תקנות משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים לשכולים) מתוך

תקנות משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים לשכולים), תשי״ט–1959

תקנות בדבר תגמולים לשכולים

ק״ת תשי״ט, 1338.

בתוקף סמכותי לפי הסעיפים 10(ג–ד) ו־(ח) ו־37 לחוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), תש״י–1950, אני מתקין תקנות אלה:

1.

תגמול לשכולים לפי סעיף 10(ג–ד) לחוק

שכולים שאין להם אלא ארבעה ילדים העומדים ברשות עצמם, ישולם להם תגמול כאמור בסעיף 10(ג–ד) לחוק, אם יוכח לקצין התגמולים על פי תעודות מאת רופאים או מוסדות רפואה ציבוריים או ממשלתיים כי לפחות אחד מהשכולים לקה בנכות או הנו חולה במחלה כרונית אשר בקביעות מרתקת אותו למיטה או מזקיקה אותו לעזרת הזולת לסיפוק צרכיו האישיים או להשגחה ועזרה רפואית מתמדת.

2.

תגמול לשכול לפי סעיף 10(ח) לחוק

שכול שאין לו בן־זוג ואין לו אלא ארבעה ילדים העומדים ברשות עצמם, ישולם לו תגמול כאמור בסעיף 10(ח) לחוק, אם יוכח לקצין התגמולים על פי תעודות מאת רופאים או מוסדות רפואה ציבוריים או ממשלתיים כי השכול לקה בנכות או חולה במחלה כרונית המזקיקה אותו בקביעות לעזרת הזולת לסיפוק צרכיו האישיים או להשגחה ועזרה רפואית מתמדת.

3.

תחילה

תחילתן של תקנות אלה היא ביום כ״ח באב תשי״ח (14 באוגוסט 1958).

4.

ביטול

תקנות משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים לשכולים), תשי״ג–1953, בטלות מיום כ״ח באב תשי״ח (14 באוגוסט 1958).

5.

השם

לתקנות אלה ייקרא ”תקנות משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים לשכולים), תשי״ט–1959“.

ו׳ באדר ב׳ תשי״ט (16 במרס 1959)

דוד בן־גוריון
שר הבטחון

אזהרה: המידע בוויקיטקסט נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי. במידת הצורך היוועצו בעורך־דין.