תשובות ריב"ש/תסו
בורגא. לרבי יהודה שלדין
יהי אלהים עמך ויצפנך בסוכה מריב לשונות הה"ר יהודה נ"ר הגיעני כתבך ע"י היהודי הלז ציר נאמן לשולחיו אשר שלחת אלי ברצון הקהל יצ"ו והראה לי נוסח ההסכמה שהסכימו מנהיגי החברה ההיא בפני כל החברה וברצונם בחרם חמור שלא יוכלו בני החברה הנזכרת ולא אחד מהם להתפלל תדיר בשום מדרש זולתי במדרש שלהם ועתה רוב בני החבורה נתחרטו על הדבר וכדי לצאת מן החרם הנזכר ושלא יתחייבו בהסכמה הנזכרת הוציאו עצמם מן החברה הנזכרת לגמרי ונתנו כל אחד מהם ג' דינרין לחברה הנזכרת מפני שבשטר החברה היה תנאי שבל מי שירצה לצאת מן החברה שיתן לחברה שלשה דינרין ויהיה פטור ולא יהיה בכלל בני החברה וד' או חמשה הנשארים בחברה הנזכרת מוחים בידם ואומרים שמכיון שהחרם נעשה בהסכמת כלם אינם יכולין להפטר ממנו אם לא בהסכמת כלם ושאלתך אם המתחרטים האלה נקיים מן החרם במה שעשו:
תשובה נראה בברור שהם פטורין ומותרין מן החרם הנז' ואינם צריכין התרה אחרת שהרי כיון שיצאו מכלל בני החבורה בנתינת הג' דינרים כל אחד כפי מה שכתוב בשטר החברה הרי יצאו ג"כ מן החרם אע"פ שנעשה בהסכמתם והרי זה כאחד מבני העיר שיצא מן העיר והעתיק דירתו משם שאינו חייב לנהוג כמנהגם וכתקוניהם כדאמרי' בפ"ק דחולין (י"ח:) כי סליק רבי זירא אכל מוגרמתא דרב ושמואל ומקשינן התם ורבי זירא לית ליה נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם ומסקינן התם דה"מ היכא דדעתו לחזור ורבי זירא אין דעתו לחזור הוה הנה כאן מפורש שהדברים שקבלו בני מקום אחד אם יצא מהם אדם על דעת שלא לחזור אינו חייב לנהוג חומריהם לפי שמעתה אינו בכלל בני העיר בנדון זה ג"כ כשהסכימו בחרם ההוא בני החבורה לא היה דעתם שיהיו מחוייבים בהסכמה ובחרם אלא כל זמן שיהיו מכלל בני החבורה אבל כל שיצאו מכלל בני החבורה כפי תנאו הקדום ביניהם הרי הותר החרם להם מאיליו ואע"פ שלא התנו כן בשעת החרם הרי הוא כאלו התנו והוי כתולה נדרו בדבר זה ומפרש כל זמן שיהיה מן בני החברה *(ב"י יו"ד סס"י רכ"ח בסד"ה וכתב הריב"ש ושם נרשם הסי' לתמ"ז וט"ס הוא) ודמי לאומר קונם שאיני נושא לפלונית שאביה רע אמרו לו מת או עשה תשובה קונם לבית זה שאני נכנס שכלב רע בתוכו או נחש בתוכו אמרו לו מת הכלב או שנהרג הנחש שהוא מותר כדתנן בנדרים פרק רבי אליעזר (נדרים ס"ה.) ואמר רב הונא עלה בגמרא נעשה כתולה נדרו בדבר והסכימו המפרשים ז"ל שהוא מותר אפי' בלא שאלת חכם דה"ל כאלו אמר כל זמן שאביה רע והכי איתא בירושלמי (שם ה"ג) דאמרי' התם מפני שהוא כתולה נדרו בדבר כאומר קונם שאני נהנה לאיש פלוני כל זמן שהוא לובש שחורים לבש לבנים מותר רבי זירא בשם ר' יוחנן אמר אף הוא אינו צריך שאלה לחכם ע"כ בירושלמי. ה"נ הרי הזכירו בתקנתם שלא יהא רשאי שום אדם מאנשי החברה י"ץ אם כן הרי הוא כאלו תלו נדרם ואמרו כל זמן שיהיה מאנשי החברה שהרי הדבר ידוע שאין מנהיגי החברה יכולין לתקן על בני החברה אלא מצד מה שהם בני החברה וכל שיצאו מכלל בני החברה הרי יצאו מכלל תקנתם א"כ כשקבלו עליהם בני החברה תקנת המנהיגים והודו בה לא הודו אלא על דרך זה ולכן כל יחיד מהם שיצא מכלל בני החברה כפי תנאי השטר אין החרם חל עליו מכאן ואילך וה"ל כאומר לחברו קונם לביתך שאני נכנס שאם מת או מכרו לאחר שהוא מותר ליכנס בו (שם מ"ו.) ועוד שלפי המסופר אף בשעת קבלת החרם היו אומרים קצת מן החברים להוסיף על תנאי הראשון שלא יוכלו לצאתמן החבורה רק בתתם י' דינרין כל אחד ולא רצו האחרים ונתבטל ונשאר התנאי הראשון כאשר היה ואם כן כ"ש שהדבר מבואר שעל התנאי הראשון היה דעתם בשעת קבלת החרם שכל שיצאו מן החברה יהיו מותרין מן החרם כ"ש באלו המתחרטים שהם רוב החברה שאין המעוט הנשאר יכולין למחות בהם וזה נראה לי ברור: