיר ונתמעט או עני שלא היה לו אלא מעט ועכשיו נתעשר אבל מי שבא ממקום אחר לגור כאן בנתים זה אינו פורע כלום בחוב שקדם לביאתו דעכשיו מעמידין אותן הבאים על דין הגמור ולפי מנהגנו אנו אותן אנשים שאמרת שבאו לגור ביניכם בנתים אין פורעין בחוב זה שקדם כלום ואפי' היה המנהג לפרוע כפי הפסק של עכשיו וכן בדין ובראוי דלמה יפרע מה שלא לוה ומה שלא גזל איך ישיב אבל אותן שהיו בעיר פורעין לפי המנהג ע"כ תשובת הרשב"א ז"ל *(עי' שו"ת פרח מט"א ח"א סי' ס"א) זהו מה שעלה בידי בכל אלה אך קצרתי בראיו' בענין חובות הקהל כדי למהר שלוחכם שעמד פה כמה ימים כי הגיע הנה יום שבת בערב ויום א' ויום ב' לא היה לי פנאי לכתוב בזה דבר מפני בטול בית המדרש ויום שלישי התחלתי בדבר ופטרתיו יום חמישי כשליש היום ונתן השליח שני דינרים לסופר המעתיק קונדרס זה נאום דורש שלומכם יצחק בר ששת זלה"ה: