תפארת ישראל (מהר"ל)/פרק מו
ויאמר ה' אל משה אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם וגו'. ביאור הכתוב אחר שהוא יתברך בעצמו דבר עמכם מבלי שום אמצעי, אם כן אל תחשבו שהוא יתברך בשמים ואין לו עסק ח"ו בארץ ואם תעשו אלקי כסף בארץ אין זה מעוט מן מציאות השם יתברך שהוא מסולק ח"ו מן הארץ, ולכך הקדים לומר אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם, שאני בשמים וכבודי בארץ, ולפיכך אם אתם עושים בארץ אלקי כסף ואלקי זהב הרי זה מעוט מציאותו יתברך שהוא יתברך הכל. אמנם בגמרא במסכת ע"א (מ"ג ע"ב) דרשוהו מלשון 'אתי' שלא יעשה צורת האדם. ודרשו לא תעשו אתי. לא תעשו אותי. ושם ילפינן מן 'אתי' שלא לעשות צורת שמשים שבמדור עליון כמו חיות ושרפים וכן שמשים שבמדור התחתון כמו חמה ולבנה. והטעם בכל אלו כי כל אלו שהם עם השם יתברך נבדלים מן האדם אשר הוא בארץ, ולפיכך עשייתם הוא דבר זר וחיצון כי הצורה הזאת שייך אל השם יתברך לשמש אליו והוא עושה אותה בארץ, וכן צורת אדם כי היא הצורה שנראה בה השם יתברך לנביאים והוא עושה אותה בארץ, אף אם צורת האדם היא בארץ היינו כי הוא מעשה השם יתברך וכיון שהוא מעשה השם יתברך אין דבר זר מן השם יתברך שיהיה ע"ז אבל הישראלי כאשר הוא עושה נחשב זה כאלו הוא ע"א יוצא מרשות השם יתברך. וכל זה אם יעשה דמות בלבד שלא לעבוד לו שדבר זה אסור בלאו ואם יעשה דמות לעבוד על ידו אף שדעתו שהוא עובד אליו יתברך בעצמו רק שעושה זה. ובמכילתא לא תעשו אתי רבי נתן אומר לא תעשו אותי שלא תאמר הרי אני עושה כמין דמות ואעבוד לו ת"ל לא תעשו אותי וכך הוא אומר ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה וגו'. ופירוש זה כמ"ש כי יש כאן שני דברים זרים, האחד שישראלי עושה דמות אליו וזה הוא ע"א גמורה אף שאינו מכוין לעבוד רק להשם יתברך סוף סוף עושה אמצעי וכל דבר שהוא אמצעי בינו למי שהוא עובד לו הוא ע"א, ועלה קאמר כי לא ראיתם כל תמונה כלומר איך תעשה תמונה כי לא ראיתם כל תמונה ואתה עושה תמונה למי שאין לו תמונה ואם כן הוא ע"א גמורה שהרי הדמות הישראלי עושה אותו רשות שלו ואם כן הוא ע"א. ומה שהכתוב אומר (בראשית ב') ויברא אלקים את האדם בצלמו, היינו שזה מעשה השם יתברך וכיון שהוא מעשה השם יתברך אין דבר זה יוצא מן רשות השם יתברך רק כאשר הם מעשה האדם דבר זה יוצא מן רשות השם יתברך, והדברים האלו מבוארים. ויש שואלים בענין הכרובים שבמקדש וכמו שאמר במדרש (איכה ר' פתיחה ט') בשעה שנכנסו שונאים למקדש נכנסו עמון ומואב עמהם לבית קדשי קדשים ומצאו שם שני כרובים והיו מחזרין אותם בחוצות ירושלים ואומרים לא הייתם אומרים שאין האומה הזאת עובדים ע"א ראו מה מצינו להם ומה עובדים וכו'. אבל רשעים האלו סכלו ולא ידעו השואלים כי הכרובים שהם במקדש כיון שצוה הקדוש ברוך הוא (שמות כ"ה) ועשית שני כרובים וגו' הרי אלו הכרובים כמו כל הדברים אשר ברא השם יתברך וסדר בחכמתו שאין בכל הדברים שברא השם יתברך יציאה מרשותו יתברך ח"ו, וכן אחר שהשם יתברך צוה לעשות הכרובים איך אפשר לומר שזה הוא יציאה מרשותו ח"ו ואין זה אלהות אתו כאשר אין יציאה מרשותו כמו כל הצורות שברא השם יתברך כי על המקדש נאמר (שמות ט"ו) מקדש ה' כוננו ידיך, נמצא כי הכרובים הם כמו שאר דברים שברא השם יתברך, אבל אם עושה צורה זולת זה אשר אין זה מסדר השם יתברך דבר זה אלהות אתו. ולפיכך אמרו (מכילתא יתרו) שאם עשה הכרובים במקדש של כסף או הוסיף עוד ב' כרובי' או עשאן בבתי כנסיות נחשבים אלקי כסף ואלקי זהב. ודבר זה שכל אלו דברים אינם המצוה בעצמה וכל דבר שאינו המצוה בעצמה נקרא זה אלהות אתו, רק אם עשה דבר שהוא מצוה מן השם יתברך כמו הכרובים שבמשכן וכן הכרובים שעשה שלמה שהכל מיד ה' עליו השכיל את כל תבנית הבית זה נחשב בעצמו כמו כל שאר צורה שברא השם יתברך ודבר זה מבואר מאד. ואמר הכתוב מזבח אדמה תעשה לי, פירוש כי יש לך לעשות מזבח אדמה דוקא מפני שהאדמה מסולקת מן החיצונית השייך לע"א כי הע"א היא החיצונית כמו שהתבאר למעלה אצל דבור לא יהיה לך, שהאדמה באמצע העולם שאינה נוטה לשום צד חיצון כי המקום צריך שיהיה מוכן אל העבודה ואין דבר מוכן אל העבודה רק מזבח אדמה. ואמר בכל מקום אשר אזכיר שמי וגו', ר"ל שאם אתה אומר לעשות אלקי כסף וזהב שיהיו הכנה לקבל כח עליון, דבר זה אין צריך לו כי בכל מקום אשר אזכיר שמי וגו' ואם מזבח אבנים תעשה לי וגו' יש לך לעשות שלא יהיה נוטה המזבח לשום צד חיצונית שלא תבנה אותו גזית כי חרבך הנפת וגו', והוא נוטה לצד שמאל אשר שם כח החרב ודבר זה כח חיצון. ולא תעלה במעלות על מזבחי אשר לא תגלה ערותך, שלא יהיה לו חבור אל הערוה והוא צד שני הפך החרב כי כאשר מניף עליו החרב הרי המזבח נוטה אל צד החיצון לשמאל, כי דבר זה ידוע כי החרב הוא מן השמאל והערוה הוא מן הימין, ופירוש הכתובים האלו ברור לכל מי שמבין דברי חכמה:
ואחר נתינת התורה סמך ואלה המשפטים אשר תשים. ובמדרש (שמו"ר פ"ל) ואלה המשפטים מה כתיב למעלה מן הפרשה ושפטו את העם בכל עת ואמר כאן ואלה המשפטים והדברות באמצעי משל למטרונא שהיתה מהלכת הזיין לפניה והזיין לאחריה כך התורה דינין מלפניה ודינין מלאחריה והיא באמצע וכן אמר באורח צדקה אהלך בתוך נתיבות משפט התורה אומרת באיזה נתיב אני מהלכת אהלך בדרכן של עושי צדקה בתוך נתיבות משפט התורה באמצע ודינין מלפניה ודינין לאחריה דינין מלפניה שנא' שם שם לו חוק ומשפט ודינין מלאחריה ואלה המשפטים ע"כ. ביאור זה כי ראוי שיהיה המשפטים אחר עשרת הדברות להורות על מעלת התורה כי המשפט הוא היושר בעצמו שלא יעבור על היושר וזהו ענין משפט, ודבר זה ידוע כי אין דבר שהוא מתיחס להשם יתברך רק המשפט דכתיב (דברים א') כי המשפט לאלקים הוא, וזה מפני כי הצדקה והחסד אפשר שיהיה גם כן בתחתונים, אבל שלא יהיו יוצאים מקו המשפט אין זה רק אל השם יתברך כי המשפט צריך שלא יהיה בו שנוי כלל וזה אי אפשר לאדם, וכאשר התורה היא תוך המשפט מורה לך שהתורה היא אלקית שהרי המשפט לאלקים. ומדמה דבר זה למטרונא שהולכת והזיין לפניה והזיין לאחריה, להורות שאינה כמו שאר העם כי הזיין הוא משפט והמשפט הוא שייך למלכות לכך מה שהתורה היא תוך המשפט מורה לך כי התורה היא אלקית. אבל עצם התורה שהיא תוך המשפט יש לה מדרגה יותר עליונה, כי המשפט הוא שלילת השקר מבני אדם שלא יהיה יוצא מן המשפט הראוי להם שאם היה עובר המשפט היה זה עולה ושקר, אבל עצם התורה היא תקרא טוב וכמו שהתבאר למעלה, וזה שהתורה אומרת באיזה נתיב אני מהלכת בדרכן של עושה צדקה בתוך נתיבות משפט ר"ל כי עצם התורה הוא הטוב בעצמו הן עשה הן לא תעשה, כי מצות עשה התדבקות בטוב ומצות לא תעשה התרחקות מן הרע שלא יאבד הטוב, ולפיכך דרכה של תורה כדרכן של עושי צדקה שהם עצמם פועלים הטוב, והטוב הזה אינו טוב אנושי כמו האדם שיתן לחברו מתנה או עושה לו טוב אנושי בלבד או טוב נמוסי, אבל הטוב של תורה הוא טוב אלקי לכך התורה משפטים לפניה ומשפטים לאחריה והיא באמצע לומר כי מדרגתה של תורה תוך המשפט שהוא לאלקים שכל ענין התורה הוא אלקי, וכאשר תבין דברים אלו תמצא מבואר סמיכות הפרשיות. ואחר שצוה על המשפטים אמר ויקחו לי תרומה וגו' צוה על עשיית המשכן, ודבר זה מגלה לך על מעלת התורה שעל ידי התורה יש לאדם חבור עם השם יתברך ולכך מיד אחר התורה ציוה על המשכן לומר כי אז ראוים שתהיה שכינה ביניהם כיון שנתן להם התורה, והחבור הזה נתבאר בפרקים הקודמים באריכות ע"ש ותמצא מבואר:
ובמדרש (שמו"ר פל"ג) כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו, אל תעזובו המקח שנתתי לכם יש לך אדם שלוקח מקח יש בו זהב ואין בו כסף יש בו כסף ואין בו זהב, אבל המקח שנתתי לכם יש בו זהב ויש בו כסף שנאמר אמרות ה' אמרות טהורות כסף צרוף וכתיב הנחמדים מזהב ומפז רב. יש לך אדם לוקח שדות אבל לא כרמים כרמים אבל לא שדות אבל המקח הזה יש בו שדות ויש בו כרמים. שלחיך פרדס רמונים יש לך אדם לוקח מקח ואין בני אדם יודעים מהו אבל משכר הסרסור נודע מה לקח כך התורה אין אדם יודע מה טיבה אבל משכר שלקח משה ומשה לא ידע כי קרן עור פניו בדברו אתו נודע שכרו ויש לך שמי שמכרו נמכר עמו אמר הקדוש ברוך הוא לישראל מכרתי לכם תורתי כביכול נמכרתי עמה שנאמר ויקחו לי תרומה משל למלך שהיה לו בת יחידה בא אחד מן המלכים ונטלה בקש ללכת אל ארצו אמר לו בתי שנתתי לך יחידה היא לפרוש ממנה איני יכול לומר לך אל תטלה אי אפשר שהיא אשתך אלא בכל מקום שאתם הולכים בית אחד עשו לי שאדור אצליכם שנאמר ועשו לי מקדש ע"כ. ביארו כי מעלת התורה אינו כמו שאר הדברים שאין דבר אחד כולל הכל כי יש לדברים מעלות מחולקות שאין זה כזה, אבל התורה כוללת הכל כמו שיתבאר ולפיכך אמר יש לך אדם שלוקח כסף וכו'. וביאור ענין זה כי הכסף מעלתו שהוא צח ונקי מן הפסולת הרע כדכתיב (תהלים י"ב) אמרות ה' אמרות טהורות כסף צרוף, ואף שגם הזהב אפשר שיהיה מזוקק מכל מקום לא שייך כל כך זקוק רק אצל כסף שצבע שלו הוא צח וזך אבל הזהב הוא אדום ואין זה נקרא צח, וכן התורה הדברים שבה צרופים וזקוקים אין בהם פסולת ודבר זה מורה שהתורה כולה טוב אין בה צד שהוא רע והנה יש אל התורה מעלת הכסף. והזהב יש לו מעלה מיוחדת מה שהוא נחמד לעיני האדם ונהנה האדם ממנו כדכתיב (שם) הנחמדים מזהב ומפז רב, ואין דבר זה שייך בכסף כי עם זכותו אינו נחמד למראה, והנה התורה דבריה עם זכוך וצרוף שלהם הדברים הם נחמדים ומקובלים על השכל ונהנים בה עיני השכל שהוא המקבל בהשגתו כאשר ישכיל בתורה. ואמר שיש בתורה שדות ויש בה כרמים פירוש שהשדה מגולה לפניך כאשר אתה רואה אותו, וכמו שדרשו בחלק (סנהדרין ק"ב ע"א) ושניהם לבדם בשדה מאי בשדה שכל טעמי התורה גלוים לפניהם כשדה, והכרם הוא הפך זה כי מקח הכרם מה שהוא לוקח אינו נגלה אבל הוא נסתר כי תכלית כוונתם על היין שהוא נסתר בענבים, הרי שיש לאלו שניהם מעלות מחולקות השדה מעלתו בנגלה והכרם מעלתו בנסתר, והתורה יש בה נגלה ונסתר וכנגד זה מעלת התורה מעלתה בנגלה ובנסתר וזה כי קונה האדם העולם הזה מה שהוא בנגלה עתה וקונה העולם הבא שהוא בנסתר ואינו נראה. ואמר משכר הסרסור נודע מה לקח פירוש כי יש דבר שאי אפשר לעמוד עליו שכל כך חשוב הוא, אבל משכר הסרסור שהוא יודע המקח ביותר ומזה נודע מעלתו של מקח, וכך התורה לגודל מעלת התורה אי אפשר לעמוד על התורה מה מעלתה אבל משכר הסרסור הוא משה שהיה קרוב אל מדרגת התורה ומשכרו שקבל על התורה תדע מעלת התורה כי משה קרן עור פניו בדברו אתו, ודבר זה לא גרם הדבור בלבד שהרי אף עם שאר נביאים דבר, רק שדבר עמו התורה והתורה היא נקראת אור כי החכמה היא אור הפך הכסיל אשר בחושך ילך והחכם עיניו בראשו הולך לאור השכל ולפיכך נקראת התורה אור כמו שהתבאר שהשכל והאור מתיחסים ביחד. וכאשר זכה משה להתחבר אל התורה שהיא השכל האלקי אז קבל מן הזיו והאור, כי אין ספק שהגוף ובפרט הפנים יש לו יחוס אל האור דכתיב (קהלת ח') חכמת אדם תאיר פניו ולפיכך פני משה היו מקבלים האור והזוהר ועוד יתבאר דבר זה. ואמר עוד כאשר נתן השם יתברך התורה לישראל אי אפשר שיהיה פורש מן התורה וכביכול הקדוש ברוך הוא בעצמו נלקח עם התורה ומדמה דבר זה למלך שיש לו בת יחידה, והמשל הזה עם שהוא נראה פשוט הוא עמוק מאד, וכאשר תבין המשל הזה תדע להבין מה שציוה מיד ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, כי התורה היא דרכי ה' אשר סדר השם יתברך את הנמצאים ובפרט העם אשר בחר בו, והסדר הזה הוא סדר אחד כי התורה היא אחת, ואם נתן לבני נח תורה מיוחדת ונתן ג"כ לישראל תורה מיוחדת אז לא היה אל השם יתברך חבור גמור אל אחד מהם, כי אי אפשר שיהיה חבור גמור לשני דברים מחולקים שאם כן יהיו שני דברים ענין אחד ודבר זה מבואר לכל מי שיש בו חכמה ומדע כי דבר זה אי אפשר, אבל התורה היא סדר אחד בלבד שאין עוד תורה ואם כן צרוף וחבור השם יתברך אל התורה שהיא אחת צירוף וחבור גמור, שכמו שאי אפשר לומר שיהיה דבר אחד מצורף לשני דברים לגמרי כך אי אפשר שיהיה לדבר שהוא אחד צירוף וחבור מחולק, ולכך השם יתברך יש לו צירוף וחבור גמור בלתי מחולק אל התורה שהיא אחת, ולפיכך מיד אחר שנתנה התורה לישראל ציוה ועשו לי מקדש שיהיה לו חבור מיוחד עם ישראל כאשר יש להם דרכי ה' המיוחדים אשר אין עוד. ודבר זה הוא גם כן אחד מן הדברים שהם יסוד ישראל אשר נתן להם התורה שהוא החבור הגמור לנצח נצחים שאי אפשר שלא יוסר כלל ודי בזה: