לדלג לתוכן

תקנות הביטוח הלאומי (הוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח)

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

תקנות הביטוח הלאומי (הוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח) מתוך ספר החוקים הפתוחעדיין מחכים...

תקנות הביטוח הלאומי (הוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח), תשל״א–1971

תקנות בדבר תשלום דמי ביטוח במקרים מיוחדים


ק״ת תשל״א, 1458; תשל״ג, 834; תשל״ד, 784, 1028, 1483; תשל״ה, 1228, 1740; תשל״ו, 1253; תשל״ז, 1280, 2471; תשל״ח, 89, 256, 967, 969, 1817; תשל״ט, 46, 692, 988; תש״ם, 1310; תשמ״א, 499, 808, 1033, 1093, 1198, 1227, 1254, 1353; תשמ״ב, 195, 217, 822, 1330; תשמ״ג, 125, 137, 1035, 1058, 1717; תשמ״ד, 600, 1031, 1473, 2195; תשמ״ה, 1235; תשמ״ו, 331, 1123, 1503; תשמ״ז, 107, 1007, 1255, 1279; תשמ״ח, 297, 417, 510, 536 764, 1097; תשמ״ט, 534, 534, 534, 696, 1100, 1409, 1409; תש״ן, 879, 1011, 1012; תשנ״א, 608, 744, 1010; תשנ״ב, 386, 713, 900, 919, 1107, 1410; תשנ״ג, 286, 542, 899; תשנ״ד, 502, 503; תשנ״ה, 4, 4, 594, 595, 1670, 1671; תשנ״ו, 18, 172, 584, 959, 1528; תשנ״ז, 346, 465; תשנ״ח, 228, 489; תשנ״ט, 31, 677, 1115; תש״ס, 447; תשס״א, 1070; תשס״ז, 1001; תשע״א, 220, 1390; תשע״ג, 1538; תשפ״א, 323; תשפ״ד, 2698.


בתוקף סמכותי לפי סעיפים 78, 371 ו־400 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ״ה–1995, אני מתקין תקנות אלה:


חובת תשלום דמי ביטוח על סוגים מסויימים של עובדים [תיקון: תשמ״א־5, תשנ״ט]
על אף האמור בסעיף 342(ב) לחוק, ישלם עובד בעצמו את דמי הביטוח אם הוא אחד מאלה:
(1)
עובד לשעה בעבודה שאינה לצורך עסקו או משלח־ידו של המעביד;
(2)
עובד לשעה בעבודה לצורך עסקו או משלח־ידו של המעביד, אם כלל מספר שעות העבודה אצל אותו מעביד אינו עולה על 4 לשבוע;
(3)
עובד בחופשה ללא תשלום תקופה קלנדרית העולה על שני חדשים תמימים רצופים, אם באותה תקופה אינו עובד אצל מעביד אחר ואינו עובד עצמאי;
(4)
עובד שמעבידו אינו תושב ישראל, אם מתקיים אחד מאלה:
(א)
מקום מגוריו של המעביד אינו בישראל ואין לו בישראל מען למסירת מסמכים משפטיים;
(ב)
המעביד הוא ארגון בינלאומי הנהנה מחסינות מכוח אמנה בינלאומית שישראל צד לה;
(5)
עובד בשירות דיפלומטי או קונסולרי של מדינת חוץ, למעט עובד –
(א)
שהמעביד חייב בתשלום דמי ביטוח על פי חוזה עם המוסד או על פי אמנה בינלאומית, או –
(ב)
שהמעביד משלם למעשה את דמי הביטוח גם באין חובה כאמור.
חישוב ההכנסה [תיקון: תשמ״ד־3, תשמ״ה, תשמ״ז, תשנ״ט]
לשם קביעת דמי הביטוח יראו כהכנסתו השנתית בשנה השוטפת של כל אחד מהמבוטחים המפורטים להלן את ההכנסה שצויינה לצדו ובלבד שלא תובא בחשבון הכנסה העולה על המכסימום האמור בפרט 2 בלוח י״א לחוק:
(1)
לגבי עובד לשעה כאמור בתקנה 1(1) או (2) ולגבי עובד כאמור בתקנה 1(4) או (5) – הכנסתו מהמקורות המפורטים בסעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה (להלן – הפקודה); אין לעובד לשעה או לעובד כאמור הכנסה, או שהכנסתו אינה מגיעה למינימום האמור בפרט 2 של לוח י״א לחוק, יראוה לענין קביעת דמי ביטוח כאילו הגיעה למינימום האמור, ואולם, בהכנסתו של עובד כאמור בתקנה 1(4) יכללו לענין זה תשלומים המשתלמים בחוץ לארץ על ידי מעבידו על פי חוזה שנעשה בחוץ לארץ;
(2)
לגבי עובד בחופשה ללא תשלום כאמור בתקנה 1(3) – הכנסתו מהמקורות המפורטים בסעיף 2(4) עד (9) לפקודה; אין לעובד הכנסה כאמור או שהכנסתו אינה מגיעה למינימום האמור בפרט 4 של לוח י״א לחוק, יראוה לענין קביעת דמי ביטוח כאילו הגיעה הכנסתו למינימום האמור.
תשלום מקדמות [תיקון: תשמ״ה]
כל עוד לא נקבעה הכנסה למבוטחים כאמור בתקנה 2 ישולמו מקדמות לפי תקנות הביטוח הלאומי (מקדמות), תשמ״ד–1984 (להלן – תקנות המקדמות).
מועדי תשלום [תיקון: תשמ״ה]
מועד תשלום דמי ביטוח של מבוטחים כאמור בתקנה 1 הוא כמועדי תשלום דמי הביטוח האמורים בתקנה 2 לתקנות הביטוח הלאומי (גביית דמי ביטוח), תשי״ד–1954 (להלן – תקנות הגביה), לפי הענין.
הפרש דמי ביטוח והחזרתם [תיקון: תשמ״ה, תשנ״ט]
הוראות סעיפים 345(ג) ו־(ד) ו־362 לחוק יחולו בשינויים המחוייבים לגבי מבוטחים כאמור בתקנה 1.
הגשת דין וחשבון
כל אחד מהמבוטחים כאמור בתקנה 1, ימסור על הכנסתו דין וחשבון כאמור בתקנה 7 לתקנות הגביה.
דמי הביטוח שישלם עובד [תיקון: תשל״ד־2, תשמ״ז, תשנ״ט]
(א)
שיעור דמי הביטוח שישלם עובד כאמור בתקנה 1(1), (2), (4) או (5) הוא –
(1)
אם העובד מבוטח לפי פרק י״א לחוק – כשיעור דמי הביטוח החל על עובד עצמאי;
(2)
אם העובד אינו מבוטח לפי פרק י״א לחוק – דמי ביטוח מפני פגיעה בעבודה כאמור בפרט 4 בלוח י׳ לחוק.
(ב)
שיעור דמי הביטוח שישלם עובד כאמור בתקנה 1(3) המבוטח לפי פרק י״א לחוק, הוא כשיעור דמי הביטוח החל על מי שאינו עובד ואינו עובד עצמאי, בהתאם ללוח י׳ לחוק.
(ג)
שיעור דמי הביטוח מפני פגיעה בעבודה שישלם עובד כאמור בתקנת משנה (א), הוא כנקוב בפרט 4 בלוח י׳ לחוק.
שיעור דמי הביטוח שישלם מעביד לגבי עובד בחופשה ללא־תשלום [תיקון: תשל״ד־2, תשל״ז־2, תשמ״א, תשמ״א־2, תשנ״ט]
(א)
עובד הנמצא בהסכמת המעביד בחופשה ללא תשלום לפחות חודש קלנדרי ובאותו זמן אינו עובד אצל מעביד אחר ואינו עובד עצמאי – חייב המעביד בתשלום דמי ביטוח במועדי התשלום כאמור בסעיף 353 לחוק, בעד תקופה שלא תעלה על שני חדשים קלנדריים רצופים שבהם היה המבוטח בחופשה כאמור.
(ב)
שיעור דמי הביטוח הוא כנקוב בפרטים 1, 3, 5, 6, 8, 9 ו־10 של לוח י׳ לחוק, לפי ההכנסה המזערית שלפי פרט 1 של לוח י״א לחוק.
(ג)
המעביד רשאי לנכות מכל סכום המגיע ממנו לעובד, את דמי הביטוח ששילם כאמור.
(ד)
הוראות סעיף 342(ג) לחוק לא יחולו לגבי מעביד, החייב בתשלום דמי הביטוח כאמור בתקנת משנה (א).
[תיקון: תשל״ד־3, תשל״ח־3, תשל״ט־3, תש״ם, תשנ״ט־2]
(בוטלה).
דרכי חישוב דמי ביטוח לעובד במשק בית [תיקון: תשל״ח־3, תשל״ט, תש״ם, תשמ״ב־3, תשמ״ו, תשמ״ז־3, תשנ״ה־3, תשנ״ט]
(א)
בתקנה זו, ”מינימום ליום“ – המינימום ליום כמשמעותו בתקנה 7.
(ב)
(1)
דמי הביטוח שישלם מעביד בעד עובד במשק בית, המבוטח לפי פרק י״א לחוק, לתקופת תשלום כאמור בתקנה 1ב לתקנות הגביה, הם בשיעור 6.25% מהשכר ששילם לו המעביד או מהמינימום ליום כפול מספר ימי העבודה בתקופת התשלום, לפי הגבוה יותר.
(2)
מעביד יהיה רשאי לנכות משכרו של העובד 1% מהשכר ששילם לו או מהמינימום ליום, כפול מספר ימי העבודה בתקופת התשלום, לפי הגבוה יותר.
(ג)
דמי הביטוח שישלם מעביד בעד עובד במשק בית שאינו מבוטח לפי פרק י״א לחוק, לתקופת התשלום כאמור בתקנה 1ב לתקנות הגביה, הם 2.0% מהשכר ששילם לו המעביד או מהמינימום ליום כפול מספר ימי העבודה בתקופת התשלום, לפי הגבוה יותר.
(ד)
(בוטלה).
פיגור בתשלום דמי ביטוח בעד עובד במשק בית [תיקון: תש״ם, תשנ״ב־3]
(א)
לא שולמו דמי ביטוח לפי תקנה 8 בעד תקופה שקדמה ל־12 החדשים האחרונים שלפני חודש התשלום (להלן – התקופה הקודמת), ישולמו דמי ביטוח בעד התקופה הקודמת לפי תקנה 8, ואולם דמי הביטוח יחושבו כאילו שכרו של העובד בכל אחד מהחדשים שבתקופה זו לא פחת מסכום השווה למחצית השכר הממוצע, כפי שהיה באותו חודש.
(ב)
(בוטלה).
[תיקון: תשמ״ד־3, תשמ״ה, תשמ״ח־3, תשנ״ט, תש״ס]
(בוטלה).
פטור מתשלום דמי ביטוח למחוסר עבודה [תיקון: תשמ״ה, תשמ״ח־3, תשנ״ט]
הרשום כמחוסר עבודה בלשכת שירות התעסוקה כמשמעותה בחוק שירות התעסוקה, תשי״ט–1959, ובידו אישור בכתב על כך מאת הלשכה האמורה, יהיה פטור מתשלום דמי ביטוח, למעט דמי ביטוח המגיעים מדמי אבטלה כאמור בסעיף 348(ד) לחוק, בעד תקופה שאינה עולה על 12 חדשים מתוך שתי שנות מס רצופות שבה היה רשום כאמור כמחוסר עבודה ובלבד שתקופת שתי שנות המס לא חלה לפני י״א בניסן התשכ״ו (1 באפריל 1966).
פטור והנחה מתשלום דמי ביטוח לעובד [תיקון: תשמ״ה, תשמ״ז, תשמ״ח־3, תשנ״ט]
(א)
מבוטח שלא עבד מחמת מחלה, תאונה, שביתה, השבתה או אבל במשפחה, ולא קיבל ממעבידו כל תשלום בעד התקופה שבה לא עבד מאחת הסיבות האמורות, יהיה פטור מתשלום דמי־ביטוח לתקופה שלא תעלה על שני חדשי עבודה בשנת מס אחת, ולאחר תום התקופה האמורה ישלם המבוטח דמי ביטוח בשיעורים ובמועדים כאמור בתקנת משנה (ב).
(ב)
מבוטח שלא עבד מסיבה שאינה מנויה בתקנת משנה (א), ולא קיבל ממעבידו כל תשלום בעד התקופה האמורה, ישלם דמי ביטוח במועדי התשלום האמורים בתקנה 2 לתקנות הגביה, לגבי מבוטח שאינו עובד ואינו עובד עצמאי המשלם דמי ביטוח מההכנסה המזערית האמורה בפרט 4 של לוח י״א לחוק.
פטור מתשלום דמי ביטוח למתגייס [תיקון: תשמ״ז, תשנ״ג, תשנ״ט, תשס״א, תשע״ג]
מבוטח לפי פרק י״א לחוק, שאינו עובד ואינו עובד עצמאי והכנסתו לא עלתה על ההכנסה המזערית האמורה בפרט 3 בלוח י״א לחוק, וטרם מלאו לו 21 שנים ביום בו החל שירות סדיר לפי חוק שירות בטחון, התשי״ט–1959 [נוסח משולב] או שירות לאומי בהתנדבות כאמור בתקנות הביטוח הלאומי (בנות בשירות לאומי בהתנדבות), התשל״ח–1978 – יהיה פטור מתשלום דמי ביטוח מיום שמלאו לו 18 שנים ועד המועד שהחל לשרת בו כאמור.
פטור מתשלום דמי ביטוח לעובדי הארגון לשיתוף פעולה כלכלי ופיתוח (OECD) [תיקון: תשע״א]
(א)
עובד הארגון לשיתוף פעולה כלכלי ופיתוח (OECD) (בתקנה זו – הארגון) יהיה פטור מתשלום דמי ביטוח.
(ב)
הארגון יהיה פטור מתשלום דמי ביטוח בעד עובדיו.
פטור מתשלום דמי ביטוח לתלמיד [תיקון: תשע״א־2]
מבוטח לפי פרק י״א לחוק, שהוא תלמיד כיתה י׳ עד י״ב במוסד חינוכי על־יסודי, והכנסתו לא עלתה על ההכנסה המזערית האמורה בפרט 3 בלוח י״א לחוק וטרם מלאו לו 19 שנים, יהיה פטור מתשלום דמי ביטוח בעד התקופה שבה הוא לומד.
סייג לפטור ולהנחה [תיקון: תשנ״ט]
האמור בתקנות 10 ו־11 אינו חל על מי שאינו מבוטח לפי פרק י״א לחוק ועל מבוטח שבחדשים האמורים באותן תקנות היה גם עובד עצמאי, או שהיו לו באותם החדשים הכנסות שלא מעבודה שמהן משתלמים דמי ביטוח.
תשלום דמי ביטוח מפנסיה [תיקון: תשמ״א־8, תשמ״ב־2, תשמ״ג־2, תשמ״ז, תשמ״ז־3, תשמ״ח־3, תשנ״ב־3, תשנ״ט]
(א)
מבוטח לפי פרק י״א לחוק, למעט מבוטח ברשות, שטרם מלאו לו 65 שנים בגבר ו־60 באשה, ויש לו הכנסה מפנסיה, חייב בתשלום דמי ביטוח מהפנסיה המשתלמת לו בעד החודש שקדם למועד תשלום דמי הביטוח; דמי הביטוח יהיו בשיעור של 2.95% מסכום השווה למחצית הפנסיה, או מסכום השווה להכנסה המזערית האמורה בפרט 3 של לוח י״א לחוק מחולק ב־12, לפי הסכום הגבוה יותר, ובלבד שלא תובא בחשבון הכנסה העולה על ההכנסה המרבית האמורה בפרט 1 בלוח י״א לחוק.
(ב)
המשלם פנסיה ינכה במקור את דמי הביטוח מהפנסיה, לפי תקנת משנה (א).
(ג)
מועד תשלום דמי הביטוח לפי תקנה זו, יהיה מועד התשלום החל לגבי עובד לפי סעיף 353 לחוק.
(ד)
במועדים האמורים להלן ידווח משלם הפנסיה למוסד את שמותיהם של המבוטחים שבעדם שולמו דמי ביטוח ויפרט את פרטי זהותם, על גבי טופס שהמוסד קבע לכך:
15 באפריל – בעד החדשים ינואר, פברואר ומרס;
15 ביולי – בעד החדשים אפריל, מאי ויוני;
15 באוקטובר – בעד החדשים יולי, אוגוסט וספטמבר;
15 בינואר – בעד החדשים אוקטובר, נובמבר ודצמבר.
(ה)
מבוטח כאמור בתקנת משנה (א) שהוא גם עובד עצמאי – ישלם דמי ביטוח מהכנסתו מפנסיה בהתאם לתקנת משנה (א) לאחר שהכנסתו מהמקורות המפורטים בסעיף 2(1) ו־(8) לפקודה הובאה בחשבון, ובלבד שלא תובא בחשבון לענין זה הכנסה מפנסיה העולה על ההפרש שבין הכנסתו כעובד עצמאי מהמקורות האמורים באותה שנת מס לבין ההכנסה המרבית לשנה שנקבעה לעובד עצמאי, בפרט 2 בלוח י״א לחוק.
(ו)
מבוטח כאמור בתקנת משנה (א) שהוא גם עובד ישולמו בעדו דמי הביטוח מהכנסתו מהמקורות המפורטים בסעיף 2(2) לפקודה, ובלבד שלא תובא בחשבון לענין זה הכנסה מפנסיה העולה על ההפרש שבין הכנסתו מהעבודה בחודש שבעדו משתלמים דמי הביטוח, לבין ההכנסה המרבית לחודש שנקבעה לגבי עובד שכיר כאמור בפרט 1 בלוח י״א לחוק.
(ז)
מבוטח כאמור בתקנת משנה (א) שאינו עובד ואינו עובד עצמאי ישלם דמי ביטוח מהכנסתו מפנסיה בהתאם לתקנת משנה (א), לאחר שהכנסתו האחרת מהמקורות המפורטים בסעיף 2 לפקודה הובאה בחשבון, ובלבד שלא תובא בחשבון לענין זה הכנסה מפנסיה העולה על ההפרש שבין הכנסתו האחרת כאמור באותה שנת מס, לבין ההכנסה המרבית לשנה שנקבעה לגבי מבוטח אחר בפרט 4 בלוח י״א לחוק.
(ח)
בתקנות אלה, ”פנסיה“ – קצבה המשתלמת מכוח חיקוק או הסכם עבודה לעובד או למי שהיה עובד, לאחר שפרש מעבודתו פרישה מוחלטת או חלקית.
לענין זה, ”עובד“ – לרבות כל מי ששכרו או קיצבת הפרישה שלו נקבעו בחוק או על פיו.
מבוטח שהוא גם עובד וגם עובד עצמאי [תיקון: תשל״ד־2, תשל״ח־3, תשמ״א־8, תשמ״ד־3, תשמ״ה, תשמ״ו־2, תשמ״ז, תשמ״ח־3, תשנ״ט]
(א)
מבוטח שהוא גם עובד וגם עובד עצמאי ישלם דמי ביטוח מהכנסתו מהמקורות המפורטים בסעיף 2(1) ו־(8) לפקודה, אחרי ניכוי דמי ביטוח מהכנסתו מהמקורות המפורטים בסעיף 2(2) לפקודה, ובלבד שלא תובא בחשבון לענין זה הכנסה העולה על ההפרש בין שכרו כעובד באותה שנת מס לבין ההכנסה המרבית לשנה שנקבעה לעובד עצמאי בפרט 2 בלוח י״א לחוק.
(א1)
מבוטח כאמור בתקנת משנה (א) שטרם מלאו לו 65 שנים בגבר ו־60 שנים באשה, שיש לו גם הכנסה מפנסיה, ישולמו בעדו דמי ביטוח מהכנסתו מהפנסיה בהתאם לתקנה 12א, לאחר שהכנסתו מהמקורות המפורטים בסעיף 2(1), (2) ו־(8) לפקודה, הובאה בחשבון ובלבד שלא תובא בחשבון לענין זה הכנסה העולה על ההפרש שבין הכנסתו מהמקורות האמורים לבין ההכנסה המרבית שנקבעה בפרט 2 בלוח י״א לחוק.
(ב)
(1)
מבוטח כאמור בתקנת משנה (א) בנוסף לכל דין וחשבון שעליו להגיש לפי החוק יגיש למוסד דין וחשבון על שכרו החדשי כעובד בטופס שקבע המוסד, תוך חודש ימים מיום היותו גם לעובד וגם לעובד עצמאי וכן עד ה־31 ביולי בכל שנת מס;
(2)
(א)
כהכנסתו השנתית של מבוטח כאמור בתקנת משנה (א) יראו את הכנסתו האמורה בסעיף 345 לחוק, באותה שנה שוטפת, מהמקורות המפורטים בסעיף 2(1), (2) ו־(8) לפקודה;
(ב)
כל עוד לא נקבעה ההכנסה כאמור בפסקת משנה (א), ישולמו מקדמות על חשבון דמי הביטוח, ולענין זה יראו את הסכום שהוצהר עליו בדין וחשבון –
(1)
לגבי מי שנעשה גם לעובד וגם לעובד עצמאי באותה שנה שוטפת, כהכנסה שעליה הצהיר מי ששינה את סוגו, והוראות תקנה 23 יחולו בשינויים המחוייבים;
(2)
לגבי מי שבשנה שקדמה לשנה השוטפת היה מבוטח גם כעובד וגם כעובד עצמאי, כהכנסה שעליה הצהיר מבוטח שאינו עובד, המגיש הצהרה לפי תקנה 7 לתקנות הגביה;
(3)
חל שינוי בשכרו של מבוטח, יודיע על כך המבוטח למוסד, ושינוי זה יובא בחשבון לענין פסקה (2);
(4)
הוגדלה ההכנסה המרבית הקבועה בלוח י״א לחוק, יהיה המוסד רשאי לדחות את המועד לתשלום הפרשי דמי הביטוח הנובעים מהגדלת ההכנסה המרבית עד הגשת האישורים כאמור בפסקה (5);
(5)
תוך ששה חדשים מתום כל שנת מס ימציא המבוטח למוסד אישורים מהמעבידים שאצלם עבד באותה שנה על שכרו כעובד לכל רבעון, כמשמעותו בתקנות המקדמות, של אותה שנת מס.
(ב1)
מועד תשלום דמי הביטוח לפי תקנה זו יהיה במועדי התשלום האמורים בתקנה 2 לתקנות הגביה לפי הענין.
(ב2)
מבוטח כאמור בתקנת משנה (א) ישלם מקדמות דמי ביטוח לפי תקנות המקדמות ובשינויים שנקבעו בתקנה זו.
(ג)
העלה החישוב הסופי של דמי הביטוח שקיימת יתרה לטובת המבוטח יחזיר המוסד את היתרה שלושה חדשים לאחר הגשת האישורים האמורים והוראות סעיף 362 לחוק יחולו על היתרה האמורה כאילו היא יתרה לפי סעיף 362(א)(3) לחוק; קיימת יתרה לטובת המוסד, ישלם המבוטח למוסד את הסכום המגיע ויראו יתרה זו כאילו היא יתרה לפי סעיף 345(ג) או (ד) לחוק, לפי הענין.
(ד)
(נמחקה).
עובד עצמאי שאין עיקר הכנסתו ממשלח ידו או שיש לו הכנסה מפנסיה [תיקון: תשל״ד־2, תשל״ה, תשמ״א־8, תשמ״ה, תשמ״ז, תשנ״ט]
(א)
עובד עצמאי שטרם מלאו לו 65 שנה בגבר ו־60 באשה, שאינו באותו זמן גם עובד ולפחות 50% מהכנסתו אינם מהמקורות המפורטים בסעיף 2(1) ו־(8) לפקודה, ישלם דמי ביטוח –
(1)
בשיעור החל על עובד עצמאי מהכנסתו מהמקורות המפורטים בסעיף 2(1) ו־(8) לפקודה;
(2)
בשיעור החל על מי שאינו עובד ואינו עובד עצמאי מהכנסתו מהמקורות המפורטים בסעיף 2(4) עד (7) ו־(9) לפקודה, למעט מהכנסתו מפנסיה.
(ב)
דמי הביטוח לפי תקנת משנה (א)(2) ישולמו על ההפרש שבין הכנסת המבוטח מהמקורות המפורטים בתקנת משנה (א)(1) לבין ההכנסה המרבית הנקובה בפרט 4 של לוח י״א לחוק, במועדי התשלום האמורים בתקנה 2 לתקנות הגביה, לפי הענין.
(ג)
מבוטח כאמור בתקנת משנה (א) שיש לו גם הכנסה מפנסיה, ישולמו בעדו דמי ביטוח מהכנסתו מהפנסיה, לאחר שהכנסותיו כאמור בתקנת משנה (א) הובאו בחשבון, ובלבד שלא תובא בחשבון לענין זה הכנסה העולה על ההפרש שבין הכנסתו לפי תקנות משנה (א) ו־(ב) לבין ההכנסה המרבית הנקובה בפרט 4 בלוח י״א לחוק.
(ד)
לשם קביעת דמי ביטוח של מבוטח כאמור בתקנת משנה (א) יראו את הכנסתו מהמקורות המפורטים בסעיף 2(1) ו־(4) עד (7) ו־(9) לפקודה, למעט הכנסתו מפנסיה, כהכנסתו השנתית באותה שנה שוטפת.
(ה)
כל עוד לא נקבעה הכנסה כאמור בתקנת משנה (ד) ישולמו מקדמות על חשבון דמי ביטוח לפי תקנות המקדמות ובשינויים שנקבעו בתקנה זו.
(ו)
מועדי תשלום דמי ביטוח לפי תקנה זו יהיו מועדי התשלום האמורים בתקנה 2 לתקנות הגביה, לפי הענין.
(ז)
הוראות תקנה 13(ב)(4) ו־(ג) וכן תקנה 2(ב) לתקנות הגביה יחולו על הפרש דמי ביטוח כאמור בסעיף 345(ג) ו־(ד) לחוק ועל הפרש דמי ביטוח בשל ההכנסה המרבית האמורה בלוח י״א לחוק, לפי הענין.
עובד שאין עיקר הכנסתו משכר או שיש לו הכנסה מפנסיה [תיקון: תשל״ד־2, תשל״ה, תשמ״א־8, תשמ״ה, תשמ״ז, תשנ״ה־5, תשנ״ט, תשס״א]
(א)
(1)
מבוטח שהוא עובד וטרם מלאו לו 65 שנה בגבר ו־60 שנה באשה, אך אינו באותו זמן עובד עצמאי ולפחות 50% מהכנסתו אינם מהמקורות לפי סעיף 2(2) לפקודה, ישתלמו דמי ביטוח בשיעור החל על עובד מהכנסתו מהמקורות המפורטים בסעיף 2(2) לפקודה ובשיעור החל על מי שאינו עובד ואינו עובד עצמאי מהכנסתו שאינה מהמקורות לפי סעיף 2(2) לפקודה, למעט מהכנסתו מפנסיה, ובלבד שהכנסתו הכוללת עולה על מחצית השכר הממוצע כמשמעותו בחוק.
(2)
בתקנת משנה זו, ”ההכנסה הכוללת“ – ההכנסה מהמקורות המפורטים בסעיף 2(2) לפקודה והכנסה אחרת לפי המקורות האמורים בסעיף 2 לפקודה.
(ב)
דמי הביטוח לפי תקנת משנה (א) ישולמו על ההפרש שבין הכנסת המבוטח מהמקורות לפי סעיף 2(2) לפקודה לבין ההכנסה המרבית הנקובה בפרט 4 של לוח י״א לחוק.
(ג)
מבוטח כאמור בתקנת משנה (א) שיש לו גם הכנסה מפנסיה, ישולמו בעדו דמי ביטוח מהכנסתו מהפנסיה, לאחר שהכנסותיו כאמור בתקנת משנה (א) הובאו בחשבון, ובלבד שלא תובא בחשבון לענין זה הכנסה העולה על ההפרש שבין הכנסתו לפי תקנת משנה (א) ו־(ב) לבין ההכנסה המרבית הנקובה בפרט 1 בלוח י״א לחוק.
(ד)
הוראות תקנה 14(ד) עד (ז) יחולו על מבוטח כאמור בתקנת משנה (א)(1) בשינויים המחוייבים.
(ה)
לענין תקנה זו יראו כעובד את מי שמשתלמים לו דמי אבטלה לפי פרק ז׳ לחוק וכהכנסה לפי סעיף 2(2) לפקודה, את ההכנסה שלפיה חושבו דמי האבטלה המשתלמים כאמור.
אלמנה המקבלת קיצבה [תיקון: תשל״ג, תשמ״ז, תשנ״ט]
על אף האמור בתקנות 12א, 14 ו־15 ישולמו דמי ביטוח בעד אלמנה שהיא עובדת או עובדת עצמאית ושמשתלמת לה קיצבת שאירים או תלויים בעובדת – מהמקורות המפורטים בסעיף 2(2) לפקודה, ובעובדת עצמאית – מהמקורות המפורטים בסעיף 2(1) ו־(8) לפקודה, ובלבד שלא תובא בחשבון הכנסה העולה על ההכנסה המרבית האמורה בפרט 1 של לוח י״א לחוק – אם היא עובדת, ובפרט 2 של לוח י״א לחוק – אם היא עובדת עצמאית.
החזר תשלום יתר [תיקון: תשמ״ה, תשנ״ט, תש״ס]
(א)
סכום שנוכה מהכנסה העולה על ההכנסה המרבית לפי סעיף 348(א) לחוק ממבוטח כאמור בתקנות 12א עד 15 יוחזר למבוטח, ובלבד שנוכו דמי הביטוח המגיעים מאותה הכנסה שאינה עולה על ההכנסה המרבית האמורה.
(ב)
מבוטח מתיישב בישוב חקלאי [תיקון: תשל״ג, תשל״ד, תשל״ה, תש״ם, תשמ״ד־3, תשמ״ח־3, תשנ״ט]
(א)
מבוטח שהתיישב בישוב חקלאי, ישלם דמי ביטוח לפי ההכנסה המזערית כאמור בפרט 2 של לוח י״א לחוק, אם נתקיימו כל התנאים האלה:
(1)
הישוב הוקם ביום ו׳ באייר תש״ח (15 במאי 1948) או לאחריו;
(2)
מקום מגוריו של המבוטח הוא באותו ישוב;
(3)
הישוב צויין כל שנה ברשימה של הישובים החקלאיים שפרסם המוסד ב”ירחון העבודה והביטוח הלאומי“;
(4)
המתיישב משלם את דמי הביטוח על ידי ועד הישוב כבא־כוחו של המתיישב.
(ב)
(1)
על אף האמור בתקנה 5ב לתקנות הגביה, ישולמו דמי ביטוח בעד חבר קיבוץ כמשמעותו באותן תקנות (להלן – קיבוץ), שלגביו לא נערכה שומה, לפי ההכנסה המזערית כאמור בפרט 1 של לוח י״א לחוק לחודש אם ב־1 בינואר של כל שנה טרם עברו חמש שנים מיום רישום הקיבוץ אצל רשם האגודות השיתופיות כאגודה שיתופית (להלן – התקופה הקובעת);
(2)
התחלפו לפחות שני שלישים של חברי הקיבוץ תוך התקופה הקובעת, יחושבו חמש השנים האמורות בפסקה (1) מתאריך שרשמה ברית הפיקוח לקואופרציה החקלאית העובדת בע״מ כיום ההחלפה;
(3)
הכנסתו של חבר קיבוץ שחושבה לפי פסקה (1) תוגדל ב־1 ביולי של שנת התשלום, לתקופה של ששה חדשים המתחילים ב־1 ביולי ומסתיימים ב־31 בדצמבר שלאחריו, בשיעור שבו עלה מדד המחירים לצרכן של חודש יוני של אותה שנת תשלום לעומת מדד המחירים לצרכן של חודש דצמבר שקדם לשנת התשלום.
(ג)
שר העבודה רשאי לשנות, בהודעה ברשומות, את סכום ההכנסה כאמור בתקנת משנה (א), בשים לב לתנודות במדד יוקר המחיה שלפיו משתלמת תוספת היוקר לעובדי המדינה.
(ד)
המוסד רשאי, בשים לב להכנסותיו השנתיות הממוצעות של המבוטח בישוב חקלאי כאמור, לקבוע את שיעור דמי הביטוח בסכום של מחצית או שלושה רבעים מהסכומים המשתלמים לפי תקנות משנה (א) או (ג), ובלבד שחישוב גמלה ייעשה על בסיס ההכנסה לפי תקנות המשנה האמורות.
(ה)
הצהיר המבוטח על הכנסה העולה על הסכומים בתקנות משנה (א) או (ג), ישמש הסכום המוצהר כבסיס לחישוב דמי הביטוח.
(ו)
תקופת התשלום של דמי ביטוח לגבי מבוטח כאמור מסתיימת בסופו של כל חודש ומועד התשלום בעד כל חודש הוא היום האחרון של חדשיים שלאחריו.
(ז)
הוראות תקנה זו אינן פוגעות בחובת תשלום דמי הביטוח מאת מעביד בעד עובד שהתיישב בישוב חקלאי כאמור.
(ח)
(ט)
(בוטלה).
מבוטח הנתמך מאת שירותי הסעד [תיקון: תשל״ג, תשל״ד־2, תשנ״ט]
(א)
מבוטח הנתמך מאת שירותי סעד לשם קיומו, ישלם לגבי התקופה שבה הוא נתמך לפי הכנסה מזערית שנתית הנקובה בפרט 2 של לוח י״א לחוק אם הוא עובד עצמאי או לפי פרט 3 של לוח י״א לחוק אם הוא מבוטח שאינו עובד ולא עובד עצמאי.
(ב)
בתקנה זו, ”שירותי סעד“ – שירותי סעד של משרד הסעד וכן של לשכת סעד לשם טיפול סוציאלי שליד רשויות מקומיות.
מבוטח אסיר ועציר [תיקון: תשל״ד־2, תשמ״ז, תשמ״ח־3, תשנ״ט]
(א)
נמצא מבוטח במאסר או במעצר תקופה מעל לשנה – ישולמו בעדו דמי ביטוח מאת אוצר המדינה בעד התקופה החל מיום מאסרו או מעצרו, במועדי התשלום ולפי השיעור החל על מי שחייב בתשלום דמי ביטוח מהכנסה מזערית שנתית כנקוב בפרט 3 של לוח י״א לחוק, ובלבד שאין למבוטח בתקופת התשלום כאמור מעביד החייב בתשלום דמי ביטוח בעדו.
(ב)
נמצא מבוטח במאסר או במעצר תקופה שאינה עולה על שנה והכנסותיו באותה שנת מס אינן עולות על ההכנסה המזערית לשנה האמורה בפרט 3 בלוח י״א לחוק – יהיה פטור מתשלום דמי ביטוח בעד התקופה האמורה, ואם נמצא המבוטח במאסר או במעצר כאמור מחוץ לישראל – יהיה פטור מתשלום דמי הביטוח בעד כל התקופה בה היה במאסר או במעצר כאמור.
מבוטח תלמיד [תיקון: תשל״ד־2, תשל״ה, תשל״ו, תשל״ז, תשל״ז־2, תשמ״א־3, תשמ״ד־3, תשמ״ה, תשמ״ז, תשמ״ח־3, תשנ״ו־2, תשנ״ו־5, תשנ״ט, תשס״ז]
(א)
בתקנה זו –
”מוסד להשכלה“ – אחד מאלה:
(1)
מוסד המקיים בשנת לימודים מסלולי לימוד אשר ביותר ממחצית מהם מתקיימות 20 שעות לימוד פרונטאליות לפחות בשבוע, בשעות שבין 06.00 ל־17.00, למעט הכשרה מקצועית או שיקום מקצועי כמשמעותם בתקנה 26 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), התשי״ד–1954;
(2)
רשת של מוסדות שביותר ממחצית מהם מתקיים האמור בפסקה (1);
(3)
האוניברסיטה הפתוחה, ובלבד שהלומד בה נרשם לתכנית לימודים הכוללת 5 קורסים לפחות בשנת לימודים לשם צבירת נקודות לתואר מוכר כמשמעו בחוק המועצה להשכלה גבוהה, התשי״ח–1958.
”מוסד להשכלה שהוכר“ – מוסד להשכלה שהמוסד הכיר בו, כאמור בתקנת משנה (ז), לשנת הלימודים;
”שנת לימודים“ – תקופה של שמונה חודשים רצופים לפחות, שתחילתה ביום תחילת הלימודים במוסד להשכלה;
”תלמיד“ – מבוטח לפי פרק י״א לחוק שרשום כתלמיד במוסד להשכלה שהוכר, ולומד באותו מוסד, במהלך כל שנת הלימודים, למעט אלה:
(1)
אשה נשואה;
(2)
מי שפטור מתשלום דמי ביטוח לפי סעיף 351 לחוק.
(ב)
תלמיד ישלם דמי ביטוח, לכל שנת לימודים, במועדים הקבועים בתקנה 2(א)(2) לתקנות הביטוח הלאומי (גביית דמי ביטוח), התשי״ד–1954, בשיעור שמשלם מבוטח שאינו עובד ואינו עובד עצמאי לפי פרט 3 בלוח י״א לחוק.
(ג)
המוסד יחזיר את דמי הביטוח ששולמו לפי תקנת משנה (ב) בעד חודש מסוים, לתלמיד הפטור מתשלום דמי ביטוח בעד אותו חודש וכן לתלמיד, שבעד אותו חודש שולמו בעדו דמי ביטוח, אם ביקש התלמיד כי המוסד יחזיר לו את דמי הביטוח ששולמו לפי תקנה זו וצירף לבקשתו אישורים על תשלום דמי הביטוח.
(ד)
מוסד להשכלה יעביר למוסד בכל שנת לימודים, תוך חודש ימים מיום ההרשמה לאותה שנה או עד 1 באוקטובר של אותה שנה, לפי המאוחר, את שמות כל התלמידים הרשומים בו באותה שנת לימודים, בציון מספרי הזהות שלהם ומענם; לענין זה, ”יום ההרשמה“ – המועד האחרון להרשמת תלמידים במוסד להשכלה.
(ה)
חובת תלמיד לשלם דמי ביטוח כאמור בתקנת משנה (ב) ו־(ג) אינה באה לגרוע מחובתו ומחובת מעבידו לשלם דמי ביטוח על פי החוק ומחובת תשלום דמי ביטוח כאמור בתקנה 26(1)(א) לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), תשי״ד–1954, ובתקנה 19א לתקנות אלה.
(ו)
בקשה להכרה במוסד להשכלה תוגש למוסד, לפי טופס שהוא קבע לכך, לא יאוחר מ־90 הימים שבתכוף לפני המועד שנקבע להעברת שמות תלמידיו באותה שנת לימודים, לפי תקנת משנה (ד).
(ז)
המוסד –
(1)
יכיר במוסד להשכלה אם ראה שמתקיימים בו התנאים שבהגדרה ”מוסד להשכלה“ שבתקנת משנה (א) ובלבד שלומדים בו שלושים וחמישה תלמידים לפחות, ובמוסד להשכלה המקיים את מסלולי הלימודים בישוב מרוחק – עשרים תלמידים לפחות; לענין זה, ”ישוב מרוחק“ – ישוב שאינו עיר המרוחק 50 ק״מ מהעיר הקרובה ביותר;
(2)
רשאי לבטל הכרה במוסד להשכלה מן המועד שחדלו להתקיים בו התנאים שבהגדרה ”מוסד להשכלה“ שבתקנת משנה (א) או בפסקה (1) לעיל או שלא מסר למוסד מידע כאמור בתקנת משנה (ח).
(ח)
מוסד להשכלה שהוכר, ימסור למוסד, לפי דרישתו, דין וחשבון על אופן פעולתו ומספר תלמידיו, והוראות סעיף 384 לחוק יחולו עליו לענין זה, כאילו היה ”גוף ציבורי“ כמשמעותו שם, ויודיע למוסד, בתוך 30 ימים מיום שאירע אחד מאלה:
(1)
חדלו להתקיים בו התנאים שבהגדרה ”מוסד להשכלה“ שבתקנת משנה (א);
(2)
התלמיד חדל ללמוד בו;
(3)
מספר התלמידים הלומדים בו פחת, והוא קטן מהאמור בתקנת משנה (ז)(1), לפי הענין.
דמי ביטוח בעד מי שמצוי בהכשרה מקצועית [תיקון: תשל״ד, תשל״ד־2, תשל״ה־2, תשל״ז־2, תשל״ח־3, תשמ״ה, תשמ״ז, תשנ״ב, תשנ״ו־2, תשנ״ו־5, תשנ״ט, תשנ״ט־2]
(א)
בתקנה זו –
(ב)
(1)
המעביד חייב בתשלום דמי ביטוח בעד כל מי שמצוי בהכשרה מקצועית.
(2)
שיעורי דמי הביטוח החדשיים בעד מי שמצוי בהכשרה מקצועית הם:
(א)
בשיעור של 0.4% ממחצית השכר הממוצע של החודש הראשון ברבעון – לענף נפגעי עבודה; לענין זה, ”רבעון“ – כהגדרתו בלוח י״א לחוק;
(ב)
בשיעור המשתלם על ידי מי שחייב בתשלום דמי ביטוח מההכנסה המזערית לפי פרט 3 שבלוח י״א לחוק, מחולק ב־3 בעד מי שמבוטח על פי פרק י״א לחוק, לכל הענפים האחרים.
(ג)
המעביד יגבה ממי שמצוי בהכשרה מקצועית את סכום דמי הביטוח שהוא חייב בתשלומם על פי תקנת משנה (ב)(2)(ב) בלבד.
(ד)
(1)
תקופת תשלום דמי ביטוח בעד מי שמצוי בהכשרה מקצועית היא חודש קלנדרי אחד.
(2)
מי שמצוי בהכשרה מקצועית חלק מחודש יראו אותו לעניין תשלום דמי ביטוח כאילו היה מצוי בהכשרה מקצועית חודש מלא.
(ה)
תשלום דמי ביטוח על ידי מעביד של מי שמצוי בהכשרה מקצועית ייעשה לא יאוחר מה־15 לחודש בעד החודש שחלף, וההודעה על התשלום תהיה בטופס שיקבע לכך המוסד.
(ו)
במועדים האמורים להלן ידווח המעביד למוסד את שמות המבוטחים שבעדם שילם דמי ביטוח ויפרט את פרטי זהותם, תקופת שהותם במקום ההכשרה המקצועית או השיקום המקצועי על גבי טופס שיקבע לכך המוסד:
15 באפריל – בעד החדשים ינואר, פברואר ומרס;
15 ביולי – בעד החדשים אפריל, מאי ויוני;
15 באוקטובר – בעד החדשים יולי, אוגוסט וספטמבר;
15 בינואר – בעד החדשים אוקטובר, נובמבר ודצמבר.
תלמיד במוסד להשכלה גבוהה מחוץ לישראל [תיקון: תשפ״ד]
(א)
בתקנה זו –
”מוסד להשכלה גבוהה מחוץ לישראל“ – מוסד להשכלה גבוהה מחוץ לישראל המתקיים בו אחד מאלה:
(1)
הוא נכלל במסגרת רשימת המוסדות האקדמיים המוכרים בארצם שהעביר האגף להערכת תארים במשרד החינוך, ונערכה לשם הערכת תארים לצורכי דירוג ושכר במגזר הציבורי כשקול לתואר הנהוג בישראל;
(2)
הוא נכלל במסגרת רשימה שהעביר משרד הבריאות, ולפיה המנהל הכללי של משרד הבריאות או מי שהוא הסמיכו לכך לפי כל דין, העניק לבוגר מוסד להשכלה גבוהה מחוץ לישראל רישיון או תעודה לעסוק בתחומי הבריאות והרפואה בישראל, וזאת במהלך עשר השנים האחרונות שקדמו למועד האחרון שבו הועברה הרשימה;
(3)
הוא מוסד לפי סעיף 25(2) לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ״א–1961, ונכלל ברשימה שהעבירה האוניברסיטה העברית בירושלים, ולפיה מי מתלמידיו הוכר – בעל השכלה משפטית גבוהה, וזאת במהלך עשר השנים האחרונות שקדמו למועד האחרון שבו הועברה הרשימה;
(4)
משרד ממשלתי בישראל או גוף אחר שהוסמך לכך בדין בישראל, מכיר בתואר שהוא נותן לעניין תלמיד מסוים;
”תואר“ – למעט תואר בשל הכשרה מקצועית או שיקום מקצועי כמשמעותם בתקנה 26 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), התשי״ד–1954;
”שנת הלימודים“ – תקופה של שמונה חודשים רצופים לפחות שתחילתה ביום תחילת הלימודים במוסד להשכלה גבוהה מחוץ לישראל;
”תלמיד“ – מבוטח לפי פרק י״א לחוק, שרשום כתלמיד במוסד להשכלה גבוהה מחוץ לישראל ולומד באותו מוסד במהלך כל שנת הלימודים, למעט אלה:
(1)
אישה נשואה;
(2)
מי שפטור מתשלום דמי ביטוח לפי סעיף 351 לחוק.
(ב)
תלמיד שהגיש בקשה כאמור בתקנת משנה (ג) ובקשתו אושרה להנחת דעתו של המוסד, יהיה שיעור דמי הביטוח שהוא חב בהם במהלך שנת הלימודים, בשיעור שמשלם מבוטח שאינו עובד ואינו עצמאי, לפי פרט 3 בלוח י״א לחוק.
(ג)
על בקשה לפי תקנת משנה (ב) יחולו ההוראות האלה:
(1)
הבקשה תוגש למוסד לא יאוחר מתום השנה שלאחר סיום הלימודים או קבלת אישור הזכאות לתואר, לפי העניין;
(2)
הבקשה תוגש למוסד באמצעות טופס מקוון; הטופס יכלול את הפרטים האלה:
(א)
שם המבוטח ופרטיו;
(ב)
ארץ הלימודים;
(ג)
מוסד הלימודים;
(ד)
תקופת הלימודים;
(3)
לבקשה יצורפו אישורים בדבר ההכרה במוסד הלימודים כמוסד להשכלה גבוהה מחוץ לישראל, וכן אישור בדבר לימודי המבקש בעד כל שנת לימודים שלגביה מוגשת הבקשה;
(4)
הבקשה תלווה בהצהרה של המבקש ולפיה הוא עומד בכל תנאי הזכאות.
(ד)
על העברת מידע כאמור בתוספת יחולו ההוראות האלה:
(1)
הגופים המנויים בתוספת יעבירו למוסד, באופן מקוון, אחת לחצי שנה, את פרטי המידע כמפורט בטור ב׳ לצידם;
(2)
המוסד רשאי לעשות שימוש במידע המועבר אליו מן הגופים המנויים בתוספת, אף אם לא הוגשה בקשה כאמור בתקנת משנה (ג).
מבוטח השוהה בחוץ לארץ [תיקון: תשל״ג, תשל״ד־2, תשל״ח־5, תשמ״א, תשמ״א־2, תשמ״ה, תשמ״ז, תשמ״ט־4, תשמ״ט־5, תשנ״א־2, תשנ״ב־3, תשנ״ד, תשנ״ט]
(א)
מבוטח, למעט מבוטח לפי סעיף 76 לחוק ולמעט מבוטח לפי תקנה 12 לתקנות אלה, השוהה בחוץ לארץ תקופה העולה על ששה חדשים רצופים, ישלם דמי ביטוח בעד כל תקופת שהותו בחוץ לארץ, בשיעורים החלים על מבוטח שאינו עובד ואינו עובד עצמאי, מהכנסתו החייבת בתשלום דמי ביטוח, ואם אין לו הכנסה כאמור או שהכנסתו אינה מגיעה להכנסה המזערית שנקבעה בפרט 4 בלוח י״א לחוק, ישלם דמי ביטוח כאילו הכנסתו היתה ההכנסה המזערית כאמור.
(ב)
על אף האמור בתקנת משנה (א), מבוטח שהוא עובד עצמאי השוהה בחוץ לארץ, שהיה זכאי לגימלה לפי פרק ה׳ לחוק והתקנות לפיו אילו אירעה לו פגיעה בעבודה בהיותו בחוץ לארץ, ישלם דמי ביטוח, בעד כל תקופת שהותו בחוץ לארץ, בשיעור המשתלם מאת עובד עצמאי, מהכנסה שממנה משתלמים דמי ביטוח לרבות הכנסה שהתקבלה בחוץ לארץ ואינה נחשבת כהכנסה החייבת במס לפי הפקודה.
(ג)
לענין תקנה זו יחולו הוראות תקנות המקדמות בשינויים המחוייבים.
(ד)
מועדי תשלום דמי ביטוח על פי תקנה זו הם כאמור בתקנה 2 לתקנות הגביה, לפי הענין.
[תיקון: תשל״ח־5, תשמ״ג־3, תשמ״ד־3, תשמ״ה]
(בוטלה).
[תיקון: תשל״ח־5, תשמ״ה]
(בוטלה).
עובד בחוץ לארץ ועובד בכלי שיט או בכלי טיס [תיקון: תשל״ג, תשל״ז־2, תשל״ח־2, תשל״ט־3, תשמ״א־2, תשמ״ה, תשמ״ז, תשנ״ט]
(א)
הכנסתו של עובד בחוץ לארץ, לרבות עובד בכלי שיט או בכלי טיס, המבוטח בהתאם לסעיף 76 לחוק, תחושב לענין לוח י׳ לחוק, לגבי תקופת עבודתו בחוץ לארץ, לפי מלוא הכנסתו במטבע ישראלי ולפי מלוא התמורה במטבע ישראלי של הכנסתו במטבע זר (להלן – תמורת מטבע זר) ובלבד שלא ישלם דמי ביטוח מסכום העולה על ההכנסה המרבית האמורה בפרט 1 בלוח י״א לחוק.
(ב)
מועד תשלום דמי ביטוח לפי תקנה זו יהיה מועד התשלום החל לגבי עובד לפי סעיף 353 לחוק.
[תיקון: תשל״ג, תשל״ז־2, תשל״ט־3]
(בוטלה).
תחילת ביטוח ושינוי סוג [תיקון: תשמ״ח־3, תשנ״ט]
(א)
בתקנה זו –
”ההכנסה המשוערת“ – ההכנסה המשוערת של החודש הראשון לתחילת הביטוח או של החודש הראשון שבו חל שינוי בסוג (להלן – החודש הראשון) שהצהיר עליה המבוטח בדין וחשבון שהגיש בטופס שקבע לכך המוסד;
”שומה“ – כמשמעותה בתקנות המקדמות, לרבות ”שומה עצמית“ כמשמעותה באותן תקנות;
”רבעון“ – כמשמעותו בתקנות המקדמות;
”שינוי בסוג“ – שינוי כאמור בסעיף 347 לחוק.
(ב)
מי שאינו מבוטח כעובד בשנה הראשונה לביטוחו או חדל להיות מבוטח כעובד בשנת מס פלונית, יצהיר למוסד עד תום החודש הראשון על הכנסתו המשוערת, ואולם מי שהיה לעובד עצמאי כאמור בסעיף 77 לחוק, יצהיר למוסד על הכנסתו המשוערת מיד עם היותו לעובד עצמאי.
(ג)
קביעת דמי הביטוח לגבי מבוטח כאמור בתקנת משנה (ב) בשנת המס הראשונה שבה החל הביטוח או בשנת המס שבה חל השינוי בסוג (להלן – השנה הראשונה) ותהיה על פי הוראות סעיף 347 לחוק – והוראות סעיף 345(א), (ב) ו־(ה) לחוק יחולו בשינויים המחוייבים; החל הביטוח או חל שינוי בסוג לאחר חודש ינואר של שנת מס פלונית, יובא בחשבון, לענין זה, החלק היחסי של ההכנסה שנקבעה לשנה הראשונה.
(ד)
(1)
כל עוד לא נקבעה ההכנסה כאמור בתקנת משנה (ג), ישולמו מקדמות בשנה הראשונה לפי תקנות המקדמות, וכהכנסה ברבעון יראו את ההכנסה המשוערת כפול שלוש;
(2)
החל הביטוח או חל השינוי בסוג לאחר ה־1 בחודש, תשולם מקדמה גם בעד אותו חודש;
(3)
החל הביטוח או חל השינוי בסוג לאחר החודש הראשון של הרבעון, ישולמו מקדמות דמי ביטוח בעד אותו חלק יחסי מהרבעון שבו החל הביטוח או שבו חל השינוי בסוג כאמור;
(4)
לגבי שנת המס שלאחר השנה הראשונה יחולו הוראות תקנה 7 לתקנות הגביה, ולענין זה במקום הצהרה על שנת מס קודמת, יצהיר המבוטח על ההכנסה הצפויה בחודש הראשון של שנת המס האמורה ומקדמות דמי ביטוח בעד אותה שנה ישולמו לפי תקנות המקדמות.
(ה)
מועדי תשלום מקדמות לפי תקנה זו, יהיו במועדי התשלום האמורים בתקנה 2 לתקנות הגביה, לפי הענין.
(ו)
(1)
לא הצהיר מבוטח על הכנסתו המשוערת כאמור בתקנת משנה (ב), יהא רשאי להצהיר בשנה הראשונה, אם המוסד הסכים לכך, על ההכנסה שהיתה לו מהחודש הראשון עד החודש שקדם למועד מתן ההצהרה, והמקדמות יחושבו וישולמו לפי תקנות המקדמות, ויראו כאילו המועד לתשלומן חל במועדי התשלום שהיו בתוקף בתקופה שלגביה הצהיר;
(2)
סירב המוסד לקבל את ההצהרה כאמור בפסקה (1), רשאי פקיד גביה ראשי לקבוע את מקדמות דמי הביטוח המגיעים, כאמור בסעיף 347 לחוק.
(ז)
הוראות סעיף 345(ג) ו־(ד) לחוק, לפי הענין, יחולו על הפרש דמי ביטוח הנובע משומה שנערכה למבוטח כאמור בתקנת משנה (ב).
בני־זוג העובדים באותו מפעל או עסק [תיקון: תשל״ג, תשל״ז, תשמ״ה, תשמ״ו־2, תשמ״ז, תשמ״ח־2, תשמ״ח־3, תשמ״ט־4, תשנ״ב־4, תשנ״ג־2, תשנ״ה, תשנ״ז, תשנ״ח, תשנ״ט, תשנ״ט־3]
(א)
מבוטחים בני־זוג, העוסקים שלא כעובדים במפעל או בעסק של שניהם, או של אחד מהם והכנסתם מעיסוקם במפעל או בעסק ממנה משתלמים דמי ביטוח לפי סעיף 345 לחוק (להלן – ההכנסה מהעסק) נקבעה על־פי שומה משותפת או שומת יחיד, או שומה של כל בן־זוג בנפרד כאשר אחד מהם עובד שכיר (להלן – שומה נפרדת), תחולק ההכנסה מהעסק לגבי שנת מס פלונית לפי שיעור החלוקה שעליה הצהירו למוסד בני־הזוג או אחד מהם, ובלבד –
(1)
שההצהרה הוגשה עד 30 באפריל של אותה שנת מס, ובלבד ששיעורי החלוקה יהיו מעוגלים ל־10 האחוזים הקרובים;
(2)
שהיא הוגשה לפני קרות המקרה המזכה לגמלה;
(3)
שעל אף האמור בהצהרה –
(א)
אם השומה היא משותפת או שומת יחיד – לא תיחשב הכנסת אחד מהם מהעסק בשיעור הפחות מ־33% ההכנסה מהעסק;
(ב)
(נמחקה);
(3א)
שההכנסה של כל בן זוג שתבוא בחשבון לענין תשלום דמי הביטוח לא תעלה על ההכנסה המרבית האמורה בפרט 2 בלוח י״א לחוק;
(4)
(פקעה).
(ב)
בכפוף לתקנת משנה (א), אם הגישו בני־הזוג או אחד מהם הצהרה כאמור, ישלמו דמי ביטוח לפי שיעור החלוקה שבהצהרה לגבי אותה שנת מס וכל שנת מס שלאחריה, זולת אם הצהירו אחרת באחת השנים הבאות.
(ג)
לא הוגשה הצהרה תוך המועד האמור בתקנת משנה (א) או נחלקו הצהרות בני־הזוג, תחושב ההכנסה מהעסק כך שלכל אחד מבני הזוג תשויך מחצית מההכנסה מהעסק.
(ד)
על אף האמור במקום אחר בתקנה זו, אם היה אחד מבני־הזוג כאמור זכאי לקצבת זקנה, ימשיכו בני־הזוג לשלם את דמי הביטוח באותו שיעור חלוקה של ההכנסה מהעסק שלפיו חושבו דמי הביטוח לשנה בה נוצרה הזכאות לקצבת זקנה.
(ה)
נוצרה זכאות לקצבת זקנה עקב חישוב ההכנסה מהעסק לפי תקנה 12ה לתקנות הביטוח הלאומי (הוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח), תשי״ח–1957, כפי שהיתה בתוקף עד ליום י״ב בניסן תשכ״ט (31 במרס 1969) – ימשיכו לחשב את הכנסות בני־הזוג מהעסק לפי אותה תקנה.
זכאות לדמי לידה [תיקון: תשנ״ט]
לענין סעיף 50(א) לחוק
(1)
יראו דמי ביטוח ששילם מבוטח כאמור בתקנה 1(1), (2), (4) או (5) וכן בתקנה 16, כאילו שולמו לפי פרט 2 של לוח י׳ לחוק;
(2)
יראו תקופה שבעדה משתלמים למבוטחת דמי לידה או דמי פגיעה כתקופה שבעדה שולמו דמי ביטוח לענין סעיף 50(א) לחוק;
(3)
יראו תקופה שבעדה משתלם למבוטחת תשלום בעבור תקופת חופשה או מחלה באמצעות קרן חופשה כמשמעותה בחוק חופשה שנתית, תשי״א–1951, או באמצעות קופת גמל כמשמעותה בחוק הגנת השכר, תשי״ח–1958, כתקופה שבה שולמו דמי ביטוח לענין סעיף 50(א) לחוק.
שיעורים מופחתים [תיקון: תשמ״ה, תשנ״ט]
מבוטח המשלם לפי תקנות אלה דמי ביטוח כעובד עצמאי או כמי שאינו עובד ואינו עובד עצמאי, למעט מבוטח כאמור בתקנה 20(א), ישלם דמי ביטוח בהתחשב בשיעורים שנקבעו לפי סעיף 341 לחוק.
ביטול
תקנות הביטוח הלאומי (הוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח), תשי״ח–1957 – בטלות.
השם
לתקנות אלה ייקרא ”תקנות הביטוח הלאומי (הוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח), תשל״א–1971“.
[תיקון: תשל״ז־2, תשל״ח־2, תשנ״ט, תשפ״ד]

תוספת

(תקנה 19ב)

טור א׳
הגוף
טור ב׳
פרטי המידע
(1)
משרד החינוך
שמות המוסדות להשכלה גבוהה שהרשויות המוסמכות לכך בארצם הכירו בהם, ושנכללו במסגרת רשימה של מוסדות אקדמיים מוכרים בארצם שהעביר הגף להערכת תארים לצורכי דירוג ושכר במגזר הציבורי, כשקולים לתואר הנהוג בישראל.
(2)
משרד הבריאות
(א)
רשימה שבה ייכללו מוסדות להשכלה גבוהה מחוץ לישראל שהמנהל הכללי של משרד הבריאות או מי שהוא הסמיך לכך העניק לבוגר מוסד ממוסדות אלה רישיון או תעודה לעסוק בתחומי הבריאות והרפואה בישראל, וזאת במהלך עשר השנים האחרונות שקדמו למועד האחרון שבו הועברה הרשימה.
(ב)
רשימת תלמידים שנרשמו במאגר משרד הבריאות, הלומדים במוסדות אקדמיים המפורטים בפסקה (א).
(ג)
מידע כאמור בפרט זה יועבר רק אם המידע מצוי בידי משרד הבריאות; מידע כאמור בפרט (2)(ב) יועבר בכפוף להסכמת התלמיד.
(3)
האוניברסיטה העברית
(א)
רשימה שבה ייכללו מוסדות להשכלה גבוהה מחוץ לישראל, כמשמעותם בסעיף 25(2) לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ״א–1961, שמי מתלמידיהם הוכר בעל השכלה משפטית גבוהה במהלך עשר השנים האחרונות שקדמו למועד האחרון שבו הועברה הרשימה.
(ב)
רשימת תלמידים שקיבלו אישור להכרה כאמור בפסקה (א).
(ג)
מידע כאמור בפרט זה יועבר אם המידע מצוי בידי האוניברסיטה העברית בירושלים; מידע בדבר תלמידים יועבר בכפוף להסכמתם.


כ״ז בתמוז תשל״א (20 ביולי 1971)
  • יוסף אלמוגי
    שר העבודה
ויקיטקסט   אזהרה: המידע בוויקיטקסט נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי. במידת הצורך היוועצו בעורך־דין.