תחיה

הב לי הב
שביבי אור,
רב לי רב
מחשכי בור.

הבה לי שי
רעיוני טהר,
די לי די
מאפלי סהר.

תן לי תנה
גבורת חפץ,
הושיט לי נא
כדורי נפץ.

אנפץ בהם
טירות ומגדלים,
ושוכני בהם
הבלי הבלים.

אקרא דרור
לפי ועטי,
בלי לשמור
ייני וחביתי.

ובלי פחד
חרדת עבדים,
נשתעה יחד
דברים אחדים.

והדברים כחצים
יקלעו מטרתם,
ולאחים נצים
יגידו רשעתם:

להתרומם מפלגות
לגדל עם,
ולהרחיב ההשגות
כמרחבי ים.

לנער האבקים
מארצות הגולה,
שהנם נדבקים
בלבנו החולה.

להבין לנקודה
שהיא הכל,
לתורה ולתעודה
בכחן לאל.

לדאוג לנשמה
לנשמת האמה,
שנהפכה לשממה
בהגלותה מתחומה.

לעורר החיים
לתחית העם,
בארץ ובשמים
באשר הם שם.

(תרע"ב-תרע"ג)