תפארת ישראל על נדה ג

משנה נידה, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

<< · תפארת ישראל · על נדה · ג · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין

משנה א

אם יש עמה דם טמאה:    נדה:

טהורה:    ואפי' דם בחתיכה. דם חתיכה הוא ולא ממקור:

טמאה:    ס"ל א"א לפתיחת קבר בלא דם מעט ונאבד:

משנה ב

כמין שערה:    שער:

כמין יבחושים:    יתושים:

תטיל למים:    וישהו כ"ד שעות בפושרין:

טהורה:    דמדמעוטין נינהו אפי' ר"י מודה דאפשר לפתיחת הקבר בלא דם:

שקצים ורמשים:    שקצים היינו מה שפרה ורבה. ורמש אינו פרה ורבה. רב"א:

ואם אין ידוע תשב לזכר ולנקבה:    ר"ל שניהן לחומרא. דיולדת זכר יש לה ז' ימי טומ' ול"ג ימי טוהר. ולנקיבה י"ד ימי טומאה וס"ו ימי טוהר וזו מספק יש לה י"ד ימי טומאה ורק ל"ג ימי טוהר:

אינו ולד:    צורת פנים כשל אדם כ"ע לא פליגי דבעינן. כי פליגי בשעורא. לר"מ כולה פנים בעינן לכל הפחות. ולרבנן בעין א' כאדם סגי:

משנה ג

המפלת שפיר:    חתיכה וי"א שפופרת של ביצה:

מלא גנונים:    כתולעים:

אינה חוששת לולד:    דבאין דם טהורה לגמרי:

ואם היה מרוקם:    כצורת ולד גופו כעדש' ב' עיניו כב' טיפי זבוב מרוחקות זמ"ז. ב' נחיריו כב' טיפי זבוב מקורבי'. ופיו כשערה. וידים ורגלים אין לו:

תשב לזכר ולנקבה:    ר"ל שניהן לחומרא. דיולדת זכר יש לה ז' ימי טומ' ול"ג ימי טוהר. ולנקיבה י"ד ימי טומאה וס"ו ימי טוהר וזו מספק יש לה י"ד ימי טומאה ורק ל"ג ימי טוהר:

משנה ד

המפלת סנדל:    חתיכה כסנדל. והוא ולד שנתקלקל:

או שליא:    קרום שהולד מונח בו:

תשב לזכר ולנקבה:    ^[1]ר"ל שניהן לחומרא. דיולדת זכר יש לה ז' ימי טומ' ול"ג ימי טוהר. ולנקיבה י"ד ימי טומאה וס"ו ימי טוהר וזו מספק יש לה י"ד ימי טומאה ורק ל"ג ימי טוהר:

רבי שמעון אומר נימוק הולד עד שלא יצא:    ובטל ברוב בדם לידה:

משנה ה

תשב לנקבה בלבד:    כיון דנקיבה וודאי הכא. הרי ימי טהרה וטומאה דזכר מובלעים בהנך דנקיבה:

יצא:    ולד דעלמא:

מחותך או מסורס:    שיצא שלם אבל דרך רגליו:

עד שיצא רוב ראשו:    דאז ראשו כרובו ואפי' מחותך:

משיצא פדחתו:    מצח:

משנה ו

המפלת ואין ידוע מה הוא:    אם זכר או נקיבה:

ולנדה:    דאין לה ימי טוהר כנדה וטמאה י"ד יום אפי' נקיים ואסורה למקדש ולקודש עד סוף פ' כיולדת נקיבה. וצריכה טבילה לסוף מ' כזכר ולסוף פ' כנקיבה. למ"ד טבילה בזמנה מצוה. ודוקא בלא הוחזקה מעוברת דאל"כ רוב נשים ולד מעליא ילדן:

משנה ז

המפלת ליום ארבעים:    לטבילתה:

תשב לזכר:    שבעה ימי טומאה אפי' היא לידה יבשתא:

ולנדה:    דאין לה ימי טוהר:

זה וזה לארבעים ואחד:    חכמים כת"ק. רק תנא קמשמע לן אף על גב דמסתברא כר"י מדימי טהרה וטומאה כפול בנקיבה. הכי נמי יצירתו כפול. אפילו הכי קיימא לן כת"ק. להכי חזר ושנאה בלשון רבים:

הלכתא גבירתא

1. במהדורת הדפוס של תפ"י מופיע הערה זו לאורך כל הפרק איפה שכתוב במשנה "לזכר ולנקבה" - ויקיעורך