תוספתא/עדיות/ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · תוספתא · עדיות · ג


הלכה א[עריכה]

העיד ר' צדוק על ציר חגבין טמאין שהוא טהור ומותר לאוכלי תרומה העיד ר' יהושע ור' פפיס על דף של נחתומים שחברו במריש או בקורה ושקבע במסמר שהוא טמא שר' אליעזר מטהר ואם לא קבעו כל צרכו הכל מודים שהוא טמא. הן העידו שמעברין את השנה כל אדר שבראשונה היו אומרים עד הפורים עד שבא ר' יהושע ור' פפיס והעידו שכל אדר כשר לעיבור העיד מנחם בן פובגי שהוא צבע. על מוסף יורה של שולקי זיתים שהוא טמא ועל שצובעים שהיה טהור שבראשונה היו אומרים חילוף היו הדברים וכשהושיבו בישיבה היו הכל תמהין עליו אמר להם כך מכך אני ראש אכל הבאים אחרי.

הלכה ב[עריכה]

העיד רבי יהושע בן בתירה על דם הנבלות שהוא טהור אר"ש בן בתירה נוחרין היו ערודיות בסתרטיא של מלך והיו עולי רגלים משקעין את ארכובותיהן ולא חשו להם משום טומאה.

הלכה ג[עריכה]

העיד ר' יהודה הכהן על בת ישראל שנשאת לכהן כיון שנשאת לחופה אע"פ שלא נבעלה שר' אליעזר אומר תבעל וכן היה ר' אליעזר אומר תבעל. לא ישא כהן אשה עד שתגדיל. ב"ד שאחריהם אומרים נאמנת עיסה לטמא ולטהר לאסור ולהתיר לרחק ולקרב אבל באלמנת עיסה לא נגעו. אמר ר"ש בן עזאי אמר להן רבי מעשה שנמצאו עצמות בירושלים בדירת עצים ובקשו חכמים לטמא את ירושלים כולה אמר להם ר' יהושע בושה וכלימה הוא לנו שנטמא את בתינו איה מתי מבול איה הרוגי נבוכדנצר איה ההרוגים שנהרגו מן המלחמה ועד עכשיו אלא אמרו ודאי טמא ספק טהור. אמר ר' יהושע שמעתי ששוחטין אע"פ שאין נסכין ואוכלין קדשי קדשים אע"פ שאין קלעין קדשים קלין ומעשר שני אע"פ שאין חומה שקדושה הראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא.

הלכה ד[עריכה]

משפחת בית צריפה היתה בעבר הירדן וריחקה בן ציון בזרוע ועוד אחרת היתה שם וקרבה בן ציון בזרוע ולא רצו חכמים לגלותם אבל מוסרין אותן לבניהן ולתלמידיהן פעם אחת בשבוע כגון אלו אליהו בא לטמא ולטהר לרחק ולקרב רבי אומר לקרב אבל לא לרחק רבי יהודה אומר חלוף הדברים רבי חנניה בן עדו אומר הרי הוא אומר (ויקרא כז) ויצא בן אשה ישראלית וגו' והלא דברים ק"ו מה משה רבינו לא רצה לגלות את הממזרין עד שנתגלו מעצמן אליהו תלמידו של משה על אחת כמה וכמה שלא יגלה עד שיתגלו מעצמן. מי שיש לו תלמידים קורין אותו רבי נשתכחו תלמידיו קורין אותו רבן נשתכחו אלו ואלו קורין אותו בשמו.